אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » הדלקת נר חנוכה במטוס

הדלקת נר חנוכה במטוס

כבוד הרב היקר וכו'

במה ששאלת בענין הנמצא במטוס באחד מלילות החנוכה בטיסה ארוכה ולא יגיע לישוב עד אור הבוקר כיצד ינהג בנר חנוכה, וכתבת שנחלקו שני רבנים חשובים במקום מושבך בארה"ב אם ראוי להדליק נר חנוכה ולכבותו מיד, שהרי אין צוות המטוס מאפשר להבעיר אש במטוס, ולדעת הרב האחר ידליק נר ולא יכבנו דאם יכבנו לא קיים מצותו אלא יאמר לצוות המטוס שאם זה רצונם שיכבו את הנר, ושאל מה דעתי בזה.

אען ואומר, עד שאתה שואלני אם יכבה הוא את הנר או הם, שאלני אם ראוי כלל להדליק את הנר במטוס, ולענ"ד לא אריך למעבד הכי, ואף אם יעשה כן אין בו מצוה וברכתו לבטלה.

ואבאר לו בקצרה את הנלענ"ד בשלש צדדים בשאלה זו: א. האם יש מצות הדלקת נר חנוכה במטוס. ב. האם קיים מצות ההדלקה כשהוא או אחר יכבנו מיד. ג. האם ראוי ונכון להדליק נר במטוס, אף לו יהא בזה מצוה.

א

הנה לכאורה נראה דתיקנו חכמים להדליק נ"ח בבית, וכמה וכמה חילוקי דין נאמרו ונשנו בענין מקום ההדלקה, על פתח ביתו מבחוץ, פתח הבית או החצר, בחלון הסמוך לרה"ר, על שלחנו בשעת הסכנה וכו' וכו', אך כולם מיירי בביתו של אדם ולא מצינו הדלקה במקום אחר, וכמה כרכורים כרכרו הפוסקים בענין ההדלקה בבית הכנסת אם מברך עליה ורק משום שכך נהגו מימי קדם התירו לברך על הדלקה זו, אבל מצות הדלקה במטוס או ברכב וכדו' לא מצינו, אמנם גדולי הפוסקים הסיקו דגם ברכבת יש חיוב הדלקה עיין בשו"ת מהרש"ם ח"ד סי' קמ"ו ובערוך השלחן סי' תרע"ז סעיף ה', ובשו"ת ציץ אליעזר חלק ט"ו סי' כ"ט – ל' האריך בזה והסיק דלא צריך דוקא בית להדליק נר חנוכה עי"ש, ולפי"ז נראה דהחידוש של הדלקה בביהכ"נ הוא בכך דאין אדם יוצא בו יד"ח ואף המדליק בביהכ"נ חוזר ומדליק בביתו, ועוד דבודאי נכון טפי שכל אחד ידליק בביתו, אבל אין חידוש בעצם ההדלקה והברכה בביהכ"נ.

אך באמת נראה דאף שהמהרש"ם פסק דיש להדליק ולברך ברכבת אין זה משום דלא צריך "בית" למצות נ"ח אלא דס"ל דגם רכבת הוי כבית כיון ששכר בו מקום, שהרי כתב שם דבספינה פתוחה פטור מנ"ח דלא הוי בכלל בית, וזה שלא כמסקנת הציץ אליעזר שיש מצוה להדליק בשדה פתוח עי"ש. וכיון שכן יש לעיין אם מטוס הוי בכלל בית ומסתבר דגרע אף מרכבת, ומ"מ לא ברירא לי דבר זה, ובפרט במטוס שאינו רשות הרבים ולא מקום הילוך וכל השהות בו ארעי ומאולץ מעצם טבעו מסופקני טובא אם אפשר לברך בו על נר חנוכה. ושמחתי בראותי בקובץ מבקשי תורה כסלו תשנ"ו בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל דאין לברך על הדלקת נ"ח במטוס עי"ש. 

ב

הנה אף דקי"ל בסימן תרע"ג סעיף ב' דכבתה אין זקוק לה, מ"מ כתבו האחרונים דאם כבה את הנר במזיד זקוק לה ואם לא חזר והדליקו לא יצא יד"ח, כ"כ הפמ"ג בא"א ס"ק י"ב, הגינת ורדים בקו' גן המלך שבספרו אות מ"ג והביאו הבאר היטב בס"ק י"א, הגר"י עמדין במור וקציעה, הגרש"ק בספר החיים בסי' תרע"א סק"ד ובשו"ת אבני נזר סי' תק"ג, וא"כ בני"ד כשמדליק ומכבה לא יצא כלל יד"ח בהדלקה זו.

ובני"ד נראה דגרע טפי כיון שידוע שאסור להדליק אש במטוס וגם המדליק יודע שלא יתנו לו להדליק ובהכרח יכבו את הנרות תיכף ומיד הו"ל כמדליק במקום הרוח שאינו ראוי לדלוק, ובזה כבר כתב השלט"ג בשם הריא"ז דלא יצא וכ"כ הט"ז בס"ק י' והמג"א בס"ק י"ב, ולא מסתבר לחלק בין מקום שהרוח מכבה את הנר למקום שבנ"א יכבוהו כיון שתקנה קבועה היא ואין ספק שיכבוהו, ולכן אין הבדל לכאורה אם המדליק יכבה או צוות המטוס ובשני האופנים לא יצא יד"ח וברכתו לבטלה. (ודבר פלא ראיתי בשו"ת האלף לך שלמה סי' שע"ח שהביא בשם הא"ר דהמדליק במקום רוח לא יצא יד"ח, וחלק עליו וכתב לחלק בין פחות מכשיעור שמן דלא יצא ומקום שהרוח תכבה דיצא כיון דמסיבה צדדית אינו ראוי לדלוק, ולא שת לבו דהלכה זו של הט"ז והמג"א היא ומקורו מפי הראשונים, וצע"ג).

ולכאורה יש להוכיח כשיטה זו ממה דקיי"ל דנר שבת ונר חנוכה נר שבת קודם כמבואר בשבת כ"ג ע"ב ובשו"ע סי' תרע"ח ס"א ואת"ל דיכול לכבות ויצא יד"ח הלא אפשר לקיים שניהם שידליק לשם נ"ח ויכבנו ויחזור וידליק לשם נר שבת, ולכאורה פשוט דאף דאסור להשתמש במותר השמן שבנ"ח מ"מ מותר להדליק בו נר שבת דמעלין בקודש, ועוד דמהני בו תנאי וכיון שלכתחלה התכוין לכבות הו"ל כאילו התנה ולא אתקצאי שמן זה, אלא ע"כ דבכבתה במזיד לכו"ע זקוק לה ולא יצא ידי חובתו. אמנם יש לדחות דשאני ערב שבת דמכבה לפני שקיעת החמה ובזה מודי לכו"ע דלא יצא יד"ח כיון שכיבה לפני זמן המצוה, ואף דכתבו הפוסקים דגם בערב שבת כבתה אין זקוק לה כמבואר בשו"ע סי' תרע"ג ס"ב, מ"מ מסתבר דאם כיבה במזיד לפני זמן המצוה בודאי לא יצא יד"ח.

והנה הבית יוסף בסי' תרע"ה הביא מהמהרי"א שכתב בשם הנ"י דאם הדליק נ"ח במנורה שמשתמשים בה להאיר כל לילה צריך להנמיכה כדי שיהא ניכר דלשם חנוכה הודלקה, ואם החזירה למקומה הקבועה לאחר ההדלקה לא יצא יד"ח, ודחה דכיון דבשעת ההדלקה היה בהיכר ובהכשר די בכך, ואף אם הוי כאילו כיבה אותו כשחזר והעלה אותה למקומה מ"מ הרי כבתה אין זקוק לה עי"ש, ויש להוכיח מדבריו דאף אם כיבה בידים אין זקוק לה, אמנם גם מזה אין לדחות דברי האחרונים הנ"ל דשאני ני"ד שלא כיבה ממש ובודאי לא התכוון לבטל מצות נר חנוכה אלא שמחוסר ידיעה החזיר את המנורה למקומה ובזה דן מהרי"א דהוי ככבתה מאליה דאז"ל.

והנה בדף כ"ג ע"ב מבואר דנר שיש לה שתי פיות עולה לשני בנ"א כשכפה עליה כלי אבל אם לא כפה עליה כלי נראה כאבוקה ואינו עולה אפילו לאחד, וכתב שם הגרא"מ מפינסק בהגהותיו דרק בשנים שהדליקו בב"א לא יצאו יד"ח אבל בזאח"ז הראשון יצא בשעה שהדליק ואין הדלקתו נפסלת ע"י הדלקת חבירו דכבתה אין זקוק לה, וראיתי בחלקת יואב ח"ב בהערות לש"ס שגם הוא העיר כעי"ז והוכיח מזה דכאשר כבה בידים זקוק לה, ולכן לא חילקו בין ב"א לזאח"ז דבכל ענין לא יצא, ובאמת שני הדרכים דחוקים דכי אפשר לצמצם וכי פסיקא מילתא לפרש בשנים שהדליקו ביחד, וגם לא מסתבר שהדלקת פלוני יחייב את אלמוני לחזור ולהדליק כדין כיבה בידים.

ונראה יותר בכונתם דאפילו לאחד אינו עולה כשתי נרות כגון באחד המדליק בו כמה נרות כמוסיף והולך או לשיטת הרמב"ם דמדליק נרות כמנין אנשי ביתו, ורבותא קמ"ל דלא רק שאינו עולה לשני בנ"א הרוצים לצאת בו חובתם אלא אף לאדם אחד הרוצה לקיים בו מצות מהדרין ג"כ לא מהני להיחשב כשני נרות, אבל אין זה ככבתה ויצא ידי עיקר חובתו.

ומיושב בזה לשון הטור בסי' תרע"ב ששינה מלשון הגמ' וכתב עולה לשנים (ולא לשני בנ"א כלשון הגמ') דכך פירש הטור את כונת הגמ' דאפילו לאחד אינו עולה כשלא כפה עליו כלי דאין כאן שתי נרות אבל אם הדליקו שנים בנר זה בזאח"ז ודאי שהראשון יצא יד"ח בעיקר מצות נר חנוכה ודו"ק.

(והב"י כתב שם דכיון דבזמן הטור נהגו להדליק רק נר איש וביתו כמה"מ לשיטת התוס' לא שכיח שידליקו שני בנ"א בכלי אחד ולכן כתב דאין עולה לשני נרות, אך לדרכנו זה גופא כונת הגמ' כמבואר).

וראיתי בשפת אמת בדף כ"א ע"ב שהביא בשם הר"ן דאף בכיבה במזיד יצא יד"ח (ולא מצאתיו בר"ן) והביא ראיה ממה שרצו להוכיח דכבתה זקוק לה מהברייתא דמצותה שתשקע חמה עד שתכלה רגל מן השוק "מאי לאו דאי כביא זקוק לה", ודחו "לא דאי לא אדליק מדליק א"נ לשיעורא", וכתב השפ"א דאת"ל דכבתה במזיד זק"ל למה לא פירשו דלענין זה אמרו שיעור עד שתכלה רגל מן השוק. ולענ"ד אין זה ראיה כלל דאטו ברשיעא ובשטיא עסקינן וכמה רחוק לפרש כונת הברייתא לענין רחוק שכזה.

ומ"מ נראה כשיטת כל האחרונים דהמדליק את הנר ע"מ לכבותו תיכף ומיד או ע"מ שאחרים יכבוהו תו"מ כגון במטוס לא יצא ואסור לברך על הדלקה זו.

ומה שכתב כבודו שיכול להדליק בחדר השרותים, מלבד שלא הועיל כלום דבודאי יש שם גלאי עשן, הם דברי הבל ורעות רוח דבמקום צנעא גמורה שלא שייך בו פרסומי ניסא אין בו מצוה כלל, ולדעתי הוי ביזוי מצוה ושטות גמורה.

ג

ובעיקר הדבר נראה דאסור להדליק נר במטוס נגד תקנת חברות התעופה דהלא סיבת התקנה מחשש סכנה היא, ואין האדם רשאי לקבוע לעצמו בענין זה ואף אם נראה לו לומר "אני אדליק ולא אסכן" מי הסמיכו לכך והלא אף בסכנה רחוקה עד למאוד צריך לברוח ממנו וכי יסכן מאות בנ"א בשביל קיום מצות מהדרין שבלא"ה אין בו מצוה כמבואר. ואף אם ברור לו שלא יהיה סכנה בהדלקתו יש להמנע מכך כי ברור שאם רבים ינהגו כך יש בזה סכנה, ובחשש פקו"נ מצווה היחיד להמנע מהנהגה שאם רבים יעשו כמותו יהיה בזה סכנה כידוע מהוראת הגר"י סלנטר בימי החולרע כידוע (ובאמת מבואר יסוד פשוט זה בסי' שכ"ט ס"ז ובמשנ"ב ס"ק ט"ז – י"ז דו"ק שם). וכך גם בנ"ח שהוא ענין של פרהסיא ואם יעשה כן יעשו אחרים כמותו. ועוד דהלא נתנו לו רשות לנהוג במטוס רק לפי התקנות ואם ידליק בו נר יש בזה חשש גזל ככל הנוהג ברשות חבירו שלא כרצון הבעלים.

ומשום כ"ז נראה דהנמצא במטוס יסמוך על מה שמדליקים עליו בביתו, ואפילו כל ב"ב אתו במטוס, ישאל לאנשי הצוות אם רשאי הוא להדליק נר וידליק בלי ברכה, וללא רשותם לא ידליק.

הגב על הנושא

לתחילת הדף