אתה נמצא כאן: דף הבית » מאמרים » החיוב לסלק את הסכין או לכסותו בשעת ברכת המזון

החיוב לסלק את הסכין או לכסותו בשעת ברכת המזון

 נוהגים לסלק את הסכין מעל השולחן, או לכסותו, בשעת ברכת המזון (שו"ע או"ח קפ ה, לבוש קפ ה). בטעם המנהג כתבו הראשונים שמצינו בדברי חכמים שהשולחן נקרא מזבח, ומכפר על האדם כמזבח [רבי יוחנן ורבי אלעזר בברכות נה א ובמנחות צז א. ורבי יוחנן וריש לקיש בחגיגה כז א. בטעם שהשולחן מכפר, ראה רש"י ותוס' שם, ומהרש"א בחדושי אגדות בבא בתרא ס ב ד"ה התקוששו [באמצע הדיבור], ומנחות מז א ד"ה המזבח], והמאריך לשבת על שולחנו כדי שיבואו אורחים עניים ויאכיל אותם, מאריכים לו ימיו ושנותיו [רב יהודה בברכות נד ב – נה א], ומשום כך כשם שאסרה התורה לבנות את המזבח המאריך חיים באבן שסותתה בכלי ברזל או שנגע בה ברזל המקצר חיים, [מדות פ"ג מ"ד; רבי שמעון בן אלעזר במכילתא מס' דבחדש פרשה יא; תורת כהנים קדושים פרשה י אות ט; תנחומא פרשת יתרו סי' יז; פסיקתא זוטרתא שמות פרק כ פסוק כב; רש"י תמיד כו ב ד"ה אמר. ראה כעי"ז: תוספתא ב"ק פ"ז ה"ב; מכילתא דרשב"י פרק כ פסוק כב; מס' שמחות פ"ח הט"ז. וראה טעמי המצוה]. כך אין ראוי שעל השולחן המכפר ומאריך חיים כמזבח, יהיה מונח סכין שמביא פורענות ומקצר חיים. (ספר חסידים סימן קב; הרוקח סי' שלב; שבלי הלקט סדר ברכות סימן קנה;  שולחן של ארבע לרבינו בחיי שער ראשון; דרשות ר"י אבן שועיב פרשת ויקחו לי תרומה ד"ה וטעם איסור; ארחות חיים מלוניל הל' ברהמ"ז אות ח; אבודרהם הל' ברכת המזון ד"ה ונהגו העולם).

אף שלכאורה מהטעם שהזכרנו, היה מקום להסיר או לכסות את הסכין אף בשעת האכילה, נהגו להשאירו גלוי עד שעת ברכת המזון, אחרי גמר השימוש בו, כדי שלא להטריחו להסירו ולהחזירו כל פעם לצורך שימוש בו (ביאור הלכה סימן קנא סעיף ו ד"ה בסכין ארוך; משנה ברורה סי' קפ ס"ק יא. ראה כף החיים קסז מא  שחולק וסובר שיותר טוב להסיר את הסכין במשך כל הסעודה ולהחזירו רק לצורך שימוש בו). ויש שכתב שהקפידו לסלק את הסכין או לכסותו דווקא בשעת ברכת המזון, שבה שעובדין את שם יתברך ומברכים אותו [לבוש סי' קפ סעיף ה], שהיא מעין העבודה היותר חשובה הנעשית ע"ג המזבח. שהאכילה  נחשבת כשחיטת הקרבן, השתיה היא כעין קבלת דם הקרבן, אמירת דברי התורה על השלחן היא כהולכת הדם למזבח, וברכת המזון היא מעין זריקת הדם על גבי המזבח, שהיא העבודה החשובה יותר, המסיימת את עבודות הקרבן, וכמו שאמרו "הדם הוא המתיר". (שו"ת באר עשק סי' כז, הובא בבאר היטב סי' קפ ס"ק ה. ראה זבחים מג א ורמב"ם מעה"ק פ"ה הי"ח. עוד ראה תורה תמימה פרשת יתרו פרק כ אות קלב).

לדעות האוסרות להשתמש לבנית המזבח באבנים שנגעה בהם מתכת אחרת מלבד ברזל [ראה דיני המצוה הערה 4], יש להסיר מן השלחן אף סכין העשויה משאר המתכות כגון כסף או זהב (ראה שולחן של ארבע לרבינו בחיי שער ראשון, ומג"א סי' קפ סק"ד ופמ"ג שם). יש מקפידים מהטעם הזה להסיר מעל השולחן בשעת ברכת המזון את כל כלי הברזל כגון מזלגות וכפיות (בן איש חי שנה ראשונה חוקת אות ו. ראה טהרת השולחן על השו"ע סי' קפ סעיף ה).

טעם נוסף משום "מעשה שהיה", וההבדלים ההלכתיים בין הטעמים

הראשונים הביאו טעם נוסף למנהג הסרת הסכין, משום מעשה שהיה באחד שבירך ברכת המזון וכשהגיע לבונה ירושלים נזכר בחורבן בית המקדש ולקח את הסכין ותקעו בלבו (שבלי הלקט שם בשם רבינו שמחה; ארחות חיים שם. ראה בב"י סי' קפ). ויש שכתבו שלטעם הזה צריך לכסות את הסכין רק קודם ברכת בונה ירושלים ולא בכל ברכת המזון. ויש להסיר את הסכין או לסלקו אף בשעת ברכת מעין שלוש, שמוזכר בה בנין ירושלים (טהרת השולחן על השו"ע סי' קפ סעיף ה). ויש סוברים שאף לטעם הזה, כיון שהמעשה היה בברכת המזון אין להחמיר בברכה מעין שלוש (שו"ת שלמת חיים סי' קפז. ראה אורח נאמן סי' קפ ס"ק טז).

לדעה זו יש להסיר מן השולחן כל סכין שאדם יכול להרוג בו את עצמו, ואף כשאינו עשוי ממתכת אלא מחומר אחר כגון עץ או פלסטיק (שו"ת בית אבי ח"ג סי' קמב אות ד, הובאו דבריו בשו"ת רבבות אפרים ח"ג סי' קלב).

טעמים נוספים למנהג הסרת הסכין

האחרונים הוסיפו טעם נוסף למנהג הסרת הסכין, שכיון שיעקב נתברך [בראשית כז כח] "מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש", ומודים אנו על כך לה' בברכת הארץ שהיא הברכה השניה שבברכת המזון, הוזהרנו שלא ימצא הסכין הרומז לברכתו של עשו "על חרבך תחיה", בזמן הזכרת ברכתם של ישראל, כדי שעשו לא יטול בה חלק. (תולעת יעקב סוד ברכת הנהנין מג ב – מד א, הובא בשל"ה שער האותיות קדושה עמ' נט ד"ה וצריך לסלק; מטה משה סי' שד בשם בן דינאי [נראה שיש שם טעות סופר, וצ"ל בן גבאי והוא התולעת יעקב רבי מאיר בן גבאי]; הגהות מוהר"א אזולאי על הלבוש או"ח סי' קפ ס"ק ד. ראה רמב"ן עה"ת שמות כ כא, שולחן של ארבע לרבינו בחיי שער ראשון שהזכירו בטעם איסור השימוש באבני גזית במזבח, שהחרב היא ירושת עשו שנאמר "על חרבך תחיה"). ויש כתבו שכשאומרים בסוף ברכת המזון "הרחמן הוא ישלח לנו ברכה מרובה בבית זה, ועל שולחן זה שאכלנו עליו", אנו מבקשים שתחול עלינו ברכתם של ישראל, ואין אנו רוצים שתחול עלינו ברכתו של עשו "על חרבך תחיה", שהסכין רומז לה, ולכן צריך להסירו (אשל אברהם  (בוטשאטש) סי' קפ סעיף ה). טעמים נוספים להסרת הסכין ראה במטה משה סימן שד שהוסיף טעם על הטעמים הנ"ל, והובא בהגהות מוהר"א אזולאי על הלבוש או"ח סי' קפ ס"ק ד ובאליה רבא סי' קפ סעיף ה. ובאר עשק סי' כז, שו"ת בית אבי ח"ג סי' קמב אות ד  וספר המטעמים מערכת ברכת המזון אותיות ז-ח, וכף החיים סי' קפ ס"ק טו,).   על פי הקבלה מי שידוע לו ששורשו מ'קין' חייב להסיר את הסכין מהשולחן, ולא די בכך שיכסהו. (שער הגלגולים הקדמה לח; שער רוח הקודש דף יב). ויש שכתבו שכל אדם צריך לחשוש שמא שורשו מ'קין' ויקפיד להסיר את הסכין. (בן איש חי הלכות שנה ראשונה חוקת אות ו. ראה משנת חסידים מסכת מוצאי שבת פרק ח אות ח)

יש כתבו שהיום נוהגים  להשאיר את הסכין  גלוי על השולחן בין בשבתות וימים טובים בין בימי החול (ערוך השולחן סי' קפ סעיף ה).

הסרת הסכין בשבתות ובימים טובים

בשבתות וימים טובים נוהגים להשאיר את הסכין גלוי על השולחן (שו"ע שם), כיון שכמבואר טעם המנהג לכסות או להסיר את הסכין שעל השולחן בחול, משום שהשולחן דומה למזבח שאסור לבנותו מאבנים שנגע בהם ברזל, ולכך בשבת שאסור לבנות את המזבח, יכולים להשאירו גלוי על השולחן (לבוש סימן קפ סעיף ה; מג"א שם ס"ק ד). ולטעם השני לא חששו מפני שגזרו כעין המעשה, וכיון שהמעשה היה ביום חול, לא חששו לכך בשבת (ט"ז סי' קפ סק"ג).  אף לטעמים הנוספים אין לחוש בשבתות ובימים טובים כיון שאין שולט בהם כוחו של עשו וכח מלאכי החבלה (ספר תולעת יעקב סוד ברכת הנהנין מג ב – מד א, הובא בשל"ה שער האותיות קדושה עמ' נט ד"ה וצריך לסלק, וכעי"ז בהגהות מוהר"א אזולאי על הלבוש או"ח סי' קפ ס"ק ד; שו"ע הרב סי' קפ סעיף ו. ראה שו"ת באר עשק שם). יש שנהגו לסלקו מעל השולחן או לכסותו אף בשבתות ובימים טובים (לבוש שם; באר היטב שם ס"ק ד; בן איש חי שנה ראשונה חוקת אות ו).

הסרת הסכין בלילה

האחרונים הקשו לדעת הסוברים שאין צורך להסיר את הסכין בשבת משום שאסור לבנות את בית המקדש, הרי גם בלילה אסור לבנות את בית המקדש [שבועות טו ב; רמב"ם בית הבחירה פ"א הי"ב], וא"כ מדוע נוהג מנהג הסרת הסכין בלילה. ונאמרו בכך מספר תשובות א. יש שכתבו שהשולחן נחשב כמזבח של במה, ומותר לבנות במה בלילה. (משך חכמה עה"ת כ כב. ראה רביד הזהב עה"ת שם ו. אמנם ראה כד הקמח ערך ברכה סוף ד"ה ומפני ומנורת המאור פרק ו – המצוות עמוד 437  וגר"א על שיר השירים ג ו שהשולחן נחשב כמזבח הפנימי). עוד כתבו שאף שאת בית המקדש עצמו אסור לבנות בלילה, מותר לעשות בו את כלי המקדש ובכללם המזבח. ("הר צבי" להגרצ"פ פראנק בהגהותיו על הטור סי' קפ "הוצאת מאורות", עמוד טז, ע"פ ערוך לנר סוכה מא א ד"ה אי נמי; טהרת השולחן על סי' קפ סעיף ה הביא מקור לכך מגדעון שבנה מזבח בלילה [שופטים ו כה-כח), אמנם שם מדובר בבמה. וראה תמורה כח ב "שמונה דברים התירו באותו הלילה: חוץ ולילה וכו', ומשמע שמעיקר הדין היה אסור לבנותו בלילה וצ"ע.יישוב נוסף לשאלה מדוע מכסים את הסכינים בלילה ראה בתורה תמימה פרשת יתרו פרק כ אות קלב, ובפרשת בהעלותך פרק ט אות לז הביא קושיא זו בלא תירוץ).

איסורים נוספים שנאסרו משום שלא יניף מקצר על המאריך

אסור להכניס סכין ארוך שאי אפשר לכסותו לבית הכנסת, מפני  שהתפלה מארכת ימיו של אדם [ברכות ח א] והסכין מקצר את ימיו של האדם (תשב"ץ קטן סימן רב; ארחות חיים הל' בית הכנסת אות ז; שולחן ערוך אורח חיים סימן קנא סעיף ו. ראה סנהדרין פב א). יש שהביאו סמך למנהג זה, מפנחס בן אלעזר הכהן שנאמר בו  [במדבר כה ז] "ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו", כלומר שהקפיד לקחת את הרומח בידו אחר שיצא מבית המדרש בו ישבו 'העדה' – הסנהדרין. (הגהות מהרי"א חבר והגהות מהר"ץ חיות סנהדרין פב א ע"פ דברי רבי יצחק אמר רבי אלעזר שם, שאסר על סמך פסוק זה להכנס לבית המדרש עם כלי זין].  ומותר להכנס לבית הכנסת כאשר הסכין מכוסה (הגהות רבינו פרץ על התשב"ץ קטן ועל הארחות חיים שם; אליה רבא סי' קנא ס"ק י, משנה ברורה שם ס"ק כב. ראה ברכי יוסף אורח חיים שם ס"ק ט). ויש שהתירו להכנס עם סכין קצר אף כשאינו מכוסה (ט"ז סי' קנא ס"ק ב). ותלמידי חכמים שמותר להם לאכול ולשתות בבית הכנסת [שו"ע או"ח סי' קנא סעיף א. ראה רמ"א שם]. יכולים להכנס לבית הכנסת עם סכין ארוך שהם משתמשים בו בזמן אכילתם (ביאור הלכה על שולחן ערוך או"ח סימן קנא סעיף ו ד"ה בסכין ארוך). ומותר להכנס לבית כנסת עם סכיני שחיטה כדי להשחיזם שם (שו"ת תורה לשמה סי' לו)  ובענין מנהג הסרת סכין וכלי מתכת בשעת התפילה (אפילו לא בבית הכנסת) ראה יפה ללב לבנו של ר' חיים פלאג'י ח"א (סי' צח סעיף טו,  עמ' קיא), וכף החיים סי' צא סקכ"ט בשם ספר שלמי ציבור (דף כ ע"ד) בשם המקובלים וכן משמע בספר ספר חסד לאלפים, דתפילה במקום קרבנות, ולכן אין להחזיק כלי מתכת וסכין.

שימוש בקסת ברזל בכתיבת ספרי תורה ומזוזות יש שהקפידו שלא להשתמש בקסת של ברזל בכתיבת סת"ם [ראה ט"ז יו"ד סי' רעא ס"ק ח], והביאו לכך טעמים שונים, ובין השאר כתבו שהברזל נועד לקצר את חיי אדם והתורה נועדה להאריכם, ולכן אין ראוי לכתוב בקסת ממתכת. (ערוך השולחן יו"ד סי' רעא סעיף לח, עי"ש  שכתב שיש להקפיד לא רק בכתיבת סת"ם, אלא אף בכל כתיבה של  דברי תורה) אך רבים חלקו וכתבו שאין להקפיד על כך כיון שנהגו מאז ומעולם לכתוב בקסת מברזל, ולא נמצא איסור זה בדברי הראשונים. (בני יונה סי' רעא קסת הסופר סי' ג' ס"ק ו)    

קנה של ברזל כבית מזוזה יש שכתבו שאין להכניס את המזוזה בקנה העשוי מברזל כיון שהמזוזה מאריכה חיים ,'למען ירבו ימיכם' והברזל מקצר חיים (דעת קדושים יו"ד סי' רפט סעיף א בשם הר"י בעש"ט), אך רבים חלקו וכתבו שאין להקפיד בכך. (כךמצדד הדעת קדושים,  ובהערות מקור מים חיים על ספר בעש"ט על התורה הביא מקור להיתר מספר רזיאל המלאך דף ששי סוף עמוד ד)

 

הגב על הנושא

לתחילת הדף