אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » מחשבה יהודית » היחס למסתננים

היחס למסתננים

שאלה:

מה צריך להיות היחס למסתננים זרים לתוך מדינת ישראל, לפי התורה?

תשובה:

בפרשת משפטים נאמר: "וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" שמות כג, ט. דאגה למסתננים עולה בראש כל חוצות כנגד מדיניות הממשלה כנגד ההסתננות. מובן מאליו שהקישור של המסתננים לעניין זה הוא אולי רק רעיוני, שכן הפסוקים מדברים בגר תושב ובגר צדק, ולא במי שאינו מקבל עליו תורת ה' ומצוותיה. אך בכל מקרה, פעמים רבות עולה תחושה שאנשים, לעיתים כאלה שאינם זהירים במצוות התורה, חושבים ל'נצל' את התורה בהתאם למאוויי ליבם. מאבקים של צדק חברתי, מאבק של אנשי שמאל לטובת מסתננים – על חשבון אנשים חלשים בדרום תל אביב שחייהם הפכו לקשים מאד, ושאר מאבקים, שואבים גיבוי לכאורה מפסוקים של דאגה לחלש שהתורה מצווה עליהם פעמים רבות. אך אסור להתעלם מהצד השני של התמונה. התורה, תורת חיים ישרה שמדריכה את האדם בדרך לשלמות מאוזנת, מצווה:

"וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבו" (שמות כג, ג). רש"י מפרש: "לא תהדר – לא תחלוק לו כבוד לזכותו בדין ולומר דל הוא אזכנו ואכבדנו". ובדומה לו אומר רבי אברהם אבן עזרא: "…תחשוב כי טוב תעשה בעזרך הדל". כלומר, קיימת נטייה אנושית לרחם על הדל – ולהטות את הדין לטובתו, כנגד בעל דינו, החזק, המבוסס, היושב בארצו. העושה כן חושב שטוב הוא עושה בכך. ולא כן –"ודל לא תהדר – כדכתיב לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול אלא בצדק תשפוט עמיתך" (פירוש רשב"ם שם). או בלשונו של פרשן המקרא רבי יוסף בכור שור: "ודל לא תהדר בריבו – אל תהי צדיק הרבה, שלא תאמר "דל הוא, וצדקה היא אם אזכנו", אין נושאין פנים בדין". צדקות יתר, היא הרשעה. אין נושאים פנים בדין.

'המחאה החברתית' לעיתים חוטאת בחטא זה בדיוק. נשיאת פנים לא משום טיעון ענייני אלא מתוך רחמים על החלש יותר. התורה אינה אומרת כך, אלא: "ודל לא תהדר בריבו". כך כותב  בספר 'פרדס יוסף', שיצא בשנת תר"צ, הרב יוסף פצנוויסקי ז"ל, בפירושו על פסוק זה: " ודל לא תהדר בריבו (כ"ג, ג). עיין בעל הטורים מסורה ודל מרעהו יפרד (משלי י"ט, ד) – [כלומר, המילה "ודל" הכתובה כאן, נקשרת לפסוק במשלי, המדבר על הפרדות הדלים זה מזה], עניים עומדים לריב עם בעלי בתי חרושת ובטענתם הקאמאניזם, ורוצים לתקן העולם עפ"י יושר – ולא יהיה עוד השודד הוא הגביר, ורק חכמה וחרשי המעשה וכולם יהיו שווים. אכן אנו רואים אלה האנשים הרוצים רק היושר אם יבואו לשלוט מלבישים עצמם במלבושים יקרים וחפצים בכל בתענוגים, כמו שהוא ברוסיא המושלים ידורו בדירות רחבות והעם ידחקו למאד, והם עצמם יקנאו בהאדונים וביניהם יגדיל המשטמה, ואם הם יעלו על הכסא גם הם לא ייטיבו לעשות. וזהו שאמרו ודל לא תהדר בריבו, עם בעלי אחוזות כי לא בצדק יריבו, שהרי גם ודל מרעהו יפרד שביניהם בעצמם יש פירוד וחילוקי דעות".  – על פי דברי הפרדס יוסף, אחת הדרכים שבהם ניתן לבדוק את הצדק שבטיעוני המבקשים שיוויון, הוא ההתנהגות שביניהם לבין עצמם, האם ביניהם הצדק קיים? האם הם חרדים לצדק גם במעשיהם עצמם, או דורשים צדק מאחרים בלבד? ומה יתרחש כאשר תהיה בידם האפשרות לזכות במאווייהם, האם גם אז יזכרו את הצדק? הפרדס יוסף מסיים שדבריו הם "על דרך הצחות" כלומר, רמז בלבד בכתובים, אבל גם ש"האמת כן הוא".

הקוראים להשאיר את המסתננים בארץ, להעניק להם תנאים טובים, ועוד, חוטאים בחטא "ודל לא תהדר בריבו". יש לנהוג בצדק. במקרה זה, נראה שדרושה הכרעה עקרונית של ממשלת ישראל כמה פליטים ואיזה מדינת ישראל חושבת שאפשר ונכון לקלוט. העובדה שמסתננים כבר נמצאים כאן לא צריכה להעניק להם זכויות ותגמול על מעשיהם "שלא יהיה חוטא נשכר". ניתן לדמות זאת לדל שגונב כסף מעשירים ובבואו לדין הוא מבקש רק להשאיר את הכסף אצלו כיון שהוא דל. אין הדל קובע את הדרך הנכונה לנהוג במעשיו. אם מלכתחילה היה אסור לדל לגנוב כסף מהעשיר, הרי שגם אחרי שגנב אותו אסור לבית הדין להשאיר אותו אצלו. צדקות יתר לטובת הדלים היא נשיאת פנים בדין, ופגיעה בצדק. כמובן שיש בזה פרטים רבים נוספים שצריכים לשקול בהכרעה הלכה למעשה, אך בכל דין ודין חייבים לקיים מצוות "ודל לא תהדר בריבו".

הגב על הנושא

לתחילת הדף