אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » רפואה ואתיקה בהלכה » הסרת מכשיר icd המותקן בגוסס

הסרת מכשיר icd המותקן בגוסס

הסרת מכשיר ICD המותקן בגוסס

הרב עובדיה יוסף טולידאנו

שאלה:

הנני לשאול בחולים הגוססים החולים במחלה סופנית ומושתל בקרבם דהפיברילטור אוטומטי (המכונה ICD). מכשיר זה נותן מכות חשמל חזקות המפסיקות הפרעות קצב קטלניות שהן מאד כואבות. ל"ע מצויים מקרים שחולים נוטים למות מסיבות שאינן קשורות להפרעות קצב והם או בני משפחותיהם דורשים את כיבוי המכשיר לבל יקבלו מכות חשמל בתהליך הגסיסה באם יהיו הפרעות קצב מסוגים שונים. יורנו רבינו באלו תנאים אפשר להפסיק את פעולת המכשיר.

תשובה.

א. הנגיעה בגוסס, אסורה מכל וכל, גם כאשר היא לצורכו, להרגיעו, או לטפל בו, כיון שגורמת היא לקרב את מיתתו. ואסור לעשות מעשים המקרבים את מיתת הגוסס. מאידך, אין לעשות מעשים שבגרמתם לא ימות הגוסס במהרה, ולעכב את הנשמה מלצאת. אמנם אם ישנם דברים חיצוניים הנמצאים בסמוך או ליד הגוסס, המונעים את יציאת נפשו, מותר להסירם משם. אכן, באם לשם כך יש צורך בנגיעה בו או בהזזתו ממקומו, דעת הרמ"א שאסור הדבר. [א] אמנם דעת פוסקים רבים, דגם בכה"ג שמזיזו, מותר הדבר. ודוקא אם המעשה צריך להעשות בגוף הגוסס, אין להסיר את המונע. [ב]

ב. ע"פ הנראה משאלתך, מדובר באופן שאין מצבו של הגוסס כתוצאה מאירוע לבבי, אלא מחמת חולאים אחרים, אלא שבקרוב ממש יתכן שגם הלב יפסיק את פעילותו התקינה, ואו אז יתעורר המכשיר ויתחיל להכות את הלב במכות חשמל כדי להעירו, ויגרום לו בכך סבל רב.

לאור זאת, מאחר ובניתוק המכשיר לא נעשה כל פעולה, אלא רק גורם לכך שלא יעיר את הלב בהמשך, ויגרום לו סבל רב ע"י מכות חשמל, ובהיות ולניתוק המכשיר אין צורך בנגיעה בגופו של החולה, נראה שהדבר מותר. וכן הורה מורנו הגאב"ד שליט"א.

אמנם, באופן שהגוסס נתון בעיצומו של אירוע לבבי, והמכשיר החל בפעילותו להכות ולהעיר את הלב, נראה שאין לנתק את המכשיר, שכן בעצם פעולת הניתוק גורם לקרב את מיתתו.

מקורות:

[א]. עי' בברייתא במסכת שמחות (פרק א), הגוסס הרי הוא כחי לכל דבר, וכו', אין קושרין את לחייו, ואין פוקקין את נקביו, ואין נותנין עליו כלי של מתכות ולא כל דבר שהוא מיקר על טיבורו, עד שעה שימות. אין מזיזין אותו, ואין מדיחין אותו, ואין מטילין אותו לא על גבי החול ולא על גבי המלח, עד שעה שימות. אין מעצמין את עיניו, הנוגע בו ומזיזו הרי הוא שופך דמים, רבי מאיר היה מושלו לנר שהוא מטפטף, כיון שנגע בו אדם מיד כיבהו, כך כל המעצם את עיני הגוסס, מעלין עליו כאילו הוא שומט את נשמתו. ע"כ. ומבואר שני כללים: א. גוסס דינו כחי, עד שתצא נשמתו. ב. יש איסור בעצם הנגיעה בו, שכן הנגיעה גורמת למהר ולקרב מיתתו. וכן פסק מרן בשו"ע (יו"ד סי' שלט ס"א), ועי' בנו"כ שם שכתבו ללמוד מדבריו, דבחלקו הראשון מנה השו"ע את כל הדברים שעושים למת, ואין לעשותם לגוסס, וכיו"ב אין שומטין הכר מתחתיו, שכן עושים במת, כי אין מניחים אותו על דבר חם [כי דברים חמים מסריחין ומתפיחין אותו]. ומאידך, הוסיף הרמ"א להזהיר שלא יגרמו לגוסס שימות מהרה.

אלא שהוסיף הרמ"א דישנם כמה דברים המונעים באופן סגולי את יציאת נשמתו של הגוסס, והם כר שיש בו נוצה של מקצת עופות, דיש אומרים שזה גורם למנוע את יציאת הנפש. וכן מלח הניתן על לשונו של הגוסס, גורם למניעת יציאת הנפש. ולגבי הכר, כתב הרמ"א דאעפ"כ, אסור לשומטו. אולם לגבי הסרת המלח, כתב הרמ"א שמותר להסירו.

ומקור דינו של הרמ"א הוא בשלטי גיבורים (מו"ק טז:), ומדבריו שם מבואר ג' דינים: א. לגרום שלא ימות הגוסס במהרה, כגון לחטוב שם עצים – כדי שתתעכב הנשמה מלצאת, או לשום מלח על לשונו כדי שלא ימות מהרה, אסור. ב. לגרום שימות במהרה, אסור. ומטעם זה אסור להזיז את הגוסס ממקומו. ג. ואם יש דבר הגורם לנפשו שלא תצא, מותר להסירו מהגוסס, ואין בכך כלום. ולכן, כתב בספר חסידים דאם קרוב לבית הגוסס מי שחוטב עצים, מסירים את החוטב עצים משם. וה"ה אם יש מלח על לשונו, מותר להסירו, כל שהוא בלא להזיז את גופו.

ובטעם האיסור לשמוט את הכר, כתבו הנו"כ (עי' ט"ז שם ס"ק א-ב, ובדרישה ריש סי' שלט, ובש"ך שם ס"ק ז) דהוא משום שעי"ז גורם להזיזו ממקומו. והיינו, דאף בכדי להסיר את המונע, אין היתר להזיזו ממקומו. [ויש שכתבו הטעם, דגם בזה הוא מקרב מיתתו, ולא רק הסרת המונע].

אלא דא"כ צ"ב מדוע לגבי הסרת המלח התיר הרמ"א, אף שגם בזה לכאו' גורם להזיזו ממקומו. ובאמת בש"ך (שם) כתב דבהסרת המלח מותר, משום שהוא נענוע קל. אך הט"ז כתב דבאת איסור איכא גם בהסרת המלח מלשונו. ובספר בית לחם יהודה (שם ס"ק ד) ביאר עוד, דאיירי שנתנו מלח על לשונו באיסור, ועלה דוקא אמרי' דשרי להסיר את המלח. וכן משמעות הש"ג.

[ב] בש"ג (מו"ק טז:), הגם שדעתו לאיסור, הביא דעת רבותיו ורבי נתן איש איגרא שכתבו להקל להסיר את המונע, דהיינו לשמוט את הכר מתחת החולה, גם כאשר עי"כ מזיזו. וכדבריהם פסק גם הכנסת הגדולה (בשיירי כנה"ג יו"ד סי' שלט הגה"ט ד), וכמ"ש כן בספר מטה משה (ח"ה בהלוית המת סי' א). אלא שכתב הכנה"ג דכ"ז דוקא כשאינו מעשה בגוף הגוסס, אלא רק בדבר חיצוני, דאף שממילא יוזז הגוסס, לא אכפ"ל בכך. אך אילו עושה מעשה בגופו, יש לו צער בהזזה, ואסור אף בהסרת המונע.

וע"ע בדרישה (יו"ד שם) שג"כ כתב להתיר לשמוט הכר. ואמנם, כתב שם דלדעת השו"ע נראה דאסור, מ"מ לענ"ד אף בדעת מרן השו"ע יש לפרש כן, כמבו' במאמרי. וכן יש ללמוד קצת גם מדברי ערוה"ש (סי' שלט ס"ד).

[ג] עי' בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ג סי' פט אות ב-ד, וע"ע בחי"ד סי' פ, חי"ז סי' עב אות יג), שכתב לענין גוסס המחובר למכונת הנשמה, דבאופן שבחנו הדק היטב שאין עוד פעימות לב עצמותית, ואין גם שום שליטה של ניפוח הריאות ממרכזי המוח, כיון שהסרת מכשיר הנשימה הוא רק בחינת דבר המעכב את יציאת הנפש, ואין כל גורם של קירוב מיתה, לכו"ע מותר להפסיק את פעילות המכונה גם בידיים, כל שבכה"ג אין מגע עם הגוף [כגון בניתוק החשמל וכיו"ב], ואין מנענעים או מזיזים את הגוף עי"כ. ולא זאת בלבד, אלא כל שנודע לנו שאין לגוסס כבר חיות עצמית, לא מהמח ולא מהלב, אזי יש איסור לחבר את החולה למכונת הנשמה, שכן עי"ז יגרום למניעת ועיכוב יציאת נפשו. וכן הסכימו גדולי הפוסקים, עי' בזה באנצ' הלכתית רפואית לפרופ' הרב אברהם שטיינברג (ח"ה עמ' 148).

אלא, דבשאלה שלפנינו הנדון קל יותר, שכן המכשיר אינו פעיל עתה, אלא שאפשר שעוד זמן מה יתחיל את פעולתו, ויגרום להארכת חייו של הגוסס, וודאי דבכה"ג מותר ואולי אף חובה לנתק את המכשיר. שכן כתב בש"ג דאסור ליתן דבר שיגרום למניעת הסרת הנפש. וע"ע באג"מ (יו"ד ח"ג סי' קלב) בענין זה. ועוד עיין לו באג"מ (יו"ד ח"ב סי' קעד ענף ג, וחו"מ ח"ב סי' עג) דחולה שיש לו ייסורין, אסור ליתן לו מיני רפואות שלא ירפאו אותו לגמרי, אלא רק יגרמו לו חיי שעה בייסורים. [ודלא כמ"ש הצי"א (חי"ד סי' פ)]. וכן מורים דברי הש"ג הנ"ל. וכן הסכים בשו"ת משנה הלכות (ח"ט סי' שצח), עי"ש. וכ"כ בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ז יו"ד סי' מ אות ד). וכיו"ב כתב גם בקריינא דאיגרתא (מכתב קצ).

ואף אי נימא דאין "איסור" בכך, מ"מ רבו הפוסקים האחרונים שכתבו שאין צורך לעשות כן, ואף מותר שלא לעשות כן בשב ואל תעשה, וכן נראה שיטת הגרש"ז אויערבאך, כפי שהביאה בהרחבה בספר נשמת אברהם (סופר, מהדו"ב יו"ד סי' שלט הערה ד,2 עמ' תפג והלאה). ועי"ש (עמ' תפח) גם בדעתו של הגרי"ש אלישיב. וכ"כ גם בשו"ת בית אבי (ח"ב סי' קנג עמ' רט והלאה), ובשו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' קנו על סי' שלט ש"ך ס"ק ז, ח"ו סי' קעט). וכן מורה ובא מו"ר הגאב"ד שליט"א. אלא שזאת יש לציין, שאין ללמוד מכך הוראה כללית, שכן כל מצב של חולה הוא שונה, וחילוק רב יש בין תרופה לתרופה. ולא הכל שווים. ויש צורך בשאלת רב על כל מקרה לגופו.

וא"כ כ"ש בנ"ד, כל שאינו נוגע בגוסס כלל, והמכשיר עדיין לא החל בפעולתו, לא רק שאין איסור לנתק את המכשיר, אלא אף ראוי ונכון לנתקו, כדי שלא לגרום לגוסס ייסורים נוספים קשים ומרים.

הגב על הנושא

לתחילת הדף