אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » עסקים וממונות » הערמה על חברת ביטוח

הערמה על חברת ביטוח

שאלה:

אני תושב חו"ל, רכבי המבוטח בחברת ביטוח כאן זקוק לטיפולים בסכום רב, הוצע לי על ידי חברי לגרסו, ולהצהיר לחברת הביטוח על גניבתו, מבקש אני לשאול, אם אין בזה איסור גזל.

תשובה.

איסור גמור לעשות זאת, הן משום איסור גזל, והן משום שקר והשחתת המידות.

מקורות.

כתב הרמב"ם (פ"א מגזילה ה"א): כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה עובר בלא תעשה שנא' (ויקרא יט יא) "לא תגזול", ואין לוקין על לאו זה, שהרי הכתוב נתקו לעשה שאם גזל חייב להחזיר שנא' (ויקרא ה כג) "והשיב את הגזלה אשר גזל זו מצות עשה", ואפילו שרף הגזלה אינו לוקה שהרי הוא חייב לשלם דמיה וכל לאו שניתן לתשלומין אין לוקין עליו. ע"כ. והוסיף עוד הרמב"ם (שם ה"ב) ואסור לגזול כל שהוא דין תורה, אפילו גוי עובד עבודה זרה א אסור לגזלו או לעשקו, ואם גזלו או עשקו יחזיר. ע"כ. וכן פסק מרן בשו"ע (חו"מ סי' שמח ס"ב).

ועיין בש"ך שם (ס"ק ב) שנקט שגם גזל הגוי בכלל איסור גזל הוא, שהוא איסור דאורייתא. ושכן דעת הרש"ל שם ועוד. אמנם יש מן האחרונים שלא הסכימו לדבריו, כמשי"ת בסמוך, וכתבו דאיסור גזל בגוי אינו משום איסור גזל האמור בישראל.

והנה הטור כתב בפשיטות דאף שאסור לגזול את הגוי, מ"מ מותר להטעותו, וז"ל: אבל טעותו של כותי היה מותר, ובלבד שלא יודע לו דליכא חילול השם. ע"כ. וכתב בב"י שכן מבואר בפרק הגוזל ומאכיל (קיג:). וברמ"א שם הבין בדבריו דטעות הגוי מותרת בין אם הטעהו ובין אם טעה מעצמו, וכן הביא בסתם, וז"ל: טעות עובד כוכבים, כגון להטעותו בחשבון או להפקיע הלואתו, מותר, ובלבד שלא יודע לו, דליכא חילול השם (טור ס"ג). אולם שוב הביא דיש חולקים ואוסרים להטעותו, וז"ל: ויש אומרים דאסור להטעותו, אלא אם טעה מעצמו, שרי. (מרדכי פרק הגוזל בתרא). ע"כ.

ועיין בסמ"ע (שם ס"ק ו) שכתב דהאוסרים, למדו זאת מדאסרו אפילו גניבת דעת גוי. ע"כ. ובש"ך (שם ס"ק ג) הביא מדברי היש"ש (פ"י דב"ק סי' כ) שפסק כדעת האוסרים, וכתב שם דגם בטעות הגוי דשרי, מ"מ יאמר לו הישראל: ראה דעל חשבונך אני סומך [א"ה, ויש להאריך בזה, אך אכ"מ]. וכתב עוד, דגם הפקעת הלואתו אינו מותר אלא כשחייב לשלם לו דרך מכס או דרך חוב, אבל מה שהוא דרך מקח אסור. ע"כ.

הרי לן מחלוקת הראשונים אי שרי להטעות את הגוי, והביא הרמ"א מחלוקת זו להלכה, ובתחילה הביא בסתם כדעת המתירים, וכן הביא הטור בסתם. ואח"כ הביא הרמ"א בשם י"א דעת האוסרים. ולכאו' משמע דדעתו להיתר.

אלא דעי' להרש"ל בים של שלמה (ב"ק פ"י סי' כ) שהביא דעת המתירים, שהם רש"י ותוס' (ד"ה יכול) בב"ק שם. ודעת האוסרים שהם הרמב"ם (פי"א מגזילה ה"ד) והסמ"ג (עשין עד), דס"ל דטעות הגוי אינו שרי אלא במוטעה מעצמו, אבל להטעותו אסור. אך שוב כתב דאף לפירש"י היינו כשהישראל הטעה את הגוי בחשבון, משום דס"ל דהפקעת הלואה שרי, וס"ל לרש"י דמאחר שקנה ישראל מזרק במשיכה, נעשה עליו הד' זוז בחוב והלוואה, ומש"ה שרי, ולא גזרינן שמא יכוון הגוי לבודקו. אבל היכא שמטעה את הגוי בחשבון, שאינה הפקעת הלואה. כגון שאתה קונה ממנו כלים, או דבר אחר, ואתה מטעהו, שמוסיף לך במנין, או שאתה מטעהו, שמוסיף לך דמים. כגון שהוא קנה ממך, או חייב לך, אזי רש"י נמי מודה שהוא אסור. דהוי גזל הגוי ממש, ואסור אפילו היכא דליכא חילול השם. עכ"ד. [וע"ע בשו"ת אדמת קודש (יו"ד סי' יא) שפסק דאסור להטעותו אף במקום דליכא חילול ה'.]

ולכאורה נראה דלפי"ז בנ"ד כאשר חותם מתחילה שנגנב לו רכבו, כאשר הוא שקר גמור, אף לדעת רש"י אין זה כהטעיה, אלא גזל ממש. אך לפי פשוטו של רש"י, וכמו שהבינו הטור ודעימיה, גם זה נכלל בכלל "להטעותו", ולדעת הדעה הראשונה, שרי.

אך עי' במחנה אפרים (גזילה סימן ד) שכתב דאין נראה לפרש כדברי הרש"ל בדעת רש"י, דהא רש"י ס"ל דאין משיכה קונה בגוי אלא דמים כמ"ש התוס' (בפ"ב דע"ז), אלא טעמו של רש"י ז"ל דכל שאינו מוציא מידו של גוי שלא מדעתו כענין גזל וגניבה, אלא שהגוי נותן לו בטעות לא חשיב גזל. ע"כ. וכן נראה מפשטותו של רש"י, וכן נקטו האחרונים בדעתו.

איברא, דהגם שרש"י ותוס' ס"ל להיתר, כבר כתב הרש"ל שמדברי הרמב"ם (פי"א מגזילה ה"ד) מבואר כדעה בתרא, דאף להטעותו אסור. שכן כתב הרמב"ם "טעות הגוי כאבידתו ומותרת והוא שטעה מעצמו אבל להטעותו אסור". וכן כתב הרמב"ם עוד בהל' גניבה (פ"ז ה"ח) "וכן אסור להטעות את הגוי בחשבון אלא ידקדק עמו שנא' (ויקרא כה, נ) "וחשב עם קונהו" אף על פי שהוא כבוש תחת ידיך, קל וחומר לגוי שאינו כבוש תחת ידיך, והרי הוא אומר (דברים כה, טז) "כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה" כל עושה עול מכל מקום". וגם המחנ"א (שם) הסכים דדעת הרמב"ם דאפי' כי יהיב ליה הגוי מדעתו, כיון דבטעות קא יהיב ליה, אסור. וכתב עוד דמדבריו בהל' גזילה נראה דס"ל שמדינא אסור להטעותו, ולא רק מפני חילול ה' כמ"ש התוס'.

ולכאורה לפי"ז תימה אקרא מדוע מרן השו"ע לא הזכיר שיטה זו אחר שדרכו לילך אחר הרמב"ם, ואדרבה עמ"ש הטור דשרי להטעותו בחשבון, כתב מרן בב"י: ומה שאמר אבל טעותו כגון להטעותו בחשבון או להפקיע הלואתו מותר ובלבד שלא יודע לו דליכא חילול השם. בפרק הגוזל ומאכיל (שם.). ע"כ. ומשמע דלא פליג עליו בהא. אולם מאידך, מסתימתו בשו"ע דגזל עכו"ם אסור, משמע דבכל גווני הוא דאסור. אך זה קשה לומר, אחר שבטעות הגוי כו"ע מודו דשרי.

ובאמת ראיתי בלח"מ (על הרמב"ם הל' גזילה שם) שכתב לבאר דהרמב"ם ס"ל כהתוס', וז"ל: ונראה שדעתו כדעת התוס' שכתבו שם על פירוש זה שלא יגלום שכתבתי וז"ל: אף על גב דטעות עכו"ם מותר, אסור להטעותו במקום שהעכו"ם יודע שגוזל ועושה עצמו כלא יודע. ע"כ. לפ"ז נמצא, דאם אין העכו"ם יודע מותר אפילו להטעותו. עכ"ל. ואפשר שאף דעת המ"מ שם כן. ויש משמעות כן גם למרן השו"ע בדבריו בספרו כסף משנה (פ"א מגזילה ה"ב), ועי' בזה במרומי שדה (ב"ק קיג.) ולבנו בחוט המשולש (סי' יד-טו).

וגם המחנ"א שם, הגם שלא הסכים לדברי הלח"מ הללו, והאף דס"ל כהש"ך דאיסורו מדאורייתא, שלדעת הרמב"ם מדינא הוא דאסיר ולא רק משום חילול ה', מ"מ כתב המחנ"א וז"ל: ומ"מ נראה לע"ד, דמה שאסור להטעותו לאו משום גזל הוי עד שיתחייב להחזיר לו, אלא ה"ט משום דאסור להטעות לבריות ואפילו למכור לגוי נבלה בכלל שחוטה או לתת לו במתנה אסור כדשמואל בפרק גיד הנשה דף צ"ד, אבל אי עבר והטעהו לגוי בחשבון, כיון דהגוי מדעתיה קא יהיב ליה, אף על פי שהוא בטעות ואסור מ"מ לא הוי גזל, וכ"נ מלישנא דהרמב"ם ז"ל (פ"ז מהל' גניבה) שכתב דאם שקל לו בחסר עובר על לא תעשה וחייב להחזיר ואם הטעה לו בחשבון כתב דאסור. ע"כ.

ולפי"ז שפיר יש להבין דעת מרן השו"ע שסתם ולא כתב לחלק בין טעות הגוי להטעית הגוי, לא מבעיא לפמ"ש הלח"מ דכשהעכו"ם אינו יודע מותר אפילו להטעותו, אלא אף לדעת המחנ"א הרי הדבר אינו משום איסור גזל, אלא משום חילול ה', והדברים תלויים אם יש במעשה חילול ה'.

ומ"מ לענין דינא, אף שהרמ"א הביא מחלוקת אם מותר להטעותו, הרי אי נימא כהש"ך שגם להטעותו חשיב איסור גזל דאורייתא, וכמ"ש גם הרש"ל, הרי ספק דאורייתא לחומרא. אך אי נימא שאין זה איסור דאורייתא של גזל, אלא איסור דרבנן משום חילול ה', ספק דרבנן לקולא.

ויד"נ הגר"ח וידאל הוסיף דיש לצדד עוד, דאף אם הממון עדיין לא הגיע ליד המקבל, הרי מאחר ולגוי אין חזקת ממון (עי' מ"ש בזה באורך במשפט הקנין ח"ד שער א פ"א ס"ה), א"כ יתכן ואין להסתפק בגזל דאורייתא אלא כשיש לו ודאי חזקת ממון, אך בכה"ג אין לומר בזה ספק דאורייתא לחומרא. וחידוש הוא.

אלא דאף לדעת הסוברים שאין כאן 'גזל', מ"מ גם במקום שאין חילול ה', אין היתר לעשות כן, שכן בודאי כאשר מטעהו ומשקר לו, יש בזה איסור שקר. וכן שמעתי מטין משמיה דהגרי"ש אלישיב זצ"ל שהיה אומר שגם אם יש מקום היתר ע"פ הני פוסקים, מ"מ לא מצאנו היתר לשקר בעבור זה. שוב מצאתי כן להדיא בשו"ת חוט המשולש להגר"ח מוולאז'ין (סי' טו דף לט ע"ד ד"ה איברא), וז"ל: איברא דגם לשיטתו צ"ל עיון דנהי דאין כאן חילול ה', מ"מ מ"ט לא יהא אסור משום מדבר שקר תרחק, כדדרשי' בשבועות (דף לא) לענין כמה דברים שאין בו כפירת ממון חבירו ואינו רוצה להחזיק בממון חבירו כלל, אלא שרצה לפטור עצמו משבועת חנם, וכן לענין כמה דברים שרוצה להוציא ממונו מחבירו ואפ"ה אסור לטעון שקר, משום מדבר שקר תרחק. ע"כ. אמנם באופן שלא שיקר, אלא שע"י תחבולות יצא כן, יש מקום לומר דלא חשיב הטעה את הגוי, וגם מה שחותם בעצמו שאם תמצא הגניבה, יודיע ע"כ לחברת הביטוח, אין בכך כל שקר, ולא חשיב הטעהו [אם כי מדברי חוט המשולש שם נראה שהחמיר בכ"ז].

הגב על הנושא

לתחילת הדף