אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » השותה לרפואה ואוכל סוכר כדי שיוכל לשתות

השותה לרפואה ואוכל סוכר כדי שיוכל לשתות

כבוד ידי"נ ויקיר לבבי

גדול בתורה ומדותיו תרומיות

הרה"ג ר' שמואל מאיר אנשין שליט"א

ראש ישיבה בקהל עדת ירושלים

בדבר ששאל במי שמרבה בשתיית מים כל בוקר על אף שאינו צמא כלל, וסיבת מנהגו זה כדי לרפא את הצרבת הקשה שסובל ממנה. ולפעמים לאחר שכבר שתה כמה כוסות קשה לו להמשיך ולשתות אא"כ יאכל קצת סוכר כדי למתק את פיו, ושאל אם צריך לברך באכילת הסוכר או שמא כיון שאין לו ענין באכילת הסוכר אלא כדי להקל על שתיית המים הוי ליה הסוכר טפל לשתיית המים ופטור הוא מלברך על הטפל.

ובאמת שאלה זו יש לעיין בה טובא, ונחזה אנן.

הנה כבר דנתי במק"א (עיין לעיל סימן ב' אות י"ג) בכל עיקר הלכה זו דעיקר פוטר את הטפל בברכה האם גדרו דהטפל פטור מברכה ואין מברכין כלל על הטפל, או שמא ודאי שחייב לברך אף על הטפל שהרי אסור להנות מהעולם הזה בלי ברכה, אלא שברכת העיקר פוטרת את הטפל, דהטפל בטל לעיקר והוי כאילו ברכותיהן שוות.

והבאתי את מה שהוכיח החזון איש (או"ח סימן כ"ז אות ט') מדברי התוס' בברכות (מ"ד ע"א ד"ה באוכלי) דאם הטפל לא היה לפניו בשעת הברכה על העיקר ולא התכוין לפוטרו שוב צריך לברך על הטפל, ע"כ דברכת העיקר פוטרת את הטפל, וכאשר לא נתכוין לפוטרו חייב לברך על הטפל, עי"ש.

ואף שבעל המאור (שם כ"ט ע"א מדה"ר) חולק על התוס' וס"ל דאף אם אין הטפל לפניו פטור מלברך עליו, ולכאורה היה נראה דבזה גופה נחלקו ולדעת בעה"מ אין הטפל ראוי לברכה ואין מברכים עליו משום עצם היותו טפל ואף שלא התכוין לפוטרו בברכת העיקר. אמנם בשו"ע נפסק בזה כשיטת התוס' כמבואר באו"ח סימן קע"ז סעיף ה'. ונראה מזה דלדינא אכן יש חיוב ברכה אף על הטפל אלא שברכת העיקר פוטרתו, וכך פשטות לשון הגמ' (ברכות מ"ד) והשו"ע (רי"ב ס"א) "מברך על העיקר ופוטר את הטפלה".

אך באמת נראה דאף לשיטת בעה"מ חייב הטפל בברכה אלא שברכת העיקר פוטרתו, שהרי בסעיף ד' שם פסק המחבר שגם אם לא היו הפירות לפניו בשעת ברכה פטורים. ועיין בבאר הגולה שמקורו מדברי הבעה"מ, ובאמת בב"י מבואר שהבין שכל סברת הבעה"מ הוא דאף כשאינם לפניו, אם טפלים הם מסתמא היה דעתו עליהם, ושאני היכא שבאו הפירות מבית אחר שודאי לא היה דעתו עליהם כהא דסעיף ה', מפירות שהיו בבית אלא שלא הובאו לשלחן עדיין שמסתמא דעתו עליהם, וכמבואר אף במשנ"ב סק"כ. הרי דאף לשיטתו חייב לברך על הטפל כמבואר.

וכך מבואר להדיא בבית יוסף בסימן רי"ב בשם תרומת הדשן דכאשר אוכל את הטפל לפני העיקר צריך לברך על הטפל, ולא משום שאינו טפל אלא משום דא"א שברכת העיקר תפטור את הטפל למפרע, לאחר שכבר נהנה בלי ברכה.

ונחלקו שם הב"י והרמ"א אם מברך על הטפל ברכתו הראויה כדעת הב"י או ברכת שהכל דמ"מ טפל הוא כשיטת הרמ"א, אך לכו"ע מברך על הטפל כשהוא נאכל לפני העיקר משום שאין ברכת העיקר פוטרת את מה שנאכל למפרע.

ומ"מ היה נראה לכאורה דצריך לברך על הסוכר משלשה טעמים:

א. כיון שאינו מברך על העיקר דהיינו המים שהרי אינו שותה לצמאו, לא שייך שברכת העיקר תפטור את הטפל, כיון שנתבאר דאף הטפל חייב בברכה אלא שברכת העיקר פוטרתו.

ב. סוכר זה טפל הוא למים ששותה לאחר אכילת הסוכר, והרי נתבאר דאם אוכל את הטפל לפני העיקר אין ברכת העיקר פוטרת את הטפל, וא"כ אף אילו היה מברך על המים כגון בצמא קצת אין זה פוטר את הסוכר שלפני שתיית המים.

ג. נראה לכאורה דכיון שאינו מברך כלל על שתיית המים כיון שאינו שותה לצמאו, הרי שאין כל חשיבות בשתיה זו, ומסתבר אפוא דלא שייך לומר שהסוכר טפל למים, כיון שעל הסוכר הוא חייב לברך ועל המים פטור הוא מלברך, ואף שאכן אינו אוכל את הסוכר אלא כדי שיוכל לשתות את המים, מ"מ כיון שאין כל חשיבות בשתיה זו ופטור מלברך עליה לא שייך לראות את המים כעיקר ואת הסוכר כטפל, ודו"ק בסברא זו.

אך לפי מה שביארתי במסקנת הדברים שם דכאשר העיקר פטור מברכה גם הטפל פטור דלעולם נגרר הטפל אחרי העיקר בדינו, ואם העיקר חייב גם הטפל חייב ואם העיקר פטור גם הטפל לו פטור, א"כ בני"ד פטור הוא מלברך על הטפל.

אמנם עדיין יש לעיין בזה לפי המבואר במשנ"ב (סימן רי"ב סק"ג) דכל שהוא תאב לאכול גם את הטפל חייב לברך גם על הטפל, ויש לעיין לפי"ז האם בני"ד הו"ל כאילו דעתו גם על הנאת אכילה מהטפל דהיינו הסוכר. אך באמת נראה לכאורה דאינו נהנה כלל באכילתו דאין דעת בנ"א לאכול סוכר בעין, ואין היא עריבה לחיך.

ומשום כך נראה עיקר להלכה דלא יברך על הסוכר שלפני שתיית המים.

באהבה רבה

ובהוקרה מרובה

אשר וייס

הגב על הנושא

לתחילת הדף