انت هنا : الرئيسية » שאלות אחרונות » עסקים וממונות » השכרת דירה לגוי

השכרת דירה לגוי

שאלה:

ברצוני לרכוש דירה להשקעה בחוץ לארץ, וברצוני לדעת, האם יש איסור בכך, או עדיפות לרכוש את הדירה להשקעה בארץ ישראל. וכן האם יש איזו שהיא בעיה להשכירה לגוי?

תשובה:

ראשית, בודאי שהמשקיע וקונה דירה בא”י, מקיים מצות יישוב ארץ ישראל ומעלות רבות נוספות. אך אין איסור להשקיע בחו”ל.

ובדבר שאלתך האם מותר להשכיר את הדירה לגוי:

א. מותר להשכיר בית לגוי בחו”ל, אף שיש לחשוש שמא יכניס את הע”ז לבית.

ב. גם בארץ ישראל, אין האיסור להשכיר בית דירה לגוי אלא לגוי שעובד ע”ז, אך גוי שאינו עובד ע”ז, יש להקל.

ג. גם בארץ ישראל, וגם באופן שהוא עובד ע”ז, כל שמשלם יותר מהישראל, ואין זה משום שרצונו להשחית נחלת הישראל, מותר.

ד. אך זאת יש לציין, שבאם הבית המושכר נמצא באזור של יהודים, יש בידם למנוע את השכרת הדירה לגויים.

מקורות:

א. בשו”ע (או”ח סי’ שו סי”א) פסק שמותר לקנות בית בארץ ישראל מן הגוי אפילו בשבת, וחותם ומעלה בערכאות. ועי’ ברמ”א שם שכתב דהיינו בערכאות שלהם ובכתב שלהם, דאי”ז איסור אלא מדרבנן, ומשום ישוב א”י לא גזרו. ע”כ. הרי לנו כמה מעלת קנית בית בא”י, שמותר לקנות אפילו בשבת [כאשר הכתיבה נעשית בערכאותיהם]. ועי’ בתשו’ הריב”ש (סי’ קא) שכתב דהקונה שדה מן העכו”ם, הוא מצוה גדולה מן העליה לא”י, כי העליה היא מצוה לשעתה ולעצמו לבד ולא נתיר בה שבות בין דמעשה בידים בין דאמירה לעכו”ם במלאכה דאורייתא, אבל ישוב ארץ ישראל אינה מצוה לשעתה אלא מצוה המתקיימת לעולם היא ומצוה ותועלת היא לכל ישראל שלא תשתקע ארץ קדושה ביד טמאים. וסיים שכ”כ הרמב”ן.

הראת לדעת כמה חשיבות ההשקעה ורכישת בית דוקא בארץ ישראל, אף אם הוא עצמו גר בחוץ לארץ.

ב. ולענין אם מותר להשכירה לגוי, הנה מרן בשו”ע (יו”ד סי’ קנא ס”ח) כתב וז”ל: אין מוכרים להם בתים ושדות בארץ ישראל; אבל משכירין להם בתים, ולא שדות. ובסוריא, מוכרים בתים ומשכירים שדות. ובחוצה לארץ, מוכרים אלו ואלו. ע”כ. ובסעיף י כתב עוד: אף במקום שהתירו להשכיר, לא התירו אלא לאוצר וכיוצא בו, אבל לא לדירה, מפני שמכניס לתוכו עבודת כוכבים בקבע. והרמ”א שם כתב ע”ד, והאידנא נהגו להשכיר אף לדירה, כיון שאין נוהגים להכניס עבודת כוכבים בבתיהם.

ומקור דברי הרמ”א הם מדברי הרא”ש (ע”ז פ”א סי’ כב) שכתב לדון על מה סומכים למכור ולהשכיר בתים לעו”כ אף לדירה. וכתב ליישב, דבימיהם היו רגילים להכניס עבודה זרה לבתיהם בקבע תמיד והתירו בשדות ואוצרות ופונדקאות אף על פי שידוע שמכניס לתוכו עבודה זרה כיון שאין מכניס בקביעות, והאידנא שאין הגוים רגילין להכניס עבודה זרה לבתיהן אלא בשעת חולי, שרו. ועוד, נהי דלדידן שכירות לא קניא כיון שיד אומות תקיפה ובדיניהם שכירות ליומיה כמכר ואף אם נפל ביתו של משכיר אינו יכול להוציאו הוי כמכר. ע”כ. ועפי”ז כתב הטור: והאידנא, נהגו להשכיר אף לדירה, כיון שאין נוהגין להכניס ע”ז. וכ”פ הרמ”א.

אך עי’ בש”ך (שם ס”ק יז) שם שתמה, דהא חזינן דמכניסים עבודת כוכבים בבתיהן אפילו בקבע. ולכן כתב, דסמכינן על תי’ השני של הרא”ש, דשכירות ליומא ממכר הוא.

אלא דבתוס’ שם (ד”ה אף) תי’ ר”י, דגם מה דאמרי’ דאין להשכיר לבית דירה, לא קאי אלא על א”י וסוריא, אך בחו”ל שהתירו למכור, מותר גם להשכיר. והביא ראיה לזה גם מהירושלמי, ע”ש.

וע”ע בחידושי הר”ן (ע”ז ו: מדה”ר) שכתב, דאיסור זה נלמד מדכתיב “לא תביא תועבה אל ביתך”, אך אסמכתא בעלמא היא, שכן עיקר קרא איירי בישראל המכניס ע”ז לביתו, כמבו’ במכות (כב.). הלכך, בארץ שאנו מצווין לשרש אחר ע”ז, אסרו חכמים שלא להשכיר לבית דירה, וכן נמי בסוריא מפני סמיכותה לא”י, אבל בחו”ל שאין אנו מצווין [לשרש] אחריה משכירין אפילו לבית דירה. וכתב לדייק כן מלשון המשנה, ע”ש. וכן כתב הרמב”ן (ע”ז כא.): “דבא”י אנו מצווין שלא להכניס ע”ז בארצנו וחייבים לעוקרה משם בכל מקום שהוא ברשותנו, וגזרינן סוריא אטו א”י ואפילו למ”ד לאו שמיה כיבוש, אבל בחו”ל לא. ע”כ. וכ”כ בהג’ מיימוניות (ע”ז פ”י ה”א): ורבנן לא גזור אלא בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ לא גזור. ע”כ.

מעתה נראה שגם מרן השו”ע בסעי’ י ס”ל הכי וז”ש “אף במקום שהתירו”, ור”ל דאף שבסעי’ ח כתב שמותר להשכיר לגוי בא”י, מ”מ היינו דוקא לאוצר ולא לבית דירה. ע”כ. אולם בחו”ל, גם השו”ע מודה דמותר גם לבית דירה. וכן ביאר בפ”ת (שם ס”ק י) בדעת מרן השו”ע. ועי’ גם בביאור הגר”א שהביא דברי התוס’ ע”ד השו”ע הללו. וכן הביא בש”ך (שם ס”ק יז) את דברי התוס’ להלכה. והיינו משום דדוקא בא”י מוטל עלינו לשרש את הע”ז מארצינו.

ולפי”ז, לא נחלקו השו”ע והרמ”א אלא בהשכרת בית בא”י, דבזה לדעת השו”ע יש מקום לאסור, ולדעת הרמ”א יש להקל. אך בחו”ל, גם לדעת השו”ע יש להקל. [ואם כי יש שפירשו דברי השו”ע בכל גווני, ודאי יש לסמוך על הרמ”א בצירוף דברי הראשונים הנ”ל].

וגם מה שהחמירו רב באיסור ע”ז, היינו לגבי קיום הע”ז עצמה ע”י הישראל, אך כאשר אין לישראל נגיעה לע”ז, אלא שע”י השכרת ביתו נותן מקום לגוי שיעבוד בו ע”ז, בכה”ג היכא דאסרו אסרו. והיכא דלא אסרו, לא אסרו.

ג. ולענין השכרת דירה לגוי בארץ ישראל, עי’ בשו”ת מזבח אדמה (דף יב ע”ב) שהביא דברי השו”ע (סי’ קנא ס”ח) הנ”ל, והעיר בזה”ל: והאידנא ראינו שגדולי ישראל מורינו הרב מוהרש”א ומהרמ”ם, ועוד כמה גדולים שמכרו חצרות ובתים וכיוצא, ונראה ודאי דהיינו משום שהכתוב “לא ישבו בארצך” לענין חניה בקרקע, הוא דוקא על גויים שעובדים עבודה זרה, מה שאין כן בישמעאלים שאינם עובדים עבודה זרה, וכן מוכח מדברי הרמב”ם בספר המצוות (מצוה נא). והביא שכ”כ עוד בספר כפתור ופרח (פרק עשירי דף כח ע”א) דמסתברא שעכשיו שהארץ בעוה”ר היא ביד הישמעאלים, ששוכר לישמעאל אפילו בית דירה שהרי אינו עובד עבודה זרה כדי שיכניסה לשם. אבל לערלים שהם עובדי עבודה זרה נראה שאינו יכול להשכיר הראוי לדירה, אבל למכור להם בתים או שדות בארץ ישראל כלל וכלל לא משום לא תחנם, וכמו שכתב הרמב”ם בספר המדע. ע”כ. וראה גם בשו”ת אמרי שפר (קלצקין, סי’ צב) שכתב דהעיקר כדברי הב”ח דלא אסרו אלא בגוי שעובד ע”ז, אך בגוי שאינו עובד ע”ז, ליכא לא תחנם. [אלא דדבריו תליא במח’ הגירסאות בדברי הב”ח]. וכ”כ בפשיטות בשו”ת ציץ אליעזר (חלק טו סו”ס מז אות ה) דבנכרי שאינו עובד ע”ז ליכא משום לא תחנם. ע”ש. וע”ע למו”ז שליט”א בשו”ת יביע אומר (ח”ח חחו”מ סי’ ב אות א).

ד. ואם הגוי משלם יותר מהישראל, כתב מרן בשו”ע (סי’ קעה סמ”א), דכל שאין יכול למכרה או לשוכרה לישראל בדמים שנתן הגוי, אינו חייב למוכרה או להשכירה לישראל בפחות. [עי’ בחינוך (מצוה תכו) דכל שעושה לריוח הישראל, אין בזה לא תחנם]. אלא שאם רואים שהגוי מתכוין לקנות דוקא מיצר ישראל והיינו משום שרצונו להשחית נחלתו של ישראל, הכל לפי ראות עיני הדיין. ומקורו מדברי הרא”ש (ב”מ פ”ט סימן כ”ח) והתוס’ (שם ק”ח: ד”ה משמתינן). ועיין בסמ”ע שכתב דדוקא אם הגוי משלם דמים מעט יותר, אבל אם רוצה לשלם יותר מהשער בהרבה, אז צריך למכרו לישראל בדמים השוים.

ה. ובאופן שיש בהשכרה נזק לשכנים, עי’ בשו”ע (חו”מ סי’ קעה ס”מ) שכתב דאם בא גוי ורוצה להשכיר דירת הישראל ויש חשש שהגוי יזיק לשכנים, אסור לו להשכיר לגוי, ואם השכיר לגוי מחייבים אותו בכח נידוי לפצותם על הנזקים שיגרמו מהגוי שמן הדין חייב עליהם בדיני ישראל.

וע”ע בתשובת הגאונים (סימן קיט, הביאם קצור כנה”ג חו”מ קנ”ו סק”ה) שסתם עכו”ם אנס הוא, ויכולים בני השכונה לעכב מלהשכיר לו ומלהושיבו ביניהם, ואפילו ישראל שכן רע שאינו נח להם, וכ”ש עכו”ם. עכ”ל. ועי’ בספרי משפט השכירות (סוף פ”ד).

اكتب تعليق

الصعود لأعلى