אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » השלכת חמץ לפח אשפה

השלכת חמץ לפח אשפה

במה ששאל לדעתי על מש"כ הגרב"צ אבא שאול באור לציון ח"ג דאין לזרוק חמץ למכולות אשפה בער"פ כאשר לא יפנו את החמץ לפני זמן איסורו משום דמכולות אלה נחשבים כמקום המושכר ועל הדיירים מוטלת חובת הביעור בחמץ שנמצא שם.

והעיר מעכ"ת ממה שנחלקו הפוסקים בסימן תל"ז ס"א בשוכר אם נתחייב לבדוק ע"י קבלת מפתח אף אם לא עשה קנין המועיל בשכירות או שמא אין עליו חובת בדיקה אא"כ עשה גם קנין, ומעכ"ת דן דלכאורה אין כאן קנין אא"כ נאמר דעצם השימוש במכולה הוי קנינו, לכאורה גם מסירת מפתח אין כאן ומשו"כ לכאורה אין על הדיירים חובת ביעור במכולות אלה.

ושוב העיר כבודו מדברי הנתיבות בסימן ש"מ סק"ח דשואל נתחייב בעצם שימושו, דאף דלגבי שאר שומרים קיי"ל דצריך קנין שאני שואל דהנאתו הוי ככסף ותמורת הנאתו הוא משתעבד להתחייב באונסין, וא"כ ה"נ בשימושו קנה את המכולה, ושוב דחה דתמורת הנאה הוא משתעבד להתחייב באונסין אבל אין כאן קנין לחייבו בבדיקה וביעור.

הנה כל דבריו בהשכל ודעת, אך מעיקרא דדינא פירכא לענ"ד. דפשוט דאין הדיירים משתמשים כלל במכולת אשפה, דאין גדר השימוש אלא במה ששייך לאדם ויש לו חפץ בו אבל באשפה שזורק מה שימוש יש כאן והלא הוא זורק את מה שאין לו חפץ בו, אלא דמשום תועלת הציבור ובריאותו אין האשפה נזרקת על פני השדה אלא במכולות שהעיריה מרוקנת ומפנה, אבל אין זה שימוש כלל וכלל, ומכולות אלה של העיריה הן ולא של כלל הציבור. ובר מן דין, אין לך הפקר גדול מזה, ואף שלא נתכוין האדם לחלות הפקר, לא שאני מסופי תאנים דהוי הפקר גמור כמבואר בפסחים ו' ע"ב ורש"י שם דכל שכו"ע מפקירים ואינו מיועד לשימושם דינו כהפקר גמור, ואפשר עוד דגרע מכופת שאור שייחדה לישיבה וטח פניה בטיט דשוב אין חייב לבערה דמשעה שזרקו לאשפה ובטל ייעודה לאכילה והנאה ועצם זריקתו וטינופו באשפה הוי כמעשה בגוף החמץ המוציאו מהיותו עומד לאכילה שוב אין עוברים עליו.

ומכל הני טעמא פשיטא לי דמותר לזרוק חמץ לאשפה לפני זמן איסורו אף אם ידוע שלא יספיקו לפנותו, ודו"ק בכל זה.

באהבה וביקר

אשר וייס

הגב על הנושא

לתחילת הדף