אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » דינים שונים » התקנת דלתות בכנסיה

התקנת דלתות בכנסיה

שאלה.

פרנסתי מהתקנת דלתות, הוזמנתי להתקין כשלושים דלתות בבית עבודה זרה של עכו"ם, האם מותר לי לעשות זאת, ואם לא, האם אני יכול לעשות זאת באמצעות ספק נכרי, אלא שאת ההתקנה של הדלתות, אעשה בעצמי.

תשובה.

לענ"ד לא מצאתי מקום היתר, שהרי גם אם נחשיב רק את חדר תיפלתם כמקום ע"ז, וממילא לדעת מרן השו"ע שהתיר תשמיש דתשמיש, יהיה מותר להתקין בשאר חדרי הבית דלתות, כבר כתב מהר"ם שיק לאסור בכה"ג משום מסייע. ואף אם נאמר שיש אפשרות בידו להעביר את הסחורה לגוי אחר, הרי מ"מ צריך הוא להכנס לשם, וזה ודאי אסרו הפוסקים.

מקורות.

א. בגמרא (ע"ז טז.) מתני'. אין בונין עמהם בסילקי [טירה גבוהה], גרדום, איצטדייא ובימה [מגדל קצר וגבוה], אבל בונין עמהם בימוסיאות [בנין שאינו לצורך עבודת כוכבים] ובית מרחצאות. הגיע לכיפה שמעמידין בה עבודת כוכבים – אסור לבנות.

וברש"י שם כתב הטעם שמותר לבנות עמהם בימוסיאות, מפני דהוי תשמיש דתשמיש לעבודת כוכבים. אולם תוס' שם (ע"ב ד"ה ביומיסאות) הקשו על פירוש רש"י, וקשיא דלא משתמיט דקרי לבימוס משמש למשמשיה, אלא משמש לעבודת כוכבים עצמה קרי בימוס כדתנן לקמן פרק כל הצלמים (דף מז:) וכו'. וע"כ גרס ר"י במשנה "דימסיאות" במקום בימסיאות, והוא לשון מרחצאות, אבל דבר שהוא לצורך ע"ז, אע"פ שהוא משמש למשמש, אסור לבנותו.

הרמב"ם (פ"ט מע"ז הי"א) כתב וז"ל: אסור לבנות עם העובדי כוכבים כיפה שמעמידים בה עבודת כוכבים ואם עבר ובנה שכרו מותר, אבל בונה הוא לכתחילה הטרקלין או החצר שיש בה אותה הכיפה. ע"כ. ופירש הב"י דהרמב"ם ס"ל כפירש"י דמשמש למשמש, מותר. ומש"ה כתב דטרקלין וחצר, מותר לבנותו עם הגוי. אך הטור הביא דעת ר"י שגם משמש למשמש אסור, ומש"ה גם טרקלין וחצר, אסור לבנותם עם הגוי.

למעשה פסק מרן בשו"ע (יו"ד סי' קמג ס"ב) כדברי הרמב"ם, וז"ל: אסור לבנות עם העובד כוכבים כיפה שמעמידים בה עבודת כוכבים. ואם עבר ובנה, [אפי' עבודת כוכבים עצמה, (כל בו)], שכרו מותר. אבל בונה הוא לכתחלה הטרקלין או החצר שיש בה אותה הכיפה. עכ"ל.

ובט"ז (שם ס"ק ב) כתב ללמוד מדברי השו"ע בזה"ל: מכאן אסור לעשות חלונות לבית עבודת כוכבים, דהיינו להחדר שהעבודת כוכבים בתוכו. ואין להתיר משום איבה, דכבר כתבו התוספות פ"ק דע"ז (דף יט) לענין תכשיטין של אליל דאיכא לאשתמוטי למימר דאסור לנו למיעבד תכשיטין לאליל. עכ"ל. מדברי הט"ז הללו ברור, כי יש איסור לעשות כל דבר שהוא צורך בית הע"ז. וכ"פ בקיצור שו"ע (כלל קסז ס"ה), ובספר חסד לאלפים (פאפו, שם ס"ב).

כיוצא בזה כתב עוד מרן בשו"ע (יו"ד סימן קלט סעי' טו) וז"ל: ויש מי שאומר שאסור להלוות לצורך בנין עבודת כוכבים של עובדי כוכבים או לתכשיטיה או למשמשיה, וכ"ש למכור לה תשמישים כגון מחתות. והמונע מצליח. ע"כ. ומקור דבריו מדברי שבלי הלקט (ח"ב סי' ט עמ' מא) שהרא"מ (יראים סי' שסד) פסק בפרק קונם (נדרים סב:) גבי רב אשי הוה ליה אבא זבניה לבי נורא, מכאן יש ללמוד שאסור להלוות לצורך בנין עבודה זרה או לתכשיטיה או למשמשיה, וכל שכן למכור לה תשמישים כגון גביעים ומחתות וספרים, והמונע מצליח. ע"כ.

ובדרכי תשובה (סי' קמג ס"ק ה) כתב עוד בשם תשו' תשורת שי (מהד"ת סי' קכח) שאף אם אומן גוי עושה את החלונות ונותן לישראל רק להעמיד בתוכם את הזכוכית, כי האומן הגוי קיבל עליו לגמור את החלונות עם הזכוכית, ואף אם הישראל מסופק אם החלונות הללו מיועדים לבית ע"ז שלהם, יש להחמיר אחר דהוי ספיקא דאורייתא. ועיין לו עוד (סי' שצ) שאסר לישראל להוליך אבנים ושאר דברים לשם, משום הרחק מן הכיעור, אף אם יש בידם למצוה סבלים נכרים שיעשו זאת. והביא הדרכ"ת עוד משו"ת יד ימין (סי' א) שכתב דלכאו' יש לאסור אף למכור לנכרים מסמורים ומפתחות לצורך בית עבודתם, דלא גרע ממ"ש הט"ז דאסור לעשות חלונות לבית ע"ז. אלא שבזה כתב לבסוף להקל משום דיש ב' אומנים נכרים שעוסקים בזה, וחשיב תרי עברי דנהרי, דלא שייך בזה לפני עיור. ועוד הביא משו"ת טוב טעם ודעת (סי' קנד) שאסר ע"פ דברי הט"ז הללו.

ב. איברא, דהדגיש הט"ז שהאיסור הוא "להחדר שהעבודת כוכבים בתוכו", ויש לעיין כיצד יש להחשיב בנין שיש בו חדר תיפלות שלהם, האם כל הבנין נחשב כחדר שעבודת כוכבים בתוכו, או רק החדר תיפלות עצמו. ולכאורה מדברי הרמב"ם ומרן השו"ע שלא התירו לדעת רש"י אלא טרקלין וחצר, משמע שדוקא טרקלין וחצר נחשב תשמיש דתשמיש, אך חדרים שבבית, והם סביב חדר התיפלות, אינם נחשבים תשמיש דתשמיש. אך אין זה מוכרח.

וראיתי שכבר דן בזה בספר חוט המשולש (ח"ג סי' כח), דע"ש שנשאל אם מותר לבנות ולהעמיד בית תפלה לישמעאלים, וכתב בזה"ל: ולפענ"ד נראה דאף לפי"ז לא מיקרי משמשין, אלא הבית שמיוחד רק לע"ז ממש שבשבילו בונין אותו. והוה דומיא דכיפה דמשמע שהי' טרקלין גדול שבו נכנסין לעבודתם. והי' כיפה מיוחדת ששם עומד העבודת כוכבים. וכן ברמב"ם בהל' י"ג הנ"ל יש לפרש שמכר ביתו לע"ג היינו להעמיד בה האליל. משא"כ בזמנינו שעיקר הבנין הוא לאסוף שמה לעבודתם לא מיקרי משמשין דהא עיקר בנינו בשביל האנשים הבאים שמה. אבל להלבנה עצמה הי' די לה בקסוותא חדא. וכן עתה אפשר יש שם איזה מחיצה בין האנשים למקום עמידתה. וראיה לכאורה לזה דהא ע"כ גם הטרקלין לא נבנה אלא כדי לאסוף שמה ולעבוד את הלבנה העומדת בכיפה. אע"כ כיון דלהלבנה הוי די לה בכיפה. ואף שעשו טרקלין ליכנס לעבודה זה נקרא משמשי משמשין. וכן ראיה מהך מתני' הנ"ל דאף במקום שאמרו להשכיר ולמה יהא מכר מותר דהא מכניס לתוכה עבודת כוכבים והוי הבית משמשין אלא ע"כ כיון דעיקר הבית הוי לדירה לית לן בה. עכ"ל. והביאו בדרכי תשובה (שם ס"ק ח).

ועיין גם בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סי' סח) שנשאל אם רשאי אדריכל לשרטט על ניר את אופן בנין בית תיפלה. וכתב שם בזה"ל: הנכון לע"ד שלדינא מותר אף באופן שליכא חשש איבה, דהא אף לבנות הבנין ממש מותר לרש"י (ע"ז דף טז), והטור (יו"ד סי' קמג) כתב שכן סובר גם הרמב"ם, וכן סובר הב"י שם שרמב"ם ורש"י הם בשיטה אחת שמותר לבנות תשמיש דתשמיש לעכו"ם, ורק הכיפה שמעמידין עליה האליל עצמו אסור לבנות. וכן פסק גם הר"ן שם שמותר לבנות הבימוס שמקריבין העכו"ם עליה זבחים לע"ז, וא"כ כ"ש בית תיפלה שמותר אף לבנות. ולכן כיון שפסק המחבר שם סעי' ב' כרמב"ם ורש"י מותר לבנות בית תיפלה לדידיה והרמ"א והש"ך שלא כתבו על זה כלום משמע שפוסקין כהמחבר. וא"כ כ"ש שמותר לעשות שרטוט אופן הבנין שידעו הבונים איך לבנות. עכ"ל. אלא שגם האג"מ סיים, דאף שלדינא יש להתיר אבל עכ"פ מהראוי להתרחק מהכיעור, אם אין בזה משום איבה.

אלא שראיתי למהר"ם שיק בתשו' (חיו"ד סי' קנג), שהגם שגם הוא כתב לחלק כיו"ב, מ"מ סיים לאסור מטעמא אחרינא, דע"ש שנשאל בישראל שקיבל בקבלנות לבנות בית תפלות, והישראל שוכר לו פועלים גויים וכל מלאכתו נעשית על ידם, אי שרי. וכתב דישנם ג' חילוקי דינים בזה: א. בית שמעמידין בו ע"ז, דלכו"ע אסור. ב. בית שיש שם ע"ז בבית קטן, או כיפה בתוכה, דהבית הוי רק תשמיש דתשמיש, ובכה"ג כתב הטור דלרש"י ורמב"ן שרי לבנות הבית, דעל תשמיש דתשמיש לא גזרו לאסור. והתוס' חולקין ואומרים דאסור לבנות עמו אפילו בתשמיש דתשמיש. ג. אמנם יש בית ג' בכותי אומות העולם, דאין להם בבתי תפלותם שום תורת ע"ז, ואפ"ה עבודתם היא ע"ז, וכמ"ש הרמב"ם (פי"א ממאכלות אסורות) דעבודת הנוצרים היא ע"ז, והמשתחוה ומודה ומתפלל ומאמין בה, הוי ג"כ עבודה וחייב עליה סקילה, כדקי"ל באומר אלי אתה או השתחוה לה או מקבלה באלוה, חייב סקילה. וא"כ העבודה בבית הזה הוא ע"ז, ויהיה שוב אסור לבנות אותו בנין, דמקרי תשמיש לע"ז. עכ"ל. מדבריו אלו נראה דאדרבה בבנין הנדון, לא נחשב רק כתשמיש דתשמיש. אולם, שוב כתב שם בזה"ל: מיהו נראה דהבית של כתי האומה ההוא, אע"ג שאמונתם ע"ז, אין הבית תשמיש ע"ז מדינא, שהרי עבודתם השתחוואה והודאה א"צ בית, ונעשה בחוץ, ואין הבית תשמיש לע"ז, אלא להאנשים העובדים שם להצילם מזרם ורוח וגשם, אבל לא לע"ז, וא"כ בית כזה יהא מותר לבנות, ולא חשיב תשמיש. וראיה לזה מדברי קדושת ביהכ"נ דהאריך הר"ן ריש פ' בני העיר מאי קדושתיה, ולרמב"ן הוי כתשמישי מצוה, ולר"ן הוי כתשמישי קדושה, ונראה שם דהיא רק מדרבנן, ע"ש. ואפשר דגם בע"ז גזרו כן מדרבנן, ואסור לתפלל בהן, אפי' בבית תפלות בכה"ג. עכ"ל. ועי"ש שסיים: ולפ"ז היוצא לנו מזה, דג' בתים, הן זה שהוא תשמיש לע"ז, אסור. והב' תשמיש דתשמיש, תליא בפלוגתא. והג', בית שאין בו ע"ז כלל, מ"מ הוי מסייע, וראוי לכל בעל נפש ליזהר מזה. עכ"ל. וכתב עוד, דכיון שהעלינו דאסור משום מסייע לאיסור, ראוי לכל בעל נפש להחמיר, ואפי' ע"י אחרים מקרי מסייע. עכ"ל. הרי שאף שבתחילה הסכים מהר"ם שיק לחילוק הנ"ל בין החדר שבו הע"ז לשאר חדרי הבית, ובהמשך אף טען שבית כזה, כולו אינו נחשב כבית ע"ז, מ"מ סיים שאין לסייע לבנות בית כזה, משום איסור מסייע בידי עוברי עבירה.

ג. זאת ועוד, הרי גם במה שכתבנו שבתשמיש דתשמיש שפיר דמי, הנה הט"ז (ס"ק ד) כתב לתמוה על השו"ע שפסק כהרמב"ם ורש"י, וגם הרמ"א שתק כדבריו, הלא איסור דאורייתא הוא, ומדוע לא חששו לפסוק לחומרא, בפרט באיסור אליל שכ"פ מצינו שהחמירו בו טפי משאר איסורים, והלא בסי' קלט החמירו שאסור אפי' למכור להם קלפים ודיו ושאר חומרות, ק"ו בן בנו של ק"ו הטרקלין השייך לכיפה של אליל. ועוד, דאפי' לרש"י והרמב"ם אין היתר אלא כשמסייע עם גוי, וכדתנן "בונה עמהם", וגם הרמב"ם כתב זאת במפורש, ומדוע השו"ע כתב בפשיטות "אבל בונה הוא לכתחלה הטרקלין או החצר שיש בה אותה הכיפה", ומשמע שגם לבדו רשאי לעשות זאת. ומ"מ למעשה, סיים הט"ז, ודאי ראוי לנו לפסוק כר"י שחלק על רש"י, ואליו תשמעון להרחיק מכיעור ודומה לו. עכת"ד.

גם הגר"א שם כתב ע"ד השו"ע בזה"ל: וצ"ע דדברי הרמב"ם אינו ענין לזה דהא אמר במתני' הגיע לכיפה כו'. עכ"ל. ור"ל, דהטרקלין והחצר שכתב הרמב"ם שמותר לבנות, הוא רק הבנין שהוזכר במשנה שמותר לבנותה עד הכיפה. וא"כ אפשר שמפרש כתוס' שהוא בנין שאינו לעבוד שם הע"ז, אלא כגון מרחץ ובית משפט שלהם ומקום שמתכנסים שם לצורך ענינים אחרים, אבל נוהגין להעמיד שם אליל ובונין שם כיפה להעמיד עליו האליל שרק זה מותר, דלא כדמפרשי הטור והב"י שגם הבנין נעשה לעבוד שם את הע"ז דלכן הוא כרש"י. וכן ביאר בדבריו באג"מ שם. ולפי"ז, לדעת הגר"א גם להרמב"ם אסור לבנות את שאר חדרי הבנין.

אמנם דברי הט"ז לכאורה סותרים לדברי עצמו, שהרי בס"ק ב כתב הט"ז בזה"ל: מכאן אסור לעשות חלונות לבית עבודת כוכבים דהיינו להחדר שהעבודת כוכבים בתוכו. עכ"ל. הרי להדיא חילק הט"ז בין החדר שהע"ז בתוכו, לשאר חדרי הבית. ודלא כמ"ש כאן לאסור גם תשמיש דתשמיש. ובשו"ת מהר"ם שיק שם העיר עוד וז"ל: ולכאורה דבריו סותרין למ"ש שם בס"ק ב דמשמע דוקא בבית שעומד בו ע"ז אסור לעשות חלונות, ומזה נראה דתשמיש דתשמיש שרי לבנות, דמ"ש חלון משאר בנין. ע"כ. ועי' במ"ש ע"ד בשו"ת מנחת שי (שור, ח"א סו"ס פב).

ומ"מ לדברי הט"ז משמע לכאורה שבנ"ד יש לאסור, ועיין באג"מ שם שכתב, דאף שיש מקום לחלק דל"ד בית תיפלה שרק מתפללין שם שזה אפשר להם גם בלא הבנין, שנמצא שהבנין הוא רק להנאתם שיהיה להם למחסה מזרם וממטר ולצל מחורב שנמצא שגם בית תיפלה הוא רק כטרקלין שכתב הרמב"ם לשיטת הגר"א וכמרחץ שכתבו התוס' שמותר לבנות עד הכיפה, מ"מ יותר מסתבר שלהט"ז אסור לבנות דאולי מחוק ע"ז שלהם להתפלל דוקא בבית תיפלה. וע"כ יש להחמיר כהט"ז. [אלא שלגבי שרטוט אדריכלות, נטה האג"מ שם להיתר, ע"ש. ועי' בתשובות והנהגות (ח"א סי' תסו) שהחמיר גם בזה.]

אלא שגם לדידן דפסקינן כדעת מרן השו"ע, נראה מכל הנ"ל דיש להחמיר בזה, כמ"ש מהר"ם שיק הנ"ל.

ואף שיש שצידדו שנוצרים שבימינו אין דינם כעובדי ע"ז, מ"מ עיין למו"ז זיע"א בספרו שו"ת יחוה דעת (ח"ד סי' מה) שנקט להחמיר בזה, ובשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' תסו) כתב עוד בזה"ל: הן אמת שהאחרונים דנו בנוצרים שבזמנינו אם דינם כעובדי עבודה זרה שאינם מצווין על שיתוף, נראה דהיינו לענין להשביעם (ועיין תוס' בכורות ב: ד"ה שמא יתחייב) או לעוד דינים בעבודה זרה, אבל לסייע להם להעמיד להם תפלה לא הותר מעולם ולכן בנידון דידן שפיר אסרנו. עכ"ד.

ד. אך עדיין יש לדון, האם כאשר עושה זאת ע"י גוי, או שאפי' המספק את הסחורה הוא גוי, אלא שהיהודי צריך להיות שם כדי לעמוד עם גבם, ולהורות את מעשיהם, יש להקל בזה. ואכן, בשו"ת מהר"ם שיק (שם) כתב דכיון שאינו עושה כן כדי לכבדה, אלא לטובת עצמו כדי להרויח שכרו, נהי דזה לא מקרי דבר שאינו מתכוין כיון דהוי פסיק רישיה, וגם כבר כתבו התוס' (ביצה לב: ד"ה מלמטה) דכל כה"ג לא מקרי דבר שאינו מתכוין, דהרי מה שעושה זה רוצה לעשות, וזה מקרי רק מלאכה שא"צ לגופיה, וזה אסור בשאר איסורין, אפ"ה לענין ע"ז העיקר תלוי אם מאמין בה, ואם רצונו לכבדה. וגם מצד לפני עיור, הרי ימצאו גוים רבים אחרים שיעשו זאת, וא"כ תליא במ"ש הרמ"א (ריש סי' קנא) דנהגו להקל, וכל בעל נפש יחמיר לעצמו. ע"כ. אמנם ראיתי במנחת שי (שור, ח"א סו"ס פב) שכתב לדחות דבריו, דהא באיסור נהנה או מהנה לע"ז, מה חילוק יש בין ע"י אחר לע"י עצמו.

ועוד, דמלבד עצם האיסור של מכירה לע"ז או בנית ע"ז, הרי יש איסור גם בעצם הכניסה לשם, וכמבו' בטור (יו"ד סי' קמט). וכן ראיתי בדרכי תשובה (שם ס"ק ו) שהביא משו"ת קול יהודה (סי' כח) שנשאל בקבלן ריצוף יהודי, אי רשאי לרצף קרקע בית תיפלתם באמצעות פועליו, וכתב שם דמטעם לפני עיור מותר למכור להם את האבנים הללו, כיון דיכולים לקנותם במקו"ו, וגם מסייע לא שייך בזה, כיון שאין בזה שום סיוע להעמדת הע"ז בעצמו. אלא דהו"ל רוצה בקיומו, וזה אסור אפי' בעושה ע"י העכו"ם, כיון שרוצה בקיומו עד שיגמרנו העכו"ם. אלא דסיים דיש עצה להתיר ע"י קבלנות העכו"ם, ובזה אין ענין רוצה בקיומו, כיון שאין המלאכה מוטלת כעת על הישראל, אלא רק על העכו"ם המקבל ממנו לגומרה. אלא שגם בכה"ג אין להתיר שילך הישראל שמה למדוד ולראות איך לרצף, ולמדוד את התכניות, שהרי אפי' לצורך עסקי רבים או פיקו"נ אסור להכנס לשם, מטעם דנראה כהולך לעבוד וכו'. וכתב עוד, דאף אם הכומר הבטיחו לפנות את כל הצלמים משם, שאז אין מראית העין, כי הכל רואים שאין שם שום צלם, ואינו נראה כהולך לעבוד, אעפ"כ יש להתיישב בדבר אם להתיר להכנס. ע"ש.

הגב על הנושא

לתחילת הדף