אתה נמצא כאן: דף הבית » שיעורי מורינו הרב אשר וייס » ויקהל משה את כל עדת בני ישראל

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל

"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשת אתם" (ל"ה א').

רבינו בחיי מביא מן המדרש שקהילה זו שהקהיל משה כדי ללמד עדת בני ישראל את מצוות ה' ותורותיו באה לכפר על חטא העגל דכתיב בה (שמות ל"ב א') "ויקהל העם על אהרן", קהילה קדושה של מבקשי ה' כנגד קהילה של עוברי עבירה, בא זה וכיפר על זה.

ויש לעיין במהות הדברים ופנימיות, באיזה דרך קהילה זו מכפרת על זו.

ונראה בזה, דהנה איתא בילקוט שמעוני (תחילת הפרשה רמז ת"ח):

"רבותינו בעלי אגדה אומרים מתחלת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה ויקהל אלא זאת בלבד. אמר הקדוש ברוך הוא עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני, מכאן אמרו משה תקן להם לישראל שיהיו דורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג, אמר משה לישראל אם אתם עושים כסדר הזה הקדוש ברוך הוא מעלה עליכם כאילו המלכתם אותי בעולמי שנאמר ואתם עדי נאם ה' ואני אל, וכן דוד הוא אומר בשרתי צדק בקהל רב וכי מה בשורה היו ישראל צריכין בימי דוד והלא כל ימיו של דוד מעין דוגמא של משיח היה אלא פותח ודורש לפניהם דברי תורה שלא שמעתן אזן מעולם".

הרי לן דכאשר בני ישראל מקהילים קהילות כדי לעסוק בתורה ברבים, הקב"ה מתקלס בעולמו, וכאילו אנו ממליכים אותו בעולמו.

והרי זה היפך חטא העגל ותיקונו.

שהרי חטא העגל כל כולו פריקת עול מלכות שמים, כאשר החליפו קל אלקי עולם בעגל זהב ובאר מים חיים בבארות נשברים, ותיקונו בקבלת עול מלכות שמים, וכשם שפרקו עול בקהילה כך המליכו את הקב"ה במקהלות.

ונראה עוד ביתר עומק.

דהנה כבר נתחבטו רבים בהבנת חטא העגל, דכי אפשר שדור המדבר שראה גילוי שכינה באופן נשגב שלא היה כמוהו לפניו ואחריו לא יהיה, ישכח אל מחוללו ויעבוד אלקים אחרים. וכי יעלה על הדעת שאלה שהיו מראים באצבע ואומרים זה קלי ואנוהו, ואלה שראו על הים מה שלא ראה יחזקאל וכל הנביאים שכחו קל הוציאם ממצרים והמליכו תחתיו אלהי זהב.

ומשו"כ פירשו דודאי לא דודאי לא כפרו באלקי אבותיהם, אלא עשו עגל הזהב להיות להם אמצעי בינם ובין הקב"ה. וכדרך שמצינו בכרובים שבקודש הקדשים שעליהם אמרו חז"ל (ב"ב צ"ט ע"א) "פניהם איש אל אחיו… פניהם לבית… כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום". הרי שהקב"ה משתמש בפסלי זהב כדי לגלות אהבתו וכעסו לבני ישראל, (עיין ביומא נ"ד ע"א), ובדרך זו התכוונו בני ישראל לעשות עגל זהב שבאמצעותו יתגלה להם רצון ה'.

ומצינו במדרש (שמות רבה מ"ב, מ"ג) שעגל זה נעשה ע"י שמות והפיחו בו רוח חיים עד שהיה מתהלך ואוכל עשבים וכמ"ש "תבנית שור אוכל עשב" (תהלים ק"ו כ').

ואם אכן זו היתה כונתם מדוע אפוא נחשב הדבר לעבירה חמורה כל כך עד שחשובה לעבודה זרה, ומה בין העגל ובין הכרובים.

אומר הבית הלוי (עה"ת) דההבדל פשוט ביותר, על הכרובים צוה הקב"ה ולפיכך קודש קדשים המה ומקומם לפני ולפנים, אבל על העגל לא נצטוו מפי ה' ולפיכך חולי חולין הוא ומקומו מחוץ למחנה.

וכאשר חטאו ישראל בעגל הזהב, אומר הקב"ה למשה "לך רד כי שחת עמך" (ל"ב ז'), ופירשו חז"ל (ברכות ל"ב ע"א) "רד מגדולתך". ופירש הגאון בעל ברוך טעם בספרו מרגניתא דרב.

דהנה בפרשת ואתחנן (דברים ו' ד') כתיב "שמע ישראל ה"א ה' אחד" בד' רבתי, וזה לעומת זה עשה האלקים ובפרשת כי תשא (שמות ל"ד י"ד) כתיב "לא תשתחוה לאל אחר" בריש רבתי.

והענין בזה כדי שיתבוננו ישראל היטב להבדיל בין הטהור ובין הטמא ובין ה' אחד לבין אל אחר, ומשו"כ הוגדלו שני אותיות אלה כדי שקל יהיה להבחין בין זל"ז.

וכשחטאו ישראל אמר הקב"ה למשה "לך רד מגדולתך" כי לשוא הגדלתי אותיות אלה ולא הועיל הדבר כלל, כי בכל זאת חטאו עוד ולא הבדילו בין ה' אחד ובין אל אחר.

ובאמת אין בין ד' לר' אלא הקוץ שבימין הד', והטא שאמר הכתוב (בראשית ג' י"ח) "קוץ ודרדר תצמיח לך" – דר דר הד' והר' והקוץ שמחלק ביניהם.

ועוד רמז יש בזה דהיינו קצ"ו במספר, הוא מה שיש בין הר' דהיינו מאתיים ובין הד' דהיינו ארבעה במספר.

כי כפסע וכחוט השערה בין ה' אחד לאל אחר, ולאו דורא בקורת בית הבד, ובקל יכול האדם לטעות ולרמות את עצמו ולהגיע לעבר פי פחת עם מחשבות טובות.

ואין לך דרך להינצל מיצר זה של עבודה זרה ודעות כוזבות אלא ע"ע עמל התורה ושימוש תלמידי חכמים אמיתיים.

ובזו הדרך באו קהילותיו של משה רבינו רעיא מהימנא לכפר על קהלו של עגל הזהב, ללמדך שרק אם נקהיל קהילות ברבים ללבן הלכה וללמד את הטועים בינה יתירה, נוכל להינצל מיצר רע זה שבא לטשטש גבולות שגבלו ראשונים ולהכשיל את נעם ה' בדעות כוזבות שהן המה אבוזרייהו דעבודה זרה.

הגב על הנושא

לתחילת הדף