אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » חולת אלצהיימר ביום כיפור

חולת אלצהיימר ביום כיפור

בחולת אלצהיימר השוכחת מדי פעם איזה יום הוא, אך מלבד תופעת השכחה הקשה מבינה היא כל דבר וענין ויודעת לשמור על עצמה, ושאלו בני ביתה, האם חייבים הם לעמוד על גבה כל היום ולהפרישה מאיסור אכילה ושתיה ביוה"כ.

הנה לכאורה פשוט דאשה זו אינה מוגדרת כשוטה עפ"י הלכה דהלא יודעת להבחין בין טוב לרע ואינה מאבדת את ממונה, וכל שאין בו סימני השטות שמנו חכמים בחגיגה (ג' ע"ב) אין בו דין שוטה ולא אמרו שם אלא היוצא יחידי בלילה, הלן בבית הקברות, והמקרע את כסותו, ואף לפי מה שחידש הרמב"ם (פ"ט ה"ט מהלכות עדות) "השוטה פסול לעדות מן התורה לפי שאינו בן מצות ולא שוטה שהוא מהלך ערום ומשבר כלים וזורק אבנים בלבד אלא כל מי שנטרפה דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מן הדברים אע"פ שהוא מדבר ושואל כענין בשאר דברים הרי זה פסול ובכלל שוטים יחשב" מ"מ בני"ד אף ריעותא זו אין בה אלא בעלת תבונה שלימה היא מלבד מכת השכחה שפגעה בה באופן קשה, וכיון שכן הרי מצווים להפרישה כדרך שמצוה להפריש כל עובר עבירה בשוגג, ולא כחרש שוטה וקטן שאין מצווין להפרישן אלא דלא ספינן להו בידים.

אך מ"מ נראה דאין בני המשפחה חייבים לשבת לידה כל היום כולו דכבר דנו האחרונים במקור החיוב להפריש את האדם מן העבירה וכתבו בזה שתי מקורות, או משום ערבות או משום מצות התוכחה, ולשני הדרכים נראה דלא עדיף משאר מצוות עשה דאין אדם צריך לבזבז עליהם הון רב (או"ח תרנ"ו ס"א), ונראה דגם אינו מחוייב לטרוח טירחא גדולה בקיומן ולשעבד לכך את כל אונו וזמנו. (עיין מנחת אשר בראשית סימן ל"ט ואכמ"ל).

ומשו"כ נראה דכאשר יושבים בני המשפחה ליד חולה זו יש עליהן להזכירו ולמנוע ממנו לעבור על מצות העינוי והמלאכה, אבל אינם חייבים לשבת לידו כל היום ולהזכיר לו כל שעה.

ובעצם ההנחה דבעל שכחה מופלגת אין דינו כשוטה לכאורה יש לפקפק מדברי הגמ' בגיטין ע' ע"ב בנשתתק דבודקין אותו שלש פעמים אם אומר על לאו לאו ועל הן הן, ושם מבואר שבודקין אותו אם רוצה פירות קיץ בחורף או פירות חורף בקיץ, ולכאורה משמע מזה דגם אדם המחליף את הזמנים ושוכח איזה פירות יש בקיץ ואיזה יש בחורף דינו כשוטה, אך באמת נראה ברור דאין הדבר כן דהלא במסכת חגיגה שם נתנו חז"ל סימנים ברורים לרוח שטות, אלא נראה דסתמא דמילתא כאשר נשתטה אדם כל דעתו משובשת, ואם לפני שנשתתק היתה דעתו שפויה ככל אדם בעלמא ושוב מחליף קיץ בחורף חיישינן שנשתטה דעתו ונכנסה בו רוח שטות ואם עונה כהוגן תלינן שלא חל שינוי בדעתו, אבל כאשר יודעים בפירוש שנבון הוא בכל דבר אלא שסובל משכחה, נראה לענ"ד דאין דינו כשוטה.

והנה הארכתי מאוד במק"א בגדרי השוטה, אמנם אכמ"ל בזה.

הגב על הנושא

לתחילת הדף