אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » כשרות » חינוך קטנים להמתנה בין בשר לחלב

חינוך קטנים להמתנה בין בשר לחלב

שאלה:

בני אוכל ארוחת ערב בשעה 6:30, חלק מהתפריט הינו חלבי, והוא עדיין בתוך שש שעות לאכילת בשר, שהיא בערך בשעה 2:00 בצהרים, כיצד עלי לנהוג?

תשובה:

מותר לתת לתינוק במקום צער חלב לאחר בשר, בין בשר עוף, חיה, בהמה, אבל אסור לתת לו חלב ובשר יחד.

קטן עד ג' שנים אין צריך להמתין כלל בין בשר לחלב (וצריך קינוח והדחה).

קטן עד שש שנים יעשה הפסקה כל שהיא.

קטן מגיל שש עד תשע (בבריא) ועד עשר (בכחוש) יש להקל אחר שעה מאכילת הבשר כשתאב לאכול ואין מצוי מאכל אחר זולת מאכל חלבי, או שאינו מרוצה ממאכל אחר, כדין חולה שמקילים בו אחר שעה אחת (אחר קינוח והדחה) ואפי' שהגיע לחינוך, ומותר לו לאכול ארוחת ערב אף שלא עברו שש שעות מסעודת הצהרים, ומ"מ ראוי לחנכו ולהרגילו בהדרגה אם אפשר.

קטן הבריא מגיל תשע, ובכחוש מגיל עשר יש להחמיר להמתין שש שעות, דצרכי קטן בגיל זה אינם נחשבים עוד כצרכי חולה, אבל אם מרגיש איזו חולשה בגלל ההמתנה או שיש לו לצורך בריאותו צורך במאכל חלבי עכשיו הוי כחולה קצת שאי"צ להמתין שש שעות.

קטנים שהגיעו לחינוך אסור לתת להם דברי מתיקה חלביים אחר בשר, שאין זה אלא לתענוג ולא להשביע רעבונו.

מקורות והרחבת הענין:

א.      כתב בשו"ע יו"ד סי' ס"ט סעיף א', אכל בשר אפילו של חיה ועוף, לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות ואפילו אם שהה כשיעור אם יש בשר בין השיניים צריך להסירו, והלועס לתינוק צריך להמתין עכ"ד,

וכתב ברמ"א שם די"א שאין צריכים להמתין שש שעות רק מיד אם סילק ובירך ברכת המזון מותר ע"י קינוח והדחה, והמנהג הפשוט במדינות אלו להמתין אחר אכילת בשר שעה אחת ואוכלים אח"כ גבינה, מיהו צריכים לברך גם כן ברכת המזון אחר הבשר, דאז הוי כסעודה אחרת דמותר לאכול כדברי המקילין, אבל בלא ברהמ"ז לא מהני המתנת שעה, וי"א דאין לברך ברהמ"ז ע"מ לאכול גבינה, אבל אין נזהרים בזה, ויש מדקדקין להמתין שש שעות אחר אכילת בשר כדי שיוכלו לאכול גבינה, וכן נכון לעשות, עכ"ד.

ועיי"ש בט"ז סק"א שכתב דיש ב' טעמים בענין שהיית שש שעות, א) שהבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן ארוך ולפי"ז מי שאינו אוכל אלא לועס לתינוק אינו צריך להמתין, ב) טעם הרמב"ם שהוא משום בשר שבין השיניים דמיקרי בשר עד שש שעות ואח"כ הוי כמעוכל, ולפי"ז גם הלועס חייב להמתין, רק שיש קולא בבשר שבין השיניים אחר ו' שעות, וקיי"ל להחמיר כשני הטעמים עכ"ד, ועיי"ש בס"ק ב' שכתב שראוי למחות בבני תורה ולגעור בהם שלא יקילו פחות משש שעות, ועיי"ש שכ"כ בשם המהרש"ל. ועיין עוד בש"ך שם ס"ק ח'.

ב.      בנידון דידן בקטנים לכאורה יש להקל, דהנה כתב הר"ן (יומא רי"פ יוהכ"פ) דכל דבר שהוא לצורך התינוק אע"פ שהגיע לחינוך מאכילים אותו איסורים דרבנן אפילו בידיים, וכן היא שיטת הרשב"א הובא בב"י אור"ח סוס"י שמ"ג. אכן הרמב"ם (בסוף הל' מאכלות אסורות) כתב דאסור להאכילו בידיים אפילו בדברים שאיסורם מדברי סופרים, וכן פסק בשו"ע אור"ח סי' שמ"ג. נמצא דבדין זה יש מחלוקת הפוסקים, לכן לכאורה בנידון דידן יש להקל מטעם ספק ספיקא, ספק אם מותר ליתן בידיים איסור דרבנן, וספק האם צריך לחכות שש שעות או דסגי בשעה, ודו"ק, (ומצינו כעי"ז להקל, בב"י באור"ח סי' רס"ט שמביא את הגהות מיימוניות, שמותר לתת לקטנים לשתות מכוס הקידוש של ביהכנ"ס, אע"פ שאינו במקום סעודה, דהא דקיי"ל דלא ספינן איסורא בידיים, היינו נבילות וטריפות, אבל קידוש היום הוא מ"ע ולא נפקא מהתם, וכתב ע"ז הב"י דאף לדברי האומרים שאפילו איסורי דרבנן לא ספינן להו לקטנים בידיים, אפשר דכיון דיש מתירין אפילו לגדולים לשתות מכוס של קידוש בביהכנ"ס, אע"פ שנוהגים בהאוסרים מ"מ בקטנים שרי וא"כ ה"ה הכא).

ג.       הנה בבית הבחירה למאירי (חולין קה, א) מציין לדברי חז"ל שאמרו בפסיקתא בפרשת עשר תעשר שאמר הקדוש ברוך הוא למלאכים תינוק שבישראל מקיים את התורה יותר מכם שאם באים לאכול בשר בחלב אינו אוכל מן החלב עד שרחץ ידיו מן הבשר, ע"כ, ומסיים, אינו כלום חדא דאין משיבין בהגדות ועוד דההיא בקטן נאמרה ודרך חנוך.

ויש מפרשים בה דדוקא קטן שאין כח בו לשהות שש שעות וסעודותיו תכופות זו לזו ועיכולם ממהר הן באיסטומכא הן בין השנים ומקילין מזו לומר שלא ליתן שיעור שש שעות אלא כל שהפסיק בסעודה זו וקבע לאכול פעם אחרת אפי' בתוך שש שעות שהרי לא הוזכרו כאן שש שעות אלא מסעודתא לסעודתא ואף על פי שאין הדברים נראין מפני שסתם מסעודה לסעודה סתם קאמר שהוא כשיעור שש שעות מיהא לגדול ושאם לא כן נתת דבריך לשיעורין מ"מ בעוף מיהא יראה לי לדון כן מפני שהוא נקל להתעכל ולהפקע שם בשר מעליו יותר משאר בשר.

ד.      בלקט יושר חלק א (אורח חיים) עמוד לה ענין ב, כתב (שרבו ה'תרומת הדשן היה נוהג) כשאכל מגבינה היה מחתה בשיניו בנוצא של אווזא. וזכורני שאמר שהברזל קשה לחתה בשנים, ונהג כפוסק רבי משה ב"ר מימון, בין אכל בשר [בהמה] בין אכל בשר עוף (והיה) היה ממתין ו' שעות בין סעודה לסעודה כשרוצה לאכול אח"כ גבינה. אבל אין להקפיד על הקטנים אם אכלו בשחרית בשר ובצהרים גבינה, אף על פי שלא שהו כשעור שש שעות.

ועיין בערוך השולחן ( יו"ד סי' פ"ט, ז) שכתב בזה"ל, וכן המנהג הפשוט בכל תפוצות ישראל להמתין שש שעות וחלילה לשנות ובזה נאמר פורץ גדר וגו' ונ"ל באדם שאינו בריא שצווהו הרופאים לשתות חלב יכול לסמוך על דיעה זו בהמתנת שעה ובהדחת פיו אף שאין בו סכנה וכן נער או נערה כחושים ורפואתם לשתות חלב די להם בהמתנת שעה.

ומשמע לכאורה שאף לנער ונערה לא התיר אלא רק בכחושים אבל לא בבריאים, אכן יש לומר שנער ונערה היינו שכבר הגיעו למצוות, אבל בקטנים יותר יש להקל אף כשאינם כחושים, וכן משמע בכמה פוסקים.ראה להלן.

ה.      עוד אפשר להביא ראיה ממש"כ הרמ"א אור"ח סי' שכ"ח סעיף י"ז שמותר לומר לעכו"ם לעשות בשבת תבשיל לקטן שאין לו מה לאכול דסתם צרכי קטן הרי הם כחולה שאין בו סכנה ועיי"ש במג"א שמותר ג"כ להאכילו מוקצה, וע"ע בשו"ע אור"ח סי' רע"ו סעיף ה' שמותר לעשות בשבת מדורה ע"י עכו"ם לצורך קטנים ועיי"ש בריש הסימן לענין הדלקת הנר,

והשתא לפי"ז י"ל דה"ה דיש להקל ג"כ בענין דידן דא"צ הקטנים להמתין שש שעות בין בשר לחלב באופן שהם צריכים לאכול דלא גריעי מחולה שאיב"ס, (וראה בבן איש חי שנה שניה פרשת שלח אות י"א שכתב דלצורך חולה אע"פ שאין בו סכנה יש להקל להמתין שעה אחת, אך צריך סילוק שולחן וברהמ"ז ועיין חכמת אדם (שער איסור והיתר כלל מ סעיף יג) שכתב, ומכל מקום לצורך חולי קצת נראה לי פשוט דיש להתיר אפילו אכל בשר בהמה לאחר שימתין שעה ויחטט שיניו לאחר ברכת המזון, עכ"ד. וכן היא שיטת החת"ס (שו"ת חתם סופר ח"ב יורה דעה סימן עג (הובא בפתחי תשובה יו"ד פט ס"ק ג), וז"ל, ע"ד מימי חלב שאלתו א"צ לפנים פשוט דחולה לאונסו השותה לרפואתו שא"צ להמתין אחר אכילתו בשר יותר משעה ואחר שכבר בירך בהמ"ז ישתה וירווח ליה).

ו.        כתב בשו"ת שבט הלוי חלק ד סימן פד, בענין הפסקה לקטן בין אכילת בשר לאכילת גבינה וחלב. – הנה לקטני קטנים לא מיבעיא לי שאין מקום להחמיר בשהיה קצת בין בשר לחלב. וכן באותם קטנים שמבואר ברמ"א או"ח סי' שכ"ח סי"ז דיש להם דין חולה שאין בו סכנה. …. מ"מ גם בנ"ד הרבה פעמים שאינו רוצה רק במאכלי חלב אחרי אכילת בשר ובכה"ג שייך מה שכתבנו. …. אלא דעיקר ספק שלי בקטנים שהגדילו קצת… והביא את המאירי הנ"ל.. וא"כ בקטנים ובבשר עוף דהכריע המאירי להקל אפילו לשיטתו מכ"ש לדידן. אף די"ל דכיון דחומרא שלנו מכח מנהג הראשונים חמירא דאולי הנהיגו כן גם בקטנים. מ"מ לצורך עכ"פ יראה דשפיר איכא למסמך על הוראת המאירי בזה, ע"כ.

ובשו"ת חלקת יעקב יו"ד סי' ט"ז י"ז י"ח דן באריכות בענין זה ומסקנתו שפחות מגיל תשע סגי בהמתנת שעה, עיי"ש.

ובשו"ת באר משה ח"ח סי' ל"ו כתב, דנהגו מלפנים דבקטן פחות מבן ג' לא הקפידו לחכות כלל, אלא רק הקפידו שלא יהיה פי הקטן מלוכלך בבשר, ואחר ג' שנים דקדקו להמתין ולחנכו לאט לאט עד שיתרגל להמתין שש שעות, אבל בילד חלוש או אפילו בשאינו חלוש אלא שלא רצה לשהות שאר משקין לא הקפידו להמתין יותר מג' שעות עד שיהיה בן ט' שנים עיי"ש, וע"ע בשו"ת מלמד להועיל ח"ב סי' ל"א, ובתשובות והנהגות להגר"מ שטרנבוך שליט"א סי' תל"ה כתב דבקטן בן ג' סגי לחנכו להמתין שעה אחת וכשהגיע לגיל חמש שש יחנכו להמתין ג' שעות ובבן י' יחנכו להמתין שש שעות, ובשו"ת משנה הלכות ח"י סי' צ"ו דן בכל הנ"ל והעלה דאין להחמיר בחומרות על תינוקות וכש"כ לענין חלב אחרי בשר כיון שהם צריכים לחלב בכל עת וכל התינוקות חולים הם אצל חלב, (עיין יבמות קי"ד) ולכן בקטנותם יסביר להם שאסור לאכול בשר וחלב יחר ואח"כ לאט לאט ירגילם להפסיק קצת וכשיראה שכבר נתחזק ויכול לסבול אז יחנכו שעות כשאר כל אדם. ועיין שו"ת יביע אומר חלק א' יורה דעה סימן ד ד"ה (ג) ומיהו. וכן כתב בשו"ת יחוה דעת חלק ג סימן נח ד"ה ודע שיולדת, בזה"ל, ומכל שכן שאין להצריך ילדים קטנים להמתין לאחר אכילת גבינה כדי לאכול בשר, אלא די להם בקינוח והדחת הפה ובנטילת ידים בלבד. ומכל מקום נכון לחנכם שנה אחת לפני גיל בר מצוה, שאז הם בגדר מופלא הסמוך לאיש, ולהזהירם שלא יאכלו מאכלי חלב אחר אכילת בשר, עד שישהו שש שעות בינתים, עכ"ל.

וכתב הגר"י בלויא בספרו חנוך לנער פרק כ"ט הערה א' בסופו.

ולענין להאכילו חלב אחר אכילת בשר נראה דהוי כשאר איסורי דרבנן, וכן משמע בתורת חטאת, בויכוח מים חיים ובתורת משה שם כלל עז דין יד, ומשמע שם דבשעת הדחק אפשר להקל, וכתב בערוה"ש להקל במקום צורך לאחר שעה, וכשו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' קמז מתיר לאחר שעה רק עד בן ט' שנים, ולענ"ד נראה שהולכין לפי זמני סעודתו של הקטן, והיינו אם דרכו להמתין מסעודה לסעודה חמש שעות מותר לו לאחר חמש שעות, דהיינו רביתיה, ועוד נראה שבכל אופן אין ליתן לו דברים שאין בהם משום רביתיה, כגון שוקולד חלבי או מעדנים, תוך שש שעות.

סיכום:

מותר לתת לתינוק חלב לאחר בשר, בין בשר עוף, חיה, בהמה, במקום צערא דתינוק, דסתם תינוק מסוכן אצל חלב, אבל אסור לתת לו חלב ובשר יחד.

קטן עד ג' שנים אי"צ להמתין בין בשר לחלב (וצריך קינוח והדחה) דהרי מסוכנים הם אצל חלב.

קטן עד שש שנים אי"צ להמתין אפילו שעה אחת דהוא חומרא יתירא.

קטן מגיל שש עד תשע (בבריא) ועד עשר (בכחוש) יש להקל אחר שעה כשתאב לאכול ואין מצוי מאכל אחר זולת מאכל חלבי, או שאינו מרוצה ממאכל אחר, מותר להאכילו אחר שעה מאכילת הבשר כדין חולה שמקילים אחר שעה אחת (אחר קינוח והדחה) דעיקר שיעור ההמתנה לרמ"א הוי שעה אחת.

ואפי' בקטן שהגיע לחינוך מעיקר הדין אי"צ להמתין שש שעות, ומותר לו לאכול ארוחת ערב אף שלא עברו שש שעות מסעודת הצהרים אם קשה לו להמתין, וכן יכול להשקותו חלב מיד אחר בשר (אחר קינוח והדחה) ואי"צ להמתין כלל ואפי' אם יכול להשקותו משקה או מאכל אחר (פרווה), ומ"מ ראוי לחנכו ולהרגילו בהדרגה אם אפשר.

קטן הבריא מגיל תשע, ובכחוש מגיל עשר יש להחמיר להמתין שש שעות דצרכי קטן בגיל זה אינם נחשבים עוד כצרכי חולה, אבל אם מרגיש איזה חולשה בגלל ההמתנה או שיש לו לצורך בריאותו צורך במאכל חלבי עכשיו הוי כחולה קצת שאי"צ להמתין שש שעות.

קטנים שהגיעו לחינוך אסור לתת להם דברי מתיקה חלביים אחר בשר שאינו אלא לתענוג ולא להשביע רעבונו, כיון שאינו לצורך בריאותו.

בנטעי גבריאל – בר מצוה פרק כג הערה לא, בשם ספר דרכי הלכה – כשרות הבית פרק ד' אות י"ג ששאל את כ"ק אדמו"ר הפני מנחם מגור זצ"ל, אם צריך להקפיד שלא לתת לקטנים חלב בארוחת ערב כשעדיין לא עברו שש שעות מארוחת צהרים של בשר, וענה כי לפי זכרונו בהיותו קטן לא הקפידו בבית על זה, ופ"א התבטא בעל האמרי אמת מגור זצ"ל ע"ז, דזהו מה שאיתא בגמ' יומא דף פ"ב ע"א אמר רבה וכו' תרי חינוכי הוי ע"ש, דהיינו קטן קודם שהגיע לחינוך, ואח"כ כשנהיה בר מצוה צריך לחנכו מחדש להוציא מכל ההיתרים שהתירו לו בשעת קטנותו עיי"ש.

ועיין בקובץ בית אהרן וישראל שנה כ' גליון א' עמ' ע"ה מאמרו הנפלא של הרב אהרן שלמה וייסמן, ובקובץ פעמי יעקב ט' עמ' ל' מאמרו של הרה"ג יוסף יצחק בלינוב.

הגב על הנושא

לתחילת הדף