אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » עסקים וממונות » חלוקת ביצים ואפרוחים בין בעל תרנגול ובעל תרנגולת

חלוקת ביצים ואפרוחים בין בעל תרנגול ובעל תרנגולת

שאלה:

לראובן תרנגול ולשמעון תרנגולת. ראובן ושמעון הניחו את התרנגול והתרנגולת בכלוב אחד. לימים, הטילה התרנגולת ביצים, או שנולדו אפרוחים. למי שייכים האפרוחים והביצים?

תשובה:

א.      במקרה שהביצים אינם ביצי רביה, הדין פשוט וברור שהביצים שייכות רק לבעל התרנגולת.

ב.      נראה שביצי רביה, או אפרוחים, אף אם ברור שבאו מתרנגול מסוים, לכל היותר נדון כמו זיתים ללא גושיהן במקרה שמתייאש מהם, וממילא כל היוצא מהם הוא לבעל הקרקע, וכמו כן הביצים ואפרוחים הם של בעל התרנגולת בלבד.

מקורות והרחבת הדינים:

כהקדמה לשאלה, יש לבאר, שאם ראובן ושמעון הניחו את התרנגולים ביחד לשם מטרת רביה, הרי אם שותפים לכל צד וענין, ויש לחלק את האפרוחים וביצים ביניהם[1]. ומצינו שותפות בדומה לזה בב"מ ס"ח ע"א וכן נפסק ברמב"ם הלכות שלוחין ושותפין פרק ח הלכה א: "הנותן ביצים לבעל התרנגולים להושיב התרנגולים עליהן עד שיצאו האפרוחים ויגדל אותן בעל התרנגולים ויהיה הריוח ביניהם, צריך להעלות שכר עמלו ומזונו".

השאלה באה לידי ביטוי, במקרה שראובן ושמעון הניחו את התרנגולים בכלוב אחד לשם מטרת נוחיות, ולא חשבו אז על חלוקת הביצים והאפרוחים. וכיון שהם לא סיכמו להיות שותפים, יש לברר למי שייכים הביצים והאפרוחים.

עוד יש להקדים, שלא תמיד הביצים הם ביצי רביה, אפילו שתרנגול זכר מצוי ליד התרנגולת. שכן, יתכן שהביצים באו מ'ספנא דארעא', כלומר שהתרנגולת הטילה ביצים מכח חום הקרקע בלבד. הדרך לדעת זאת, היא לעקוב אחרי התרנגולת, שאם היא מתחפרת באדמה, דהיינו שהיא חופרת כעין חפירה באדמה ודוגרת בתוך החפירה על הביצים, זהו סימן שהביצים אינם ביצי רביה, אלא באים משל ספנא דארעא. וכמו כן כשלא ראו אם התרנגולת התחפרה, יש להמתין 21 יום – מזמן שהיא דוגרת על הביצים. אם יוצאים אפרוחים, זהו סימן שאלו ביצי רביה, ואם לא יוציאם אפרוחים, אלו ביצי ספנא דארעא.

לאור האמור, השאלה תתכן רק במקרה שהוברר שהביצים הם ביצי רביה, או שכבר יצאו אפרוחים. כמו כן צריך שיהיה ברור שהביצים או האפרוחים באו מתרנגול זה. שאם למשל יש בסביבת התרנגולת, תרנגול נוסף, יתכן שהביצים באו מהתרגנול הנוסף, והממע"ה.

וכעת לעצם השאלה, במקרה שברור שאלו ביצי רביה, או שיצאו אפרוחים שבאו מתרנגול זה, נראה שיש לדמות המבואר בב"מ ק ע"א ונפסק בשו"ע חו"מ סימן קס"ח ס"א: "שטף הנהר זיתיו ושתלן בתוך שדה חבירו, ואמר הלה: זיתי אני נוטל, אין שומעין לו בארץ ישראל, משום ישוב הארץ, אלא יעמדו במקומם. ואם עקרן הנהר בגושיהם בענין שראוים להתקיים על ידן, יחלקו הפירות בעל השדה עם בעל (הזיתים) כל שלשה שנים, ולאחר שלשה שנים הכל לבעל השדה, אלא שצריך ליתן לבעל הזיתים דמי הזיתים כמו שהיו שוים מתחלה כששטפן הנהר. ואם לא נעקרו בגושיהן, הכל לבעל הקרקע מיד".

המבואר, שאם שטף נהר זיתים ללא גושיהן, דהיינו שאין ביכולת הזיתים לחיות לבדם, הכל לבעל הקרקע. וראה בסמ"ע סק"ד שקשה הרי הפירות תוך ג"ש הם ערלה, מאי נ"מ שהכל הולך לבעל הקרקע. ותירץ בשם הר"ן שהנ"מ היא לגבי העצים.

והנה המגיד משנה פ"ד שכנים ה"י כתב: ואני אומר, שכשנעקרו בלא גושיהן הרי זו אבידה מותרת כזוטו של ים ושלוליתו של נהר (ב"מ כא:), דודאי בעל מתיאש ממנו כמו שכתבתי בפרק ו' מהלכות גזילה ואבידה (ה"ב), ולפיכך הכל לבעל הקרקע מיד, ואינו נותן לו דמים כלל וכפשט הגמרא. אבל כשנעקרו עם הגושין, הרי גדלו עם סיוע הגושין, ולפיכך נוטל חלקו. א"נ שכל שנעקרו עם גושיהן, שיכול לחיות בהן, אין דרך הנהר להוליכן למקום רחוק, ולפיכך אינו מתיאש מהם ובדין היה שיטלם, אלא שחשו לישוב הארץ כן נראה לי". וכתב הב"י בחו"מ סימן קס"ח: "ועל תירוץ א' קשה, אף על פי שגדלו עם סיוע הגושין, כיון שהוו כזוטו של ים הרי נתיאשו הבעלים, ואין להם חלק בו. אבל העיקר כתירוץ ב' וכו'".

המבואר, דלפי המ"מ בהסבר השני והב"י, במקרה שהזיתים לא נעקרו עם גושיהן, אין לבעל הזיתים חלק במה שגדל, אפילו בג"ש ראשונות, משום שבעל הזיתים התייאש מזיתיו. ויש לדייק, שאם בעל הזיתים לא היה מתייאש מזיתין, דבאמת היה מגיע לבעל הזיתים חצי ממה שגדל. וראה בשער אפרים סימן קס"א, שכתב ליישב את המ"מ בהסבר הראשון, שהוא מתייאש רק אם נעקרו הזיתים עם גושיהן, כיון שאז דרכן של הזיתים ללכת למרחוק, אבל במקרה שנעקרו עם גושיהן, אין דרכן ללכת למרחוק, ולכן אינו מתייאש מהם. נמצא לפי זה, שגם לפי המ"מ בהסבר הראשון, בעל הזיתים אינו זוכה במה שגדל אח"כ, מצד דין יאוש. ולפי זה במקרה שאין סיבה לומר שהבעל הזיתים התייאש, נראה שהדין יחלוקו.

לפי האמור, היה מקום לצדד ולדמות את יכולת ההולדה של התרנגול, כמו זיתים שגדלים בשדה חבירו – דאפילו אם נעקרו שלא בגושיהן, אם אין סיבה לומר שהוא התייאש מהם, חצי ממה שגדל מהזיתים הוא שלו, א"כ בדומה לזה, י"ל שבני"ד מגיע גם לבעל התרנגול חצי מהביצים או האפרוחים. אבל נראה שאינו דומה, כי עצי הזיתים הוא דבר ממשי, שיש ביכולתו של בעל הזיתים לעשות בו שימוש ולהחזיר אותו לשדה שלו, ולכן יש לו זיקת בעלות על הזיתים וכל הגדל מהם. אבל זרעו של התרנגול הוא דבר שאין בו ממש, ואין הדרך לעשות בו שימוש כמו בזיתים, ולכן נראה שנדון כשאר גללים שהוא מפקירן, וממילא הביצים או האפרוחים שייכים רק לבעל התרנגולת.

ויש להבהיר גם, שאין לבעל הזיתים תביעה מצד 'נהנה' ו'יורד לשדה חבירו', הן מצד שהוא לא התכוון בשעה ששטף הנהר להשתלם מחבירו על כך, והן מצד שלא נעשה ע"י מעשה שלו, או מעשה של בהמתו (של הנהנה), שנהנתה במעשיה – מממון חבירו, וכבר כתבו תוס' בב"ק ק"א ע"א, דכה"ג לא שייך לחייב מצד נהנה ויורד לשדה חבירו. וכמו כן יש לדון בני"ד שאין לבעל התרנגל תביעה מדין נהנה ויורד לשדה חבירו.

גם הנדון 'אם חוששין לזרע האב', אינו שייך כלל לני"ד, דבני"ד אנו דנים בדיני ממונות – למי שייך הוולד, ואילו הנדון אם חוששין לזרע האב, אמור רק ביחס לקביעת מין וולדות הבהמה שנולדו מבין שני סוגים, דנ"מ לגבי איסור כלאי בהמה כמבואר בחולין ע"ח – ע"ט ונפסק בשו"ע יור"ד סימן רצ"ז, וכן לגבי איסור 'אותו ואת בנו' כדנפסק שם בסימן ט"ז וכן לגבי כיסוי הדם. ומה עוד שיש ראשונים שסוברים שהלכה כדעת ר' יהודה בכלאים פ"ח משנה ד', המובא שם בחולין, שאין חוששין כלל לזרע האב, אפילו לא מספק, ראה בדברי הרמב"ן והר"ן שם.


[1] בדומה לזה מצינו בדברי הגמרא בגיטין נ"ח ע"א: "אמר רב יהודה אמר רב: מעשה בבנו ובבתו של ר' ישמעאל בן אלישע שנשבו לשני אדונים. לימים נזדווגו שניהם במקום אחד, זה אומר: יש לי עבד שאין כיופיו בכל העולם, וזה אומר: יש לי שפחה שאין בכל העולם כולו כיופיה, אמרו: בוא ונשיאם זה לזה ונחלק בוולדות. הכניסום לחדר, זה ישב בקרן זוית זה וזו ישבה בקרן זוית זה, זה אומר: אני כהן בן כהנים גדולים אשא שפחה? וזאת אומרת: אני כהנת בת כהנים גדולים אנשא לעבד? ובכו כל הלילה. כיון שעלה עמוד השחר, הכירו זה את זה, ונפלו זה על זה וגעו בבכיה עד שיצאה נשמתן. ועליהן קונן ירמיה: (איכה א') על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים".

אכן, יש לעיין האם יש תוקף לשותפות זו, לשעבר ומכו"ל, כיון שהשותפות היא על דבר שלב"ל. ויש לדעת שלהרמב"ם לא מהני שותפות על דבר שלא בא לעולם, ואף אם עשו קנין, וכ"כ השו"ע בס"ג. א"כ אפשר לחזור בו אפי' על לשעבר.  והרמ"א הביא שיש חולקים. והנתה"מ שם נוקט שאי אפשר לחזור בו על שעבר כשקיבל קנין, כי הרמב"ם והרמב"ן (לפי הטור) הם יחידאי נינהו. וככר כתבנו במקום אחר, שכן דעת הרבה פוסקים וכן המנהג.

הגב על הנושא

לתחילת הדף