אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » חמץ שקיבל עליו אחריות ועבר עליו הפסח

חמץ שקיבל עליו אחריות ועבר עליו הפסח

כבוד הרה"ג…

במה שהעיר כבו' בחמץ שנמכר ע"י המרכולים הגדולים לממכר מצרכי מזון שלכאורה לא מהני, וכיון שהמכירה לא מהני ממילא יש חשש גדול לאיסור חמץ שעבר עליו הפסח.

ויסוד הדבר לדברי כ"ת, דעפ"י ההסכמים שבין יצרני המזון הגדולים במשק ורשתות השיווק מצרכי המזון שנמכרים ע"י הרשתות בחנויותיהם אינם של הרשתות אלא בבעלות היצרנים כגון אוסם תלמה וכדו' עד שהם נמכרים לצרכנים. וכל המצרכים שבסופו של דבר לא נמכרו חוזרים ליצרני המזון. ונמצא שמבחינה חוקית אין רשתות השיווק והמרכולים אלא מעין סוכנים של היצרנים למכור את המצרכים שלהם.

וכיון שכן הרי הרשתות כמי שקיבלו על עצמם אחריות על חמצם של אחרים שעובר על בל יראה כמבואר בפסחים ה' ע"ב, אבל לא מהני מכירתם.

זה תוקף שאלתו.

ואען ואומר בקצירת האומר דאף שאינני בקי בפרטי הענין מבחינה כלכלית ומשפטית, אף אם נניח ככל דבריו לענ"ד אין כאן בית מיחוש ואבאר.

הנה בעצם השאלה אם גזרו על חמץ שעבר עליו הפסח בחמץ שקיבל עליו אחריות נחלקו האחרונים. דעת המגן אברהם בסימן ת"מ ס"ק א' דכיון שעובר מה"ת בבל יראה מאחר דהוי מצוי בידו הוא הדין והוא הטעם דהוי גם בכלל איסור חמץ שעבר עליו הפסח, וכך דעת הפרי חדש שם, וכך כתב שו"ת שאגת אריה סימן ע"ח, וכ"כ בשו"ע הגרש"ז שם סעיף י"ז ובבית מאיר שם.

אך לא כך דעת החק יעקב שם בסק"ד והביא ראיה מן הירושלמי פ"ב דפסחים דחמץ שהפקיד גוי אצל ישראל מותר לאחר הפסח, וגם גיסו הגדול באליהו רבה נטה שם לדבריו, דאף אם הנפקד עבר בב"י אפשר דלא קנסוהו אלא בשלו ולא בשל גוי, והביא כן מן הכל בו ובעל ההשלמה. ועוד הביא מן הראב"ן שאסור באכילה ומותר בהנאה, עי"ש.

ואף דכל דבריהם נאמרו לגבי חמצו של גוי שישראל קיבל עליו אחריות ובני"ד מיירי בחמצו של ישראל אין בזה כל נפ"מ דהלא יצרני המזון מוכרים את חמצם כדין ואין כל חשש מצדם, אלא כל השאלה היא מצד רשתות השיווק החייבים באחריות על חמץ זה ומכירתם לא מהני, וז"פ.

ולכאורה היה נראה דכיון דפלוגתא דרבוותא היא יש כאן ספיקא דרבנן לקולא דהלא כל איסור חמץ שעעה"פ אינו אלא מדרבנן. ואף שנכון הדבר שרוב האחרונים החמירו בזה ובראשם המג"א עמוד ההוראה, אך כבר הביא בשער הציון ס"ק י"ב שהריטב"א כתב להדיא בשם הרא"ה להקל, וז"ל בפסחים ה' ע"ב "ובודאי אעפ"י שישראל זה עובר עליו חמץ של נכרי מיקרי לאשתרויי אחר הפסח, מפי מורי נ"י".

וכלל ידוע הוא שבמקום שהאחרונים החמירו משום שלא ראו דברי הראשונים המקילים הלכה כדברי הראשונים וכמ"ש הרמ"א בחו"מ סימן כ"ה ואכמ"ל.

סו"ד בשעת הדחק היה מקום להקל מן הטעם הזה לבדו, אך באמת יש כאן טעמים גדולים נוספים לקולא כאשר תחזינה עינינו.

בכל עיקר דין חמץ שקיבל עליו אחריות נחלקו הראשונים אם מהני בייחד לו בית לנכרי. ומקור הסוגיה בפסחים ו' ע"א במה שהתירו לקבל חמץ מן הנכרי בייחד לו בית ורש"י פירש דמיירי בלא קיבל עליו אחריות, ותמה הר"י בתוס' דא"כ מאי קמ"ל והביאו פר"ת דמהני אף בקיבל עליו אחריות. ומ"מ דעת הרי"ף, רש"י ובעל השאילתות דלא מהני, וכל דין יחד לו בית לא נאמר אלא בחמץ שלא קיבל עליו אחריות, ודעת ר"ת, בעל העיטור, בעל המאור והראב"ד דמהני, וכך נוטה דעת רבותינו הרמב"ן, הרשב"א והרא"ש בפסחים שם.

ומסקנת האחרונים דאף דלכתחלה יש להחמיר בזה, דבדיעבד יש להקל, וכמבואר באריכות בדבריהם בסימן ת"מ, עיין שם בחק יעקב, בשו"ע הרב, במקור חיים, ובמשנה ברורה ס"ק ג'.

ובני"ד מקובל בכל החנויות שמוכרות את חמצם לגוי שמייחדים מקום לחמץ שנמכר ומכסים אותו במקום שאינו בהישג יד הלקוחות והרי זה ממש כייחד לו בית. וא"כ מסקנת האחרונים להקל בזה כמבואר.

ועוד יש להקל בזה, דכבר נחלקו האחרונים במי שקיבל עליו אחריות על חמצו של נכרי אם יכול למכור את החמץ או לבטלו. דעת השאגת אריה בסימן ע"ז דלא מהני דאיך ימכור או יפקיר חמץ שאינו שלו. אך דעת המקור חיים בפתיחה להל' פסח דאם אוקמי רחמנא ברשותיה לעבור עליו ה"ה דיכול למכרו ולבטלו, וכבר האריך בזה בשערי תשובה שם סק"א, ועיין במשנ"ב בסק"ד מש"כ בזה. ובשדה חמד מערכת חמץ ומצה האריך בזה כדרכו בקודש וקיבץ את דעות האחרונים לכאן ולכאן.

ולענ"ד אין בזה הכרעה לא מגמ' ולא מסברא וספק הוא בידינו.

ומ"מ בני"ד יש להקל בשופי משום דהוי ספק ספיקא באיסור דרבנן. ספק אם בכלל יש בזה איסור חמץ שעבר עליו הפסח, ספק אם מהני ייחד לו בית, ועוד ספק אם מהני מכירה וביטול במי שקיבל עליו אחריות, ובכל כה"ג יש להקל בשופי.

ומלבד כל הנ"ל נראה דבעלי המרכולים ודאי יכולים למכור לנכרי ולבטל כשליח לבעלים דהיינו היצרן דהלא לא שומרים הם בעלי המרכולים אלא כשליחי הבעלים למכור לצרכנים, וסמכות יש בידם אף למכור לנכרי ולבטל ולעשות כל הנצרך לשמור על ערך המוצרים שברשותם, ומשו"כ לכו"ע ממכרם ממכר וביטולם ביטול, ואין כאן כל חשש חמץ שעבר עליו הפסח.

ויה"ר שלא נכשל בדבר הלכה.

הגב על הנושא

לתחילת הדף