אתה נמצא כאן: דף הבית » שיעורי מורינו הרב אשר וייס » חנוכה – וחשך על פני תהום

חנוכה – וחשך על פני תהום

הן ימי החג והמועד בישראל יש מהם בתורה שבכתב והן הם שלשת הרגלים, ויש מהן בתורה שבע"פ דהיינו פורים וחנוכה. ושני מועדים אלה תיקנו על שם נסים שנעשו לאבותינו בתקופת בית שני, ובעקבותיהם נפתחו שערי חכמת התורה והתחילה תקופת הזוהר של תורה שבעל פה.

בעקבות נס פורים קמו אנשי כנסת הגדולה שהניחו את היסודות וגדולי התנאים חכמי המשנה עמדו לישראל לאחר נס חנוכה.

וראה את הדברים הנפלאים שבפרקי היכלות דר' ישמעאל (פרק כ"ז):

"כך אמר רבי עקיבא משום רבי אליעזר הגדול מיום שניתנה תורה לישראל עד שנבנה הבית האחרון, תורה ניתנה, אבל הדרה ויקרה, כבודה גדולתה ותפארתה, אימתה פחדה ויראתה, עושרה וגאותה וגאונה, זעותה וזיותה, עוזה ועזוזה, ממשלתה וגבורתה, לא ניתנו עד שנבנה הבית האחרון".

והנה על מלכות יון אמרו חז"ל (בראשית רבה ב' ד') "וחשך על פני תהום, זה מלכות יון". חכמת היונים היתה אור לאומות אך חשך לבני ישראל, כי חכמה זו כל כולה כפירה באלקי ישראל ובתורתנו הקדושה. בתולדות ימי עולם היונים הם אלה שהביאו לגויים את המדע, הפילוסופיה, החקירה ותרבות הגוף. כנגדם השפיע הקב"ה מאוצר המנוצר ומאור הגנוז לגדולי ישראל את חכמת התורה שרק בכחה יש להאיר את החשכה ולהתגבר על טומאת חכמת יון.

והוא שכתב בספר הרוקח דל"ו נרות חנוכה מכוונים כנגד ל"ו שעות שאדם הראשון השתמש באור הגנוז, כי אור זה נגנז בתורה ורק ע"י התורה הוא מתגלה ומאיר לעולם ולדרים עליו.

אך לפי דברי רבותינו שבמדרש הרי זה פשוטו של מקרא דאם החשך שעל פני התהום הוא חשכת יון נגזר מכך שהאור שנברא ביום הראשון שהוא האור שנגנז עליו נאמר "ויאמר אלוקים יהי אור".

והנה חידוש עצום ראיתי בספר סדר עולם רבתי לרבי יוסי הגלילי על תחילת תקופתה הגדולה של מלכות יון.

"אחד מלך גיבור… הוא אלכסנדרוס מוקדון שמלך שנים עשר שנה. עד כאן היו מתנבאים ברוח הקודש, מכאן ואילך הט אזנך ושמע דברי חכמים".

וכתב שם בהגהות הגר"א "ע"כ היו מתנבאים, פירוש משהרגו את יצה"ר בטלה הנבואה".

והדברים הפלא ופלא, חידוש ע"ג חידוש, מה ענין אלכסנדר מוקדון למה שפסקה רוח הקודש, ומה ענין יצרא דעבו"ז לביטול הנבואה.

אלא הטה אזנך כאפרכסת, הסכת ושמע עומקם של דברים.

תקופת הזוהר והתפארת של יון התחילה עם כיבושיו של אלכסנדר הגדול, שהיה מצביא גדול מגדולי הכובשים בתולדות ימי עולם, והיה גם איש רוח שישב לפני אריסטו גדול הפילוסופים של יון וינק את תורתו.

אלכסנדר, הוא זה שהפיץ את תרבותה של יון בכל הארצות אותן כבש והוא זה שהביא לחשך על פני התהום.

והתנא הגדול רבי יוסי בן חלפתא מרבותינו שבדרום גדולי תלמידי רבי עקיבא בן יוסף בא ללמדנו, שעם התפשטותה של חכמת יון ותרבותה והסכנה הגדולה שבכנפיה, קבעה ההשגחה העליונה ששוב אין די בנבואה, אלא צריך את חכמת התורה, ורק אורה של תורה בידו להיות סכר למנוע את חורבנה של היהדות ורק אורה של תורה יכול להאיר את חשכת יון.

ומוסיף אדוננו הגר"א בעומק חכמתו, הנבואה היתה משקל נגד ליצרא דעבודה זרה, כנגד המשקל של אלהים אחרים הפיצו נביאי ישראל את האמת של אלקי ישראל עושה שמים וארץ. אבל אין בכח הנבואה להיות מגן ורומח במלחמה של תרבות יון, ורק מלחמתה של תורה, אורה ושמחה הן הם המגן והרומח במלחמה נגד חכמת היונים ותרבותם.

והוא שאמרו בסדר עולם דעם עלותו של אלכסנדר מוקדון פסקה רוח הקודש, ומכאן ואילך "הטה אזנך ושמע דברי חכמים". דכנגד יצרא דעבו"ז השפיע הקב"ה ממרומים את רוח הנבואה, אבל משהתחלפו הנסיונות והסכנות, יצרא דעבו"ז בטל ותחתיו קמה סכנת ההשכלה ותרבות אנשים חטאים, אין לנו שיור רק כתורה הזאת, ומכאן ואילך הטה אזנך לשמוע דברי חכמים.

הגב על הנושא

לתחילת הדף