אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » דיני יום יום » חציצת שערות בתפילין של ראש

חציצת שערות בתפילין של ראש

שאלה:

אחד מבני קהלתינו, נשרו שערותיו במצחו, ואשר על כן גידל שערות צדעיו והעבירם כלפי מצחו, ונתעוררתי לשאול האם יש בכך חציצה לתפילין.

תשובה:

לכתחילה ודאי שיש להחמיר להסירם למקומם בשעת הנחת התפילין, שלא תהיה חציצה בתפילין, אחר שאין אלו השערות הגדלות במקום הנחת התפילין. וכן הורה מורנו הגאב"ד שליט"א.

מקורות ונימוקים:

הנה לכאורה בכיו"ב דנו הפוסקים לענין בלורית שהיתה נהוגה בעבר. דהנה במחצית השקל (אורח חיים סימן כז אות ד) כתב, ורע עלי המעשה של אותם בחורים שמגדלים בלורית כנגד פניהם, כי מלבד שהוא דרך שחץ וגאוה, ויש בזה איסור משום ובחקותיהם לא תלכו, כמבואר ביורה דעה (סימן קעח), עוד יש איסור נוסף שהשער הארוך חוצץ בתפילין של ראש, כיון שהשערות ארוכות, וליכא למימר בהם היינו רביתייהו, וחוצצים, ודין המניח תפילין על שערות כאלה, כמניח על כובע עב שבראשו שבודאי שהוא חוצץ. ע"כ. והובא להלכה בספר פתח הדביר (סימן כז אות ג) ובמשנ"ב (ס"ק טו), ובקיצור שלחן ערוך (סימן י אות ו). ובספר בן איש חי (פרשת חיי שרה אות ה). גם בספר חתן סופר חלק א' (שער הטוטפת סימן כז) בהערה, כתב, ומכאן אזהרה רבה ותוכחת מגולה לאותם בחורים שמגדלים שער ראשם, שמלבד שהדבר מכוער ומתועב, וראוי לכל ירא שמים להימנע מזה, עוד בה שיש בזה חשש ביטול מצות עשה מן התורה בכל יום בהנחת תפילין של ראש מחמת דין חציצה. עכ"ד. וכ"כ בשו"ת דברי ישראל (וועלץ בהערות שבסוף הספר עמ' נד אות סט) וז"ל: בספרו אות חיים (סי' זך ס"ק ו) העלה דהמגדל בלורית מדרבנן חוצץ בתפילין. ברם בספרו מנח"א בכת"י חזר הדבר בשינון והעלה דהמגדל בלורית מדאו' חוצץ בתפילין, ע"ש. והביא עוד כן מספר עמודי ארזים (דף מג), ובהסכמת הגאון משימלויא שם. וכ"כ גם בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' מב).

אולם מאידך, רבים מהפוסקים כתבו להקל שאין בבלורית חציצה, וכ"כ בערוה"ש (או"ח סי' כז סי"ד) וז"ל: ויש רוצים להחמיר גם כשהשיער גדול מאד, ואיני רואה בזה שום טעם, דאיזה גבול תתן להשיער ושיער הראש כעצם הראש דמי. עכ"ל. וסיים שכן המנהג פשוט ואין לפקפק בזה כלל. וכן הסיק גם בשו"ת קרן לדוד (גרינולד, או"ח סי' י דף טז ע"ב ד"ה והנה בשערת). ובשו"ת ארץ צבי (פרומר, או"ח סי' ו).

אמנם אי משום הא, י"ל שבנ"ד יש סברא לריעותא, דשמא דוקא כאשר האריך את השערות הגדלות תחת התפילין, אין בכך חציצה, אך כאשר מביא למקום התפילין שערות ממקו"א, מנ"ל דלא הוי חציצה. ובאמת שגם ערוה"ש שנת' לעיל דדעתו להתיר דבלורית לא חשיב חציצה, כתב עוד (שם) בזה"ל: ואולי אם יש לו בלורית שמסבב גם צדדי השיער של מקום אחר למקום הנחת תפלין בזה וודאי יש חציצה. עכ"ל. וכ"כ בשו"ת דעת סופר (סי' ה) וז"ל: מכתבו הגיעני, ואותיות משאלתו על שראה כן תמה שכמה ת"ח וכ"ש בע"ב ההולכים בבלורית ומינייהו בשערות ארוכות ומענה בפיהם שבערוך השלחן פוסק ששערות ארוכות אינם חוצצין, מלבד שכמה פוסקים מחמירין ויש בזה איסור משום חציצה בתפילין, וידועים דברי המחצהש"ק בסי' זך (ועי' במ"ב שם אות טו). וגם מדברי ערוה"ש נראה דלא התיר רק בשער הגדל במקומו דהיינו רביתיה אבל אם הבלורית מסבב צדדי השער של מקו"א בזה יש חציצה, ע"ש. וכיון שע"פ רוב שערות הבלורית מרובים, א"א לצמצם שיהיה התפילין מונחים דוקא על השערות שצומחים במקום התפילין, ורגיל שיסבבו שערות הבלורית את השערות שבמקום הנחת תפילין, ויש בזה חציצה אפילו לפי דברי הערוך השלחן. עכ"ל. וא"כ כ"ש בנ"ד שזה גופא מטרתו ליטול שיער מצדדיו ולהביאם לפניו, דשמא י"ל דגם לדברי ערוה"ש יש בכך חציצה.

אלא דעי' למו"ז שליט"א בספרו שו"ת יחוה דעת (ח"ב סי' ב) שכתב להקל מטעם נוסף, דהנה הרשב"א בתשו' חלק ג' (סימן רפב) כתב להלכה שאין איסור חציצה נוהג בתפילין של ראש, ומותר להניחם אפילו על כובע. ובשו"ת הריב"ש (סימן קלז) סמך בשעת הדחק על דברי הרשב"א הנ"ל, והתיר לאדם העלול לחולי נזילות אם יניח התפילין על ראשו, שיש לו להניח תפילין של ראש על הכובע. והעיד שראה רבים נוהגים כדעת הרשב"א להניח אותם על הכובע. ומה גם שהר"ן במגילה (כד:) הביא סברת הרשב"א בלי חולק. ע"כ. אבל בתשובת הרא"ש (כלל ג סימן ד) פסק, שדין איסור חציצה נוהג בין בתפילין של יד ובין בתפילין של ראש. וכן מבואר במאירי מגילה (דף כד:). וראה עוד בשו"ת התשב"ץ חלק א' (סימן ל), ובשו"ת מהר"ם אלשקר (סימן נו). ומרן השלחן ערוך (או"ח סימן כז סעיף ד) כתב כדברי הרא"ש, אך סיים, (שם סעיף ה), שאדם העלול לנזילות ואם יצטרך להניח תפילין של ראש על ראשו ממש, לא יניחם כלל, יש להתיר לו להניח תפילין של ראש על כובע דק הסמוך לראש ויכסם מפני הרואים. ע"כ. וסיים מו"ז שם דמכיון שעל כל פנים לא יצא הדבר ממחלוקת הראשונים, נראה שעל כל פנים בשער הראש המחובר לגופו, שיש מקום לומר ששערו כגופו דמי, וכמו שאמרו בזבחים (יט ע"א), הוי כעין ספק ספיקא, שמא הלכה כהרשב"א והר"ן שאין איסור חציצה נוהג בתפילין של ראש, ואם תמצא לומר שהלכה כהרא"ש וסיעתו לאסור חציצה בתפילין של ראש, שמא שערו הארוך נידון כגופו ואינו חוצץ. והביא שכיו"ב כתב גם בשו"ת קרן לדוד (גרינולד, סי' י). עכ"ד. [ועי"ש במילואים שביאר דאין כוונתו לספק ספיקא ממש, שכן דעת הרבה אחרונים דלא מהני ס"ס לקולא אלא לגבי איסור, ולא במצות עשה. ועוד, די"א דל"מ ס"ס באיסור ברכה שאינה צריכה. אלא עיקר הטעם הוא משום שנראה עיקר שהשער אינו חוצץ, ולפיכך יש להקל בזה.]

ולפי"ז גם בנ"ד, הגם שבערוה"ש החמיר בשערות שאינן גדלות באותו מקום, הנה מאחר והפוסקים לא חילקו בזה, וגם יש לן ספק אי שרי חציצה בתפילין של ראש, יש לסמוך להקל בשעת הדחק, כגון כיו"ב באדם שמתבייש בקרחתו, וידוע כמה חשו חז"ל לכבוד הבריות.

ועוד, דעי' בשו"ת ארץ צבי (או"ח סי' ו) הנ"ל, שכתב לבאר הטעם שהיקל בזה, משום דשערותיו חשיב גופו, וז"ל: ונשוב לנ"ד די"ל דבנ"ד אינו חוצץ, משום דגופו אינו חוצץ כמ"ש או"ז (ח"א סי' שסב). ואף דהרמ"א (יו"ד סי' קצח ס"כ) כתב: ומאחר שנהגו ליטול הציפרנים, אפי' אם צפורן א' נשאר בידה וטבלה, צריכה טבילה אחרת, הרי כתב הטעם, משום דנהגו ליטול וסופה ליקצץ, וכ"כ הש"ך (שם ס"ק כה) בשם ראב"ד ז"ל, והיינו דהאי אשה גופה סופה לקוצצם, משא"כ בנ"ד דאין סופו של זה לקוצצם כמו שהן עתה [רק אם יתארכו יותר מדאי], וכ"כ החת"ס (סי' קצה) לענין הכלות שטובלות בשערותיהן, דכשאין סופה ליקצץ עתה אינו חוצץ, ולא יהיה בנ"ד אלא ספק, הרי כל חציצה בתפילין של ראש הוא ספק אם פוסל בו חליצה או לא, כבשו"ע (או"ח סי' כז ס"ה), ממילא בנ"ד הוי ס"ס לקולא. עכ"ל. וא"כ לאו דוקא מה שהוא גדל באותו מקום אינו חוצץ, אלא כל מה שהוא מגופו אינו חוצץ, כל שאין סופו לקוצצו. וה"נ בנ"ד.

ויש להביא עוד מ"ש האג"מ (או"ח ח"ד סי' מ ס"ק יח) לדון במי שנקרח ראשו אם מותר להניח שערות זרות ודינם בענין חציצה בתפילין, וכתב האג"מ בזה"ל: אני לא שמעתי ששייך דבר כזה שלמי שנקרחו שערותיו יהיה שייך שיצמחו שם שערות זרות שיניחו על הראש, ואם איכא דבר כזה היה זה דבר מותר לעשות, ולענין חציצה לתפילין קודם שנצמחו אין זה חציצה כיון שאי אפשר להסירם וכל מי שאין לו שערות לא יסירם, ואם ליכא דבר כזה אבל הוא רק דביקת השערות זרות להגוף ע"י דבק נמי כיון שכן ישאר לעולם ורוצה בזה לא יחצוץ לתפילין, ואם הוא פאה נכרית שיכול להסיר בכל עת שרוצה אף שהוא לנאותו שהוא בוש מלגלות ראשו בבהכ"נ יניח את של ראש בלא ברכה וכשיבא לביתו יגלה ראשו ויניח תפילין בברכה. עכ"ל. הרי שאף בשערות של אחר שהודבקו לגופו, כתב להקל. ואף דשם יש תרתי לטיבותא, שכן אחר שהדביקום לגופו, חשיב כגופו. מ"מ מבואר מדבריו כסברתנו הנ"ל, דכיון שהוא רוצה בכך ואין דעתו לגוזזם, אין בכך חציצה. וה"נ בנ"ד ששערותיו הם, ורוצה בארכם ואין בדעתו לגוזזם. ודוקא בפאה נכרית שגם אינה מודבקת לו, וגם שער זר הוא, אז החמיר שמן הראוי שיסירה בביתו ויניח שוב בברכה. [ולענין פאה נכרית, ע"ע הליכות שלמה ח"א (פ"ד הע' 15) בהוראת הגרש"ז אויערבאך להיפך, שיניח בברכה בביתו, ושוב יניחנה בלא ברכה בביהכנ"ס.]

אמנם, מאחר ואין זה ענין מקרי אלא מצוה תמידית, ובחשש ברכה לבטלה בכל יום ויום, ומרן השו"ע והרמ"א הראו דעתם כהרא"ש. וגם הרשב"א לא החליט להקל, אלא עלה ונסתפק, כמ"ש בב"י. לפיכך הורה מורנו הגאב"ד שליט"א שראוי להחמיר בזה.

הגב על הנושא

לתחילת הדף