אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » עסקים וממונות » יועץ שטעה

יועץ שטעה

שאלה:

במקצועי, אני יועץ משכנתאות, לפני זמן קצר בא אלי אדם וביקש לעשות משכנתא, והשגתי לו את המשכנתא שהיתה נראית לי הטובה ביותר, אולם אחר שחתם וקיבל את המשכנתא, נזכרתי שהיה באפשרותי להכניס סעיף נוסף להסכם, ועל ידי כך לקבל משכנתא בתנאים טובים יותר, כך שבפועל נגרם ללקוח הפסד מצטבר של כחמישים אלף ₪. ומבקש אני לדעת האם יש עלי חוב כל שהוא כלפי הרוכש וכלפי שמים.

יש לציין, שעדיין לא קיבלתי את דמי הייעוץ, ובכלל השאלה האם אטול דמים אלו, או שמא באי נטילתם אכפר על מעשי?

תשובה:

ראשית אשריך שהנך נושא ונותן באמונה, ובא לשאול דבר ה' זו הלכה.

א. למעשה, נראה שאף שרצונו של אדם להשיג את המשכנתא המשתלמת ביותר מבחינה כלכלית, מ"מ כשהיועץ משיג לו משכנתא בתנאים טובים, אף אם אפשר להשיג זאת בריבית פחותה במעט וכיו"ב, אין זה כהיזק גמור, אלא כמניעת ריוח. שכן, מטרת נטילת המשכנתא היא לשם רכישת בית, וכל שזה נעשה באמצעות היועץ, כבר הושגה המטרה, ומכאן ואילך כל הצלחה המושגת בדבר התנאים הכלכליים, בכלל ריוח היא. וכאשר היועץ השיג תנאים טובים, אך היה ניתן להשיג תנאים טובים יותר, נלע"ד דאין זה היזק, אלא מניעת ריוח. והלא במניעת ריוח קי"ל דאין לחייב בדינא דגרמי.

וכיון שכן, אף שהיועץ גרם למקבל המשכנתא לשלם יותר עבור סחורתו, קרי – המשכנתא, יש בידו לטעון קים לי כדעת הסוברים דאין זה אלא מניעת ריוח, ואין לחייבו על כך.

ב. באופן שאין בטעות נזק ברור, וכגון שישנם שני מסלולים מוצעים, ועל פניו נראה שדרך אחת טובה יותר, והיועץ בחר דוקא בדרך השניה שהיא פחות טובה, ודאי אי אפשר לומר שזה נחשב נזק ברור, שכן עדיין הדברים תלויים ועומדים, ורק לאחר זמן רב, כשיושלם התשלום, יהיה אפשר לדעת האם לטובה היה הדבר, או שמא היזק גמור היה כאן, שהרי חודשים לבקרים מתחלפים הכללים, והריבית עולה ויורדת ע"פ רעיונותיו ומחשבותיו של נגיד בנק ישראל, וא"כ גם מה שנראה היום כהיזק, יתכן ויתברר בעוד שנה כריוח, ובכה"ג אף אם יתברר שטעות בידו, ואין אפשרות להחזיר את הדבר על כנו ולתקן את נזקו, לא חשיב אלא גרמא, ופטור.

ג. לענין תשלום שכר הייעוץ, נראה שמן הדין רשאי אתה ליטול על חלקך בעצם השגת המשכנתא, ובקיזוז מה שמשלמים על השגת המשכנתא הטובה והזולה ביותר, שכן בזה יש עיוות מהשליחות.

מקורות:

בתחילה יש לציין כי לענות על שאלה זו לא די במסגרת קצרה כל כך, וכל אשר ייענה במסגרת זו, לא יהיה די בה. אולם אנסה לתמצת את עיקרי הדברים, ובמקום אחר הארכתי בזה:

א. בגמרא (ב"ק צט:) מבואר דינו של שולחני שנשאל בטיבה של מטבע המוחזרת מהלוה למלוה, וטעה בייעוצו. ונחלקו הראשונים בביאורה של גמרא ובמסקנתה, וזה תורף השיטות:

דעת הרי"ף (ב"ק לה:) והרמב"ם (פ"י משכירות ה"ה) דיש חילוק בין הדיוט לאומן, דבאומן שאינו צריך להתלמד, אם יעץ לו בחנם, פטור. ואם יעץ לו בשכר, הרי"ז חייב. אך באומן שצריך להתלמד, בין בחנם ובין בשכר, כל שאמר לו: ראה שעליך אני סומך, הרי"ז חייב. שכן לא היה לו לסמוך על דעתו בלבד.

דעת הרא"ש (ב"ק פ"ט סי' טז) דאף אם לא אמר ראה שעליך אני סומך, הרי"ז חייב. [ועי' בהג' אשר"י (שם) שכתב משם רבינו יואל, דלשיטה זו, ה"ה דבאומן שאינו צריך להתלמד, אף אם אמר לו ראה שעליך אני סומך, והעצה היתה בחנם, הרי"ז פטור].

דעת הרשב"א (ב"ק צט: ד"ה אמר רב פפא) דבאומן שאינו צריך להתלמד, בין בחינם ובין בשכר פטור. ובאומן שצריך להתלמד, בין בחנם ובין בשכר חייב.

מרן בשו"ע (חו"מ סי' שו ס"ו) פסק כהרי"ף והרמב"ם, וז"ל: המראה דינר לשולחני, ואמר לו: יפה הוא, ונמצא רע, אם בשכר ראהו, חייב לשלם אף על פי שהוא בקי ואינו צריך להתלמד. ואם בחנם ראהו, פטור, והוא שיהיה בקי שאינו צריך להתלמד. ואם אינו בקי, חייב לשלם אף על פי שהוא בחנם, והוא שיאמר לשולחני: עליך אני סומך, או שהיו הדברים מראים שהוא סומך על ראייתו ולא יראה לאחרים. ע"כ. והרמ"א שם הביא את שיטת הטור בשם רבינו יצחק והרא"ש, דאפי' בסתם הרי"ז חייב. אך סיים הרמ"א: ומ"מ הסברא הראשונה נראה עיקר. ע"כ. הרי שגם הרמ"א הסכים לפסקו של מרן השו"ע כהרי"ף והרמב"ם. וע"ע גם בש"ך שם (ס"ק יב) שהעלה עיקר כדבריהם. וכ"כ גם בנתה"מ (שם ס"ק יא).

ומדבריהם למדנו שישנם כמה תנאים כדי לחייב את היועץ בתשלום על נזקו: א. במומחה ובקי בנושא שבו נתבקש לייעץ, ואז בנתן עצה בחנם, פטור מלשלם. ובנתן עצה בשכר, חייב לשלם. ב. במומחה שאינו בקי כ"כ, דאז בין בשכר ובין בחנם, כל שמוכח או שאמרו לו להדיא שסומכים על דברו, יש לו אחריות על דבריו, וחייב לשלם על טעותו.

ואף שנתבאר דמחלוקת היא בראשונים, מ"מ אחר שכן פסקו מרן השו"ע והרמ"א, וכן הכריע הש"ך, אף שהרש"ל (ב"ק פ"ט סי' כד) פליג, מ"מ אין לטעון קים לי דלא כדעת מרן השו"ע והרמ"א, וכמ"ש באו"ת (סי' קכד בקיצור תקפו כהן). וכ"כ בנ"ד בספר יהושע (תשובה קי).

ונראה, שיועץ משכנתאות הנדון, אין דינו כמומחה הבקי בנושא, שא"צ להתלמד, שכן בתחום זה, תמיד מתחדשים דברים, ויש לו להתעניין ולברר, ואין זה כשולחני הנותן את עצתו לגבי המטבעות, שאין שינויים בתחום, ואדרבה אם יש שינוי שנפסל המטבע, אין זה נכלל בטעותו, וע"ז מבו' בגמ' שיהיה פטור. ולפי"ז, בנ"ד שעצתו היא בשכר, י"ל לכאורה דרמיא עליה חיובא לשלם את הנזק שנגרם מחמתו. ובפרט, דבעצם מה שבאים לפניו לקבל את עצתו, ולא עוד, אלא אף משלמים על עצתו שכר, אין לך אמירת: חזי דעלך קא סמיכנא גדול מזה.

אלא דהנה בגמרא שם מבואר דהטעם שהשולחני חייב, הוא משום דאנן קי"ל כר"מ דדאין דינא דגרמי. והלא בדינא דגרמי קי"ל כדעת התוס' (ב"ב כב: ד"ה זאת אומרת) והרא"ש (ב"ב פ"ב סי' יז, וב"ק פ"ט סי' יג) דאין חייב אלא באופן שברי היזקא, וגם הנזק בא באופן מיידי, (עי' ב"י סי' שפו). וראה מ"ש הרמב"ן בדינא דגרמי שלו (ד"ה וזה הטעם לכל אלו) לבאר, דברי היזיקא היינו שעצם המעשה שנעשה הוא גורם ההיזק, ואין ההיזק תלוי בדעת אחרים.

וא"כ גם במראה דינר לשולחני מה שחייב מדינא דגרמי, היינו דוקא משום שהיזקו בא מיד, וההיזק ברור. וכ"כ הרא"ש (ב"ק שם וב"ב שם). אך כל שאין הנזק בא באופן מיידי, ולא ברי היזקא, וכגון שיש אפשרות לתקנו, אף אם יש טורח רב בכך, מ"מ לא חשיב דינא דגרמי לחייבו בכך.

ולפי"ז יש ללמוד, דאם אכן היועץ ראוי לייעץ, ויש בידו את הכישורים הנדרשים, כל שהטעות אינה נזק ברור, וכגון שישנם שני מסלולים מוצעים, ועל פניו נראה שדרך אחת טובה יותר, והיועץ בחר דוקא בדרך השניה שהיא פחות טובה, ודאי אי אפשר לומר דזה חשיב ברי היזיקא, שכן עדיין הדברים תלויים ועומדים, ורק לאחר זמן רב, כשיושלם התשלום, יהיה אפשר לדעת האם לטובה היה הדבר, או שמא היזק גמור היה כאן, שהרי חודשים לבקרים מתחלפים הכללים, והריבית עולה ויורדת ע"פ רעיונותיו ומחשבותיו של נגיד בנק ישראל, וא"כ גם מה שנראה היום כהיזק, יתכן ויתברר בעוד שנה כריוח, ולכן א"א לקרא לזה ברי היזיקא והיזק מיידי. ולכן בכה"ג אף אם יתברר שטעות בידו, ואין אפשרות להחזיר את הדבר על כנו ולתקן את נזקו, לא חשיב אלא גרמא, ופטור.

ב. אכן, בנ"ד שנראה משאלת היועץ שהטעות אינה בבחירת המסלול וכיו"ב, אלא בטעות בהצגת הפרמטרים הנדרשים לקבלת המשכנתא, שיתכן ובאם היה מציגם, היה יכול להשיג תנאים נוחים ומשתלמים יותר, בכה"ג צ"ע אי חשיב ברי היזיקא. ועל היועץ לבחון היטב את הנאמר כאן, כדי להחליט אם הוא בכלל השאלה.

אלא דאף בכה"ג י"ל, דאין חיוב דינא דגרמי במניעת ריוח, והלא בנדון דידן, אף שרצונו של אדם להשיג את המשכנתא המשתלמת ביותר מבחינה כלכלית, מ"מ כשהיועץ משיג לו משכנתא בתנאים טובים, אף אם אפשר להשיג זאת בריבית פחותה במעט וכיו"ב, אין זה כהיזק גמור, אלא כמניעת ריוח. שכן, מטרת נטילת המשכנתא היא לשם רכישת בית, וכל שזה נעשה באמצעות היועץ, כבר הושגה המטרה, ומכאן ואילך כל הצלחה המושגת בדבר התנאים הכלכליים, בכלל ריוח היא. וכאשר היועץ השיג תנאים טובים, אך היה ניתן להשיג תנאים טובים יותר, נלע"ד דאין זה היזק, אלא מניעת ריוח. והלא במניעת ריוח קי"ל דאין לחייב בדינא דגרמי. וכן יש ללמוד מהסוגיא דזולשפט המבו' בב"מ (עג:), דמבואר מדברי הראשונים והאחרונים שם דאף שהשליח ברשלנותו גרם שמשלחו יצטרך לשלם יותר עבור היין, מ"מ לא חשיב אלא מניעת ריוח, ואין לחייב את השליח. ועי' חת"ס (חו"מ סי' קעח) ודו"ק.

ואמנם, בנ"ד עצם הרכישה נעשתה בעצת היועץ, ושמא בכה"ג לא חשיב מניעת ריוח, ודוקא בהא דזולשפט שרכישת היין ביוקר לא נעשתה ע"פ עצתו אלא בגרמתו, מש"ה חשיב מניעת ריוח. הנה עי' בקצה"ח (סי' נה ס"ק ב) שכתב לתמוה בהא דפסק הרמ"א (סי' שפו ס"ג) דסופר שטעה וכתב מנה במקום מאתים, פטור, ולא הוי כמו שורף, משום דשורף שטר כבר היה לו שטר וזה שורפו הו"ל מזיק, משא"כ בסופר שעדיין לא היה הזכות ואינו אלא כמונע ומתעלם עין מלהחזיר אבידת אחיו דא"צ לשלם, וכמ"ש הרמב"ן בדינא דגרמי ביודע עדות לחבירו ולא רצה להעיד דאינו חייב לשלם וז"ל, והוא הדין מי שראה חבירו רוצה ליתן מתנה לפלוני או הולך להציל ממונו והוא מעכבו אין מן הדין לחייבו, שאין זה גורם היזק אלא מונע ע"ש. וא"כ הוא הדין סופר שטעה וכתב מנה במקום מאתים אינו אלא כמו צייר פומא דסהדי דלא יסהדון. עכ"ד. הרי ביאר הקצה"ח בגדר מזיק דהיינו דוקא אם כבר היה הריוח בידו, והלה גרם להזיקו, אולם כל עוד לא הגיע הריוח לידו, אף שהלה הזיקו שמנעו מכך, לא הוי אלא מניעת ריוח. וה"נ בנ"ד, הרי אכתי לא הגיע לידו המחיר הזול, אף שהלה מנע ממנו זאת, אי"ז אלא מניעת ריוח. ומקום הניחו לי להתגדר בו.

ג. ואם נכונים דברינו, י"ל דאף יש ביד היועץ ליטול שכרו מושלם על מה שטרח. דהנה עי' בשיטמ"ק (ב"ק צט:) שכתב בשם הרמ"ה לגבי מראה דינר לשולחני, דאף באופן שיש לפטור את השולחני על טעותו, מ"מ ודאי שאין ביד השולחני לדרוש את שכרו, שכן לא עשה את הנדרש ממנו. אולם בנ"ד, הרי שכר פעולה הוא נוטל, והרי עשה פעולתו, דהיינו השגת המשכנתא, ועל כן לכאו' יש לו ליטול לכה"פ שכר פעולתו הנ"ל, בקיזוז מה שנוטלים על עצם השגת משכנתא זולה ומשתלמת.

ואין לטעון דיש ביד הרוכש לטעון לתקוני שדרתיך ולא לעוותי, וכיון שהשליח עיוות מהשליחות, הרי ממילא נתבטלה השליחות ואין לו לקבל שכר כלל. דז"א, שהרי את החלק הראשון של השליחות, עשה הוא כמו שצריך, וע"כ מגיע לו שכר כדין. [ויש ללמוד זאת עוד גם מדברי הנתה"מ (סי' סו חי' ס"ק פז וס"ק פח), דאף באופן שמדינא מפסיד השומר שכרו, מ"מ על אותם ימים ששמר כדבעי, מגיע לו שכרו מושלם. וכתב שם דאם שלח שליח באיגרת למקום פלוני בשכר, ונאנסה מידו האיגרת בחצי הדרך, אין לו אלא החצי. ע"ש. הרי שעל החצי מגיע לו, אף שבפועל האיגרת לא הגיעה לתעודתה. וע"ע חזו"א (ב"ק סי' ז ס"ק יח). ודו"ק.]

ואחזור על הראשונות, כי יש להאריך בזה עוד רב, אך במסגרת זו די בדברים אלו.

הגב על הנושא

לתחילת הדף