אתה נמצא כאן: דף הבית » מאמרים » ימי השובבים תת

ימי השובבים תת

א.      מנהג קדום הוא לקבוע לימי תשובה ותענית את השבועות בהם קוראים בשבת את הפרשות שובבי"ם -ש'מות ו'ארא ב'א 'מ'שפטים ובשנה מעוברת גם ת"ת – ת'רומה ת'צוה. מנהג זה הוזכר לראשונה בדברי גדולי אשכנז בעלי המנהגים שבסוף תקופת הראשונים, והם המהר"ש מנוישטט[1], [שהוזכר בו שיש להתענות בשנה מעוברת, אך לא התבאר שם מתי מתענים], ורבינו יצחק אייזיק טירנא[2].

ב.      וכך נאמר בלקט יושר[3] לרבי יוסף תלמידו המובהק של רבינו ישראל איסרליין בעל תרומת הדשן[4] "זכורני שהמנהג באושטרייך בשנת העיבור מתענין ח' תעניות, ומתחילים פרשת שמות ביום ה', ואחר כך בכל יום ה' עד פרשת תצוה. וסימן לאלו התעניות שובבי"ם ת"ת[5] וכו'. ובכל שנת העיבור הרב [בעל תרומת הדשן] והקהל מקבלים אלו התעניות בחצר בית הכנסת בשבת ויחי". ובמטה משה לתלמיד המהרש"ל (אות תתרכג) כתב שיש מוסיפים להתענות גם בפרשות כו"ף – כ'י תשא ו'יקהל פ'קודי. אמנם גדולי בעלי המנהגים באותו זמן של סוף תקופת הראשונים – המהרי"ל, מהר"א קלויזנר, ובדור מאוחר יותר -רבי יוזפא שמש קהילת וורמיזא – לא הזכירו מנהג זה בספריהם. ויש שכתבו שהמקור הקדום לצום בימים אלו נמצא בדברי המאירי[6] בשם רבי אברהם הלוי בן שמואל אבן חסדאי[7], ואין דבריהם מוכרחים[8].

ג.       ובספר מגיד מישרים (פרשת בשלח) מובא שהמלאך אמר לבית יוסף "והנה אמרת להתענות בשבועות הללו של שובבים, כי האמת שהתענית בשבועות הללו חשוב ומרוצה מאד, אבל צריך שתזהר מלהשביע יצרך במאכל ובמשתה". והשל"ה כתב[9] "דרך ישראל להתעורר בהם [בשבועות שקוראים שובבי"ם ת"ת בשנת העיבור] בדרכי תשובה ביתר שאת כמוזכר בדברי הקדמונים והאחרונים, והמוסיף בתשובה מוסיפים לו מן השמים".

ד.      מנהג זה הובא גם בדברי הפוסקים, וביניהם בלבוש (לבוש החור, או"ח תרפ"ה ד"ה יש מקומות, ראה לקמן)[10], במגן אברהם (סי' תרפ"ה), שכתב "יש נוהגין בשנה מעוברת לקבוע תענית בכל יום ה' מפרשת שובבי"ם ת"ת, וי"א גם פרשת ויקהל ופקודי ואומרים שומר ישראל וכו'", ובפמ"ג (שם[11]). והוזכרו הדברים גם במשנה ברורה (שם סקי"ח)[12].

ה.     האר"י וגוריו האריכו בגודל ענין התענית והתשובה בימים הללו שמסוגלים הימים הללו ביותר לתקן עוון הידוע יותר מכל השנה, למתענים בהם[13], וכך נתפשט המנהג גם בקהילות הספרדים[14].

ו.        בטעם המנהג כתב המהר"ש מנוישטט (סי' תמד) שהוא "לפי שהשנה המעוברת ארוכה יותר משנים אחרות, ויש זמן מופלג מתעניות שלאחר חג הסוכות שמתענים בה"ב [שהם ימי תענית וכפרה לישראל[15]], לתעניות בה"ב שלאחר הפסח, יותר מבשנים אחרות ולכך מתענים". גם בלבוש (סי' תרפ"ה) כתב כן, והוסיף "לכך מתענה ח' ימים [בכל יום חמישי מהח' שבועות] כנגד חודש העיבור, שהוא ד' שבועות, ובכל שבוע ב' ימים דהיינו ב' וה', וכדי שלא להכביד על הציבור חילקום ואין מתענים אלא פעם אחת בשבוע".

ז.       טעם נוסף הובא בלבוש (שם) וז"ל: "שמעתי כי ראו קדמונינו שהנשים המעוברות עלולות להפיל עובריהם בשנים המעוברות, ותקנו להתענות אלו הח' תעניתים כנגד כל ב' וה' של חודש העיבור משום הנשים המעוברות שלא יפילו, ונ"ל שלפי זה הטעם אתי שפיר מה שהתחילו להתענות בפרשת שמות, משום שאותה פרשה מדבר בפריין ורביין של ישראל שנעשו לעם גדול ורב כדכתיב ובני ישראל פרו וישרצו וגו', לכך מתפללין שגם עכשיו יפרו וירבו ולא יפילו". ובמלבושי יו"ט [תרפ"ה סק"ג] על הלבוש לבעל התוס' יו"ט כתב שמתחילים בפרשת שמות שנאמר בה "הנה צעקת בני ישראל " ועתה לך ואשלחך" ששלחו את משה לגאול את ישראל, וסיימו בכי תשא שמשמיעים בה על השקלים לתת צדקה שהיא במקום התענית. והאר"י בפירוש התורה[16] כתב שכיון שהימים הללו מסוגלים לתקן עוון הידוע מתחילים בפרשת שמות שאז התחיל השעבוד שנתקן אותו עוון דאדם הראשון, ונגמר בפרשת משפטים שנאמר בה "כי תקנה עבד עברי וגו', אם בגפו יבוא בגפו יצא", לרמוז שבחודש האביב יצאו מתוקנים, עי"ש.

ח.     ובשל"ה[17] כתב שהטעם שבשנת העיבור ראוי לעשות תשובה בשבועות הללו יותר מבשאר שנים, כיון שרבותינו ז"ל אמרו[18] ששני המאורות הגדולים נבראו שווים והיו משמשים בכתר אחד, ומחמת קטרוג התמעטה הלבנה, והחמה והלבנה רומזים לחמה והלבנה העליונים, כנודע לחכמי המקובלים, ומכח הקטרוג ההוא נמשך היצר הרע, ולולי הקטרוג לא היתה שנת עיבור כיון שהיה סבוב ומהלך החמה והלבנה שווה, נמצא שעיבור השנה נגרם מחמת הקטרוג המביא לידי חטא, לכן ראוי אז לחזור בתשובה.

ט.     ומוסיף השל"ה שנבחרו הפרשיות הללו כיון שבהם נמצאים עניינים של תשובה תפילה וצדקה ותלמוד תורה כנגד כולם, שהם ד' חומות עולם, וכל חומה היא כפולה תשובה –הנגלית שהיא הסגופים והתעניות וכו', והנסתרת דהיינו התשובה מאהבה בלב שלם, תפילה –העבודה, והתפילה שתקנו במקומה, הצדקה –גמילות חסדים בין אדם לחבירו, וצדקה ששייך בה גם נתינה לגבוה כקדושת מזבח ובדק הבית, תורה –למוד התורה והודעת הדינים [דיני ממונות], וכו', ועל אלה ארבע שהן שמונה תיקנו שמונה פרשיות של שובבי"ם ת"ת, הרומזים לנ"ל. 'שמות' –תשובה נגלית ע"י הגלויות והסיגופים, וימררו את חייהם (שמות א יד), 'וארא' –תשובה נסתרת בלב שלם, 'בא' –עבודה וקרבנות, 'בשלח' –תפילה, 'יתרו' –תורה, 'משפטים' –דינים, 'תרומה' –צדקה ונדבת לב, 'תצוה' –גמילות חסד בעשית בגדי כהונה לאהרן הכהן. ועוד ששובבי"ם רומז לתשובה – כמו שנאמר "שובו בנים שובבים" (ירמיהו ג יד וכב), שיעשה ע"י ת"ת דהיינו ת'שובה ת'פילה, וכ"כ ת'למוד ת'ורה, ע"כ תוכן דברי השל"ה, עי"ש[19]. וראה עוד בשל"ה הקדוש (מסכת יומא – פרק תורה אור, אות  יט), שהזכיר את דברי האר"י שכתב לצום מ' יום, והאריך בענינים אלו [ראה להלן בשם האר"י. ובדברי השל"ה שהובאו שם בהערה]. רמז לכך שהימים הללו הם ימי התשובה הובא בליקוטי מהרי"ח, שראשי התיבות של הפסוק ו'אלה ש'מות ב'ני י'שראל הב'אים מ'צרימה –שובבי"ם, את' יעקב' איש' וביתו' –סופי תיבות תשוב.

י.        אף שרבים הביאו מנהג זה רק לגבי שנה מעוברת[20], יש שכתבו שנהגו כן אף בשנה פשוטה, ואז הוא נוהג רק בשבתות בהם קוראים בתורה שובבי"ם ולא בשבתות בהם קוראים ת"ת[21]. ומ"מ כתב החיד"א[22] בשם רבי חיים ויטאל זצ"ל, שבשנה מעוברת התעניות הללו מתקנים יותר. עוד כתב החיד"א[23] שלכן חלושי הכח יתענה רק בשנה מעוברת[24]. ובשם המהרש"ם כתבו שבשנה פשוטה לא מתענים ת"ת, כיון שבד"כ מתענים עד פרשת כי תשא שנאמר בה, "לכפר על נפשותיכם", ובשנה פשוטה קוראים זה בקריאת פרשת שקלים, ובדרך כלל קוראים את פרשת שקלים בשבת פרשת משפטים[25].

יא.    בדברי רוב הפוסקים הנ"ל[26] נאמר שיש להתענות בכל אחת משמונה השבועות הללו, בכל יום חמישי. ובלבושי יו"ט[27] על הלבוש לבעל התוס' יו"ט כתב דנראה דהוא בדוקא יום חמישי ואף שאין גוזרים על הציבור לכתחילה ביום חמישי[28] מ"מ כיון שהוא רק בשנת העיבור אין זה נחשב כגזירה ביום חמישי, ובאליה רבא[29] ביאר ע"פ טעם המנהג לדעת הלבוש [שהובא לעיל] דדוקא ביום ה' כיון שאנשי מעמד התענו והתפללו ביום ה' שלא תפיל אשה פרי בטנה כדאיתא בתענית[30], ובנוהג כצאן יוסף כתב שהוא משום שביום ה' נאמרה בו ברכה לדגים שיפרו וירבו. וכתב האליה רבא[31] שבזמנו היו מחמירים בתעניות הללו יותר מבה"ב וכל בני הבית היו מתענים.

יב.    יש מגדולי החסידות שכתבו שעיקר התענית ביום ו', ורק הקדימוהו כי אין מתענים בערב שבת[32], ויש שהתענו בכל שבוע ביום אחר.

יג.     כשמתענים ביום ה' קוראים בשחרית את פרשת השבוע[33] ואומרים שומר ישראל וכו'[34]. ובמנחה קוראים "ויחל" ומפטירים "דרשו ה'"[35], ואומרים עננו[36]. ובדורות האחרונים הודפסו סדרי הסליחות, ובהם סדר מיוחד של סליחות לכל שבוע[37]. ואומרים אותם אחר אשרי, וכשיש מנין מתענים מוציאים ספר תורה וקוראים כאמור "ויחל", ומפטירים "דרשו ה'", ואחר כך מתפללים שמונה עשרה, ובזמן חזרת הש"ץ, כשמגיע לברכת 'שומע תפילה', אומר את תפילת 'עננו' עם התיקון הנורא שתקן רבינו הרש"ש הקדוש, לתקן העוון הידוע, והציבור אומרה עמו[38].

יד.     יש שהיו מחלקים התעניות שבכל שבוע מתענים אנשים אחרים, שהוא כדמיון אנשי מעמד שבסוף מסכת תענית[39].

טו.   אם חל ראש חודש שבט וט"ו בשבט ביום ה' י"א שיתענה ביום ב'[40], וי"א שבשנה מעוברת ישלימם בפרשת ויקהל פקודי[41]. ובשנה פשוטה כשחל ראש חודש שבט וט"ו בשבט ביום ה' לא יתענו בהם, וישלימום ביום ה' שקורים בהם ת"ת – ת'רומה ת'צוה[42].

טז.  כתבו הקדמונים ש'מלמד' תינוקות, שמלמד שש שעות ויותר אינו צריך להתענות[43].

יז.     האר"י[44] הוסיף למספר התעניות הנ"ל [ח' פעמים ביום ה'], וכתב שיתענה מ' יום רצופים, מיום ראשון דפרשת שמות עד פרשת תרומה וקצת מתצוה, [וכעין זה כתב במגיד מישרים (פרשת תרומה) שהם כנגד מ' יום דיצירת הולד, ואע"פ שנהנה בהם מהעולם הזה כיון שהם בפרשיות השובבי"ם נתקבלו. ובשל"ה האריך בענין מ' יום אלו[45]]. וכתבו בשם האר"י שיוסיף להתענות עוד מ"ד יום נוספים[46], כך שסך הכל יתענה פ"ד תעניות[47], ואם הוא חלוש יצום רק מ' יום[48]. ויש שסיגפו עצמם גם אחר התענית, ולא אכלו אחריה שום תבשיל חם[49].

יח.   וכתב החיד"א[50] שהרוצה לצום פ"ד תעניות כדברי האר"י, יתענה בח' השבועות שובבי"ם ת"ת יום יום ובתוכם יעשה שתי הפסקות קטנות [דהיינו צום של שני ימים ושני לילות ברציפות] שעולה כל אחד מהם לכ"ז תעניות, ויושלמו השמונים וארבע תעניות[51], וכתב עוד שצריך שיהיו התעניות רצופים שיתענה בכל הימים מלבד ראשי חדשים וט"ו בשבט[52]. עוד כתב החיד"א[53] שאם לא צם מ' יום לכל הפחות לא עשה כלום. ובשם רבי חיים ויטאל[54] כתב שאפילו אם עשה תענית ארוכה כיום כפור שהתחיל לצום מבעוד יום קודם ליום זה, אינו נחשב צום זה כי אם ליום אחד בלבד[55].

יט.   י"א שהמתענה צריך להסתיר תעניתו[56]. וי"א שאינו צריך להסתיר[57].

כ.      כבר בספרי הקדמונים שהביאו את המנהג נאמר שאפשר לפדות את התענית בצדקה[58]. אף שיש שחלקו ע"ז שא"א לפדות תעניות[59].

כא.  בדורות שלנו שהאנשים חלושים, י"א שלימוד תורה ברציפות של חמש שעות[60], או לימוד בכל יום ה' דפים גמרא רש"י ותוס' או לפחות ב' דפים[61]. עולה לו כתענית[62]. אמנם משמע שאדם בריא היכול להתענות, עדיף שיתענה[63].

כב.  יש שהנהיגו לומר תהילים בימי השובבי"ם[64], ונהגו לגמור ספר תהילים באשמורת דיום שישי בפרשיות השובבי"ם[65]. ובשבועות הללו יש שהיו נזהרים מלאכול דבר מן החי, וכתבו בשם האריז"ל שיש להזהר מאד מהקפדה וכעס אפילו לדבר מצוה ויתרחק מליצנות וגאוה ויהיה שפל רוח, ויזהר בברכת הנהנין[66]. וגם יקדש עצמו במותר לו[67]. ויש מחזרים להיות סנדק בימי השובבי"ם[68]. ויזהר בהם גם מאבק לשון הרע[69].


[1]. מנהגי מהר"ש סי' תמד, [למורינו הרב שלום מנוישטט (נפטר בערך קע"ג) שהיה רבו של המהרי"ל] עי"ש שנשאל "מפני מה מתענין [ת"ת –גרסת המגיה] כשהשנה מעוברת" [ולקמן הבאנו מה שהשיב].

[2]. הגהות המנהגים פורים אות י' [שהיה תלמיד המהר"ש הנ"ל –ההגהות ברובם גם מיוחסות לרבינו יצחק –ראה מבוא להוצאת מוסד הרב קוק] שם הובא לראשונה "רגילין לקבוע תענית לסימן שובבי"ם פרשת שמות וארא וכו', וי"א גם ת"ת פי' תרומה תצוה".

[3]. חלק א (או"ח) עמוד קטז ענין א

[4]. נפטר בשנת ר"כ.

[5]. "שהם ראשי תיבות מן הסדר שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים תרומה תצוה".

[6]. כך נאמר בחיבור התשובה למאירי (מאמר משיב נפש עמ' 222) "אמר החכם: החורף עידן המאמינים, כי יקצרו ימיו, ויצומו, ויאריכו לילותיו ויקומו, ואל תפילת עיתות הפנאי, ר"ל הלילה".

[7]. דברי המאירי מבוססים על דברי רבי אברהם הלוי בן שמואל אבן חסדאי [שהוא אחד המתרגמים של ספר המצוות לרמב"ם] בספרו בן המלך והנזיר (פרק כ"ג, עמ' 156) שכתב בשם ה'נזיר': "אמרו החכמים: עת החורף עידן המאמין, כי יקצרו ימיו ויצום, וייארכו לילותיו ויקום. ואמר המשורר: בעת קיץ יקוצון מאמינים, ועת חורף לישרי לב ידידות, יצומון כל ימותיו הקצרים, ויקומו חצות ליל להודות".  [אף שספר זה לא מוכר כל כך, מ"מ מצינו לגדולי ישראל שציטטו מדבריו, ראה בדברי הגר"א (קול אליהו, במדבר יד, ט), בתולדות יעקב יוסף לתלמיד הבעש"ט (וישב ב, שמות ו, בא ה), ובספר בן איש חי (שנה ראשונה, ניצבים)].

[8]. כיון שלא כתוב כלל בדבריהם מתי צריך לצום בחורף, ומשמע שכוונתם שצריך לצום בכל ימי החורף, ואולי כוונתם לתענית בה"ב.

[9]. בחלק תורה שבכתב ריש דרוש שובבי"ם ת"ת.

[10]. [לבוש החור] או"ח תרפ"ה ד"ה יש מקומות.

[11]. שם באשל אברהם.

[12]. וז"ל המשנה ברורה "ולענין תענית של שובבי"ם ת"ת עיין בבאר היטב ושערי תשובה", והובאו דבריהם לקמן.

[13]. האר"י בפרושו לתורה [שער רוח הקודש תיקון כז, ועין שער היחודים לה, א' פרק ד, ובנגיד ומצוה ח"ב דף י] –הובא בבאר היטב תרפה סק"ב.

[14]. בתחילה באיטליא ע"י ר' משה זכות (ראה שו"ת ולכל הקהילות,  כמש"כ בברכי יוסף תרפה אות א, מועד לכל חי סי' כח [יא]. כף החיים סי' תרפה לד, ועי"ש שהביא בשם שו"ת באר מים חיים ע"פ הזוה"ק והאר"י שגם נשים יש להם לעשות תיקון [תעניות] שובבי"ם.

[15]. לבוש, -ראה תוס' קידושין פא ע"א שהוא המקור הראשון לתענית בה"ב. עניני תענית בה"ב הובאו גם ברא"ש תענית פ"א סי' כ [שכתב 'ובארץ אשכנז עשאום קבע'], במרדכי שם סי' תרכט, ברוקח סי' ריב [שכתבו 'נהגו כל ישראל'], בכלבו סי' סא, בטור או"ח סי' תכט, ובטור ובשו"ע שם סי' תצב, ובנושאי כלים שם.

[16]. שער רוח הקודש תיקון כז, הובא בבאר היטב תרפה סק"ב.

[17]. תורה שבכתב בריש דרוש שובבי"ם ת"ת.

[18]. חולין ס:.

[19]. וראה עוד טעם בפמ"ג –אשל אברהם סי' תרפה.

[20]. מנהגי מהר"ש, המנהגים (טירנא), לקט יושר הלבוש, מג"א הנ"ל.

[21]. פמ"ג סי' תרפה בשם יש נוהגים, [וכתב שם שבשנה פשוטה כשחל ר"ח שבט וט"ו בשבט ביום ה' לא יתענו בהם, וישלימום ביום ה' שקורים בהם ת"ת – ת'רומה ת'צוה]. וכ"כ בשערי תשובה על השו"ע תרפה סק"ב, וביסוד ושורש העבודה שער יב פ"ב שכתב "בכל שנה ושנה".

[22]. תרפה אות א'.

[23]. בצפורן שמיר (סי' ו' [צח]).

[24]. וראה מכתב ר' אהרן הגדול מקרלין [הובא בבית אהרן עמ' קמז].

[25]. מועדים לשמחה עמ' שנה [וראה לעיל בשם מלבושי יו"ט לבעל התויו"ט ששקלים רומזים לצדקה שהיא במקום התענית].

[26]. מנהגים (טירנא) הלקט יושר הלבוש השל"ה והמג"א והפמ"ג.

[27]. תרפ"ה ס"ק א, ג.

[28]. ריש סי' תקע"ב.

[29]. תרפ"ה סקי"א.

[30]. דף כ"ז ע"ב.

[31]. תרפה סקי"ב

[32]. ראה שו"ע או"ח רמט ג.

[33]. מנהגים (טירנא) ובלבוש כתב שלשטתו שטעם התקנה שיפרו וירבו ולא יפילו יש טעם גדול למנהג זה – שבשחרית בפרשת שמות צריך לקרוא את פרשת השבוע שנאמר בה ובני ישראל פרו וישרצו [שמות א ז], ולא "ויחל", וכיון שהתחילו כך בשבוע הראשון ממשיכים כך בכל השבועות

[34]. שכנראה לא היו רגילים אז לומרו בדרך כלל כזמנינו.

[35]. מנהגים (טירנא) שם, וכעי"ז בלבוש. ראה במועדים וזמנים ח"ד שלד [וח"א ד בהערה] שכתב שאין לקרות ויחל [ולישא כפים] כשאין י' שקבלו תענית במנחה, ופקפק גם כשיש מנין כיון שאינו תענית ציבור שלא נוהגים בו ציבור [ראה שו"ע סי' תקסו], אא"כ הוא קהל מקובלים שנהגו כן, וכעי"ז בכף החיים סי' לז [ו].

[36]. מנהגים (טירנא) שם, וכעי"ז בלבוש. באליהו רבא (תרפה סקי"א) כתב שמדויק בלבוש שהש"ץ אומר בציבור עננו גם בשחרית [בין ברכת גואל ישראל, לרפאינו] וכן נהגו, וכתב שצ"ע מהמנהגים (טירנא. מנהגי פורים אות י') שמשמע ממנו שיאמרו עננו רק במנחה. והובא הדברים בפמ"ג שם.

[37] . סליחות אלו הוזכרו ע"י הפמ"ג (אש ל אברהם סי' תרפה שכתב "קדמונינו ז"ל סדרו סליחות שבכל פרשה שיש

בהם שייכות". וכתב שם אין להחליף סליחות של שבוע זה בשבוע אחר, וז"ל "ולענין הסליחות יש לומר אם אירע ראש חדש וט"ו בשבט ביוס חמישי  מכל מקום בשבת הבא יאמרו הסליחות השייכים לפרשת שבוע אע"ג [ש]במעריבים אומרים של יום ראשון [כבסימן תפ"ט מג"א ריש הסימן] מכל מקום בסליחות כפי הנראה שקדמונינו ז"ל סדרו סליחות שבכל פרשה שיש בהם שייכות על כן אין להחליף.

[38]. תיקון זה עם הסליחות הודפס ע"י הרה"צ המקבל רבי גמליאל רבינוביץ, עם ביאורי הסליחות ע"י הרב גוטפרב. ובבית הכנסת 'זכרון משה' מתפללים בכל שנה ושנה בשבועות השובבים [ת"ת] מנחה עם הסליחות ותיקון זה, וכן נוהגים בישיבת שער השמים ועוד מקומות.

[39]. שו"ת עולת שמואל סא, שו"ת ישכיל עבדי ח"ז טז.

[40]. כן משמע בלקט יושר לתלמיד התרומת הדשן [שם] שבזמן קבלת התענית עשה תנאי "שאם בא יו"ט ביום ה' שיתענו ביום ב' קודם יום ה'" וצ"ע לאיזה יו"ט כונותו ואולי צ"ל שכונתו לר"ח או ט"ו בשבט.

[41]. אליהו רבה (תרפה), ובפמ"ג שם כתב שאין נוהגים כן. ובשערי תשובה שם (סק"ב) כתב "עיין באליה רבה בשם מלבושי יום טוב שאם אירע שראש חודש או ט"ו שבט או פורים קטן חל ביום ה', אם ללותו ולפורעו. [עיין שם באליה רבה שמסתפק בכוונתו, אם ר"ל שמחוייב להתענות בו ביום, או שמא ר"ל שידחה לגמרי, עיין שם שאף שלשונו נוטה לומר שיתענה, אין נראה לעניות דעתו, דהא מעיקרא לא קבלוהו אדעתא דהכי, וכן נוהגים שאין מתענים בהם. וכמדומה שנוהגים להקל אף אם אירע לו סעודת מצוה שהוא שייך בה, או שהוא סנדק מקילין בו. ומכל מקום נראה שיש להתענות בפרשה שאחריה לתשלומין, כיון שהוא תענית של תשובה, וכמו בצום תענית אסתר, וצריך עיון]. ובאליה רבה כתב שנראה לו דאם חלו ראש חודש וט"ו בשבט ביום ה' יתענו במקומם ויקהל פקודי, ונראה דהנוהג כאליה רבה בשנה מעוברת ויקהל פקודי כמנהג היש מקומות שהביא המגן אברהם, מכל שכן דבשנה פשוטה, יתענה ת"ת שנוהגין בו בשנה מעוברת, ואפשר שטעמו כיון שיש נוהגין שלא להתענות בפשוטה כלל, לכן יש להקל בו כשנדחה ומכל מקום נראה לי עיקר כמ"ש בזה" עכ"ל השערי תשובה שם.

[42]. פמ"ג (סי' תרפה), ובשערי תשובה הנ"ל כתב "ועיין בפרי מגדים שמסתפק למנהגינו בשנה פשוטה שאירע כן, אם יתענה ת"ת במקומם, או יש לומר הואיל ונדחה ידחה עיין שם. וכו' ונראה דבשנה פשוטה, יתענה ת"ת שנוהגין בו בשנה מעוברת, ואפשר שטעמו כיון שיש נוהגין שלא להתענות בפשוטה כלל, לכן יש להקל בו כשנדחה ומכל מקום נראה לי עיקר כמ"ש בזה" עכ"ל השערי תשובה שם.

[43]. לקט יושר שם.

[44]. שער רוח הקודש תיקון כז.

[45]. וכך נאמר בשל"ה הקדוש (מסכת יומא – פרק תורה אור, אות  יט) "ענין שנהגו להתענות ולעשות תשובה, מצאתי בקונטרסים דהאר"י ז"ל, סודם ועיקרם של תעניות ארבעים יום אלו נתקנו על עון שכבת זרע לבטלה הנקרא שוחטי ילדים כו'. וצריך לכוין בשם של ע"ב דיודי"ן, שיש בו ארבע יודי"ן כל אחת כלולה מעשר הרי ארבעים, ולכן בעשרה ימים הראשונים בכל יום ויום מהם יכוין כנגד החלק שיש באותה ה'י', וכן יעשה בכל ארבעים יום בארבעה יודי"ן הנזכרים, ויכוין בכל יום להעלות חלק אחד מהיודי"ן הנזכרים, והשליך אותם ארצה בעונו, ומסר אותה הקדושה תוך הקליפות, ועל ידי כן נותן כח וחיות אל הקליפות, ועל ידי כן תעלה למעלה וישארו מתים. וזהו סוד שובו בנים שובבים, פירוש, אותן הבנים שמסר אל הקליפות בהשחתת זרעו, ואז מתלבשים תוך הקליפות ונעשו שובבים, ועתה שובו בנים השובבים הנזכרים מתוך הקליפות ושובו אל הקדושה, עד כאן. ובחלק תורה שבכתב פרשת שמות שם תמצא השייכות שיש לזה דוקא באלו הפרשיות שמות וארא כו' עיין שם. עוד מצאתי במגילת סתרים על ענין בנים הנ"ל וזה לשונה, כתיב ובא לציון גואל, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (יבמות סב, א), אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, ג'ואל ו'לשבי פ'שע ראשי תיבות 'גוף', כי המוציא שכבת זרע לבטלה מוסר את בניו ביד החצונים, וכשישוב בתשובה יחזרו אותן הבנים למקום תוך האוצר הנקרא גוף, וזהו ולשבי פשע ביעקב, כי הוא שב בתשובה מאותו פשע. וראשי תיבות של ב יעקב נ אם י הו"ה ו אני, הוא בניו. כי כל זה הם מעכבים את המשיח, והשב מחזירם למקומם וגורם ובא לציון גואל, עד כאן. וענין עון זרע לבטלה וחומר תשובתו כתבתי בארוכה לעיל בשער האותיות באות קדושה, וכל בעל תשובה צריך לעיין שם, עכ"ל.

[46]. אבן השוהם (אבן העזר סימן כג סקל"ב) שולחן ערוך מכתבי האר"י.

[47]. מספר התעניות על כל עוון מקורו בדברי האר"י זלה"ה בשער רוח הקדש. ולתיקון קרי כתב שם תיקון כ"ז שצריך פ"ד תעניות, והרוקח כתב דברים אחרים. וראה בזה בשם הגדולים מע' גדולים בערך ר' אליעזר בעל הרקח. ואכמ"ל.

[48]. צפורן שמיר שם (סי' ו [צ-צא]).

[49]. יסוד ושורש העבודה שער י"ב פ"ב.

[50]. צפורן שמיר (סי' ו [צ-צא]).

[51] . ובברכי יוסף (סי' תרפה אות א) כתב "גם לא נזכר בדברי מהרח"ו כי אם הפסקת שני ימים שעולה ז"ך, והפסקת ג' ימים שעולה מ', ותו לא" ובציפורן שמיר (שם אות צ"ו) כתב רבינו החיד"א יותר במפורש את כונותו -שענין הפסקת ו' ימים וכו' אין לו מקור בדברי האר"י ז"ל ואומרים שהוא מהרמ"ע [נמצא כן בכנפי יונה ח"ג סי' ק"ג. ע"ש. ופשוט הוא שכוונת רבינו בציפורן שמיר שם שיותר מג' ימים לא נמצא בכתבי האר"י, אבל ג' ימים שעולה למ' יום מוזכר גם מוזכר, והרב כף החיים סי' תקס"ח אות ס"ג גמגם בזה]. וראה שער רוח הקדש (דרוש ג' דף ו' ע"ג ד"ה כוונת) ובספר חיים שניים ישלם (חי' או"ח סוף סי' תקס"ז).

[52]. וראה בדרכי משה סי' תקסח ס"ק ה' בשם תרומת הדשן ששני ימים ושני לילות שווים לארבעים ימי  תענית וצ"ע אן מתישבים הדברים ען דברי האר"י, ועיין בזה בצפורן שמיר סי' ו אות צ ואילך, ועיין בזה בהערות ברכי יוסף המובאים להלן, ובאבן השוהם שם, [וראה גם הערה קודמת].

[53]. ברכי יוסף סי' תרפה אות א'.

[54]. שער רוח הקדש דרוש ג דף ו ע"ד. ובסוף דבריו כותב שם החיד"א שמה שכתב הוא על פי כתב יד מהר"ש ויטאל בן הרב מהרח"ו זצ"ל. ובהערות על הברכי יוסף כתבו שמה שכתב רבינו החיד"א שכן נמצא בכתב יד מהר"ש ויטאל, אין ספק שכוונתו לומר שראה כן בשער רוח הקדש כ"י מהרש"ו, שכנודע הוא שסידר כתבי אביו, ורבינו כותב בכמה מקומות שראה כתב ידו במצרים.

[55]. והוסיף שם בברכי יוסף "ודלא כמי שכתב להיפך". ובציפורן שמיר שם אות צ"ה כתב שהיו מתחכמים שקבלו תענית מבעוד יום ומתענים עד שעה אחת בליל ג' וסברו שמועיל כג' ימים וכו' ולא עשו כלום דבפירוש אתמר ממהרח"ו שקיבל מהאר"י שאפי' התענה כיום כיפור אינו אלא יום אחד ומי עלה לשמים וכו'.

[56]. יסוד ושורש העבודה שער י"ב פ"ב, כמש"כ בשו"ע תקסה ב, [ובבאר היטב שם התיר לפרסם לצם מחמת תשובה].

[57]. פלא יועץ אות ת כיון שרבים מתענים, וכ"כ בשפע חיים ח"ב מכתבים סי' עז בשם הדברי חיים

[58]. לקט יושר לתלמיד התרומת הדשן נאמר שיכול לתן ד' פשיטים לצדקה ולאכול צונן בלא בשר, להפטר בזה מלהתענות, וכתב שרבינו התרומת הדשן צם ולא פדה תעניתו. וכ"כ בפוסקים האחרונים שאפשר לפדות תעניתו, ע"פ המרדכי (שבועות סי' תשנד) בשם המהר"ם מרוטנבורג, תרומת הדשן (ח"ב ס) והרמ"א או"ח שלד סעיף כו, "שיתן י"ב פשיטים לצדקה עבור כל יום שצריך לצום" [ובמשנה ברורה שם (שלד סקפ"א) כתב בשם האחרונים שהוא י"ח מעות , והעשיר יתן יותר כפי עושרו, וכ"כ במג"א תקס"ח סקי"ב], וכ"כ דרכי משה ורמ"א סי' תקסח סעיף ב בשם הראב"ד (שהביא הרא"ש בתענית פ"א סי' טז) לגבי תענית יחיד שקיבל על עצמו ומצטער בתעניתו,  ועיין במג"א ובמשנה ברורה שם. וכ"כ רבינו ירוחם (נתיב י"ח ח"א קסג ע"ג) שכך נהגו רבותיו במקום צער או אונס. ובחיד"א בעבודת הקודש [יוסף בסדר סי' ג] כתב כן בזקן שלא יכל לצום, ותיקן לו תפילה ע"ז, וכ"כ הבן איש חי ברב פעלים ח"ג או"ח סי' לה, בשם החסד לאברהם סבו של החיד"א שיכול לפדות ארבעים יום בארבעים איסרי כסף מזוקק, וכ"כ בהקדמת ספרו בן יהוידע, וכן הסיק הגר"י הלל בספרו תקנת השבים סי' ח' עמ' קג, וכתב שיתענה יום אחד ויתן לעניים עמלי תורה שווי סעודותיו [ואם הוא כנגד חטא הידוע יתן פ"ד סעודות]  באותו יום שצם קודם מנחה כמש"כ הבן איש חי בלשון חכמים ח"א דף קיח-קס, ובהקדמתו לבן יהוידע.

[59]. רבי יהודה פתיה (מנחת יהודה דף סד), כף החיים (או"ח ריט [טו]) שלכן כתבו רק הרמ"א שם בשם י"א [והב"י בסי' תקסח] ולא השו"ע, עי"ש, ועוד שהרא"ש שם [תענית פ"א סי' טז] תמה על דעת הראב"ד וכתב שלא מסתבר לו כן ד"הא אמרינן (ברכות לב:) גדולה תענית מן הצדקה שזה בגופו וזה בממונו נמצא שאין התשלום שוה".  ועיין עוד בזה בדברי יציב אהע"ז סי' מא.

[60]. ז"ל היסוד העבודה מסלונים (ח"ג פ"ה סעיף ז ס"ק ז) "הקובע לו ללמוד ערך ה' שעות בלא שום הפסק דיבור בענין אחר ובלא ענין טעימה בעלמא ועל דרך תענית שעות, נראה לי שדבר זה הוא ענין נפלא המועיל ומזכך ומכפר, ומביא אותו אדם לתשובה וכפרה מעולה". וכן נהגו רבים ההולכים בדרכיו, והאריך בזה הגה"ק בעל נתיבות שלום בקונטרס שובבי"ם ת"ת שיצא על ידו

[61]. הגה"ק מקלויזנבורג (מכתבי תורה, מכתב עז, שנת תש"מ) שכך מקובל אצלו מהרה"ק מליזנסק, וכתב שם שבחורים ואברכים תלמידי חכמים שהשי"ת עוזרם וכולים ללמוד ח"י דפים בכל יום מה טוב ומה נעים. כי בזה יש סודות קדושים מיוחדים ובכל אופן יש לדעת שיסוד התשובה הוא להתפשט מגשמיות ע"י תורה", ועיין דברי יציב אבן העזר סי' מא

[62]. וכ"כ בספר אור הישר להמקבל ר' מאיר פפארוש, וז"ל "קיבלנו מי שנפשו חשקה בתורה עד שיום ולילה לא יחשב בודאי לא יצטרך לתעניות וסיגופים", ועיין בשם משמואל מסוכטשוב (פרשת ויחי בראשית ח"ב עמ' שעו) שמוטב להשתעבד בביתה של תורה ולצמצם מעשיו ותהלוכותיו שיהיו בדרך התורה ולא להשתעבד לתעניות וסיגופים, וכתב בשם הגה"ק מקוצק שההולך בדרך התורה הוא הגדול שבסיגופי הגוף", וכ"כ האוהב ישראל מאפטא פרשת ויחי. וראה צדקת הצדיק [לר' צדוק הכהן מלובלין] סי' קעד, וכ"כ בפרי צדיק –ב , דף ב, וה-ו.  ועיין קריינא דאגרתא ח"א איגרת יז. ועיין בחרדים במצוות התשובה שכתב משם האריז"ל שמי שתורתו אומנותו לא יתבטל מלימודו ויסתגף ויתענה ודי שיקבע עיתים להתבודד עם קונו ולשפך שיחו לפניו יתברך שימחול עוונותיו. ובזרע קודש מרופשיץ כתב ששובבי"ם בגימטריא ש"ס.

[63]. שאף ביסוד העבודה הנ"ל נאמר שבאותם ה' שעות שילמד ברצף לא יטעום כלום, וכן משמע בדברי יציב אבן העזר מא, עי"ש, כן העירני הרב משה אייזיק ברד"נ בלוי מרמות.

[64]. דברי יחזקאל משינוה פרשת שמות,  וכתב ש ואלה' שמות' בני' ישראל' הבאים'  –סופי תיבות תהילים, וכ"כ עוד גדולי החסידות רמז זה.

[65]. אבני צדק יו"ד קיז, שפע חיים מכתבים ח"ב סי' מו. ועיין בדברי יציב יו"ד סי' קל"ו שהאריך בזה האיך אומרים תהילים בלילה. וכתב שהוא דרך תפילה ותחנונים, ועוד ע"פ אשל אברהם או"ח רלח שהוא כלימוד משניות נגעים ואהלות שאין קפידא בציבור.

[66]. יסוד ושורש העבודה שער י"ב פ"ב.

[67]. ברכי יוסף תרפה אות א.

[68]. צפורן שמיר לחיד"א סי' ו' [ק]. ויזהר בהם גם מאבק לשון הרע כמש"כ בפמ"ג (תרפה באשל אברהם) ואלה [שמות בני ישראל] נוטריקון ואבק לשון הרע.

[69]. כך נראה מדברי הפמ"ג (תרפה באשל אברהם) שכתב אחרי דבריו בעניני שובבי"ם "ובספר המגיד שלי כתבתי ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" בבעל הטורים "שמות בני ישראל הבאים" ראשי תיבות 'שביה'. וכתבתי "ואלה" נוטריקון 'ואבק לשון הרע', כי על מכירת יוסף באו למצרים, אבק במאיר נתיב אבק דק ואבק התאמצות, שאחד מתאמץ להפיל חבירו ואבק כו'. בני ישראל "את" יעקב, ישראל מדרגה חשובה, הנפש, יעקב מדרגה שפלה, הגוף, כי הגוף מלבוש ובית לנפש, תפארת אדם לשבת בית [ישעיה מד יג] (עיין ביערות דבש ואהבת יונתן ז"ל) ועל דרך [שיר השירים א ט] "לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי" שחלק הדומם ראוי לגרר אחר חלק החי, לא הנפש אחר הגוף, כסוסי פרעה שהסוסים נמשכו בעל כרחם לים אחר העגלות, ולשון הרע חמור מכל להיות עיקרו בנפש "לנפש חיה" [בראשית ב ז] 'לרוח ממללא' [תרגום שם] "בני ישראל הבאים מצרימה בשביה" מפני ש"את" יעקב נעשה הנפש טפל לגוף יעקב לפיכך "איש וביתו" באו כי בגלות מצרים שניהן בגלות הנפש והגוף במ"ט שערי טומאה עד שמיהר ה' הקץ וגאלם ה' יגאלנו במהרה בימינו אמן".

הגב על הנושא

לתחילת הדף