אתה נמצא כאן: דף הבית » שיעורי מורינו הרב אשר וייס » פרשת צו – יסוד דין ד' כוסות

פרשת צו – יסוד דין ד' כוסות

"וכוס פרעה בידי מכאן קבעו חכמים ארבע כוסות של לילי פסח, אמר ר' הונא בשם ר' בניה כנגד ארבע גאולות שנאמר במצרים (שמות ו') 'והוצאתי' 'והצלתי' 'וגאלתי' 'ולקחתי', רבי שמואל בר נחמן אמר כנגד ארבע כוסות שנאמרו כאן, 'וכוס פרעה בידי וגו' 'ונתת כוס פרעה וגו', רבי לוי אמר כנגד ארבע מלכויות, רבי יהושע בן לוי אמר כנגד ארבע כוסות של תרעלה שהקדוש ברוך הוא משקה את העובדי כוכבים, הדא הוא דכתיב (ירמיה כ"ה) 'כי כה אמר ה' אלקי ישראל אלי קח את כוס היין החמה' 'כוס זהב בבל ביד ה' וגו' 'ימטר על רשעים וגו" (תהלים י"א) וכנגדן הקדוש ברוך הוא משקה את ישראל ארבע כוסות של ישועה לעתיד לבא שנאמר (שם ט"ז) 'ה' מנת חלקי וגו'" 'כוס ישועות אשא' (שם כ"ג) 'תערוך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה' כוס ישועה אין כתיב כאן אלא 'כוס ישועות' אחד לימות המשיח ואחד לימות גוג" (בר"ר פ"ח ה').

א

כתבו רבותינו הראשונים לפרש כמה טעמים למצוה זו דד' כוסות, אם לרמז הוקבעו (הנה ברש"י וברשב"ם (פסחים צ"ט ע"ב וכ"ה ברשב"ם ב"ב נ"ח ע"ב) פירשו דד' כוסות כנגד ד' לשונות של גאולה הן, אולם במק"א (שם ק"ח ע"א) פרש"י בדרך אחר, דג' כוסות תיקנו כנגד ג' כוסות שנאמרו בקראי ד'כוס פרעה בידי' והרביעי לברכת המזון, וצ"ע בדבריו הסותרין אלו את אלו). אם משום ברכה שנתקנה על כל אחת מהן עיין ר"ן ריש פרק ערבי פסחים, וכ"ה בתוס' סוכה ל"ח וז"ל "ומסתמא לא תקינו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל ואגדה".

וכבר נודע בשערים מה שכתב הגרי"ז (פ"ז מהל' חו"מ) לחדש דפליגי רבוותא ביסוד מצוה זו דד' כוסות, אם עיקרה בשתיית הכוסות ומשום חרות, או דילמא אין מצוותן אלא בסיפור הנס ושירת הלל והודאה על אלו הכוסות. וזהו שנסתפקו התוס' בריש ערבי פסחים אם נותנין כוס לפני כל אחד מבני הבית או"ד אין נותנין אלא לפני בעל הבית והוא מוציא את כולם בשלו, דאם נימא דמצות ד' כוסות בשתייתן א"כ יש ליתן ד' כוסות לכל אחד מבני הבית, אולם אם נימא דעיקר מצות ד' כוסות לברך על הכוס א"כ הוו כשאר כוסות של ברכה דאמרינן בהו שומע כעונה ויוציא האב לבני ביתו. (ואפשר דאף דמסקנת התוס' דיש ליתן כוס לפני כל אחד מן המסובין מ"מ לא אמרו הכי אלא משום ספיקא ולחומרא בעלמא ולא בדרך החלט כמבואר בלשונם וצ"ע). ובדעת הרמב"ם נראה להדיא דס"ל דמצות ד' כוסות בשתיה היא, וכמש"כ (חמץ ומצה פ"ז ה"ז) "לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חירות, וכל אחד בין אנשים בין נשים חייב לשתות בלילה הזה ארבעה כוסות של יין, אין פוחתין מהם", וכ"כ שם ה"ח "ואימתי צריכין הסיבה בשעת אכילת כזית מצה ובשתיית ארבעה כוסות האלו" ש"מ ד' כוסות משום שתייתן נתקנו.

ומעודי נתקשיתי בדברי הגרי"ז, דהיאך אפשר שתהא מצות ד' כוסות בסיפור יצי"מ על הכוס בלבד, הא כמה פעמים אמרו בערבי פסחים (עי"ש ק"ט ע"ב, קי"ז ע"ב ובדף ק"ח ע"ב) "ד' כוסות תיקנו חכמים דרך חירות" ולכאורה אין גדר החירות כי אם בשתיה בלבד, ואין באמירה הנהגת חירות. ועוד, דלכאורה אם אין ענין ד' כוסות בשתיה מה זה שאמרו שתהא הסיבה מעכבת בהם, הא להדיא כתב הרמב"ם שם גבי שאר אכילות אותו הלילה ד"אם היסב הרי זה משובח ואם לאו אינו צריך" ש"מ אין ההסיבה מעכבת אלא באותן שמצותן באכילה או בשתייה. ועוד, דהא לישנא דגמרא הכי משמע וכדתניא (שם קי"ז ע"ב) "ארבע כסי תקינו חכמים דרך חירות וכל חד וחד נעביד ביה מצוה" הרי שעיקר תקנת ד' כוסות בשתייתן היא אלא שתיקנו בהם חכמים עוד לומר עליהם הגדה והלל, וא"כ קשה לומר שתהא מצותן באמירת הגדה והלל וכשאר כוס של ברכה בלבד, וצע"ג.

ומריש אמרתי לפרש דברי התוס' דהא דמספק"ל אם נותנין כוס לפני כ"א מן המסובין אם לפני בעה"ב לבדו היינו משום דשני דינים יש בד' כוסות, האחד בשתייה ונוסף עליה שתהא אמירת הלל והגדה וברכהמ"ז טעונה כוס, ובהא נסתפקו התוס' מפני מה תקנו חכמים והחמירו בד' כוסות טפי מבשאר מצות שיהא העני מוכר כסותו ושואל על הפתחים (מה שלא אמרו אף במצות אכילת מצה וכדאיתא ברמ"א סימן תרנ"ו דאין האדם חייב לבזבז הון רב על המצות), אם משום מצות השתיה בדרך חירות או שמא משום סיפור יציאת מצרים ושירת ההלל שהוקבעו לאומרם על הכוס תיקנו הכי ונראה עוד, דאף דפשיטא להתוס' דעיקר מצות ד' כוסות בשתייה, מ"מ אין נותנין לעניים מן התמחוי לצורך קיום מצותיהם כי אם לדברים שיש בהם חיי נפש, וזהו שנתקשו התוס' מה נשתנה מצות ד' כוסות שמחלקין לעניים מן התמחוי משאר מצות. ומשום כך נקטו דשמא משום פרסום הנס הוא לומר הגדה והלל על הכוס וזהו שהחמירו הכא טפי כדינא דנר חנוכה דחייב העני למכור כסותו מטעם פירסום הנס, דלא מצינו חומרא זו שיהא העני מוכר כסותו אלא גבי פרסומי ניסא וכדתנינן גבי נר חנוכה שאף העני שואל על הפתחים, ובד' כוסות עיקר פרסום הנס אינו בשתיית הכוס גרידא אלא בקריאת ההגדה ואמירת ההלל על הכוס, (ולמסקנא כתבו דמ"מ נכון להחמיר שיהא כ"א מן המסובין כוסו לפניו), אולם זאת פשיטא ואין ספק בדבר, דמצות ד' כוסות בשתייה היא. אך האמת יורה דרכו דאין דרך זה עולה יפה בלשון התוס' ומשמע טפי דדברים כפשוטן, ומספק"ל אם מצות ד' כוסות לבעה"ב נתקנה וייצאו הכל יד"ח על ידו דקי"ל שומע כעונה, או"ד הכל חייבין בד' כוסות ואין האחד מוציא חבירו, ודוחק להעמיס בלשון התוס' את הדרך הנ"ל.

ואשר יראה בהכרח להעמיד דברי התוס', דזו פשיטא דשתיית ד' כוסות מצוה, אולם זאת נסתפקו התוס', דמאחר שידענו שתקנו מצות הגדה והלל אף הן על הכוס, א"כ שוב יל"ע עיקר תקנתם מה היא ומה נוסף על עיקר מצוה זו, האם עיקר ד' כוסות לשתייה דרך חרות נתקנו אלא שחכמים הוסיפו עלה שיהיו מסדרין הגדה והלל על הכוסות ומברכין עליהם, או"ד עיקר תקנת ד' כוסות לסדר עליהם אמירת הגדה והלל ובאו חכמים וקבעו דמצוה לשתות ד' כוסות אלה שנאמרו הלל והגדה עליהם. והנה אי נימא דעיקר תקנת ד' כוסות לשתייתן נתקנה א"כ פשיטא שחייב כל אחד ואחד מבני הבית לשתותן ולא יוציא בעה"ב לבני ביתו כשם שלא יוציאם יד"ח מצה ומרור, אולם אם עיקר תקנת ד' כוסות לסדר השבח על הכוס ולקרות עליו הלל והגדה מסתברא דאין כ"א מבני הבית מחויב בשתיית ד' כוסות ודי בזה שבעה"ב ישתה את הכוסות ועליו הוטלה חובה זו, אך שאר בני הבית שלא קיימו בעצמם עיקר מצות הד' כוסות היינו שלא אמרו ההגדה והלל על הכוס אלא שמעו מן הבעה"ב שהיה כוסו לפניו, שוב אינם טעונים לשתות ד' כוסות. ומ"מ זו פשיטא להתוס' דאין דין כוסות הללו כשאר כוסות של ברכה, וטעונים הם שתייה והסיבה דרך חירות, כן נראה עיקר בספיקת התוס', דשורש הספק הוא אם עיקר התקנה לומר ולסדר השבח וההלל על הכוס, וכשם שכתבו (סוכה ל"ח ע"א) "ומסתמא לא תיקנו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל והגדה" או שמא עיקר המצוה בשתיה וכלשון הגמ' (פסחים קי"ז) "ארבע כסי תיקנו חכמים דרך חירות וכל חד וחד נעביד ביה מצוה", וזהו שעוררו אם נתחייב בה בעה"ב לבדו או כל אחד. ואפשר עוד דספיקת התוס' בריש ערבי פסחים הוא הספק שם בדבריהם בסוכה, דגם שם כתבו "דמסתמא לא תיקנו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל והגדה", כמבואר.

ב

והנה עוד הלכתא גבירתא שמעינן מדברי הגרי"ז הנ"ל, דהנה כתב הרמ"א (סימן תפ"ג) דיוצאין בדיעבד מצות ד' כוסות בשתיית חמר מדינה, ולכאורה משמע דיוצאין בזה ידי חובת המצוה דד' כוסות, אולם הגרי"ז חידש דאין יוצאין בחמר מדינה אלא ידי אותו הדין שקבעו חכמים לומר ההגדה וקריאת הלל על הכוס, אולם ידי מצות שתיית ד' כוסות אין יוצאין בחמר מדינה כל שאין שם יין עליו. וידוע דכבר נחלקו בזה הגאונים בני מרן הגר"ח ה"ה הגרי"ז ואחיו הגר"מ מה יעשו הבאין בדרך שאין בידם מעות אלא כדי ד' כוסות של יין לאחד מהם, אם ישתה האחד מהם ד' כוסות של יין ויוציא האחרים ידי חובתן בברכות או"ד ישתו כולם ד' כוסות חמר מדינה ויצאו ידי חובתן דיעבד. ונטה הגר"מ להורות דישתו כולם חמר מדינה ותתקיים המצוה אף כי בדיעבד הוא, דעכ"פ אם לא ישתה אלא אחד בטלה מצות חבירו. אולם מאידך צידד הגרי"ז להלכתא דישתה זה שבידו ד' כוסות של יין ואל ישתו כולם ד' כוסות חמר מדינה, והוא לשיטתו דמאחר שאין יוצאין ידי חובת השתיה בשתיית חמר מדינה אלא ידי חובת הסיפור וההלל על הכוס, א"כ עדיף שישתה זה ד' כוסות של יין ויקיים מצותו כתיקונה ובהידורה, ולגבי מצות הסיפור וההגדה על הכוס בלא"ה הא קי"ל שומע כעונה, ונמצא זה מוציא חבירו במצות הסיפור על הכוס וכשם שייצאו הם אם ישתו הד' כוסות מחמר מדינה, ומצות השתיה יקיים זה כדינו. אך באמת נראה מלשון הרמ"א דיוצא לגמרי בחמר מדינה, וכך נראה לדרכינו דבאמת אין בזה שני דינים כנ"ל.

ג

מי שאין לו די יין לד' כוסות נחלקו האחרונים האם יש מצוה במקצתן או שמא ד"כ מעכבות זו את זו, ולכאורה מבואר להדיא בפסחים ק"ט ע"א דאין הם מעכבות זא"ז שהרי אמרו "ד' כוסות תיקנו חכמים דרך חירות כל אחד ואחד מצוה באפי נפשה היא" ולכן אין בד"כ חשש זוגות וכך כתב שם בהגהות הרש"ש עי"ש. אך המהר"ל בגבורות ה' פרק מ"ט כתב דבאמת מצוה אחת הן ומעכבות זא"ז וכשאין לו ד"כ אינו מצוה כלל על מקצתן עי"ש. וגם מדברי המג"א יש להוכיח כדברי הרש"ש שהרי כתב בסימן תע"ב ס"ק י"ד דמי שאין לו אלא ד' כוסות יקח כולן ללילה הראשון ולא יחלקן בין שני ימים טובים "דיומא קמא עיקר", הרי דאילולי כן היה מחלקן בין שתי הלילות עי"ש.

אמנם כבר עמד על זה בחידושי רבינו דוד שם וכתב כדברינו הנ"ל דיש ב' דינים בד"כ ואף דלגבי מצות השתיה, כל הד"כ מצוה אחת וענין אחד הם, מ"מ כל אחד מצוה בפנ"ע היא לענין הנאמר על הכוסות עי"ש.

ודבר חידוש מצינו בדברי המרדכי (ערבי פסחים שם) דהא דמחלקינן אמירת ההלל בליל הפסח לאמרה חציה על כוס שני וחציה על כוס רביעי משום דראוי להדר הד' כוסות, והידורן הלא הוא לאמר עליהם הקידוש וההלל וברכת המזון ואידך פלגא דהלל, אולם אמירת ההגדה אין בה הידור כוס "לפי שאינה אלא סיפור בעלמא", נתבאר בדבריו דס"ל דד' כוסות עיקרן בשתייה אלא שהחמירו חכמים להדר את הכוס ולומר עליו קידוש הלל וברכת המזון, וזו שיטה מחודשת בענין ד' כוסות.

הגב על הנושא

לתחילת הדף