אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » דיני יום יום » יציאה למקום שאין שם מנין

יציאה למקום שאין שם מנין

הרב דוד גולדמן

 שאלה:

האם מותר לצאת לכתחילה לטיול למקום שאין מנין יהודים וממילא לא יוכל להתפלל בציבור?

תשובה:

מותר לו לנסוע למקום שלא יהי לו מנין לתפילה כיון שכעת עדיין לא חל עליו אותו חיוב תפילה.

נימוקים ומקורות:

א) חיוב תפילה בציבור, חיוב גמור הוא. כמובא ברמב"ם (הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ח הלכה א) 'תפלת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהן חוטאים אין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים, לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור, ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור',  וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' צ, סעי' ט) 'ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור, ויש על האדם לחזר אחר מנין'.

וממילא שאלה זו הינה חלק משאלה כללית, האם מותר לאדם להכניס עצמו קודם שנתחייב בדבר, למצב שבשעת החיוב לא יוכל לקיים את אותו חיוב מאונס. דמצד אחד כיון שבשעה שהכניס עצמו למצב זה, עדין לא היה עליו שום חיוב. אין עליו חובה להמנע עכשיו מעשיית דבר, שיגרום בעתיד אונס המונעו מקיום מצוה. מאידך אפשר לומר שעל האדם לעשות ככל יכולתו, שבשעת החיוב יוכל לקיים את המצוה, אף אם בפועל לפי שעה עוד לא הגיע זמן חיובו.

ב) בגמ' (שבת יט, א) תנו רבנן: אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת. ונפסק בשו"ע (או"ח סי' רמח, א), מותר להפליג בספינה אפי' בערב שבת, אם הולך לדבר מצוה, ופוסק עמו שישבות, ואם אח"כ לא ישבות אין בכך כלום, אבל לדבר הרשות אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים  קודם השבת. הגה, אבל קודם שלשה ימים שרי,

הרי לנו שאפילו אם יכניס עצמו לאונס ופיקוח נפש ויצטרך לחלל שבת, לא נאסרה עליו ההפלגה בספינה,

אכן יש לחלק ולומר שאין השאלה של יציאה למקום שאין שם מנין דומה להפלגה בספינה ג' ימים קודם שבת שכן שם הפלגה הוא מצב של פיקוח נפש שהוא היתר, לעומת זאת היוצא למקום שאין שם מנין מביא את עצמו שיעבור עבירה באונס, וכבר כתב בשו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סימן רעב, 'אני אומר דרך כלל: שאונס כשמו, ואין הרצון אונס. ואילו מסבב זה אונסין לעצמו, כגון שסבב על ידו, או שלוחו, או שאחרים עושים על דעתו, שיהיו אדוני הארץ מאיימין אותו, ומשימין עליו קנס, אין זה אונס אלא רצון'.

היוצא מדבריו הוא שלא יתכן לקרא אונס לדבר שהאדם הביא על עצמו מרצונו ע"כ מי שהכניס את עצמו מרצון למקום שאין שם מנין אינו נחשב אונס,

ג) עוד יש לומר שהפלגה זו פעולה קודם שהגיע שבת שהוא זמן חיובו, הסבר זה כתב גם בקהלות יעקב שבת סי' ט"ו בביאור שיטת בעל המאור שההיתר הוא גם אם יצטרך לחלל שבת בזה"ל, נראה שעיקר החילוק הוא בין קודם השבת לביום השבת דקודם השבת לא חל עליו עדיין חיוב שביתה ושמירה, וכשעושה מעשה שעי"ז יהא מוכרח למלאכה בשבת מחמת פקו"נ, אין זה בגדר מחלל שבת רק גורם הדבר, עכ"ל.

ואפשר לומר שזהו כוונתו של הגאון ר"ש קלוגר בחכמת שלמה שם (רמח, ד) דשאני ערב שבת משבת עצמו, ע"כ.

ד) והנה נוכל לתלות שאלה זו במחלוקת האחרונים, בענין היוצא לדרך רחוקה בערב פסח ובגלל זה הוא נפטר מהקרבת קרבן פסח, האם צריך לעשות כל מה שביכלתו לבא לירושלים כדי להתחייב בהקרבת קרבן הפסח, שנחלקו בזה הגאון בעל ה'נודע ביהודה' בספרו צל"ח, (פסחים ג, ב ד"ה תוס' ד"ה מאליה) שסובר שאין חויב קודם זמן הקרבת קרבן פסח להתקרב ולבא לירושלים למען יחול עליו חיוב קרבן פסח, נחלק עליו בספר מנחת חינוך (מצוה ה' אות יא) וכתב עליו 'ודבריו אינם מובנים לי כלל, דודאי מצות עשה על כל ישראל לעשות הפסח, ככל מצות עשה שבעולם, ומחויב לילך מקצה הארץ להתקרב עצמו כדי לקיים מצות עשה, אך אם עבר והוא בדרך רחוקה, יש דינים שציותה התורה אבל בודאי מחויב להתקרב ולקיים מצות עשה'.

וכן בדומה לזה מצינו בהלכות תפילה (שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן צ, טז) ההולך בדרך והגיע לעיר ורוצה ללון בה, אם לפניו עד ד' מילין מקום שמתפללים בעשרה, צריך לילך שם, ולאחריו, צריך לחזור עד מיל, כדי להתפלל בעשרה.

הרי לנו שבתפילה חילקו חכמינו בחיוב תפילה בעשרה, שאם זה בקרבת מקום צריך לטרוח, אבל אם אין זה בקרבת מקום (יותר משיעור ד' מילין לפניו ומיל לאחריו) אינו צריך לטרוח יותר, ויוכל להתפלל ביחידות.

ועתה לגבי אם מותר לו לגרום לעצמו להיות במקום שלא יוכל להתפלל במנין, לכאורה תלוי במחלוקת הצל"ח והמנחת חינוך, שהרי מי שנמצא באותו שיעור מרחק לא תקנו חכמים עליו שיצטרך להתפלל בעשרה, וכ"ש בשאלה הזו שהרי היה שם במקום קודם זמן חיובו בתפילה ולכן יש להקל,

ה) הנה מצאתי הערה מאת הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג שליט״א (הליכות שלמה – תפילה עמ' עב) בדבר מה שכתב מרן מו״ח (הגרש"ז אויערבאך) זצ״ל שאין ראױ לנסוע ביודעין למקום שאין שם עשרה מתפללים אלא אם כן לצרכי בריאות או פרנסה או לצורך מצוה[1], וממה שפסק הרמב״ם בפ״ח מתפלה ה״א וז״ל ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור, ע״כ יש לעײן אם הלשון אין ראוי כװנתו שאסור לעשות כן או שאין ראוי ממדת ,חסידות אבל אינו איסור גמור, וכו', ולמסקנה כתב כך היתה תקנת חכמים שאין החיוב על יותר ממיל בזה יש לומר שמותר להכניס עצמו לזה, וכו', וכן יש לומר שחכמים פטרו מלהתפלל במנין אם נמצא בדרך רחוקה יותר ממיל ואם נאמר כן מותר לנסוע למקום כזה אם לא משום מדת חסידות וכנ״ל.

לכן נראה להלכה: שמותר לו לנסוע למקום שלא יהי לו מנין לתפילה כיון שכעת עדיין לא חל עליו אותו חיוב תפילה.



[1] עיי בשבט הלוי ח"ו סי' כא אות ג, עיי"ש

הגב על הנושא

לתחילת הדף