אתה נמצא כאן: דף הבית » שיעורי מורינו הרב אשר וייס » כיסוי החלות בסעודת שבת

כיסוי החלות בסעודת שבת

"צריך שתהיה מפה על השולחן תחת הפת ומפה אחרת פרוסה על גביו" (שו"ע סימן רע"א סעיף ט').

הן טעמים רבים מצינו בדברי רבותינו הראשונים בביאור הלכה זו, ויש כמה נפ"מ בין טעם לטעם ונבאר את עיקרי ההלכה והמנהג.

במס' פסחים (ק' ע"ב) אמרו "אין מביאין את השולחן אלא אם כן קידש, ואם הביא פורס מפה ומקדש". הרי שנהגו להביא את השלחן לפני המסובין רק לאחר שקידשו על היין. וכתבו שם התוס' (ד"ה שאין):

"והא דאמר בכל כתבי (שבת דף קי"ט ע"ב) מצא שלחן ערוך מלאך טוב אומר כו' לא קשה דערוך הוא במקום אחר אך אין מביאין אותו למקום סעודה עד אחר קידוש. ועכשיו שלחנות שלנו שהם גדולים יותר מדאי, וקשה להביאם אחר קידוש שלא להפסיק כל כך בין קידוש לסעודה אנו רגילין לפרוס מפה ולקדש. והטעם מפורש בשאילתות כי היכי דתיתי סעודתא ביקרא דשבתא, ויש מפרש זכר למן שלא היה יורד בשבתות וי"ט והיה טל מלמעלה ומלמטה והמן בינתים".

הרי לן בדבריהם שני טעמים בהלכה זו:

א. בשאילתות דרב אחאי (שאילתא נ"ד) משום יקרא דשבתא, שיהא ניכר לכל שערכו את השלחן לכבוד שבת קודש ולא מקודם.

ב. זכר למן שהיה טל מתחתיו ומעליו. ובאבודרהם (שחרית של שבת) תמה על טעם זה דא"כ למה אין מכסין את הפת בכל ימות החול זכר למן שירד בכל יום ויום. אך לכאורה הכונה פשוטה וברורה, דכיון שנצטווינו לבצוע בשבת על לחם משנה זכר למן, עבדינן נמי זכר למן בכיסוי משא"כ בסעודת ימות החול שלא מצינו בהם כל זכר למן, וז"פ.

ג. וגם הטור שם הביא את שני הטעמים הנ"ל והוסיף טעם נוסף מן הירושלמי שלא יראה הפת בושתו, ומלשון הטור משמע דכונת הירושלמי שלא לבייש את הפת פירושו דאם היה מגולה ואעפ"כ מברכין על היין וזה בזיון לפת שבשאר ימות השבוע מקדימין פת ליין כיון שחטה קודמת לגפן בשבעת המינים, וטעם זה מובא גם בהגהות מרדכי (פסחים סימן תרי"א).

ד. אמנם בארחות חיים (דין ערבי שבתות אות ט"ו) כתב בסגנון אחר דאם לא יכסו את הפת באמת צריך לקדש על הפת כיון שברכתו קודמת לברכת היין. וגם דרך זו מובאת במרדכי שם.

ונראה לכאורה שנחלקו בשאלה יסודית במי שיכול לקדש על הפת או על היין, האם יין קודם לפת כיון שבדיני קידוש יין קודם לפת, או שמא אזלינן בתר דיני ברכות, וכיון שפת קודם ליין לברכה יש לקדש על הפת. תמצית הדברים האם סדר הקדימה נקבע ע"י דיני קידוש או ע"י דיני ברכת הנהנין.

אך בהגהות מיימוניות (הל' שבת פכ"ט ס"ק ק')כתב דאין הדברים אמורים אלא במי שנוטל ידיו ואח"כ מקדש ושתי הברכות מזומנות לפניו, אבל לדידן שמקדשים לפני נטילת ידים פשוט שמקדש על היין ואח"כ נוטל ידיו ומברך על הפת. ולפי"ז אין הכרח לעשות מחלוקת יסודית בין שתי דרכים אלה.

והראשונים האלה חידשו טעמים אלה כדי לבאר מנהגנו לכסות את הפת גם בקידושא רבה דאם לפי טעם השאילתות אין הדברים אמורים אלא בקידוש ליל שבת קודש דיש להכניס את השולחן לאחר קידוש ולא מבעוד יום משום כבוד שבת, עי"ש.

ה. ובמהר"ם חלאווה (פסחים שם) כתב עוד בביאור מנהג זה כדי שיהיה היכר שהוא קובע סעודתו על היין ולא על הפת בלבד, עי"ש.

הרי לן חמשה טעמים שונים מתורתן של רבותינו הראשונים בביאור הלכה זו. ועתה נפנה ונעיין בנפ"מ שבין הטעמים.

א. אם צריך לכסות החלות בקידושא רבה.

הנה כבר כתבו הראשונים הנ"ל דלפי טעמו של השאילתות אין לכסות את החלות אלא בליל שבת קודש ולא בשאר סעודות השבת. אבל אם הלכה זו משום זכר למן ה"ה בשאר סעודות שבת, ולפי שני הטעמים הקשורים לברכת היין כנגד ברכת הפת, וכך גם אם מנהג זה קשור לקביעת סעודה על היין, הלכה זו נוהגת גם בקידושא רבה שיש בה ברכת הגפן ושתיית יין, אבל לא בסעודה שלישית.

ב. אם מכסין מזונות בקידוש שבביהכ"נ.

הנה במקומות רבים נוהגים לתת "קידוש" לאחר התפילה בבוקרו של שבת ואוכלים מזונות, ויש לעיין אם צריך לכסות את המזונות בשעת הקידוש.

ונחזה אנן, לשיטת השאילתות וכן אם משום זכר למן וכן לשיטת מהר"ם חלאווה אין צריך לכסות את המזונות, אך לשתי הטעמים הקשורים לברכת הנהנין על החטה נגד ברכה על הגפן יש לכסות גם את המזונות.

ג. האם צריך לכסות את החלות בסעודה שלישית.

הנה בשאלה זו יש מנהגים שונים, ורובא דעלמא אינם נוהגים לכסות את החלות בסעודה שלישית וכ"כ בערוך השלחן (סי' רצ"א ס"י).

אמנם אם טעם הלכה זו משום זכר למן יש לכסות את החלות גם בסעודה שלישית, דהלא גם בסעודה זו בוצעים על לחם משנה זכר למן, ולכאורה ה"ה דיש לכסות את החלה מטעם זה.

ד. מתי מגלים את החלות.

הנה מצינו שיטות שונות עד מתי צריכים החלות להיות מכוסות. ויש נוהגים לגלות את פני החלות לאחר קידוש על היין, וכן מסתבר לטעם השאילתות (בליל שבת), וכן לפי הטעמים שקשורים לברכת היין והפת, וכך לפי הטעם דקביעת סעודה על היין.

אך אם הטעם הוא זכר למן אין בזה הכרע ואפשר דגם בשעת ברכת המוציא צריך שיהיו החלות מכוסות דכל עוד יש לפנינו לחם משנה עליהם להיות מכוסות זכר למן. אך באמת אפשר דכיון דאין בזה חיוב דרבנן ממש אלא מעין מנהג לא הצריכו בזה אלא זכר כלדהו ובקידוש סגי.

בערוך השלחן (סי' רע"א סעיף כ"ד) ובסידור של הגר"י עמדין (ליל שבת קודש אות ב') כתבו דהחלות יהיו מכוסות גם בשעת ברכת המוציא.

אך מאידך יש לתמוה הלא יש למעט ככל האפשר בהפסק שבין ברכת המוציא לבציעת הפת עד כדי שנהגו לסמן ולחתוך את החלה במקצת לפני ברכת המוציא, ומהי"ת לגלות החלות בין ברכה לבציעה ואכילה.

ועיין במשנ"ב (סימן רע"א ס"ק מ"א) שהביא מהפמ"ג שלכל הטעמים אי"צ כיסוי אלא עד אחרי קידוש אך מהחיי אדם הביא דאם משום זכר למן צריך שיהיה מכוסה עד ברכת המוציא.

והנה לכאורה סתר החיי אדם את דבריו, דהנה בכלל ה' (סעיף ז') כתב:

"ויהיה מפה על השולחן תחת הפת ומפה אחרת על הפת, זכר למן. ולא יסיר המפה העליונה עד לאחר הקידוש".

הרי דלאחר קידוש יכול לגלות את החלות, אך בכלל ו' (סעיף י"ג) כתב: "וצריך שיכסה הלחם בשעה שמקדש בין בלילה ובין ביום, שהרי ברכת המוציא או בורא מיני מזונות קודמת לברכת בורא פרי הגפן… ואפילו אם כבר קידש, מכל מקום יכסה הלחם, זכר למן שהיה מכוסה מלמטה ומלמעלה".

הרי דאף לאחר קידוש צריך שהלחם יהיה מכוסה ולכאורה סותר דברי עצמו.

והנראה בדעת החיי אדם, דבכלל ז' מיירי במי שהביאו לו את הפת לאחר שכבר קידש וכיון שלא עשה זכר למן בשעת הקידוש צריך לעשות זכר למן בשעת בציעת הפת, ולעולם סגי בכיסוי הפת או בשעת הקידוש או בשעת הבציעה, דמ"מ מצוה לעשות זכר למן ע"י כיסוי הפת.

ודו"ק בזה כי הדברים מחודשים.

ה. המקדש על הפת האם צריך לכסותן.

כתב הלבוש (סי' רע"א ס"ט) נפ"מ בין שני הטעמים, דאם כדי שלא תראה הפת את בושתה אם מקדש על הפת באין לו יין אי"צ לכסותו, אבל אם משום זכר למן אף המקדש על הפת צריך לכסותו. והט"ז (ס"ק י"ב) כתב שהמנהג לכסות את הפת אף כשמקדש עליו וכנראה נקט עיקר הטעם דזכר למן.

ובאליהו רבה (אות ט"ז) דחה דבריהם והביא שבספר צדה לדרך כתב דאי"צ לכסותן אם מקדש על הפת אף שהביא דטעם דזכר למן, ועוד דצריך להניח ידיו על הפת בשעה שמקדש עליו כמו שצריך להחזיק את כוס הקידוש בידו, ומשו"כ כתב דיכסה את החלות קודם קידוש וכשמתחיל לקדש יגלה ויניח ידיו על הפת, עי"ש.

ו. אם צריך לפרוס מפה גם מתחת לחלות.

הנה מבואר מלשון השו"ע (שם) דמניחין מפה מתחת לחלות ומכסין אותן מלמעלה. ולכאורה מוכח מזה דשורש הלכה זו משום זכר למן שירד על גבי הטל והטל כיסהו מלמעלה. אך לפי כל הטעמים האחרים אין צריך אלא לכסות את החלות אך אין כל ענין לפרוס מפה גם מתחת להם.

ויש לעיין לפי"ז על מנהגינו שלא לכסות את החלות בסעודה שלישית, דהרי כבר ביארנו לעיל דאם משום זכר למן יש לכסות את החלות בס"ג, והרי מבואר דעת השו"ע דאכן עיקר טעמא דמילתא משום זכר למן.

ואפשר שנהגו להקל בס"ג משום די"א דאין צריך לאכול דוקא פת בסעודה זו ויוצא יד"ח גם במזונות או בפירות וכמבואר בשו"ע (סי' רצ"א ס"ה), ועדיין צ"ע.

הגב על הנושא

לתחילת הדף