אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » דיני יום יום » להפסיק בתפילה להרגעת התינוק

להפסיק בתפילה להרגעת התינוק

בס"ד

שאלה: באיזה שלבים של התפילה מותר להפסיק כדי להרגיע תינוק או ילד קטן שבוכה? למשל, אם אשה השכיבה את התינוק לשינת הבוקר ואז התחילה להתפלל שחרית, ובאמצע תפילתה שומעת שהתינוק בוכה, האם מותר לה ללכת להרגיע אותו אם היא באמצע ברכות ק"ש או העמידה?

תשובה: אשה המטופלת בילדים פטורה מלהתפלל במידה וזה מפריע לטיפולה בילדים, אכן כשהיא מתפללת ויש תינוק או ילד המפריעים לכוונתה, תרמוז להם שלא יפריעו, ואם רמזה להם ללא הועיל, תשתדל להתרחק מהם ולהתחזק בתפילתה, ואם אין באפשרותה להתרחק מהם, או שיודעת שזה לא יועיל, מותר לה לגשת אליהם ולהשתיקם, מבלי להפסיק בדיבור.

מקורות והרחבת הענין:

            מבוא:

נחלקו הפוסקים במידת החיוב של אשה בתפילה, דעת הרמב"ם (ספר המצוות מצוה ה', הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק א' הל' א') היא שמצות עשה מדאורייתא להתפלל לפניו יתברך כל יום, אולם החיוב מדאורייתא הוא להתפלל פעם אחת ביום לכה"פ תפילה קצרה, ורבנן תקנו להתפלל שלש פעמים ביום בנוסח קבוע, ודעת כמה פוסקים שלפי דעה זו אשה חייבת להתפלל פעם אחת ביום כדי לצאת חיוב התפילה מן התורה שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא, אבל לא חייבו אותה חכמים להתפלל שלש פעמים ביום שזהו כבר מצות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות ממנה, כמו"כ לפי דעה זו אין האשה חייבת להתפלל דוקא כפי נוסח התפילה הקבוע, אלא יוצאת ידי חובתה גם כאשר אומרת איזה בקשה קצרה כאשר קמה בבוקר או בזמן אחר במשך היום.

אבל דעת רוב הפוסקים (הרמב"ן בהשגות על סה"מ שם, ועוד) הוא שהיות שתפילה "רחמי נינהו" היינו שזה בקשת צרכי האדם מאת הקב"ה, וצורך האדם הוא להתפלל לפני בוראו, על כן חייבו חכמינו ז"ל גם לנשים להתפלל את התפלות הקבועות בכל יום אע"פ שתפילה היא מצות עשה שהזמן גרמא, על כן אשה חייבת להתפלל פעמיים כל יום, היינו תפילת שמונה עשרה של שחרית ושל מנחה (ולענין מעריב לא קבלו עליהם) וכן נוהגים היום ברוב המקומות. ראה מג"א סי' ק"ו ס"ק ב', שלחן ערוך הרב שם סעיף ב', משנה ברורה שם ס"ק ד'.

א.      הנה לענין הפסק בתפילה כתב בשולחן ערוך (אורח חיים הלכות תפלה סימן קד סעיף א) לא יפסיק בתפלתו. ואפילו מלך ישראל שואל בשלומו, לא ישיבנו.

כתב בשערי תשובה סי ק"ד ד"ה לא יפסיק כו' וז"ל, וכתב בברכי יוסף בשם מהר"י מולכו שאסור לדבר בפיו לתינוק השוחק אף שמטרידו בתפלתו, אבל מותר לרמוז בידיו כדי שישתוק התינוק, וכן כתב מהר"מ בן חביב כתשובת כת"י, וכתב מהר"י מולכו עוד שאם כבר עשה אופן שישתוק התינוק ועודנו שוחק ומטרידו, ירחיק עצמו ממנו ולא ידבר, וכו', וכאן שאני שמחמת שמטרידו אינו יכול תפלתו כראוי הו"ל התפלה עצמה ומותר לרמוז.

וכן פסק במשנה ברורה סימן קד ס"ק א, לא יפסיק – ואפילו רמיזה בעלמא אסור אם לא לתינוק הבוכה מותר לו לרמז לו בידיו כדי שישתוק ולא יטרידו מתפלתו ואם אינו מועיל ירחיק את עצמו ממנו ולא ידבר עמו.

אכן בערוך השולחן (אורח חיים הלכות תפילה סימן קד סעיף ד), חולק וז"ל, ולא רק הפסק דיבור אסור בתפלה והפסק הילוך אלא אפילו רמיזה בעלמא אסור בתפלה ויש מי שמתיר כשתינוק בוכה ומבלבלו בתפלתו לרמז לו בידיו שלא יבכה ואם אינו מועיל ירחיק את עצמו ממנו [עיי"ש שמקשה על דין זה] ולכן נ"ל דאסור בכל הני וכשתינוק בוכה ומבלבלו יתחזק בתפלתו ומן השמים יעזרוהו ומשום טירחא דציבורא יקצר ולא יאריך אבל לא להפסיק ברמזים וכל שכן בהילוך.

בספר אור לציון (להגרב"צ אבא שאול) ח"ב פרק מה סעיף לא, כתב, להשתיק תינוק ברמיזה בשמונה עשרה, מותר רק אם מפריע כוונתו, אבל כדי לחנכו וכדומה אסור, ויש בזה חשש הפסק, שדינו שחוזר לראש,

כתב בהליכות שלמה – הלכות תפילה פרק ח' סעיף ה', תינוק או ילד המפריעים ביותר לכװנת המתפלל, ורמז להם ללא הועיל, ואין באפשרותו להתרחק מהם, מותר לגשת אליהם ולהשתיקם, מבלי להפסיק בדיבור.

ועיין עוד בשו"ת באר משה ח"ג סי' י"ב  מש"כ בזה. ועיין בספר חנוך לנער (להגר"י בלויא) פרק י"א הערה י', שכתב, ונסתפקתי באם רואה שבנו אינו מתפלל, אם מותר לרמוז לו שיתפלל ואפשר שאם מעשה הקטן שאינו מתפלל מטרידו מותר.

ב.      אשה המטופלת בילדים פטורה מלהתפלל במדה וזה מפריע לטיפולה בילדים (עיין בשו"ת דברי יציב או"ח סי' קכ"א אות ב') וכמה טעמים נאמרו בזה,

א' כעין כל העוסק במצוה (גידול הילדים) פטור מן המצוה, וכתב באבודרהם בברכת המצות ומשפטיהם, וז"ל, והטעם שנפטרו הנשים מהמצות עשה שהזמן גרמא לפי שהאשה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו. ואם היתה מחוייבת במצות עשה שהזמן גרמא אפשר שבשעת עשיית המצוה יצוה אותה הבעל לעשות מצותו ואם תעשה מצות הבורא ותניח מצותו אוי לה מבעלה ואם תעשה מצותו ותניח מצות הבורא אוי לה מיוצרה לפיכך פטרה הבורא ממצותיו כדי להיות לה שלום עם בעלה. וגדולה מזו מצאנו שהשם הגדול הנכתב בקדושה ובטהרה נמחה על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו (שבת קטז, א), עכ"ל. (ועיין בשו"ת אגרות משה אורח חיים ח"ד סי' מ"ט).

ב' משום שנפסק (עיין שו"ע או"ח סי' צ"ו וסי' צ"ח סעיף א' ועוד) שכל שאין דעתו מיושבת עליו אין לו להתפלל, והילדים מצוי שמפריעים לה להתפלל, (עיי"ש עוד)

ומ"מ מנהג נשים צדקניות למצוא זמן ומקום להתפלל בנחת שלא על חשבון ילדיהם ובני ביתם, ומי שתוכל לקום מוקדם ולהתפלל בנחת לפני שילדיה קמים, תע"ב. ואם אינה יכולה לעשות כן אין לה להתחסד ולהתפלל ועי"ז להזניח את הילדים ואת הבית, וכן הביא בנו של הח"ח, בתולדות אביו, (שיחות החפץ חיים ח"א אות כ"ז) שאמר לאמו באותם שנים שהיו לה ילדים קטנים שהיא פטורה מלהתפלל.

ועיין עוד תשובות והנהגות ח"ג סי' ל"ו, ושו"ת מחזה אליהו סי' י"ט ס"ק י"ד, בשם החזו"א,

הגב על הנושא

לתחילת הדף