אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » עסקים וממונות » להשתמש בתכניות מהנדס לאדם אחר

להשתמש בתכניות מהנדס לאדם אחר

שאלה:
האם מותר להשתמש בתכניות מהנדס שלקוח שילם עליהם תשלום מלא להשתמש לאדם נוסף שמעונין באותו תכנית בדיוק וזה מתאים לצרכיו?

תשובה:

באופן עקרוני ידוע הכלל שקבעו חכמים "זה נהנה וזה לא חסר". אולם, מבואר בפוסקים שבאופנים מסוימים יש לחייב את הנהנה, הן באופן שמלכתחילה מזמין התוכניות עשה זאת ע"מ שאחרים ישתמשו עם זה וישתתפו עמו בעלויות [וכעין חצר העומדת להשכרה]. והן באופן שהוכח שגם לשני נח בהוצאה זו, ואם היו עושים תחילה יחדיו, היה בכחו לכוף את חבירו להשתתף עמו, גם עתה אף שכבר שילם, יש בכחו לכוף את חבירו להשתתף עמו.

כמו כן, הדבר תלוי בצורת ההתקשרות עם המהנדס, שאם המהנדס שייר לעצמו זכות שלא יוכל אחר להשתמש בזה ללא רשותו ותשלום ע"ז, נראה שיש לחוש שיש תוקף לתנאו.

ובכל אופן אחר, נראה שאין עיכוב להשתמש בזה.

מקורות:

עי' בשו"ע (חו"מ סי' שסג ס"ו) בהג"ה שכתב בזה"ל: ודוקא שכבר דר בו, אבל לא יוכל לכופו לכתחילה שיניחנו לדור בו, אף על פי דכופין על מדת סדום במקום שזה נהנה וזה אינו חסר, הני מילי בדבר דאי בעי ליהנות לא יוכל ליהנות. אבל בכי האי גוונא דאי בעי בעל חצר ליהנות ולהרויח להשכיר חצירו היה יכול, אלא שאינו רוצה, אין כופין אותו לעשות בחנם. ע"כ. ומקורו מדברי המרדכי (ב"ק כ:). ומבואר מדברי הרמ"א דבמקום שאין הבעה"ב יכול להשכיר את חצרו, כופין על מדת סדום לכתחילה. ועי' בשו"ת נודע ביהודה (תנינא חו"מ סי' כד) שכתב ע"ד בזה"ל: משמע שדבר שאינו יכול להרויח בו, יכול זה לכופו אף לכתחילה, מ"מ נלענ"ד דעכ"פ פשוט שזה רק להרמב"ם בריש סימן קע"ב אבל לדעת הרא"ש, פשיטא דלא שייך בזה כופין על מדת סדום. ע"כ. ומבואר מדבריו דבדבר שיכול להרויח בו, ודאי שלכו"ע אין כופין על מדת סדום, ולא אמרינן בזה זה נהנה וזה לא חסר. וכ"כ הנוב"י שם עוד בדעת מרן השו"ע וז"ל: אלא אפילו לדעת הרמב"ם שהוא דעת המחבר שם בש"ע מ"מ היינו בשדה של שותפות שיש לזה זכות כמו לזה ועדיין לא הוכר חלקו של שום אחד ושום אחד לא הוציא הוצאות כלום, סבירא ליה להרמב"ם שכופין על מדת סדום. אבל היכא שזה הוציא הוצאות וחפר נגד שדה שלו שיבואו המים לשם, ואח"כ רוצה זה של מטה ליהנות מחפירה זו בחנם וליהנות משל חבירו ממש, לא שייך כופין על מדת סדום. והרי זה דומה למי שרוצה לדור בחצר חבירו אפי' בלא קיימא לאגרא וכי יש שום הוה אמינא שיכוף זה את חבירו שיניחנו לדור בחצירו חנם, וע"כ לא אמרו אלא שכבר דר בו שא"צ להעלות שכר על העבר. ע"כ.

ועי' בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ג סי' קנז) שכתב לדון ב"אחד שהמציא לעשות מים מתוקים ומריחים, והשיג רשיון ע"ז מבית מועצות הרפואה בווארשא, ומובן כי דרוש לזה עמל והוצאה לא מעט. והדפיס ניירות שקורין עטיקעטין להדביק על הכלים של מים הנ"ל, ובניירות הנ"ל מפורש שמו והרשיון מהממשלה, ועתה קם אחד הדר במרחק ט"ז פרסה ממנו והדפיס עטיקעטין כמתכונת של איש הנ"ל, ועושה ג"כ מים הנ"ל ומדביק עליהם עטיקעטין שכתוב בהם שם האיש הנ"ל. וטוען הראשון שאינו רוצה שהלה יהנה מזכותו שהשיג רשיון מה שעלה לו בטורח והוצאה, וגם כי עי"ז תתמעט פרנסתו, כי אם לא ימכור הלה, אז ימכור הוא למקומות ההם". ע"כ שאלתו. ובתוך דבריו, אחר שהביא דינא דמקיף וניקף (ב"ק כ:) כתב הדברי מלכיאל בזה"ל: ובאמת סברא דגילוי דעת צריכה ביאור, דמה מהני גילוי דעת לחייבו בשביל זה. וכבר נתקשה היש"ש (בפ"ב דב"ק סי' טז) וחלק על דין זה, ע"ש. ועו"ק מהא דקי"ל בב"ק (כא.) שאם שכר הבית מראובן ונמצא של שמעון, אם לא קיימא לאגרא, פטור מלשלם וכן קי"ל בחו"מ סי' שסג ס"ט, וקשה דהא גילה דעתו דניחא ליה בהוצאה. וכו'. ונראה הסברא בזה, דהא קי"ל דכל היכא שיש איזה הוצאה ופעולה שמשותף בה טובת שני אנשים, הרי הם שותפים בדבר, וכופין זא"ז ליתן חלק בהוצאה ההיא, וכמו שכופין זא"ז לבנות גדר וכד' מהדברים המבוארים בפ"ק דב"ב, וכ"ז בדבר שידוע שההכרח לעשות הוצאה זו והמנהג כן, אבל בשאר דברים יוכל אחד מהם לומר: לא ניחא לי לעשות הוצאה על טובה זו, וכמו גדר בבקעה או למעלה מד' אמות, ולא יוכל לכופו. אכן אם גילה דעתו דניחא ליה בהוצאה ע"ז, א"כ איגלי מילתא דמקרי שותף לפעולה זאת והיה יכול לכופו מתחילה להשתתף בהוצאה זו, ולזה מגלגלין עליו את הכל. ע"כ. ועפי"ז כתב לחייב את השני ליטול חלק בהוצאות הראשון בדמי הטיקטים הללו. וכתב עוד, דאף שבשעה שעשה הראשון את הרשיון והטיקטים, לא עלה על דעת השני לעשות עסק זה, ורק אח"כ נמלך לעשות עסק זה, וא"כ לא שייך לומר שנעשה שותף בזה למפרע, ז"א, דאטו במקיף וניקף או בסמך לו כותל, לא איירי בעומד וצווח דלא ניח"ל בהקיפו או בהגבהת הכותל או שהיה הניקף במדה"י ולא ידע בהקיפו, ובכ"ז מתחייב אח"כ למפרע. וה"ה בנ"ד. עכ"ד. וע"ע ברמ"א (סי' רסד ס"ד) ובנתה"מ (סו"ס קעח).

אלא דאף שהראינו פנים לחיוב השני שרוצה להשתמש בתוכניות, מ"מ זה תלוי בכל דבר לפני ענינו, ובמנהג בני המקום בדברים כאלו, שכן ישנם דברים שעלותם היא נמוכה מאד, ואף שאדם ייצרם לצורך עצמו, לא אכפ"ל שגם אחרים יהנו אח"כ ממעשיו. אולם דברים כאלו שעלותם גבוהה, ודאי קפדי אינשי, ורצונו שישתתפו עמו בעלות מעשיו. [עי' בחידושי ר' שמעון שקאפ (ב"ק סי' יט ס"ק ג) שכתב דהכל תלוי בדעת רובא דאינשי, דדבר שקפדי ביה רובא דאינשי, לא חשיב מדת סדום, ויש בידו לחייבו לשלם. משא"כ בדבר שלא קפדי ביה אנשי, דאם זה נהנה וזה לא חסר, כופין על מדת סדום.

ואם המהנדס שייר זכות לעצמו בתכניות שערך, עי' בסמ"ע (סי' רמא ס"ק טו), דעמ"ש השו"ע (שם דעי' ה) שאם נתן מתנה לחבירו ופירש, שנותנה לו על מנת שלא ליתנה לאחר או שלא למוכרה או שלא להקדישה, או אפילו ע"מ שלא יעשה בה שום דבר אלא דבר פלוני, הוי מתנה לאותו דבר שפירש בלבד. כתב הסמ"ע בזה"ל: דלא גרע ממקנה לו בו חלק וא"ל אני ואתה נהיו בו שותפין דקנה, ה"נ הוא של המקבל בדבר זה ושל הנותן בהמותר. עכ"ל. והביא דבריו המשנ"ב (סי' תמח) בשעה"צ (ס"ק סד). ועי' בפרישה שם שביאר טעמו, משום דכל תנאי שבממון קיים. וכן הורה מורנו הגאב"ד שליט"א (עי' קובץ דרכי הוראה ד עמ' ק) דיש איסור גזל להעתיק קלטות ודסקים ותכנות מחשב, שכן ביד הבעלים לשייר בעצם הקנין ולקבוע דהרוכש דברים אלה, אין לו זכות אלא ליהנות מהם, אבל לא לשכפל אותם, שכן שיור מהני לא רק בזכות שהוא משייר לעצמו, אלא גם בזכות שהוא מונע מהקונה. עכ"ד.

ואף שרבים מהפוסקים כתבו דלא מהני שיור שלילי (עי' בזה באריכות רבה בספר עמק המשפט על זכויות יוצרים פרק לח), מ"מ ודאי שלכתחילה יש לחוש לדברי הסמ"ע הללו. [ועי' בזה גם לידידי הרה"ג רבי יהושע חילו שליט"א בספרו משנת יהושע זכויות יוצרים (עמ' קלז).]

ויש להאריך בזה עוד הרבה, אך כבר אמרו, דמה שהלב חושק, הפנאי עושק.

הגב על הנושא

לתחילת הדף