אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » חגים וזמנים » מכירת חמץ דרך האינטרנט

מכירת חמץ דרך האינטרנט

שאלה:

הובא לידיעתי על כך שישנה אפשרות למכור חמץ באמצעות מילוי טופס הרשאה באתרכם, אבקש לדעת, כי מאחר והמנהג מזה דורי דורות לערוך מעשה קנין בשעת החתימה על טופס ההרשאה אצל הרב, ע"י הגבהת עט או מטפחת, הרי בכתיבת השם והכתובת בטופס שבאתרכם, אין נעשה קנין זה, וכיצד מועיל הדבר.

תשובה:

שאלת חכם חצי תשובה. אכן, המנהג בדורות האחרונים, מאז הונהגה המכירה בהרשאה, לערוך קנין סודר בין המרשה – המוכר, לרב שהוא השליח למעשה המכירה. אולם, אין בכך הכרח, ומעיקר הדין די בעצם מינוי השליחות בדיבור או בכתב, ומעשה הקנין אינו אלא לתת יתר תוקף למעשה.

מקורות:

בשו"ע (סי' קפב ס"א) כתב להדיא שאדם נעשה שליח של חבירו בדיבור ואמירה בעלמא וא"צ לזה לא קנין ולא עדים. [אמנם עי' למהרש"ם בספרו תכלת מרדכי (סוף ח"ג, בדיני מכירת חמץ ס"ק צו) שכתב וז"ל: מי שמצוה לאחר למכור גם חמץ שלו, לא מהני בדיבור, עד שיעשה עמו קנין המועיל. או דרק שליחות והמוכר יכתוב ויאמר שמוכר חמץ של פלוני ג"כ. ע"כ. אולם גם מהרש"ם עצמו נתן ב' אפשרויות, או של קנין, או שיעשה דרך שליחות, ואז לא צריך קנין. ומבו' דמה שנהגנו לעשות דרך שליחות, א"צ בזה קנין].

ובאמת ראיתי בשו"ת אור לציון ח"ג (פ"ט שאלה ב, עמ' קח) שדן אי בעי' קנין לשליחות מכירת חמץ, והביא דברי מרן השו"ע הנ"ל, ועפי"ז כתב דנראה פשוט דלא בעי' כלל קנין בהרשאת הרב במכירת חמץ, ואפשר אף באמירה בעלמא ודרך הטלפון. ומה שנהגו לעשות קנין היינו ע"פ מ"ש הרמב"ם (פ"ה ממכירה הי"א-יג) וז"ל: יש דברים הרבה שאינן צריכין קנין ואין לקנין בהם טעם, כגון המשחרר את עבדו, והמגרש אשתו, או עושה שליח וכו'. נהגו רוב המקומות להקנות למקצת אלו הדברים או כיוצא באלו, ואומרים וקנינו מפלוני שעשה פלוני שליח וכו', אף על פי שאינו צריך. קנין זה שנהגו להקנות באלו הדברים אינו מועיל כלום, אלא להודיע שאינו אומר דברים אלו כמשחק ומהתל אלא שגמר בלבו ואחר כך אמר, לפיכך אם אמר בלב שלם אני אמרתי וגמרתי לעשות דבר זה אין צריך דבר אחר כלל. עכ"ל. וכן כתב בספר ארחות רבינו הקהלות יעקב (ח"ב עמ' יג) משם מהר"נ קרליץ שהחזו"א לא קיבל קנין לא הוא ולא שלוחו מהרב שעשו אותו שליח למכור את חמצו, וגם הקהלות יעקב כשהיה מוכר את חמצו אצל הרב מויזניץ, הרב היה נותן לו סודר לקבלת קנין, ואמר לו שהקנין לחזוק הדבר. ע"כ.

ובאמת מצאתי שכבר גדולי האחרונים כתבו כן, כמבו' כן בשו"ת מגן שאול (קצנלבוגן, סי' יז) שג"כ כתב בפשיטות דלא בעי' קנין בהרשאה, ומה שנהגו לעשות, אפשר דהוא בכדי שלא יכפור אח"ז המשלח, עי"ש. וכ"כ בשו"ת שער יעקב (שור, סי' יג) דבמכירת חמץ די בשליחות בפה לחוד. וכ"כ בספר המקנה (יאנובסקי, אות לב דף ט ע"ג) בזה"ל: אף שהרמב"ם (פ"א מהל' שלוחין ופ"ה מהל' מכירה הי"ג) ותורת אביגדור פוסקים דא"צ קנין על השליחות, מ"מ לרווחא דמילתא כתבתי כן, לחזק הכח הרשאה בכל מה דאפשר לכל הדעות. עכ"ל.

הרשאה למכירת חמץ דרך הטלפון ובאמצעות האינטרנט

מעתה, ע"פ כל המבואר, נראה דאין חסרון במינוי שליח למכירת חמץ דרך הטלפון, וכמ"ש בשו"ת אור לציון ח"ג (פ"ט שאלה ב, עמ' קח), כנ"ל, דהא די באמירה בעלמא. וה"ה י"ל גם בהרשאה למכירת חמץ באמצעות האינטרנט, כל שמרשה יר"ש מרבים שחזקה שיעשו שליחותם נאמנה.

אמנם יש שטען לי שבהרשאה כיוצא בזה יש חסרון, דאנן נוהגים לעשות בכלל הקנינים במכירת חמץ גם קנין אודיתא, והנה בקנין אודיתא מבואר בדברי מרן השו"ע (סי' מ ס"א) דהוא בשני אופנים: א. באמירה בנוכחות שני עדים, (עי' קצה"ח שם ס"ק א וסי' קצד ס"ק ג), וי"א דה"ה בפני ע"א (חת"ס סו"ס עב). ב. ע"י חתימת ידו על שטר שכתב בו 'הריני חייב לך' וכו' (עי' שו"ת בית שלמה או"ח סי' סה וסי' עב, ובמשפט הקנין שם). ומקורו מדברי הרמב"ם (פי"א ממכירה הט"ו). ואמנם מדברי הפנ"י (כתובות קב. ד"ה ומתוך) נראה דאף באודיתא לא בעינן עדים, דלא אברו סהדי אלא לשקרי. וכן העלה בנתה"מ (סי' מ סוס"ק א, ועי' גם סי' רלח ס"ק ב), שכן משמע מדברי התוס' (ב"מ מו. ד"ה ונקנינהו, וגיטין ד. ד"ה דקי"ל, ושם ו: ד"ה חספא) דכל שמודה בהודאה גמורה, אפי' בלא עדים, מהני. וכתב שכ"כ התומים בכ"מ בפשיטות. מ"מ לכתחילה ודאי שיש לחוש לדעת הסוברים שבאמירה בע"פ, יש צורך בעדים. ולפי"ז מאחר ובמכירה הנעשית דרך האינטרנט או בדרך הטלפון, אין אפשרות של קנין אודיתא, שהרי אין כאן לא עדים ולא כת"י, אף שנשארו שאר הקנינים, מ"מ יש להדר שלא לעשות בדרך זו.

אולם באמת נראה דאין בזה כל חסרון, דהנה כבר דנו הפוסקים כיצד מהני אודיתא במכירת חמץ ע"י הרבנים ובתי הדין, דהלא המודה אינו המוכר אלא שלוחו, אלא דכתב בקצה"ח (סי' קכד ס"ק א) דבאופן שהעמיד הנתבע מורשה ושם דבריו בפיו: כך וכך תטעון, וכך וכך תודה, אמרי' דשלוחו של אדם כמותו והוי הודאה גמורה, כיון שהודה ע"י שלוחו שהוא כמותו, אבל אם העמיד מורשה לטעון עבורו ולא שם את הודאתו בפיו, אלא שהוא הודה מעצמו, בזה לא מהני הודאת מורשה. וע"ע בדברי מלכיאל (ח"ד סי' כב ס"ק יד) שכתב דמטעם זה כותבים בשטר ההרשאה, שתהא הודאת השליח כהודאתו. וכ"כ עוד רבים מהפוסקים כמבו' להלן שם. וא"כ באמת מעשה הקנין וההודאה נעשה ע"י השליח, מכחו של המשלח במה שהורה כן מראש, ובכה"ג מהני גם דרך הטלפון ובאמצעות האינטרנט, שהרי לצורך מינוי שליחות זו, לא מצינו שצריך לא עדים ולא כת"י וחת"י.

תגובות (3)

  • שמעון

    ישר כח על התשובה המפורטת!
    ראיתי שבשטר מכירת חמץ שבאתר שלכם, ישנן מילים הבאות " וליתר תוקף נעשה כל הנ"ל בקנין אגב סודר במנא דכשר למקניא ביה, והכל שריר וקיים."
    והסבירו לי, שכוונתם כאן לקנין "אודיתא".
    א. אבל רציתי לשאול, שלכאורה סוף כל סוף, מדובר בשקר. והתורה אמר 'מדבר שקר תרחק'. ואם כן, איך מותר לשקר?
    בפרט לאור מה שכתבתם כאן, בתשובה, שעיקר קנין סודר, אינו נצרך מעיקר הדין בשביל מינוי שליח.
    ב. עוד רציתי לשאל, איך מועיל קנין אודיתא במינוי שליח, והרי לכאורה לא שייך בזה הענין של "הודאת בעל דין".

    הגב
    • הרב עובדיה יוסף טולידנו

      לכבוד השואל.
      בד"כ אומרים שאלת חכם חצי תשובה, בשאלתך, מוכח כי כבודו תלמיד חכם, וטעון תשובה שלמה.
      ראשית, קנין סודר מטרתו ומהותו להוכיח על רצינות מעשיו וגמירות דעתו של זה שעושה את הקנין.
      חשוב להדגיש, אין כוונתינו לקנין אודיתא – כלפי השליחות או המכירה וכיו"ב, אלא שיש כאן "הודאה" שנעשה קנין סודר, וכשם שמועילה הודאה שהשטר "נעשה בבי"ד חשוב" אף אם בפועל לא נעשה כך, כך גם מועילה הודאה שנעשה קנין סודר, אף אם באמת לא נעשה. [וכן יש ללמוד מתשו' הרשב"א המיוחסות להרמב"ן (סי' סז), עי' בסמ"ע סי' ריב ס"ק ה, ובפ"ת שם. וע"ע גם בשו"ע (חו"מ סי' רמא סי"ב) וברמ"א (סי' רז סט"ו), ובסמ"ע שם (ס"ק מב). וכ"כ להדיא הנוב"י (מהדו"ק חחו"מ סי' ל אות ז).
      ואכן, בשאלותיך אלו התקשיתי רבות, ומחמת כן הארכתי בספרי משפט הקנין (ח"ג עמ' תנא) ליישב המנהג שנהגו לכתוב כן בשטרות. והבאתי מקורות רבים ברחבי השו"ע והפוסקים שמצינו כיו"ב, הן לענין אסמכתא, והן לענין קיום שטרות, והכל מכח "אודיתא", שיש לו כח גדול (כלשון הנוב"י שהוא הקנין הגדול שבכל הקנינים), ומכח ההודאה חשיב כאילו נעשה בפועל, והוכח בכך גמירות דעתו.

      מה ששאלתם עוד דלכאו' יש כאן שקר, צדקו דבריך, ובאמת יש מהפוסקים שכתבו (עי' שו"ת אגודת אזוב יעב"ץ יו"ד סי' יד אות ה) שבדבר שהוא שקר מפורסם, לא מהני אודיתא. אולם כאן שכל המהות של קנין סודר הוא להוכיח את גמירות דעתו, צ"ל דכשמודה שנעשה קנין סודר, אין הפי' שבפועל נעשה ק"ס, אלא שהחותם נותן לזה תוקף כאילו נעשה קנין סודר.

      הגב
  • שמעון

    ישר כח על התשובה!
    רציתי לשאול שאלה נוספת, אם אפשר:
    לפי הידוע לי, בדרך כלל, הרב המבצע את המכירה בפועל, עושה את הקנין עם גוי סמוך לתחילת זמן איסור חמץ. האם גם אצלכם נוהגים כן?
    אני שואל כך, משום שרציתי להמליץ לאנשים מחו"ל למכור חמץ דרך אתרכם, והענין הוא, שיש הפרש משמעותי בשעונים שלנו, כך שכאשר בארץ מתחיל זמן איסור חמץ, אצלם האיסור כבר התחיל לפני כמה שעות (והחמץ כבר נאסר לפני שנמכר).
    האם במקרה של המכירה שלכם, קיימת בעיה זו?

    הגב

הגב על הנושא

לתחילת הדף