אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » עסקים וממונות » מניעת נזק בגרמא

מניעת נזק בגרמא

שאלה:

בביתי, אשר עומד על מכונו למעלה מארבעים שנה, עובר צינור של כלל השכנים. צינור זה חלוד מאד, ואירע בו לאחרונה פיצוץ אשר גרם לנזקים גדולים בביתי. בית הדין פסק לחייב את ועד הבית לתקן את הצינור והכרוך בו, אך לא לשלם על נזקים שנגרמו לי בביתי, כיון שהחשיב זאת לגרמא בנזקין. כשהאינסטלטור פתח את מקום הצינור, ראה כי הצינור חלוד מאד, וסיכויים רבים שיארע פיצוץ נוסף בעתיד הקרוב, האם יש מקום לחייב את ועד הבית לתקן את כל הצינור, כדי שלא אנזק שוב. ובאם לא יתקנו, האם אוכל לחייבם בעבור הנזקים אחר שהתריתי בהם מראש.

תשובה.

אחר העיון נראה לענ"ד, שאם תתקבל חוות דעת מקצועית שאכן יש סבירות שיארע פיצוץ בצנרת המים בעתיד הקרוב, אף שמדינא קשה לחייב את השכנים להחליף את הצינור, מ"מ יש מקום מכח המנהג והיושר לחייב את ועד הבית לטפל מידית בהחלפת הצנרת. שכן תפקידו של ועד הבית, לדאוג ולפעול לטובתם ולרווחתם של כל השכנים, ומן היושר לנהוג כך גם בנידון דידן.

מקורות.

הנה אמנם מבואר בגמ' (ב"ב כב:) דגרמא בנזקין אסור, וכתב רש"י שם (ד"ה גרמא) בזה"ל: ואפי' למ"ד (ב"ק דף צח: ק) דלא דאין דינא דגרמי ופטור מלשלם אסור לגרום וכשבא להעמיד גרמא להזיק חבירו מעכב. ע"כ. הרי שיש ביד הניזוק לעכב את המזיק, הגם שאין ההיזק בא באופן ישיר. אולם יש לעיין האם העיכוב שיש בידו לעכב, הוא גם לדרוש ממנו לעשות מעשה ולהוציא ממון בכדי למנוע היזק, או רק לעכבו שלא יעשה היזק.

ובאמת שבכל הדוגמאות המובאות בגמרא שם נראה שהעיכוב שיכול לעכבו רק במניעת מעשה, וכהא דאמרו שם מרחיקין את הסולם מן השובך ד' אמות, כדי שלא תקפוץ הנמיה [חיה קטנה, העלולה להרוג את היונים], ושאלו בגמ' שם: והא גרמא הוא, ומשני, א"ר טובי בר מתנה, זאת אומרת, גרמא בנזקין אסור. דאף שאילו יקרה המקרה ותעלה הנמיה, לא נוכל לחייב את בעל הסולם, מ"מ יש ביד הניזוק לעכב את המזיק מחמת האיסור. ועיין בדברי הרמ"א בהג"ה לשו"ע (חו"מ סי' שפו ס"ג) שכתב שבכל גרמא בניזקין, משמתינן ליה עד דמסלק היזיקא. ומקורו מתשו' רשב"א (סי' אלף נב) ותשובת רמב"ן (סי' רמ) ורבינו יונה ונמו"י (ב"ב שם). וגם זה בכלל הא דמעכב בידו.

ואמנם, במתני' דהבית והעליה (ב"מ קיז.) מבואר שמוטל על השכן המזיק להרחיק את נזקו, הרי מבואר בגמ' שם דהיינו משום דהוי נזק בגירי דיליה ולא רק גמרא, וכמו שפירש רש"י (ב"ב כה: ד"ה בגירי) היכא דמטי ליה הזיקא מתוך ידיו של מזיק, כההיא דאמרי' בהבית והעלייה (ב"מ דף קיז.) הנהו בי תרי חד דייר עילאי וחד דייר תתאי איפחית מעזיבה וכל אימת דמשי ידיה נפלי עליה דתתאי, דכשנופלין מידו ממש על התחתון קרי ליה גירי דיליה וכי פסקי והדר נפלי לא קרי ליה גירי דיליה. ע"כ. וכן פירש רש"י גם בב"מ שם: אף על גב דאמר על הניזק להרחיק את עצמו – הני מילי היכי דלאו אדם עצמו מזיקו, כגון אילן ובור, שבשעת נטיעתו אינו מזיקו, אלא השרשים גדילין ומתפשטין מאליהן לאחר זמן, אבל היכא דאדם עצמו מזיקו וזורק בו חציו, כי הכא ששופך המים על ראשו – מודה הוא דלא גרמא דניזקין הוא דתיפטר, אלא מזיק ממש הוא, ואדם מועד לעולם, ער וישן, שוגג ומזיד. ע"כ. [וע"ע בראשונים שם שחלקו ע"ד רש"י בגדר גירי דיליה, אך אי"ז ענין לכאן.] והיינו, דלא אמר ר' יוסי שעל הניזק להרחיק את עצמו, אלא כשעושה הכל בתוך שלו, ואין הדבר שעשה בשלו מזיק כמות שהוא ממקום שהוא מונח ברשותו, ורק אחר שכלו מעשיו בתוך שלו, נולד דבר הנכנס לרשות חיבור, או שהדבר עצמו מתפשט אח"כ ונכנס לרשות חבירו ומיזקו שם, דבכה"ג כיון שעושה בתוך שלו קי"ל כר' יוסי שעל הניזק להרחיק את עצמו. אך כל שהדבר עצמו שסומך בשלו, מזיק ממקומו את של שכנו, לא מבעיא אם מזיק בידיים, אלא אף אם אינם מגיעים למקום הנזק אלא ע"י כחו של המזיק, מודה ר' יוסי שעל המזיק להרחיק את נזקו. ע"ש. הרי מבואר שדוקא במזיק ממש יש חיוב למזיק להרחיק את הנזק, משא"כ בכה"ג דלא הוי אלא גרמא.

איברא, דמרן בב"י (סי' קנה סי"ד מחו' ד וסי' קנז ס"ה) הביא תשובת הגאונים (שע"צ ח"ד ש"א סי' כב) בשני ישראלים שיש להם שני חצרות וחורבה אחת מהן, ואמר לו שכן לבעל חורבה: או בנה או גדור או מכור, שגנבים באים עלינו בלילה. כיון דמודה ר' יוסי בגיריה, ומאי ניהו היזק הבא מכחו הילכך יש מן הדין על בעל החורבה לגדור כדי שלא יהו גנבים באים שם. עכ"ל. הרי מבואר דיכול הניזק לכוף את המזיק להוציא ממון ולבנות גדר בכדי למנוע ממנו נזק. ודבריהם כדברי הרמ"ה שהביא הטור (סי' קנז) בזה"ל: כתב הרמ"ה, מאן דמתחייב למגדר בינו ובין חבירו ולא גדר ואתו גנבי וגנבי ליה מידי דרך הגדר חייב לשלומי ליה. ע"כ. וסיים הטור לפי"ז: וכן כל הגורם לאפסודי ממונא דחבריה כי האי גוונא אף על גב דלא עביד מעשה והוא דאתרו ביה מעיקרא. ע"כ. והרמ"א (סי' קנה סעיף מד) הביא דבריהם כדעה קמא בזה"ל: שני שכנים הדרים ביחד, וביתו של אחד נפרץ, וע"י זה באים גנבים לבית השני, ואמר השני: גדור ביתך או מכרנה לאחרים כי אתה גורם לי היזק, י"א דהדין עמו וצריך לתקן היזקו (ר' ירוחם נתיב ל"א חלק ו' וכ"כ הטור בסי' קנ"ז בשם הרמ"ה). ע"כ.

לכאורה, מתשובת הגאונים זו, ניתן ללמוד גם לעניננו, שכן בנדון תשובת הגאונים אין הנזק נמצא לפנינו, אלא מאחר ויש כאן חורבה שדרכה ניתן להגיע בקלות לבית הניזוק, ופירצה קוראת לגנב אמרו חז"ל, לפיכך יש לניזוק זכות טענה ודרישה לבעל החורבה למנוע היזקו, ע"י הוצאת ממון מהמזיק לגדור גדר. והוא הדין נמי כאשר יש כאן צינור חלוד, אשר לדברי המומחים זמנו קצר, ובעתיד הקרוב יארע פיצוץ ויביא את המים להזיק לניזוק, יש ביד הניזוק למנוע זאת על ידי דרישה מהמזיק לתקן את נזקו.

אולם שתי תשובות בדבר, ראשית, כבר תמה מרן בב"י (סי' קנה וקנז) ע"ד: ואיני מבין דברי תשובה זו דהכא לאו גיריה נינהו. ע"כ. והיינו דהחשיבו הב"י רק לגרמא, ומש"ה ס"ל דאין מקום לחייב מעיקרא למנוע ממנו את הנזק. וגם על דברי הרמ"ה, כבר כתב הטור ע"ד: ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל דאפילו פורץ גדר בפני בהמת חבירו בידים פטור מדיני אדם על הבהמה. ע"כ. וגם הרמ"א הביא דעה זו שם כדעה בתרא, ומשמע דהכי ס"ל לדינא [אי נימא דגם הרמ"א אזיל בכללי מרן השו"ע דיש ויש הלכה כיש בתרא], או עכ"פ חשיב ככל מחלוקת, דרשאי המוחזק לטעון קים לי כהפוטרים. ועיין בביאור הגר"א (ס"ק קלא) שכתב ע"ד הב"י בזה"ל: ומ"ש דלאו גירי דיליה ל"ד דמ"מ אסור, אלא אפי' גרמא לא הוי. ע"כ. הרי דס"ל דלא רק שא"א לחייבו לעשות זאת, אלא אף אינו יכול לעכב בידו – ככל גרמא דיש איסור ורשאי לעכב בידו.

אמנם, עי' בב"ח (סי' קנז שם) שכתב ליישב ולבאר דברי הגאונים בזה"ל: ולאו מילתא היא, דהגאונים הכי קאמרי דכיון דמודה רבי יוסי בגיריה ומאי ניהו היזק הבא מכחו, אלמא דחמיר היזק הבא מכחו, הכי נמי היזק גדול כזה דגנבים הבא מכחו, חשיב כאלו עשה מעשה בגיריה דיליה, וכההיא דנפרצה ואומר לו גדור ונתייאש מלגודרה. ותו, שהרי הרא"ש בתשובה שהביא רבינו בסימן קנה סעיף כא כתב להדיא דאפילו היכא דלא הוי גיריה דיליה, מאחר שהיזק גדול הוא ובא מיד, חשיב כמו גיריה דיליה. ע"כ. וסיים הב"ח: והכי נקטינן כתשובת הגאונים וכהרמ"ה. ע"כ. אולם עיין בש"ך (ס"ק כב) שדחה דבריו, וז"ל: ובעיני ראייתו כעוכלא לדנא דשאני התם, דהיזק כלאים ברי כשנפרצה, אבל גנבים מאן לימא לן דאתי, ויותר ברי הוא הזיקא דפורץ גדר בפני בהמת חברו וק"ל. ע"כ. ועיין בנתה"מ (ס"ק כב) שתמה על הש"ך בזה"ל: ותמיה לי, דבהרחקות הניזקין לא תליא כלל בברי הזיקא רק בגירי דיליה, וראיה מסעיף ד' בהג"ה דאם המים יורדין מעט דפטור, וכן מוכח מהרבה מקומות. והעיקר נראה, דמחיצת הכרם חשיב גירי דיליה, דגירי דממונא חשוב כמו גירי דיליה, משא"כ גנבים לא חשיב גירי דיליה. ע"כ. הרי שהגם שתמה על הש"ך, מ"מ לדינא לא הסכים לדברי הב"ח. מה גם שדברי הב"ח באמת תמוהים, דמאן לימא לן שיבואו גנבים, שקראו הב"ח 'היזק גדול ובא מיד'. וגם אם יבואו, מדוע שיחשב כנזק שנגרם מכחו ומחמתו. ועיין במה שתמה בזה באולם המשפט שם. וא"כ לדינא, לדידן דקי"ל כמרן הב"י שדחה דבריהם בב"י, והשמיט דינם גם בשו"ע, ודאי שא"א לחייב ממון על נזק כזה, או לחייב להוציא ממון כדי למנוע נזק כזה. וגם לדעת הרמ"א הרי הביא מח' בזה, ורשאי המוחזק לטעון קים לי.

אלא שבנדון דידן נראה שגם לדעת הב"ח אין מקום חיוב, שכן דוקא באופן שעצם הפירצה קוראת לגנב, דהיינו מה שחסר כאן גדר, זה עצמו מביא את הגנבים, הרי יש להחשיבו כגירי דיליה. אך במקרה דידן הרי לא הצינור הוא הגרמא שיגרום לנזק, אלא המים שיזיקו באם וכאשר יתפוצץ הצינור, אולם עתה, עדיין לא באו מים אלו, ועדיין לא זכה בהם המזיק [ואפשר שגם אילו יגיעו, הרי שמא כל זכייתו בהם תהיה מדין חצר, שכן הצינור נחשב כחצירו, ואין הוא רוצה לזכות בדבר שיגרום לו איסור, וכמו שכתבתי במשפט הקנין ח"ג, ויל"ע]. וגם הב"ח שחייב, הרי כתב בלשונו שבכדי לחייב צריך "היזק גדול ובא מיד", משא"כ בכה"ג שהצינור עדיין לא התפוצץ, ואין כאן נזק מכחו מיד.

אכן, עיין בחזו"א (ב"ב סי' א ס"ק ג) שהביא דברי הרמ"א, ותמה על מה שסיים בשם הב"י, דהלא הרא"ש לא פליג אלא שאינו חייב לשלם נזקיו, משום דחשיב גרמא, אבל מודה להרמ"ה שחייב לגדור. וגם הב"ח והש"ך כוונתם רק לענין תשלומין. אבל לענין חיוב לגדור, מודה הראש, שהרי דימה אותו כפורץ גדר בפני בהמת חבירו במה שלא גדר. ולפי"ז תמה על הנתה"מ (ס"ק כב) שפירש דברי הש"ך לענין חיוב לגדור. ועי"ש שכתב ליישב את תשובת הגאונים ולדחות את תמיהת הב"י, והיינו משום דאף שאולי מצד נזקי שכנים לא חשיב מזיק, כיון דלא הוי גירי דיליה. הלא מדין אחר יש לחייבו, והוא מצד דיני שכנים, וככל שותפין. וכשם שכופין בני העיר לעשות חומה, וכן כופין בני החצר לעשות בית שער ודלת לחצר, כך גם כופין את מי שיש בשלו כדי לגרום נזק לחבירו, לגדור את חצירו למנוע כניסת גניבת לחצר חבירו. וז"ל: ולכאורה הדין אמת מדין כופין בני העיר לבנות חומה וכו' (ז:), וכופין לבנות בית שער ודלת לחצר (מתני' שם), ואם כופין משום ה"ר כ"ש מפני היזק גנבים. ואע"ג דבכל הני חייבין לעשות בשותפות, הכא בגדרי החצר מסתבר דכל אחד בונה את שלו, ואע"ג דהשתא אחת מהן חורבא ואינו נהנה בגדרו, מ"מ כל חורבא עומדת לבנות, ולא מצינו מי שפליג בדין זה. והטור (סי' קנז) הביא דברי הרמ"ה דהיכי דחייב לגדור בפני הגנבים והתרו בו לגדור ולא גדר, חייב על ההיזק שאירע על ידו, והרא"ש פוטר, אבל לא הוזכר מי שחולק על הרמ"ה בתחילת דינו שעל שכנו לגדור בפני הגנבים. ע"כ. ובאמת שכדבריו לבאר את תשובת הגאונים, כ"כ לבאר גם בשו"ת בית יצחק (חו"מ סי' מ אות ב) וז"ל: מה שדימה דין שלו למה שמבו' בסי' קנה סמ"ד בהג"ה הנ"ל בב' שכנים הדרים ביחד וכותל של אחד נפרץ וגנבים נכנסים לבית השני, וע"ז מפלפל הרבה, לדעתי אינו דומה זל"ז, דהנה ב' שותפים כופין זל"ז לעשות תיקונים המצטרכים כמו דבני העיר כופין זא"ז לבנות חומה ושאר דברים. וכו'. משא"כ בנ"ד דההיזק בא מבחוץ וכו'. ע"כ.

ולפי דברי החזו"א, אפשר שגם בנ"ד, אף אם לא יהיה ניתן לחייב תשלומים בעתיד, אם וכאשר יתפוצץ הצינור ויגרם נזק מחמת המים, בפרט שכן נראה מסקנת הטור והרמ"א, הרי עתה יש ביד התובעים לדרוש מן השכנים להסיר את הנזק העתיד לבא, ע"י החלפת הצינור.

זאת ועוד, עיין בכנה"ג (סי' קנה הגה"ט עז) שכתב בזה"ל: ראובן שיש לו מקום חרוב סמוך לביתו של שמעון שהוא דר בו, ונעשית אשפה גדולה, ואומר לראובן: או בנה מקומך, או גדור, על שלא יהיו משליכין אשפה ויהיה לו היזק, הדין עמו. ואם אומר שאין לו ההוצאה, יכריחוהו למכור למי שיכול לבנותו או לגדרו. (תשו' הגאונים סי' ק). עכ"ל. וכתב הכנה"ג ע"ז: אמר המאסף, לא דמי זה לתשו' הגאונים שהביא רבינו המחבר בסי' קנה מחו' ה ובסי' קנז ס"ה. עכ"ל. ועיין בספר פעמוני זהב (שם) שכתב לבאר דבריו בזה"ל: ולדעתי נראה דאין זה סותר לסברת הי"ח, שהביא מור"ם דזה הזיק מצוי הרבה יותר מנפרץ ביתו שיש חשש גנבים שכתב מור"ם במחלוקת, והואיל וזה היזק מצוי הרבה יותר, אפילו החולקים מודים, כמו שנראה מדברי הש"ך (ס"ק כב). ע"כ. הרי דס"ל לכנה"ג ולפעמוני זהב דאם כי מרן בב"י דחה דברי תשו' הגאונים מההלכה, מ"מ באופן שיש היזק מצוי הרבה יותר, יש לו מקום לחייב את שכנו. וא"כ כ"ש בכה"ג שאם נכונים הדברים שהצינור עלול להתפוצץ בזמן הקרוב, שזה היזק מצוי הרבה יותר, ויש לו לחייב את שכנו. אלא דמ"ש הפעמוני זהב ללמוד מדברי הש"ך, היינו דלפמ"ש הש"ך הרי תלי בברי היזקא, והרי הנתה"מ דחה דבריו וכתב דלא תליא הא בהא. ולפי"ז גם בנדון הכנה"ג, אין מקום לחייבו לגדור.

אמנם לדינא, הגם שנתבאר שלדעת החזו"א יש מקום לחייב את המזיק להסיר את הגורם לנזק. ולדעת הכנה"ג בכה"ג שהנזק הוא מצוי, יש לחייב את המזיק להסיר את הדבר שיכול לגרום בקרוב לנזק. מ"מ מאחר ובמחלוקת תליא, ולדעת הגר"א נראה דנ"ד אף גרמא לא חשיב, וממילא לדעתו גם א"א לעכב ביד בעל הצינור, קשה מאד לחייב את השכנים להחליף את כל הצינור, בפרט שאין ידיעה ודאית אימתי עלול הצינור להתפוצץ, וכ"ש שלא יהיה ניתן לחייבם אח"כ על גרמת נזקים. אולם, מ"מ מן הראוי לפשר בדבר.

הגב על הנושא

לתחילת הדף