אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » עסקים וממונות » מעשר כספים במי שהפרנסה קשה עליו

מעשר כספים במי שהפרנסה קשה עליו

שאלה:

אני אשת אברך, הורים לשתי תינוקות, המצב הכלכלי שלנו אינו שפיר, אנחנו מחזירים משכנתא וחובות מידי חודש בחודשו, כך שהמשכורת שאני מקבלת מהעבודה עם המילגה שבעלי מקבל מהכולל מספיקה בקושי, האם את המעשר אנחנו צריכים לתת ממה שנשאר אחרי קיזוז החובות ששולמו באותו חודש, או מהברוטו של מה שקיבלנו.

תשובה.

לפי תיאור מצבכם, אין אתם צריכים לתת מעשר כספים כלל וכלל. אמנם אם יש אפשרות מעטה, ראוי שתתנו מראש לתת מעשר רק לאחר ניכוי הוצאות ביתכם.

ומכל מקום, אם כבר נהגתם לתת מעשר כספים, ראוי לערוך התרת נדרים.

וה' ית' שמידו הכל, ישלח לכם פרנסה בריוח מידו הרחבה. אכי"ר.

מקורות.

מקור דין מעשר כספים מבו' בתוס' (תענית ט.) שלמדו זאת מהפסוק "עשר תעשר את כל תבואת זרעך", ואי' בספרי, אין לי אלא תבואה, פרקמטיא וכל שאר רווחים מנין, תלמוד לומר את כל תבואת זרעך. כלומר, שמייתור הלשון בתיבת כל, אנו למדים שיש חיוב מעשר גם בפרקמטיא ושאר רווחים. וכן הביאו עוד הגמ"ר (ב"ב פ"א סי' תרנט) והתשב"ץ (ח"א סי' קמד) בשם מדרש תנחומא (ראה אות יח) ועוד.

וכתב מרן בשו"ע (יו"ד סי' רמט ס"א): ושיעור נתינת צדקה אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים, ואם אין ידו משגת כל כך, יתן עד חומש נכסיו למצוה מן המובחר, ואחד מעשרה היא מדה בינונית, פחות מכאן עין רעה. וחומש זה שאמרנו, שנה ראשונה מן הקרן, מכאן ואילך חומש ממה שמרויח בכל שנה. ולעולם לא ימנע אדם עצמו מלתת שלישית השקל לשנה, וכל הנותן פחות מזה לא קיים מצות צדקה. ומקורו מדברי מהרמב"ם (פ"ז ממתנות עניים ה"ה) ע"ש.

אלא דאף שראינו מקור לדין זה מהספרי שסמך זאת על פסוק בתורה, הנה הב"ח (יו"ד סו"ס שלא) כתב שמעשר כספים אינו לא מן התורה ולא מדרבנן. וכ"כ עוד בשו"ת פנ"י (סי' ב). וכבר תמה על הב"ח חתנו הט"ז (שם ס"ק לב) שהרי בשו"ע הנ"ל מבו' שהוא חיוב גמור. וכן תמהו עוד מהאחרונים מדברי הספרי הנ"ל שהביאו התוס'.

ובשבו"י (ח"ב סי' פה) כתב ליישב דברי הב"ח, שכיון שדברי הספרי לא הובאו בש"ס, אפשר דמש"ה לא חש לזה הב"ח. ומש"ה גם גדולי הפוסקים הראשונים השמיטו דין זה מההלכה. וכיו"ב כתב החו"י (סי' רכד), ונסתייע מדברי הירושלמי (פ"ב דפאה ה"ד) דאין למדין הלכה מן ההגדות ולא מן התוספות אלא מן התלמוד.

ואכן, כבר מהר"ם מרוטנבורג (פראג סי' עד) כתב שאין דין מעשר כספים מה"ת, אלא מנהג. וכ"כ עוד מהאחרונים.

ועפי"ז מבוארים דברי הרמ"א בהג"ה (סי' רנא ס"ג) שכתב "פרנסת עצמו קודמת לכל אדם, ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו". ומשמע שמעשר כספים אינו אלא הידור מצות צדקה, ולכן אף שבעלמא כתב הטור (סי' שלא) שאפי' עני שבישראל מוציאין ממנו מעשר עני בעל כרחו, מ"מ במעשר כספים אינו חייב.

ואמנם מרן החיד"א בברכ"י (יו"ד סי' רמט ס"ק ג) כתב לדחות דברי הב"ח, ונסתייע מדברי התוס' הנ"ל, ודחה דברי השבו"י והחו"י הנ"ל, וכתב דמה שלא נהגו להזהר בזה, היינו משום שאמרו חז"ל שהזן בניו ובנותיו נחשב לצדקה, ועל הרוב יותר מחצי הוצאות האדם הם עם בניו ולימודם וטיפולם, וכן עם קרוביו העניים. לכן לא דקדקו בזה הראשונים. ולבעלי אומנות ופועלים ששכר מלאכתם מצומצם, לא נאמרו שיעורים הללו, כי בודאי שעם בניהם וקרוביהם הם מוציאים יותר ויותר ממעשר, וזאת לפנים בישראל לא נהגו בזה אלא סוחרים ועשירים שאננו וכו' עכת"ד. וכן כתב עוד בספרו יעיר אזן (מערכת מ' אות נ"ב). ע"ש.

וע"ע בזה למו"ז מרן זיע"א בספרו שו"ת יחוה דעת (ח"ג סי' עו) שהאריך בזה וסיים בזה"ל: הנוהג להפריש מעות מעשר ממשכורתו, ומכל רווחיו, רשאי לנכות מדמי המעשר, דמי פרנסת וכלכלת בניו ובנותיו הגדולים היתרים על גיל שש שנים, ואפילו הם סמוכים על שלחנו. וכן רשאי לסייע ממעות מעשר בהוצאות נישואי בניו ובנותיו, כגון לצורך דירה ורהיטים וכיוצא בזה, כדי שיוכלו לבנות את ביתם. וכל שכן כשבניו ממשיכים לעסוק בתורה בכוללים הרבים אשר נתברכנו בהם, וכן כשבנותיו נישאות לתלמידי חכמים השוקדים באהלה של תורה, שמצוה גדולה היא לפרנסם בכבוד, וצדקה גדולה היא, והקרוב קרוב קודם. (וראה באור זרוע הלכות צדקה סימן כ"ב, כ"ג, כ"ו). ומה טוב ומה נעים שהרוצה להפריש מעשר מכל רווחיו, וממשכורתו, יתנה מראש במפורש לפני שיבוא לו הריוח או המשכורת, שיוכל לעשות במעות המעשר כל מצוה שירצה כפי ראות עיניו. ואם לא התנה כן בפירוש, יעשה התרה בפני שלשה על שלא אמר שהוא מפריש המעשר בלי נדר, ואחר שיתירו לו, יתנה התנאי הנ"ל. ע"כ.

אמנם לענין דידן, הרי נתבארו דברי הרמ"א שעני פטור מן המעשר. ומשמע שלא רק אם הוא עני כבר, פטור, אלא אף אם מחמת נתינת המעשר לא יהיה בידו כדי צרכו, הרי"ז פטור. ועיין בספר אהבת צדקה (פ"ד סעי' מח) שהביא מדברי הגרי"ש אלישיב שגם אם מתפרנס בכוחות עצמו בצמצום, ואם יתן מעשר כספים יזדקק לבריות, או שיחיה ברמת חיים הנמוכה מכדי מחסורו, פטור הוא מלתת מעשר. ע"כ. וכן מסתבר ע"פ המבואר. ועי' בזה עוד באורך בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' קא) [וע"ש שכתב דהגם שפטור מלתת מעשר, מ"מ יש ענין להפריש את המעשר, ואח"כ ליטול את המעשר לפרנסת עצמו].

ומו"ז מרן זיע"א (שם) כתב: ואם שעתו דחוקה מבחינה כלכלית, ואין ידו משגת לנהוג מעשר כספים מכל משכורתו או רווחיו, יתנה מראש שיתן המעשר רק לאחר ניכוי הוצאות ביתו. ע"כ.

אלא שאף שאין חיוב, מ"מ אם נהגתם להפריש תמידין כסדרן, ראוי לכם לעשות התרת נדרים, וכמ"ש בשו"ת הרשב"ץ (ח"ב סימן קלא) במי שנדר בעת צרה להפריש מעשר מהריוח שלו, וכעת שעתו דחוקה ופרנסתו מצומצמת, ורוצה להשאל על נדרו, והשיב, שמתירים לו על ידי פתח וחרטה ע"ש. וכן הובא בברכי יוסף (סימן רמט סק"כ) ובשו"ת רב פעלים (ח"א יו"ד סי' מה).

הגב על הנושא

לתחילת הדף