אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » מצות שהונחו תחת המיטה

מצות שהונחו תחת המיטה

שאלה:

חבילות מצות מצוה שהיו ארוזות והונחו במזוודה מתחת למטה שישנו עליה, האם מותר להשתמש בהם.

תשובה:

אבאר בקיצור את הברור לענ"ד המצות אלה ראויות אף לכתחלה למצוה, ויאכלו ענוים וישבעו ויקיימו מצות ה'.

הנה מקור הלכה זו בפסחים דף קי"ב ע"א "אוכלין ומשקין תחת המטה אפילו מחופין בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהן". והלכה זו מצינו גם בירושלמי תרומות (פ"ח ה"ג) "אסור דלא למיתן בר נש פריטין גו פומיה ותבשילא תותי ערסא".

ולכאורה יש נפ"מ להלכה בין דברי הבבלי לירושלמי, דבירושלמי לא אסרו אלא בתבשיל ובבבלי אמרו בכל אוכל ומשקה שהם פגומים ברוח רעה כשהיו תחת המטה, ומאז היה נראה בעיני דתלמודא דידן נחלק עם התלמוד ירושלמי בכל טעם איסור זה, ומה שנחלקו בזה הרמב"ם והראב"ד הוא מה שנחלקו בשני התלמודים, דהנה כתב הרמב"ם בפי"ב מהלכות רוצח הלכה ה' "ולא יתן תבשיל תחת המטה אעפ"י שהוא עוסק בסעודה שמא יפול דבר המזיק והוא אינו רואהו" והראב"ד שם תמה עליו "גם זה בירושלמי ומפרשים משום רוח רעה".

הרי לן דנחלקו הרמב"ם והראב"ד בכל טעם איסור זה אם משום רוח רעה או שמא יפול בו דבר המזיק, ולכאורה תמוהים דברי הרמב"ם לא רק ממה שמפרשים את דברי הירושלמי משום רוח רעה אלא מדברי הגמ' המפורשים בבבלי, אלא נראה ברור דהרמב"ם נקט עיקר כדברי הירושלמי בזה, ולכן לא כתב הלכה זו אלא לגבי תבשיל ולא לגבי אוכלין ומשקין (כלשון הגמ' בבבלי), וס"ל דלדעת הירושלמי אין זה משום רוח רעה דא"כ למה לא אסרו אלא בתבשיל, אלא ע"כ דכל האיסור אינו אלא משום חשש שיפול בו דבר המזיקו, וחשש זה לא שייך אלא בתבשיל דא"א להכיר אם נפל בו דבר מועט, אבל באוכלין ומשקין חיין אם יפול בהם דבר זה הרי זה ניכר בפנ"ע ויזרקנו, ונראה עוד דהרמב"ם למד שיטתו ממה דהלכה זו כתובה בירושלמי בהדי כל הלכות ה"גילוי" שכל ענינם חשש ארס נחש המזיק עי"ש. אך הראב"ד הבין שאין מחלוקת בין הבבלי והירושלמי וגם לדעת הירושלמי הוי משום רוח רעה, ועי"ש בפני משה שכתב בביאור דברי הירושלמי את שני הטעמים משום רוח רעה ומשום חשש שיפול בו דבר המזיק.

ולדרכנו נראה דלדעת הרמב"ם גם אין איסור אלא כשהאוכל מגולה אבל במכוסה אין חשש שיפול בו דבר המזיק וניחא לפי"ז דבירושלמי לא אמרו "אפילו מחופין בכלי ברזל" כמו שאמרו בבבלי, דאף בזה לשיטתייהו אזלי דרק אם הטעם משום רוח רעה אסור אפילו במחופה משא"כ אם הטעם מחשש דבר המזיק. ואף שלכאורה תמוה דהרמב"ם נקט עיקר כהירושלמי כנגד הבבלי, נראה דהרמב"ם לשיטתו נקט דכל ענין רוח רעה אינו נוהג בזמנינו וכמ"ש בלחם משנה בפ"ג ה"ב משביתת עשור וכן הוא דעת התוס' בחולין ק"ז ע"ב וביומא ע"ז ע"ב וכ"כ בשו"ת תפארת צבי סי' צ"א דהרמב"ם לשיטתו בזה עי"ש.

אמנם בשו"ע מבואר להדיא כדעת הראב"ד דביו"ד סי' קט"ז ס"ד כתב "ולא יתן תבשיל ולא משקין תחת המטה מפני שרוח רעה שורה עליהם" הרי דאף שהביא את דברי הירושלמי דהאיסור הוא בתבשיל כתב דטעמו משום רוח רעה, ובצדק כתב שם הש"ך סק"ד דאסור אף במכוסה, וע"ע שם בפת"ת סק"ה מהחיי אדם דגם באוכל חי יש איסור, וכך מסתבר להמבואר בשו"ע דהטעם משום רוח רעה ולא משום חשש נפילת דבר המזיק, ודו"ק בזה.

ומ"מ נראה דנחלקו הראשונים בהלכה זו.

והנה נחלקו האחרונים אם יש בזה איסור בדיעבד או רק לכתחלה. דעת השבות יעקב בח"ב סי' ק"ה דאין קפידה אלא שלא ליתן תחת המטה אבל אין בזה איסור בדיעבד וכך דעת הגרעק"א בהגהותיו לשו"ע שם וכ"ה בפ"ת שם סק"ד וביד אפרים, עי"ש. אמנם הגר"א החמיר בזה אף בדיעבד כמו שהביא החכמת אדם כלל ס"ח ס"ג (אמנם בספרו חיי אדם כלל ב' סעיף ב' נקט דכל שאסור משום רוח רעה אינו אסור אלא לכתחלה עי"ש).

ולכאורה יש כאן ספק ספיקא, שהרי לשיטת הרמב"ם אין כאן חשש מתרי טעמי, א' רק בתבשיל או במשקין שאם יפול לתוכן דבר המזיק אינו ניכר אסור ולא במצות, ב' לשיטתו אין איסור במה שמכוסה ואין בו חשש נפילה, ואף לשיטת הראב"ד והשו"ע דמשום רוח רעה באו עליו י"א דבדיעבד אין בזה איסור וא"כ הוי ס"ס לקולא.

ונראה עוד דלא צריך בזה דין ס"ס, אלא משום ממ"נ יש להתיר, דנראה לכאורה דהשאלה אם בדיעבד אסור או מותר תלוי בטעם האיסור, דאם משום חשש דבר המזיק ודאי שאסור גם בדיעבד אבל אם משום רוח רעה אין בו איסור אלא לכתחלה כמ"ש השבות יעקב דלא מצינו רוח רעה שאוסר בדיעבד, ולפי"ז בני"ד מותר ממ"נ דאם משום חשש דבר המזיק הלא בני"ד שהמצות ארוזות, ועוד דלא הוי תבשיל אין בו איסור כלל, ואם משום רוח רעה אין בו איסור בדיעבד.

אך באמת מבוארת שיטת הגר"א דאף ברוח רעה יש איסור בדיעבד, אך מ"מ נראה להתיר משום ס"ס כנ"ל. ובפרט שגם בשיטת הגר"א נראה במקורות רבים דגם הגר"א לא החמיר אלא לעצמו אך לא לאחרים. כי מעיקר הדין לא אסר, עיין בכתר ראש אות פ' שכתב "מו"ר הגר"א החמיר מאד באוכלין ומשקין שתחת המטה אפילו מה ששהה שעה קלה, אך לאחרים הקיל", וכך ראיתי בדרכי תשובה סי' קט"ז ס"ק לה שהביא כן מספר שערי רחמים, עי"ש.

ועוד צד יש להקל בזה, לפי מה שכתב בשו"ת התעוררות תשובה ח"א סי' ר"כ דאם האוכל צרור וחתום מותר אף לכתחלה להניחו תחת המטה ועדיף מכיסוי בעלמא, ואף שבשו"ת רב פעלים ח"ב יו"ד סי' י"ג אסר אף בזה, מ"מ דברי ההת"ת חזי לאצטרופי.

ונראה עוד דבליל פסח המשומר מן המזיקין יש להקל בכל ענין זה דרוח רעה, וכבר ידוע בשם הגר"פ עפשטיין זצ"ל דבליל פסח מותר להניח אוכלין תחת המטה כיון דלילה זה משומר מן המזיקין וכן העיד בנו בשמו בקובץ תורני אוצרות ירושלים סימן רנ"ח, ואף שדבריו מתייחסים להנחת האוכל תחת המטה בליל פסח, נראה לכאורה דה"ה דמותר לאכול בליל הסדר אוכל שהונח לפני כן תחת המטה ובפרט מצת מצוה המיוחד לליל הסדר והוי מיכלא דאסוותא, כידוע.

ומשום כל הלין טעמי נראה ברור להקל בשעה"ד ובהפסד מרובה ובפרט לאחר שכתב בשו"ת תפארת צבי להגה"ק ר' צדוק הכהן בסי' צ"א דבזה"ז יש להקל בזה דרוח רעה זו אינו מצוי בינינו, ויש לסמוך עליו אף שלא בשעת הדחק.

ביקרא דאורייתא

אשר וייס

הגב על הנושא

לתחילת הדף