אתה נמצא כאן: דף הבית » מנהגים » מקור מנהג חטיפת אפיקומן

מקור מנהג חטיפת אפיקומן

בגמרא במסכת פסחים (קט ע"א) נאמר "תניא, רבי אליעזר אומר חוטפים מצות בלילי פסחים, בשביל תינוקות שלא ישנו". בדברי הראשונים מצינו פירושים שונים לדברי רבי אליעזר. רש"י שם והראב"ד (הל' חמץ ומצה פ"ז ה"ג) מפרשים שאוכלים את המצה בחטיפה, כלומה ממהרים לאכול אותה לפני שהתינוקות [הילדים] ירדמו. הרשב"ם מפרש שחוטפים את המצות מיד התינוקות אחרי שאכלו מעט, כדי שלא יאכלו כדי שבעם ויירדמו. ואז יבחינו התינוקות בשינויים שאנו עושים בלילה זה, ויתעוררו לשאול שאלות. עוד מפרשים רש"י והרשב"ם שצריך לחטוף את המצה מעל השולחן, כלומר לסלק את הקערה עם המצות אחר התחלת הסדר, לפני שאלת מה נשתנה, כדי לעורר את הילדים לשאול מדוע הסירו את הקערה לפני שאכלו ממנה. לביאורים אלו אין מקור למנהג גניבת האפיקומן.

המנהג הקדום חטיפת המצות של האנשים הגדולים האחד מחברו כדי שהתינוקות לא יירדמו

ביאור נוסף לדברי רבי אליעזר הובא ברמב"ם והוא המקור למנהג גניבת האפיקומן. הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פ"ז ה"ג) מפרש שרבי אליעזר סובר שהאנשים היושבים בסדר הפסח צריכם לחטוף מצות זה מזה, כדי לעורר את תמיהתם של הילדים. וכעין זה כתב המאירי (פסחים שם) שיש להתעסק במצות בדרך המייה וחטיפה זה מזה כדי שישתעשעו התינוקות בכך, ולא יבאו לידי שינה, ויתעוררו למה שרואים וישאלו ויחקרו מה נשתנה וכו' עד שנבוא לספר בענין מצוות ליל הסדר. ורבנו יהונתן מלוניל (שם) פירש שאנו חוטפים מצות זה מזה בדרך שחוק, ויש בכך קצת חיבוב מצוה בעבור התינוקות שלא ישנו וישאלו בלילה ההוא. והמהר"ם חלאווה (פסחים שם) פירש "גוזלים זה מיד זה לשמחה, כדי שישאלו התינוקות ולא ישנו", וזהו המקור למנהג המקובל של חטיפת האפיקומן.

מנהג קדום נוסף הגדולים חוטפים את המצות מהתינוקות

מנהג מחודש שהגדולים יחטפו את המצות מידיהם של הקונים, הובאו בחידושי רבנו יהונתן מלוניל (שם) שפירש בגמרא (שם) שהגדולים 'חוטפים את המצות מיד התינוקות לשחק בהם'. מנהג זה הובא בספרו של רבי שלום מנוישטט רבו של המהרי"ל שכתב (מנהגי מהר"ש מנוישטט סימן נ אות א) "דרש מורינו ה"ר שלום מה שיכול לעשות שינוי לתינוקות כדי שישאלו כזה הוא משובח, כגון לחטוף מהן מה שיש לפניהן, וכיוצא בזה, מפני שהקטן מתאוה לזה". והובאו הדברים בשינוי לשון בספר מנהגי המהרי"ל (סדר ההגדה אות לז) "מהר"ש דרש דכל שנויים שיוכל לעשות כדי שישאלו התינוקות יעשה ומשובח הוא, כגון לחטוף מה שבידו וכהאי גוונא, דהקב"ה מתאוה ליה".

המנהג החדש הנוהג במאות השנים האחרונות חטיפת המצות ע"י הילדים הקטנים

ברבות השנים המנהג השתנה המנהג במקצת, ובמקום הנוהג הקדום שהאנשים המבוגרים חוטפים את המצות האחד מחבירו, החלו לנהוג שהילדים והתינוקות גונבים את המצות מהמבוגרים, וכך כותב בעל החק יעקב על השו"ע (סי' תע"ב סק"ב) 'נתפשט המנהג שהתינוקות חוטפין האפיקומן על פי הגמרא (פסחים ק"ט ע"א) חוטפים אפיקומן בלילי פסחים בשביל התינוקות שלא ישנו', וכ"כ בהוספות מכתב יד המחבר לסידור רבי יעקב מעמדין -היעב"ץ (שער המפקד, שער שני, שער השיר –סדר הגדה, נתיב ה')  "מה שנוהגין אצלנו האשכנזים שהילדים גונבים האפיקומן יש לו סמך בגמרא (פסחים קט ע"א)  חוטפין מצה בלילי פסחים". המנהג הובא בבאר היטב על השו"ע (שם סקי"ט). ובספר נוהג כצאן יוסף (דיני ליל פסח אות ד') כתב "אין לבטל המנהג שנערים גונבים אפיקומן".

טעם נוסף למנהג זה הובא בספר ויגד משה (סי' יח אות ט') שהדבר מסייע למסובים לזכור לאכול אפיקומן בגמר הסעודה כי התינוקות מצפים שיפדו מהם ועל ידי כך יזכירו למסובים לאכול. ובספר מכתב סופר (בהקדמה) כתב בדרך רמז, על פי מה שנאמר על שעת יציאת בני ישראל ממצרים (שמות יא ז) "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו", וידוע שבעיר שאין הכלבים נובחים מצויים בו הגנבים, לפי שהכלבים שומרים מפני הגנבים, כמו שאמרו בגמרא (פסחים קיג ע"א) שאין לגור בעיר שאיו בו כלבים שנובחים ומבריחים גנבים, לכן בליל פסח נוהגים לחטוף האפיקומן זכר לגנבים שהיו במצרים, כשלא נבחו הכלבים. ובספר מילי דאבות (ח"ג סי' יג) כתב שיש כוונה עמוקה בכל ענין אפיקומן וגניבתה.

המתנגדים למנהג הנוהג כיום

יש שהתנגדו למנהג זה. בספר מקור חיים (סי' תעז סק"א) לרבינו בעל ה'חוות יאיר' כתב "מנהג שהתינוקות גונבים האפיקומן, הוא לחבב המצוה, ומ"מ יש פנים למחות ולבטל המנהג". וכך משמע קצת מכך שהמשנה ברורה לא הביא את המנהג לחטוף את האפיקומן. ובספר מאורי אור[1] כתב "מה שגונבים התינוקות האפיקומן הוא בדוי והבל, ובגויים נשמע שהיהודים מלמדים ילדיהם לגנוב, זכר ליציאת מצרים, וינצלו, על כן המונע משובח", והובאו הדברים באורחות חיים להרב ממונקאטש (סי' תע"ב סקי"ט) בשם הספר מאורי אור.

ואף למעשה, מצינו גדולי ישראל שנמנעו מלנהוג במנהג זה. בבית הגר"ח מבריסק (ראה הגדת בית הלוי) לא נהגו לגנוב את האפיקומן, וכך גם בבית מרן ה'חזון איש' ובבית מרן בעל ה'קהילות יעקב' נהגו שלא לגנוב את האפיקומן כמו שכתב מרן רבי חיים קנייבסקי, שזה מרגיל לגניבה[2]. גם הספרדים לא נהגו במנהג זה של גניבת האפיקומן. על הנמנעים מלנהוג במנהג זה נמנים גם אדמור"י ליובאויטש, וחסידויות נוספות שהקפידו שלא לגנוב את האפיקומן.


[1] . מחבר ספר מאורי אור הוא רבי אהרן וירמש שכיהן כראש ישיבה בעיר מיץ אחרי השאגת אריה. אמנם יש לציין שרבי יעקב חיים סופר במכתב ברכה שכתב לספר בנין אפרים (להרב אפרים פישל שטיין) עמ' ו-ז הביא ראיות רבות לכך שהרב וירמש תקף רבים ממנהגי ישראל הקדומים שמקורם בהררי קודש כגון כפרות הליכה בכיסוי ראש ועוד. מראי מקומות למאמרים אודותיו ראה גם בירחון אור ישראל [מונסי] גליון לא [ח ג] בתגובות -הערות שונות על גליון ל' מהרב יצחק טסלר. וראה מאמרו של הרב משה קטן ארשת ח"ב עמודים 192-191

[2] . דינים והנהגות ממרן החזון איש שנכתבו מפי הגר"ח קנייבסקי, ע"י רבי אליהו מן הובאו בספר מעשה איש חלק ה' עמ' יט, ובארחות רבינו ח"ה עמ' קח אות סט

הגב על הנושא

לתחילת הדף