אתה נמצא כאן: דף הבית » מאמרים » משמעות הביטוי "צור" במקרא ובמדרש על פי רש"י

משמעות הביטוי "צור" במקרא ובמדרש על פי רש"י

פתיחה

בדברי הנביאים קיימות נבואות על "צור", בכתיב מלא, ועל "צר" בכתיב חסר. בניגוד לרוב מפרשי המקרא, שברור מפירושיהם שהם הבינו שדברי הנביאים עוסקים בצור העיר הסמוכה לצידון[1], בגמרא ובמדרשים נראה שניתנה משמעות רחבה הרבה יותר לנבואות על צור, והן מתפרשות כנבואות לעתיד לבוא, העוסקות בגאולת ישראל ובנקמת ה' במלכות אדום. בפירושי רש"י נראית לכאורה אי עקביות בנקודה זו: לעיתים רש"י מפרש את הביטוי צור כעוסק בעיר צור שבלבנון, ולעיתים הוא מפרשו כעוסק במלכות אדום.

צור בגמרא ובמדרש

א. מימרא דצור וירושלים: הגמרא במסכת מגילה (ו, א) עוסקת במלכות אדום וביחסי הכוחות בינה לבין ישראל. וכך נאמר שם: "אמר רבי אבהו… ועקרון תעקר (צפניה ב, ד) – זו קסרי בת אדום, שהיא יושבת בין החולות, והיא היתה יתד תקועה לישראל בימי יוונים. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום היו קורין אותה אחידת מגדל שיר. אמר רבי יוסי בר חנינא, מאי דכתיב (זכריה ט, ז) וַהֲסִרֹתִי דָמָיו מִפִּיו וְשִׁקֻּצָיו מִבֵּין שִׁנָּיו וְנִשְׁאַר גַּם הוּא לֵאלוקֵינוּ [וְהָיָה כְּאַלֻּף בִּיהוּדָה וְעֶקְרוֹן כִּיבוּסִי], והסירותי דמיו מפיו זה בית במיא שלהן, ושקוציו מבין שיניו זה בית גליא שלהן, ונשאר גם הוא לאלוקינו אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבאדום. והיה כאלוף ביהודה ועקרון כיבוסי – אלו תראטריות וקרקסיות שבאדום שעתידין שרי יהודה ללמד בהן תורה ברבים. אמר רבי יצחק… עקרון תעקר – זו קסרי בת אדום שהיא היתה מטרופולין של מלכים, איכא דאמרי דמרבי בה מלכי ואיכא דאמרי דמוקמי מינה מלכי. קיסרי וירושלים, אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן אל תאמן. ישבו שתיהן, אל תאמן. חרבה צור וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה צור, תאמן, שנאמר 'אמלאה החרבה' (יחזקאל כו, ב) – אם מליאה זו חרבה זו, אם מליאה זו חרבה זו. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא, ולאום מלאום יאמץ" (בראשית כה, כג).

"קיסרי" – מלכות אדום, ו"ירושלים" – מלכות ישראל, שקולות כביכול על גבי כפות המאזנים, ולא יתכן ששתיהן תהיינה בגדולתן: כשהאחת עולה בהכרח תיפול השניה. הגמרא מביאה כמקור לדרשה זו את הפסוק ביחזקאל (שם): בֶּן אָדָם יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלִַם הֶאָח נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה וכו'. על פי דברי הגמרא צור האמורה בנבואת יחזקאל מתייחסת למלכות אדום, ועל כן הגמרא מכנה אותה בשם "קיסרי" שהיתה עיר רומאית בצפון ארץ ישראל, והיא מבטאת את חוזקה של אדום על ישראל. רש"י בפירושו לפסוק השני שמביא רנב"י (בראשית שם) מביא גמרא זו, אך נראה שבמקום הביטוי "קיסרי וירושלים" הוא גרס בגמ' "צור וירושלים": "ולאם מלאם יאמץ – לא ישוו בגדולה, כשזה קם זה נופל; וכן הוא אומר "אמלאה החרבה" – לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלם"[2].

ב. מימרא דרבי אליעזר:

ישעיהו פרק כג: "מַשָּׂא צֹר, הֵילִילוּ אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ כִּי שֻׁדַּד מִבַּיִת מִבּוֹא מֵאֶרֶץ כִּתִּים נִגְלָה לָמוֹ. דֹּמּוּ יֹשְׁבֵי אִי סֹחֵר צִידוֹן עֹבֵר יָם מִלְאוּךְ… כַּאֲשֶׁר שֵׁמַע לְמִצְרָיִם יָחִילוּ כְּשֵׁמַע צֹר. עִבְרוּ תַּרְשִׁישָׁה הֵילִילוּ יֹשְׁבֵי אִי. הֲזֹאת לָכֶם עַלִּיזָה מִימֵי קֶדֶם קַדְמָתָהּ יֹבִלוּהָ רַגְלֶיהָ מֵרָחוֹק לָגוּר. מִי יָעַץ זֹאת עַל צֹר הַמַּעֲטִירָה אֲשֶׁר סֹחֲרֶיהָ שָׂרִים כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי אָרֶץ" וכו'.

בדומה לדברי הגמרא המזהה את צור עם אדום, גם במדרש נאמר ש'כל צֹר הכתובה חסר – במלכות אדום הכתוב מדבר'. וכך כתוב בבראשית רבה סא, ז: "מי יעץ זאת על צור המעטירה וגו', אמר רבי אליעזר, כל צור שכתוב במקרא מלא בצור מדינה הכתוב מדבר, חסר – ברומי הכתוב מדבר". ובדומה לזה בפסיקתא דרב כהנא פרשה ז: "ר' לוי חתניה דר' זכריה בשם ר' ברכיה אמר, 'כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור' – אמר ר' אליעזר כל צור מלא במקרא בצור המדינה הכתוב מדבר, וכל צֹר חסר במקרא ברומי הרשעה הכתוב מדבר". מימרא זו של רבי אליעזר מובאת במדרשים נוספים בסגנונות שונים.

צור בפרשנות רש"י

הגמרא והמדרש מכוונים לכאורה להוראה אחת של הביטוי 'צֹר', שהיא מלכות אדום, רומי. לפי זה מימרא דצור וירושלים במסכת מגילה מיישמת את המימרא דרבי אליעזר 'כל מקום שנאמר צֹר חסר ברומי הרשעה הכתוב מדבר'. כלומר, שתי המימרות מייחסות את הנבואות על צור לרומי, לבני אדום, ואין הבדל ביניהן. רש"י, בניגוד למפרשי מקרא אחרים שפרשו בדרך הפשט באופן אחר, מפרש נבואות לפי עקרון זה המבואר הגמרא והמדרש, והוא אכן מפרש נבואות רבות שנאמרו אודות צור על אודות בני עשו, מלכות אדום, ושלטון רומי והנצרות. הוא מביא בפירושו את מימרא דרבי אליעזר, וגם את דברי הגמרא במסכת מגילה אודות "צור וירושלים".

אך נראה שלשיטת רש"י קיים הבדל מהותי בין שתי המימרות, והוא בנה את שיטתו על יסוד הגמרא ולא על יסוד המדרש. בפירוש רש"י על ישעיהו (שם פס' ה) מובאת המימרה של רבי אליעזר[3]: "כאשר שמע. כאשר שמעו על מצרים שהבאתי עליהם עשר מכות, וסופן טבעו בים: יחילו כשמע. יבהלו השומעים כשיצא שמע צור, כי גם מכותיה של צור יהו דוגמת אותן מכות… וטבח גדול בארץ אדום (שם לד, ו) כנגד מכות בכורות. השיטה הזאת אם צור זו היא אדום, רומי; ואם צור ממש, לפי שכסה אותה הים הוא אומר עליה 'כאשר שמע למצרים'. ואומר אני, שכל העניין מדבר בצור העיר, שהרי סמך לה צידון". עכ"ל. לפי המדרש הנבואה עוסקת במכות שייכה ה' לעתיד לבוא את אדום היא רומי. אך על פי דרך הפשט רש"י קובע שמדובר על העיר צור, והוא חולק על מימרא דרבי אליעזר, בטענה שלפי העניין אין הנבואה עוסקת באדום לעתיד לבוא למרות שנאמר בנבואה צֹר בכתיב חסר. נמצא אם כן, שרש"י אינו מפרש נבואה זו על פי העיקרון של המימרא דרבי אליעזר. לעומת זאת כבר כתבנו שרש"י בפירושו לבראשית מביא את דברי הגמרא במסכת מגילה לפיה הביטוי "אמלאה החרבה" שנאמר ביחזקאל על צֹר מכוון על מלכות אדום. אכן ביחזקאל כתוב צֹר בכתיב חסר, ועל כן מימרא זו מתאימה לכאורה למימרא דרבי אליעזר, ש'כל מקום שנאמר צֹר חסר ברומי הכתוב מדבר'.

קשיים בפירושי רש"י

א. בתהילים מה, יא-יג נאמר: "שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ. וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ, וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ. וּבַת צֹר בְּמִנְחָה פָּנַיִךְ יְחַלּוּ, עֲשִׁירֵי עָם". נבואה זו עוסקת בשכרה של ה'בת', עם ישראל, לעתיד לבוא. הפסוק אומר שבת צור תביא מתנות לבת ישראל. רש"י מפרש: "ובת צור במנחה פניך יחלו… ובשכר זה תזכי שיביא לך עשו הרשע אשכרים ודורון, אותם שהם עכשיו עשירי עם". 'בת צור' רומזת על בני עשו הרשע לכאורה על פי מימרא דרבי אליעזר, שצֹר שבמקרא חסר הרי הוא רומי. מדוע פירש כן בתהילים, אחר שבפירושו לישעיה כג, ה חלק על מימרא זו?

         ב.         בתהילים מח, ח נאמר: "ברוח קדים תשבר אניות תרשיש". זהו מזמור העוסק בשבר שישבור ה' את צבא גוג ומגוג לעתיד לבוא. רש"י שם מפרש: "ברוח קדים. הוא לשון פורענות, שהקדוש ברוך הוא נפרע בו מן הרשעים כְּמה שנאמר ויולך ה' את הים ברוח קדים וגו' (שמ' יד, כא), וכן בצוֹר רוח הקדים שברך בלב ימים (יחזקאל כז, כו), כרוח קדים אפיצם לפני אויב (יר' יח, יז; ראה מכילתא בשלח ויהי ד): אניות תרשיש. הם שכיני צור, היא אפריקיא, ומאדום היא". עכ"ל. שתי תמיהות כאן: וכי צור מאפריקא היא? ועוד, דברי רש"י כאן שצור מאדום היא לכאורה הם על פי מימרא דרבי אליעזר, והרי רש"י בישעיה אינו מסכים בפירוש הפשט עם מימרא זו?

          ג.          בישעיה כג, י נאמר "עברי ארצך כיאור בת תרשיש אין מזח עוד". ופירש רש"י: "את בת תרשיש. צור היושבת בים תרשיש: אין מזח עוד. אין לך עוד חוזק". בדניאל י, ו כתב רש"י שֶים תרשיש הוא ימה של אפריקא, ולפי זה צור היושבת בים תרשיש יושבת באפריקא; ושוב קשה, הרי צור אינה באפריקה!

         ד.         בישעיה כג, יא, נאמר "משא דוּמה", ורש"י מפרש ש'דוּמה' היא 'אדום'. וז"ל רש"י: דוּמה. היא אדום, וכן הוא אומר מי כצור כדוּמה בתוך הים" (יחזקאל כז, לב). רש"י מביא ראיה לכך ש'דוּמה' היא 'אדום' מפסוק ביחזקאל שבו הביטוי 'דוּמה' צמוד ל'צור'. כיון שעל 'צור' אנו יודעים שהיא 'אדום', ניתן ללמוד מן הפסוק 'מי כצור כדומה' שגם 'דוּמה' היא 'אדום'. אם כן, גם כאן מפרש רש"י ש'צור' שבדברי הנביא היא אדום. לכאורה רש"י הולך בזה בשיטת מימרא דרבי אליעזר, שמזהה בין צֹר לרומי. אלא שיש כאן קושי, מפני שביחזקאל נכתב "צור" בכתיב מלא, ולפי מימרא דרבי אליעזר במקרים אלו הכוונה לצור המדינה, וכיצד נקט רש"י בפשטות שצור זו היא אדום, עד כדי כך שהוכיח מכאן שדוּמה, כצור, היא מלכות אדום? גם לפי העניין שם צור שעליה מדבר יחזקאל היא צור הסמוכה לצידון, ואילו רש"י הנ"ל בישעיה כג, ה כתב, בניגוד לשיטת המימרא דרבי אליעזר, ש'צור' הסמוכה בפסוקים לצידון איננה רומי!

         ה.         בישעיה כג, יח נאמר: וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לַה' לֹא יֵאָצֵר וְלֹא יֵחָסֵן כִּי לַיֹּשְׁבִים לִפְנֵי ה' יִהְיֶה סַחְרָהּ לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק. רש"י: קדש לה'. עתידים צדיקים לבוז אותה כשיבא מלך המשיח: לא יאצר. להיות אוצר למלכיה: ולא יחסן. לא ינחילוה לבניהם: ולמכסה עתיק. למלבושי נוי. עתיק- משובח, כמו דבר עתק". הפסוק מבטיח שעושרה של צֹר המוזכרת בפסוק יז לא יינתן בבית האוצר של מלכיה, ולא יורישוה מלכיה לבניהם, אלא 'עתידים צדיקים לבוז אותה כשיבוא מלך המשיח'. משמעותה המילולית של הנבואה היא שבאותה תקופה תהיה צור עשירה מאוד כנאמר בפסוק יז, ועושרה יינתן אז ליושבים לפני ה'. העיר צור הסמוכה לצידון אינה עיר עשירה במיוחד כיום, ואם כן המציאות אינה מתאימה למשמעות הנבואה. רש"י בפירושו לשיר השירים (ח, יב) מרחיב את ייעודה של נבואה זו, ולומד ממנו שהאומות המשעבדות בישראל ישלמו לישראל 'פיצויים' לעתיד לבוא[4]. כלומר, לפי פירושו של רש"י מדובר כאן על אדום[5], ולא על העיר צור הסמוכה לצידון. עולה מכך לכאורה שרש"י מבאר את הפסוק לפי העיקרון שהונח במימרא דרבי אליעזר, שצֹר היא רומי. וקשה, הרי רש"י עצמו בפרק זה עצמו לא קבל את מימרא דרבי אליעזר, וקבע שכל העניין מדבר בצור העיר ולא ברומי, ותמוה מאוד שבסוף הפרק פירש שהפסוק מנבא על אדום!

          ו.          בישעיה כו, ה על הפסוק "כי השח יושבי מרום", כתב רש"י "יושבי מרום – צור ורומי ואיטליא". מדוע קשר רש"י את 'צור' אל רומי ואיטליה, בעוד שהוא אינו מסכים עם מימרא דרבי אליעזר בפירוש 'צֹר' על רומי?

          ז.          ביחזקאל כו, ב, נאמר "תחת אשר אמרה צֹר על ירושלים האח אמלאה החרבה". הגמרא כאמור מפרשת את הביטוי צר שבפסוק על מלכות אדום, אך קיים קושי לפי דברי רש"י בישעיה שצור הסמוכה לצידון אינה רומי. בפסוק זה מדובר על צור הסמוכה לצידון שעליה עלה נבוכדנצר, וכיצד הגמרא מפרשת את זה על מלכות אדום?

         ח.         ביחזקאל כז, לב נאמר "ונשׂאו אליך בניהם קינה וקוֹננו עליך מי כצוֹר כדֻמה בתוֹך הים". מרש"י עולה כי דוּמה היא 'אדום' שכתב  "ונשאו אליך בניהם – בנְהִי שלהם. כדוּמה – כך שם ראשי אדום, כעניין שנאמר משא דוּמה (ישעיה כא, יא)". דווקא כאן נאמר בפסוק "צור" בכתיב מלא, שעליה נאמר במימרא דרבי אליעזר "וכל צור שנאמר מלא בצור המדינה הכתוב מדבר", וכיצד זה רש"י קושר אותה אל אדום?

         ט.         רש"י בזכריה ט, ד כותב שביחזקאל נאמר שה' יעלה את הים על צור, וכוונתו למה שנאמר ביחזקאל כו, יט "בהעלות עליך את תהום וכיסוך המים הרבים". לכאורה עולה מכאן, שרש"י סובר שפסוק זה שביחזקאל מנבא על העתיד לבוא לימות המשיח. אלא שביחזקאל רש"י מפרש זאת על אירוע בעבר: "בהעלות עליך את תהום – … בתחילה נתנה ביד נבוכד נצר, וסוף עלה הים וטבעה[6]".

          י.          בזכריה פרק ט, נאמר על צור: מַשָּׂא דְבַר ה' בְּאֶרֶץ חַדְרָךְ וְדַמֶּשֶׂק מְנֻחָתוֹ כִּי לה' עֵין אָדָם וְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וְגַם חֲמָת תִּגְבָּל בָּהּ צֹר וְצִידוֹן כִּי חָכְמָה מְאֹד. וַתִּבֶן צֹר מָצוֹר לָהּ וַתִּצְבָּר כֶּסֶף כֶּעָפָר וְחָרוּץ כְּטִיט חוּצוֹת. הִנֵּה ה' יוֹרִשֶׁנָּה וְהִכָּה בַיָּם חֵילָהּ וְהִיא בָּאֵשׁ תֵּאָכֵל. תֵּרֶא אַשְׁקְלוֹן וְתִירָא וְעַזָּה וְתָחִיל מְאֹד וְעֶקְרוֹן כִּי הוֹבִישׁ מֶבָּטָהּ וְאָבַד מֶלֶךְ מֵעַזָּה וְאַשְׁקְלוֹן לֹא תֵשֵׁב. ומפרש רש"י: צור וצידון. גם המה בנותיה, אע"פ שחכמה מאד, שנתחכמה מאד, וסבורה להיות לעולם גברת בחכמתה (ע"פ יש' מז, ז): ותבן צור מצור לה. ואומרת מי יורדיני לארץ (ע"פ עובדיה פס' ג): ותצבר כסף כעפר. ומתהללת בעושרה: וחרוץ. מין מראית זהב. הנה ה'. שהוא שליט על כל: יורישנה. לשון "מוריש ומעשיר" (שמ"א ב, ז): והכה בים חילה. והבליע בתוך ימים ממונה; יעלה עליה את הים ויטבענה, כמו שאמר יחזקאל: תרא אשקלון. את מפלת צור, ותירא, ועקרון אף היא תירא: כי הוביש מבטה. שהיתה נשענת על צור, שהיתה ראש לבני עשו; ועקרון אף היא לאדום, כמו שאמרו רבותינו במסכת מגילה. ותחילה היתה מִשֶל פלשתים".

רש"י כותב בפירושו לפסוק זה שני ביטויים אודות צור: "סבורה להיות לעולם גברת בחכמתה" ו"אומרת בלבבה מי יורדיני ארץ". ביטויים אלו מכוונים למלכות אדום. רש"י בפירושו למשלי (ל, לא) מסב את הביטוי "סבורה להיות לעולם גברת" על מלכות אדום, שכן כתב רש"י שם: "וכן, דרך הנשר. זו בבל, הנשר הגדול ארך האבר: נחש. זו מדי: דרך אניה בלב ים. זו יון שהיא קלה בגזירותיה: דרך גבר בעלמה. זו אדום[7] שהיא אמרה לעולם אהיה גברת"[8]. את הביטוי "אומרת בלבבה מי יורידני ארץ" נטל רש"י מנבואת עובדיה על אדום: "זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ שֹׁכְנִי בְחַגְוֵי סֶּלַע מְרוֹם שִׁבְתּוֹ אֹמֵר בְּלִבּוֹ מִי יוֹרִדֵנִי אָרֶץ". והגם שבנבואה נאמר צֹר בכתיב חסר, מ"מ יש להקשות, כמו שרש"י עצמו מקשה, על מימרא דרבי אליעזר בפירושו לישעיה – כיצד זה מפרש רש"י את הנבואה על אודות מלכות אדום, בעוד שבנבואה מוזכרת צֹר בסמיכות אל צידון?

        יא.        בזכריה י, יא נאמר: וְעָבַר בַּיָּם צָרָה וְהִכָּה בַיָּם גַּלִּים וְהֹבִישׁוּ כֹּל מְצוּלוֹת יְאֹר וְהוּרַד גְּאוֹן אַשּׁוּר וְשֵׁבֶט מִצְרַיִם יָסוּר. ופירש רש"י: "ועבר בים צרה. ותעבר צרה בצור היושבת בתוך הים, והיא ראש לאדום: והכה. הקדוש ברוך הוא, אשר הוא המכה, יכה בים גלים רבים, להשקיע את צור: כל מצולות יאור – היא מצרים". רש"י מפרש את הנבואה לעתיד לבוא, ומשמעות דבריו היא שבימות המשיח ישקע ד' את 'צור' בים, ויוביש את 'מצרים'. בפסוק עצמו לא נאמר הביטוי 'צור'. נראה שכוונת רש"י לומר שהפסוק מנבא על הכנעת בני אדום ובני ישמעאל – שהם 'צור' ו'מצרים'. האם כוונת רש"י לומר שהים יעלה על צור הסמוכה לצידון, או שמא על רומי? בכל אופן, גם כאן צריך לבאר מדוע נקט רש"י את הכינוי 'צור' בנוגע לאדום לעתיד לבוא, בעוד שהוא עצמו לא קיבל את העיקרון של מימרא דרבי אליעזר.

        יב.        במיכה ז, יב, מובא הביטוי "עיר מצור". וז"ל רש"י: "ערי מצור – היא כמו "מי יובילני עיר מצור" וגו' (תהילים ס,יא), דאמרינן במדרש 'אלה הדברים' (דב"ר א,טז): זו רומי; וכן הוא אומר "ותבן צֹר מצור לה" וגו' (זכריה ט,ג)". רש"י מפרש אם כן ש'עיר מצור' היא רומי, שהיא עיר בצורה. רש"י מסייע פירוש זה ממה שנאמר בזכריה ט, ג "ותיבן צֹר מצור לה". עולה מזה, שרש"י מפרש את המילה 'צֹר' שבנבואת זכריה על העיר רומי, בעוד שהוא עצמו לא הסכים עם העיקרון של מימרא דרבי אליעזר בענין זה. זה קשה במיוחד לאור העובדה בפרט שבפסוק שלפני הפסוק "ותבן צֹר מצור לה" שרש"י הביא, סמך הנביא את צֹר לצידון – " צֹר וְצִידוֹן כִּי חָכְמָה מְאֹד", ורש"י בישעיה כג, ה קבע שבמקום שבו צֹר סמוכה לצידון לא יתכן שמדובר על רומי.

 

קושיות על מימרא דרבי אליעזר:                       א. אברבנאל מקשה על מימרא דרבי אליעזר: "ואין דעתי נוחה בזה, שבירמיה וביחזקאל, בנבואה הזאת עצמה, בהיותה אחת ומתדבקת, תמצא צור פעמים מלא ופעמים חסר". כלומר, העיקרון שקובע המדרש שצור בכתיב מלא וצר בכתיב חסר אינן זהות, מוקשה לאור איזכורן בנבואה אחת שהקשרה הוא אחד.

         ב.         קושיית רש"י על מימרא דרבי אליעזר, כיצד ניתן לומר שמדובר בפסוק על רומי, אדום, בזמן שכל הפרשה מוכיחה שמדובר על צור הסמוכה לצידון.

          ג.          עוד יש להקשות על העיקרון שנאמר במימרא דרבי אליעזר, שכל שצור שבמקרא חסר ברומי הכתוב מדבר, מכך שנאמרו בנ"ך פעמים רבות הביטוי 'צֹר' במקומות שברור מעל לכל ספק שאין מדובר ברומי. כך במקומות שמדובר על חירם מלך צֹר בתקופת דוד ושלמה – מובא בכתיב חסר[9].

ביאור העניין ויישוב הקושיות

אין התאמה בין מימרא דצור וירושלים דמגילה ו, למימרא דרבי אליעזר: בניגוד למה שנראה בהשקפה ראשונה שמימרא דרבי אליעזר ומימרא דצור וירושלים זהות בתוכנן, בדיקה זהירה מעלה שיש ביניהן הבדל יסודי. לפי מימרא דרבי אליעזר 'צֹר' היא העיר רומי. אין הכוונה באופן כללי למלכות אדום אלא לעיר רומי עצמה, באופן פרטני ומסוים. יתכן שקבלה היא בידו של רבי אליעזר, וייתכן שהוא פירש "צֹר' במובן שונא ואוייב, או מלשון חומה בצורה, כלומר שרומי היא העיר הבצורה של אדום. מ"מ, 'צֹר' היא מילה נרדפת לעיר רומי.

לפי מימרת "צור וירושלים" שבמגילה ו ע"א, נבואות 'צור' הן נבואות על העיר צור הסמוכה לצידון. אך, כיון שהיא היתה עיר הראש של מלכות אדום, ממילא, הנבואות עליה מתייחסות למלכות אדום בכללותה. לפי זה, יש הבדל מהותי בין מימרא דרבי אליעזר לבין מימרא דמגילה דף ו "צור וירושלים". מימרא דרבי אליעזר קובעת שהמילה 'צֹר' בכתיב חסר, פירושה 'רומי'. זהו 'סוד' שהסתיר הנביא בדבריו. מימרא דמגילה דף ו "צור וירושלים" אינה מבוססת על 'סוד' זה, אלא על עובדה שהיתה ידועה לגמרא, שצור, שבתחילתה היתה עיר כנענית, הפכה במשך הזמן לעיר חשובה לבני אדום. כך מפרש רש"י במגילה ו.: "והסירותי דמיו מפיו וגו' – גבי צור כתיב, שהוא ראש לאדום". כלומר, הנבואות על צור וצידון הן למעשה על אדום – משום שצור היא עיר ראשית לבני אדום. רש"י בזכריה מחדש חידוש גדול. סבורים היינו ש"ראש לאדום",  מזוהה עם אזורים בדרום הארץ, הר שעיר, ארץ אדום, ושלאחר מכן הם עברו לרומי. משום כך אנו מזהים את רומי עם אדום. רש"י בזכריה מחדש שחלק מהעם האדומי התיישב בתקופה קדומה ביותר בעיר צור הסמוכה לצידון. העיר צור הפכה להיות עיר הראש לאדום. וכך לשונו של רש"י בזכריה פרק ט, "…צור, שהיתה ראש לבני עשו; ועקרון אף היא לאדום, כמו שאמרו רבותינו במסכת מגילה (דף ו,א). ותחילה היתה מִשֶל פלשתים".  משום כך, למרות שרש"י אינו מסכים עם מימרא דרבי אליעזר בפירוש פרק כג של ישעיה, גם הוא מפרש במקומות רבים נבואות על צור כנבואות על אדום משום שכאמור, צור היא עיר הראש לאדום[10].

מלבד זאת, רש"י מכנה את קרתגו שבאפריקה בשם צור. יש לבאר זאת, על פי הידוע סוחרי צור הקימו את העיר קרתגו, ואף שמה הוא "קרת (=עיר) חדשה", שם סתמי שמצביע על כך שלפחות בתחילת דרכה נחשבה קרתגו כעיר משנית לצור, היא קרת ישנה.

יישוב הקושיות: על פי המבואר כאן, הקשיים שנתקשנו בהם בשיטת רש"י מיושבים. למרות שרש"י אינו מסכים עם מימרא דרבי אליעזר שהפסוק "יחילו כשמע למצרים יחילו כשמע צֹר" מדבר על העיר רומי, הוא מסכים לכך שצור היא סמל לאדום, משום שהיא היתה עיר הראש לבני אדום הקדומים שהתיישבו לצפונה של ארץ ישראל. משום כך, לעיתים כשהנביא מדבר אודות בני עשיו, הוא מכנה אותם בשם "צור" – על שם 'עיר הבירה' הקדומה שלהם. כך הוא בפירוש רש"י לתהילים מה, יג, (קושי א) שאמר ש'בת צור' שעליה אמר הפסוק שהיא תביא מתנות לעת"ל לבת ישראל, הם בני עשיו. כן הוא בישעיה כג, יא, (קשיים ד וח) שם פירש רש"י שמה שנאמר ביחזקאל "מי כצור כדוּמה בתוך הים" מתייחס למלכות אדום, אע"פ ש'צֹר' כתובה שם בכתיב מלא. כן הוא ברש"י בישעיה כג, יח, (קושי ה) המפרש שצור שבפסוק יז, ואשר נאמר עליה בפסוק יח שצדיקי ישראל יבוזו אותה לעתיד לבוא, היא מלכות אדום. זאת, למרות שבתחילת פרק זה עצמו, כתב רש"י, שכל העניין מדבר בצור הסמוכה לצידון, שלא כדברי מימרא דרבי אליעזר. גם מה שרש"י בישעיה כו, ה (קושי ו) קושר בין "צור" לבין "רומי ואטליא" מובן היטב, שהרי "צור" היא עיר הראש הקדומה של אדום, ועל כן היא מסמלת את אדום.

גם דברי הגמרא (קושי ז) שמהפסוק "תחת אשר אמר צֹר על ירושלים האח אמלאה החרבה" יש ללמוד שמלכות אדום ועם ישראל אינם משתווים בגדולה אלא כשזה קם זה נופל, מיוסדים על ההנחה שצור היא עיר הבירה הקדומה של אדום, והיא הפכה לסמל המבטא את מלכותה.

בזכריה פרק ט, (קושי י) מדובר על הכנעת המדינות השכנות לישראל למשיח בימות המשיח, ונאמר  על צֹר וצידון שהן תכנענה עצמן למשיח, גם זאת מפרש רש"י על מלכות אדום – משמעות הנבואה היא שמלכות אדום תיכנע למשיח. לכאורה יש בזה קושי, שהרי כל הנבואה עוסקת מדבר בערי הגויים השכנות לארץ ישראל, שהן מקום מוגדר, וקשה לזהות אותו עם 'מלכות אדום', בעוד שכיום אינו מרכז אדומי. יש ליישב קושי זה על פי דברי רש"י בנבואות אחרות על נקמת ד' באדום באחרית הימים – בישעיה לד, ו וישעיה סא, א. בישעיה לד, ו נאמר – "…זֶבַח לַד' בְּבָצְרָה וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם" ובדומה לזה בישעיה סג א, "מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ". ברור לפי עניינם של הפסוקים שם ש'בצרה' היא עיר המייצגת את אדום. אך יש קושי בכך, שהרי בפשטות 'בצרה' נמצאת בארץ אדום הסמוכה לארץ ישראל, ואילו כיום ארץ אדום הקדומה, הממוקמת דרומית לארץ ישראל, אינה שייכת כלל לעם האדומי. העם האדומי מזוהה כיום עם רומא והנצרות, ומה אם כן הרלוונטיות של הנבואה על בצרה, כיום? המפרשים על אתר מתמודדים עם קושי זה. רד"ק (על ישעיה סג, א) כתב  – "בצרה היתה עיר גדולה לאדום, לפיכך כינה רומי בשם 'בצרה'", וכיו"ב כתב מלבי"ם. אבן עזרא כתב "מבצרה – שם מקום, כאילו בא משם; והנה הטעם: מֵעַם בצרה, והם אדום ואשר הם על דתם בכל מקום שהם" (אבן עזרא על ישעיה סג, א).  אך בשני המקומות רש"י לא פירש כן, אלא שבצרה היא בארץ מואב. עולה מדברי רש"י, שנקמת ד' באדום, תהיה השמדת ערי הבירה הקדומות של אדום, הם המקומות הקשורים אל שורשים היסטוריים של אדום. על פי זה, מבוארת היטב, שיטת רש"י גם בנבואה על אודות צור. מדובר על צור הסמוכה לצידון, אך כיון שהיא היתה עיר הראש לאדום, ממילא נפילתה בידי המשיח, מסמלת את כניעת 'אדום', כמושג: מלכות אדום תוכנע תחת המשיח[11].

בזכריה פרק י, (קושי יא) בפסוק עצמו לא נאמר כלל הביטוי "צור", אך רש"י סובר שמה שנאמר "ועבר בים צרה" מתפרש על "צור היושבת בתוך הים" – שד' יעלה עליה את גלי הים ויטביענה. ייתכן שכוונתו לרומי, והוא השתמש בלשון נסתרת, המבוססת על מימרא דרבי אליעזר, מפני הצנזורה. אין בזה סתירה לשיטתו, משום שכאמור אין בפסוק זה כל איזכור של הביטוי 'צור'. ייתכן עוד שכוונתו של רש"י היא לצור הסמוכה לצידון, והשיטפון שישטוף את צור הסמוכה לצידון יבטא באופן סמלי את מפלתם של בני אדום כולם, כיון שכאמור צור הסמוכה לצידון הפכה לסמל המבטא את מלכות אדום.

הזכרנו לעיל (קושי ב וקושי ג) שני מקומות (תהילים מח, ח וישעיה כג, י) שרש"י מדבר בהם על צור היושבת בים תרשיש, הוא ים אפריקה על פי רש"י בדניאל י, ו. הערנו שצור הסמוכה לצידון אינה בים אפריקה. נראה לבאר שכוונת רש"י לעיר קרתגו שמקומה באזור תוניס של ימינו. כאמור לעיל, העיר קרתגו הוקמה בידי סוחרים מהעיר צור, כתחנת מסחר בדרכם, והפכה לעיר 'בת' של צור הסמוכה לצידון. משום כך "צור היושבת בים תרשיש" היא קרתגו. רש"י בתהילים מח, ח, מפרש שצור של תרשיש היא מאדום. ייתכן שכוונתו לכך שהיא הוקמה בידי בני צור, שהם אדומים על פי מה שנתבאר ברש"י בזכריה פרק ט. עוד ייתכן, שכוונת רש"י היא שקרתגו הפכה במשך הזמן למרכז נוצרי חשוב, ואף היתה בתקופה מסוימת העיר השניה בחשיבותה אחרי רומי[12].

בפירוש רש"י לזכריה ט, ד, (קושי ט) שכתב שיחזקאל אמר שד' יעלה את הים על צור, ואילו ביחזקאל מדובר על כיבוש נבוכדנצר והתקופה שאחריו ולכאורה לא מדובר שם לעת"ל, אם נלך בעקבות אברבנאל שנבואת יחזקאל נחלקת לשני חלקים, חלקה הראשון על נבוכדנצר שיעלה כמים רבים על צור, וחלקה השני על אלכסנדר מוקדון שיטביע את צור בים, הרי שכוונת רש"י בזכריה היא שהנבואה מבשרת על שקיעת צור בים, לאחר זמנו של זכריה, בידי אלכסנדר מוקדון, או מאוחר יותר[13], וכמ"ש. עוד אפשר ליישב, שרש"י סובר שחלק מנבואת יחזקאל נאמרה לעתיד לבוא, וצ"ע בזה.

הקושי בפירוש רש"י במיכה ז, יב (קושי יב) הוא כאמור ש'עיר מצור' היא רומי כמו שנאמר על 'צֹר', "ותבן צֹר מצור לה", שמשמע שצור היא רומי, על פי פשוטם של דברים יש לבאר שרש"י בא להראות שהביטוי "עיר מצור" אינו עיר שהוטל עליה מצור, אלא עיר שבנתה מצור, כלומר חומה, סביבה[14]. אך מלשון רש"י משמע שלא רק את שימוש המילה "מצור" בתור "חומה" למד מהבטוי "ותבן צור מצור לה", אלא שהוא בא לומר שיש קשר אמיתי, בין היותה של 'צור' 'עיר מצור', לבין היותה של רומי 'עיר מצור'. יש לבאר זאת על פי מה שנתבאר שצור היתה ראש לאדום, ורש"י מביא שכשם שצור, שהפכה בנבואות לסמל למלכות אדום, מכונה בשם עיר מצור, כן גם רומי. רש"י מראה שהיותה של רומי 'עיר מצור', כלומר עיר בצורה, הוא מאפיין של בני אדום, שעיר הראש שלהם היא עיר מבוצרת[15]. על המשמעות של המושג "עיר" אצל בני אדום, ניתן ללמוד מכך שבפסוק "והאביד שריד מעיר" (במדבר כד, יט) סתם 'עיר' הכוונה לעיר רומי, שכן פירש רש"י שם: "והאביד שריד מעיר – מעיר החשובה של אדום והוא רומי ועל מלך המשיח אומר כן שנאמר בו וירד מים עד ים ולא יהיה שריד לבית עשו".

יישוב הקושיות על מימרא דרבי אליעזר: כיון שנתבאר שרש"י מודה למימרא דרבי אליעזר, בענין הזיקה שבין צור לאדום, ניתן להבין טוב יותר גם את כוונת מימרא דרבי אליעזר, וליישב את התמיהות שהעלו עליה הראשונים – רש"י ואברבנאל. כאמור, רש"י טען כנגד מימרא דרבי אליעזר ש'צֹר' בכתיב חסר היא רומי, מכך שצור בנבואה סמוכה לצידון, ומכך עולה כי צור שהנביא מדבר עליה, אינה רומי. אברבנאל טען על מימרא דרבי אליעזר, שבאותה נבואה עצמה פעמים צור כתובה בכתיב מלא ופעמים בכתיב חסר. על כך יש ליישב שגם לפי מימרא דרבי אליעזר הפרשה מדברת בצור הסמוכה לצידון, אלא שכיון שעניינה היא בירתה הקדומה של מלכות אדום, רמז בה הנביא בדרך סוד גם נבואות על רומי. כלומר, כל הנבואה אכן עוסקת בצור הסמוכה לצידון, אלא שבמקומות שנאמר בהן צֹר בכתיב חסר, 'שתול' רמז ביחס לעיר רומי. בדרך זו יש ליישב גם את הקושיה השלישית שהוספנו להקשות על מימרא דרבי אליעזר, מכל המקומות שמדובר על חירם בתקופת דוד ושלמה, מקומות שבהם שודאי אין הנביא עוסק ברומי, ונאמר בהן 'צֹר' בכתיב חסר. לפי מה שנתבאר, מובן מאליו שרק בנבואות העוסקות בצור בתקופה בה היתה ראש לבני אדום, 'צֹר' בכתיב חסר מרמזת לרומי. בנבואות על צור בתקופתה הכנענית, בעת שעדיין לא היתה שייכת לבני אדום, ודאי לא שתל הנביא שום רמז על אודות רומי.

סיכום

מימרא דצור וירושלים, מגילה דף ו, מימרא דרבי אליעזר בב"ר סא, ז, וכן רש"י בפירושו, קושרים בין צור ובין מלכות אדום, אך יש הבדל מהותי ביניהם: מימרא דרבי אליעזר סבורה, שבמקומות מסויימים שנאמר 'צֹר' בכתיב חסר, כיוון הנביא לעיר רומי באופן פרטני, ולא לכלל מלכות אדום. לעומת זאת, גישת מימרא דצור וירושלים במגילה דף ו ע"א, וכן שיטת רש"י שהנבואה מתייחסת לא רק לצור הסמוכה לצידון אלא גם לבני אדום, משום שצור שהיתה בתחילה עיר כנענית הפכה כבר בתקופה קדומה לעיר ראשית לבני אדום, ומשום כך היא משמשת בנביא כסמל המבטא את בני אדום.

יזכנו ד' לראות בנקמת ד' בשונאי עמו, ובנחמת ציון בביאת גואל צדק, בב"א.



[1] במאמרי "הנבואות על צור לפי אברבנאל", בו נתבררו נבואות יחזקאל וישעיה על צור, הועלתה השערה שעיר שנמצאה לאחרונה על ידי חוקרים לבנונים במפרץ צור במעמקי הים, היא העיר שעל פי אברבנאל נבנתה על אי מלאכותי בתוך הים, והיא צור המקראית עליה ניבא יחזקאל שהים יעלה עליה ויטביע אותה לנצח. פרשנות זו מתאימה עם הנחת היסוד של רוב המפרשים, ש'צור' בנבואות ישעיה, יחזקאל וזכריה, מזוהה עם העיר צור שבלבנון. נבואות אלו אמרו הנביאים על חורבן צור שיבוא פעם אחר פעם, בידי אשור או הכשדים, בידי נבוכדנצר, ובידי אלכסנדר מוקדון, עד שלבסוף תטבע צור בים.

[2] עי' רש"י מגילה ו, א. על פי דברי רש"י אלו, תכונה מימרא זו בהמשך המאמר בשם "מימרא דצור וירושלים".

[3] בכמה דפוסים חסרים, מקוצרים או משובשים דברי רש"י בפסוקים שעוסקים באדום או בנצרות, במיוחד במקומות בהם רש"י מזכיר את "מלכות אדום", "בני עשו", "מלכות יון", "רומי", ושאר ביטויים כיו"ב. לכן, בעניין שבו אנו עוסקים, מלבד הסתירות לכאורה שיש בפירוש רש"י לביטוי "צור" במקומות שונים, הנושא שבו עוסק המאמר, קיים גם בלבול שנוצר מחמת שיבושי הגירסאות. במאמר זה הסתמכתי על מהדורת הרב יצחק מאהרשען ז"ל, רבה של אמסטרדם, שהוציא לאור בין השנים תרצ"ג-תרצ"ו את פירוש רש"י על ישעיה, תרי עשר, ותהלים, מתוך כתבי יד ודפוסים ראשונים. מהדורה זו נקראה על ידי המו"ל בשם "פרשנ-דתא", והיא יצאה לאור מחדש בהוצאת 'מקור ירושלים', תשל"ב. השתמשתי גם בגירסא הממוחשבת של מקראות גדולות 'הכתר' בהוצאת המחלקה לתנ"ך של אוניברסיטת בר אילן. כמו כן השתמשתי לצורך הכנת המאמר בתוכנת 'פרוייקט השו"ת' של בר אילן, וב'תקליטור התורני' של חברת די. בי. אס.

[4] ז"ל שם: כרמי שלי לפני – ליום הדין יביאם הקדוש ברוך הוא במשפט ויאמר: כרמי, אעפ"י שמסרתיו בידכם, שלי הוא, ולפני בא כל מה שחטפתם לכם את פריו, ולא נכחד ממני (ע"פ הו' ה,ג) מה שגביתם מהם. והם אומרים: האלף לך שלמה – אלף הכסף שגבינו מהם הכל נחזיר לך. ומאתים לנוטרים את פריו – [כדין הנהנה מן ההקדש.] ועוד נוסיף הרבה משלנו וניתן להם, לראשיהם וחכמיהם; כעניין שנאמר "תחת הנחשת אביא זהב" (יש' ס,יז). [ואותן תשלומים – לתלמידי חכמים, כמה שנאמר "כי ליושבים לפני ה' יהיה כל סחרה" ואתננה של צר (ראה יש' כג,יח).] " עכ"ל.

[5] וכן הוא בכמה מקומות, ראה פסחים דף קיח.

[6] יתכן שכוונת רש"י למה שכתב ההיסטוריון היווני סטראבו, שנחשול ענק היכה את מפרץ צור. לפי ההיסטוריונים ארע דבר זה בערך בשנת 146 לפנה"ס ((Mohammed Zaatari, The Daily Star, Lebanon,  April 30 1999. מעניין לציין שגם בחורבן בבל, כתב רש"י בדומה לכך: (יט) והיתה בבל וגו' – שתי פורעניות באו לה בשתי שנים: דריוש הרג את בלשצר ומלך שנה, ולשנה שנייה נהפכה כמהפכת סדום מן השמים. וכן שנינו בסדר עולם (סע"ר כח) "ובא בשנה" זו "השמועה של דריוש ואחריו בשנה השמועה" (יר' נא, מו): והיתה בבל צבי ממלכות וגו' – צבי ממלכות – שהיתה מצב וראש לכל הממלכות, ושהיתה תפארת גאון כשדים עתה והיתה… כמהפכת… סדום".

[7] כך הגירסה במהד"צ מקראות גדולות, 'אורים גדולים', שנת "לעשה אורים גדולים" (תשנ"ה), ירושלים.

[8] הביטוי "אמרה לעולם אהיה גברת" ביחס למלכות אדום, מתקשר עם המובא במדרשים שמלכות רומי נראית כנצחית (ראה למשל ילקוט שמעוני בראשית – פרק א – רמז ד "על פני תהום זו מלכות הרשעה שאין לה חקר כתהום הזה שאין לו חקר", ובויקרא רבה כט, ב "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה אמר ר' שמואל בר נחמן אלו שרי אומות העולם דאמר ר' שמואל בר נחמן מלמד שהראה הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה שבעים עווקים ושל מדי נ"ב ושל יון ק"פ ושל אדום עולה ולא יודע כמה באותה שעה נתיירא יעקב אבינו אמר אפשר שאין לזה ירידה". א ובבראשית רבה סה, יב, " ואין אדם יודע …מלכות הרשעה אימתי נופלת").  דרך אגב יש להעיר שבכמה דפוסים נאמר בפירוש רש"י "זו פרס" במקום "אדום", ומסתבר שהצנזורה מחקה את המילה אדום בגלל המילה "עלמה" שכתובה בפסוק, בהיותה טעונה ביחס לנוצרים.

[9] לדוגמא: בשמואל ב ה,יא: "ויּשׁלח חירם מלך-צר מלאכים אל-דוד ועצי ארזים וחרשׁי עץ וחרשׁי אבן קיר ויּבנוּ-בית לדוד" ובמלכים א ט,יא: חירם מלך-צר נשא את-שׁלמה בעצי ארזים וּבעצי ברוֹשׁים ובזהב לכל-חפצוֹ אז יתן המלך שׁלמה לחירם עשׂרים עיר בארץ הגליל׃ וכן בדה"א  יד,א, בדה"ב  ב,ב, בדה"ב  ב,י ובמקומות נוספים.

[10] וכן הוא ברש"י על ישעיה כז, א

[11] בישעיה כז, א על הפסוק "והרג את התנין אשר בים" פירש רש"י:  "והרג את התנין אשר בים – היא צור, שהיא ראש לבני עשו והיא יושבת בלב ימים, וכן 'כתיים' קרויין 'איי הים' והן רומיים". כלומר, הביטוי "אשר בים" מכוון אל בני עשיו, שהן בירתן הקדומה והן בירתן הנוכחית, רומי, מתאפיינות בכך שהן יושבות בלב ימים. את דברי רש"י אלו ייתכן לפרש כדברי האבן עזרא, שהכוונה לעם אדום, בכל מקום שהם, וכינה אותם על שם מקומם. עוד ייתכן, שגם כאן הכוונה שנקמת ד' בעם אדום, היא השמדת השרשים ההיסטוריים שלהם.

[12] Encyclopedia Encarte, Microsoft, 2000: 'Carthage'

[13] ראה לעיל הערה 4 על נחשול ענק שהיכה בערי המפרץ כמאה שנים אחרי תקופתו של אלכסנדר מוקדון.

[14] וכן פירש רד"ק שם.

[15] רש"י מצביע על מאפיין משותף ל'צור' ולרומי, ערי הראש של בני אדום – שתיהן ערים בצורות. בישעיה כז, א, מצביע רש"י על מאפיין זהה נוסף ביניהן: שתיהן יושבות בלב ימים. יש להסב את תשומת הלב למאפיין נוסף זהה ביניהן: חירם מלך צור, מתואר בחז"ל כטוען להיותו אדם-אל. האם יש בזה רמז נוסף לקשר בין צור לבין הנצרות? וראה לעיל הערה 9.

הגב על הנושא

לתחילת הדף