אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » עסקים וממונות » נטילת הלואה בהיתר עיסקא עבור חברו

נטילת הלואה בהיתר עיסקא עבור חברו

שאלה:

האם שימוש בכרטיס אשראי של אדם אחר לקניה בקרדיט, כאשר המשתמש מחזיר לבעל הכרטיס את התשלום שגובה ממנו חברת האשראי, יש בזה בעיה של ריבית?

 

תשובה:

אכן כן, ברכישת מוצרים עבור אדם אחר באמצעות כרטיס אשראי בריבית, אף שהרוכש עצמו אינו עובר על איסור ריבית, מאחר ויש היתר עיסקא לחברת האשראי, מכל מקום אחר שכבר נרכש המוצר, והשליח מעבירו לרשות המשלח ונוטל את הסך ששילם כולל דמי הריבית, שניהם עוברים בזה על איסור ריבית.

 

מקורות:

בט"ז (יו"ד סי' קע ס"ק ג) כתב ללמוד מדברי הרמ"א שם (ס"א), דמי שעשה התקשרות עם חבירו שבאם לא ישלם לו חובו לזמן המוגבל שישלם לו כל הזיקות שלו, והמלוה לוה ממקום אחר המעות בהיתר על ריוח, שאין הלוה צריך לשלם לו הרווחים שנותן המלוה לאחרים, דהא גם הלוה כאן חייב בהיזקות הערב, ואפ"ה א"צ ליתן לו רבית אף על פי שערב נותנו בהיתר, דהא לעובד כוכבים נותנו, כן נ"ל פשוט. ואפילו אם התנה עמו בפירוש שיקח מעות על ריוח בהיתר והוא ישלם אותן, יש בזה איסור, ואפילו אם נתן לו מפקינן מיניה, כן נראה לע"ד פשוט. ע"כ.

ועפי"ז כתבו האחרונים שמי שנוטל הלואה מהבנק בהיתר עיסקא עבור חבירו, אף שהוא עצמו אינו עובר על איסור בעצם ההלואה, מ"מ חבירו אינו רשאי להשיב לו את סכום הריבית ששולם עבור ההלואה, כיון שביניהם אין היתר עיסקא.

וכן ראיתי בשו"ת אגרות משה (יו"ד חלק ג סימן מב) שכתב בזה"ל: ישראל שלקח הלואה מבאנק עבור חברו אם רשאי לגבות ממנו הרבית שמשלם. הנה, כיון שחברך המלוה לך יהיה הוא הלוה מהבאנק, שלך לא יתנו כלום, אסור ליתן לו את הריבית אף שהוא מפסיד, דהרי הוא המלוה שלך שהוא ישראל ואסור ליקח ריבית ואין חלוק אם הפסיד עי"ז או לא והוא דין מפורש בגמ' בב"מ דף ע"א. ע"כ. וכ"כ בספר קיצור דיני רבית המצויים (קו"א פרק י דין ה) דאם יש לאדם זכות לקבל הלואה מבנק של יהודי עם היתר עיסקא וחבירו מבקש שישיג לו הלואה והוא ישלם כל ההוצאות שהבנק ידרשו ממנו, פשוט דהוי רבית קצוצה מן התורה. וכ"כ בקונטרס מבא שערים (ריבית ד על עניני פסיקה ועיסקא סי' ה עמ' קכד) דנהוג היום שהורים מתחייבים לקנות דירה לזוג ואח"כ הזוג לוה כסף מבנק למשכנתאות ועושים היתר עיסקא מהדירה עצמה שהיא משועבדת לבנק, ומלוים הכסף להורים כדי שההורים יקנו להם דירה, אין ההורים יכולים לשלם הקרן והרבית לבנק מה שהזוג התחייב לבנק, דזה הוי רבית קצוצה, עיין שם. והובא בפס"ד ירושלים (ח"ט עמ' עז). וע"ע בתורת ריבית (פ"ה סי"ט ופי"ז סעי' יד – טו).

אמנם, ראיתי למהר"ש קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת (מהד' תליתאה ח"ב סי' מד) שכתב לבאר דלא כתב הט"ז כדבריו אלא כשאין המלוה רוצה לקבל שבו' לא הרווחתי מן הלוה, ורוצה דוקא הריבית שנתן הוא עבורו, דבכה"ג הוי ריבית, אבל אם המלוה רוצה שהלוה ישבע לו שלא הרווחתי ויפטר, רק שהלוה אינו רוצה בזה, מוכרח לשלם לו הריבית, דבזה הוי המלוה שלוחו של הלוה, והרי זה מנהג בכל יום שאחד שולח סרסור להלוות לו על משכנות, והמלוה אין מכיר הלוה רק הסרסור, ולית מאן דחש לאיסור ריבית, והטעם נראה, דדוקא אם אין המלוה מספיק עצמו בשבועת לא הרווחתי, אז לא יכול לטעון דהוי שלוחו, דהרי חייב לשלם לו אם אינו רוצה לישבע, אבל אם היה בעצמו לוה על היתר עיסקא, היה יכול לפטור בשבועה, וכעת הוא אינו רוצה לפטרו רק דוקא ליתן לו הריבית, לכך הוי רבית, אבל אם המלוה רוצה שישבע לו לא הרווחתי, ודאי הוא חייב לשלם לו אם אינו רוצה לישבע, דהרי אם הוא עצמו היה הלוה, נמי היה חייב אם לה היה נשבע בזה ודאי חייב ליתן אם לא ישבע, ובפרט אם אומר לו אח"כ: לך לוה בריבית על היתר עיסקא, דהט"ז ס"ל דאינו אוסר רק אם לא עשאו שליח מיד רק תחילה לוה ממנו, רק שאמר לו אם לא אשלם לך, לך ולוה בהיתר, בזה ממ"נ בשעת הלואה לא נעשה שלוחו, דלמא יהיו לו לשלם ואח"כ כשאנין לו לשלם והלך ולוה, אז אינו עושהו שליח רק הולך מדעתו, בזה אוסר אף דהוי על צד ה"ע, אבל אם בשעה שהולך ללוות, אומר לו הלוה: לך והלוה על צד היתר, ודאי נעשה שלוחו וחייב לו מכח גורם להזיק ומדינא דגרמי, ובזה מודה הט"ז וכו'. עכ"ל. והביא דבריו בספר ברית יהודה (פ"ט סעי' טו הע' לח) להלכה.

וראיתי עוד גם בספר ברית פנחס שכתב בזה"ל: כל הלוקח מהבנק הלואה בריבית עבור אדם אחר, אלא שהיא רשומה בבנק על שמו [ועושה זאת מפני שיש לו זכויות לתנאים טובים יותר וכד'], אם קיבל את ההלואה בהיתר עיסקא, כגון מבנק בא"י, לכתחילה יש להחמיר לעשות היתר עיסקא נפרד בינו ובין חבירו, אך אם לא עשה כן יש להקל בדיעבד לגבותו מחבירו, שהרי זה כאילו ההיתר עיסקא חל גם על עליו [ולכן צריך שיהיו לו כל התנאים המבוארים בפרק כ, כגון שיהיו לו עסקים וכד']. וכתב מקורו, דכיון שמלכתחילה לקחו הלוה עבור חבירו, הוי שלוחו, וא"צ היתר עיסקא. אלא דגם הוא סיים דלכתחילה יש להחמיר, כיון שהמוכר אינו יודע שלוה עבור חבירו. ע"כ. ואדרבה, הרי אם הבנק היה יודע שהלוה אינו זה שנטל את ההלואה בפועל, אלא אדם אחר, לא היה מסכים לתת את ההלואה, ולכן בכה"ג נראה דכו"ע יודו דצריך היתר עיסקא גם בין החבר ללוה שלוה מהבנק.

מעתה לנ"ד, הרי גם כאשר החבר רוכש עבורך מוצרים בכרטיס אשראי בריבית, אף שהוא בעצם הרכישה אינו עובר על איסור ריבית, כיון שיש היתר עיסקא לבנק ולחברת האשראי, מ"מ נחשב כאילו הוא מלוה לך את הכסף, וביניכם אין היתר עיסקא, ולכן אסור הדבר משום ריבית.

הגב על הנושא

לתחילת הדף