אתה נמצא כאן: דף הבית » תשובות מורינו הרב אשר וייס » סוכה בתנאי שדה קרב

סוכה בתנאי שדה קרב

בדבר חיילים במוצב ברפיח ששאלו כיצד לנהוג בעמדת ירי שהחיילים מתייצבים בו לאחר התראה כדי להגן על המוצב ומפקד המוצב נתן להם רשות לסכך את העמדה לשעה מועטת כדי לאכול בו כזית ראשון בתנאי שתיכף יפרקו את הסכך לאחר אכילתן כדי שלא לפגוע בהסוואה של העמדה, ושאלתם האם לסכך את העמדה לפני התקדש החג שמא יצטרכו להתייצב בו בשעת צאת הכוכבים.

הנה יש בזה שתי שאלות, האם סוכה זו אף אם תיעשה תהיה כשרה או פסולה, והאם מותר לבנות סוכה לכתחלה כשידוע שיצטרכו לסתור אותה ולעבור על מלאכת סותר בשבת.

ולכאורה יש לפסול סוכה זו משני טעמים, דהנה כתב הרמ"א בסימן תר"מ סעיף ד' דסוכה במקום גנבים או לסטים פסולה אף לאכילה כיון שאין סוכה זו ראויה לדירה ומקור הלכה זו במרדכי, ולשיטתו ק"ו שסוכה דידן פסולה דאינה ראויה למגורים כלל ובודאי אי אפשר לישון בה גם משום סכנה וגם משום שאין בה מקום ואינה מיועדת וראויה אלא לירי וללחימה בלבד.

אמנם יש מן האחרונים שחלקו על הרמ"א בזה, עיין בחכם צבי סי' צ"ד וגם במשנ"ב שם ס"ק כ' הביא דעת החולקים עליו ובשער הציון כתב דמ"מ יש ליזהר בזה מאוד דרבים האחרונים שפסקו כשיטת המרדכי והרמ"א עי"ש. ונראה דמ"מ הוי ספק ולא יברך דספק ברכות להקל ואם אכל בסוכה זו בליל א' דחג צריך לחזור ולאכול ללא ברכה.

והנה בשערי תשובה רי"ס תרל"ט הביא ראיה לשיטת החכ"צ נגד הרמ"א מתשובת רב האי גאון דשני שותפין בסוכה קטנה יתחלקו ביניהם, זה ישן בה לילה אחד וזה למחרת, או שזה יישן מקצת הלילה וזה מקצתה, הרי דאף שאינו יכול לישן בה מ"מ אוכל בה ויוצא יד"ח עי"ש.

אך באמת יש לדחות ראיה זו דרק כשהסוכה אינה ראויה יש בה דופי ולא כשהסוכה ראויה לכל שימושיה אלא שרבים בעליה ואין מקום לכולם בודאי סוכה כשרה היא, וגדולה מזו מבואר במשנ"ב תר"מ ס"ק ט"ז וי"ח ובשעה"צ ס"ק כ"ב דרק אם בעצם הסוכה אינה ראויה יש בה פסול. וסברא זו פשוטה כ"כ עד שיש לתמוה על השע"ת שהוכיח מזה נגד שיטת הרמ"א.

ויש עוד לעיין בסוכה זו אם כשרה היא דלכאורה הוי סוכה שאינה ראויה לשבעה דפסולה כמבואר בסוכה כ"ג ע"ב וסוכה זו אינה ראויה כי אם לשעה מועטת ותיכף יצטרכו לפרקה. אמנם יש לעיין בסוכה שמצד עצמה ראויה להתקיים אלא שהיא עומדת לפירוק ע"י אדם אם הוי בכלל אינה ראויה לשבעה.

והנה בסוכה שם מבואר דפסול זה דאינה ראויה לשבעה מיירי לא רק בסוכה שאינה ראויה לעמוד כל שבעה ונוטה ליפול אלא אף בסוכה חזקה אלא שהיא בנויה ע"ג בהמה או אילן שאין עולין להן בשבת ולכן הוי אינה ראויה לשבעה, אך עדיין י"ל דשאני סוכה שא"א לעלות אליה מחמת איסור שאינה ראויה לז', לסוכה שאין מניעה לשבת בה אלא שבפועל אינה מיועדת להתקיים משום שיש סיבה לסותרה, ואפשר דסוכה זו הוי בעצם סוכה הראויה לשבעה.

וכבר נסתפק בשו"ת זית רענן ח"א הלכה ט' סי' ד' בכעין זה במי ששאל סכך או דפנות מחבירו ועליו להשיבם בסוף היום אם הוי ראויה לשבעה ולא הכריע עי"ש. ולכאורה יש להוכיח דאין פסול בסוכה זו מהמבואר בסי' תר"ל סעיף י"ב דיכול לעשות מחיצה ע"י אדם אך רק כשאין האדם יודע שהוא משמש כדופן לסוכה, והלא ברור כשמש שלא יעמוד שם כל שבעה ואעפ"כ מחיצה כשרה היא. אלא דבאמת כבר נסתפק בהגהות הרש"ש בסוכה שם אם פסול זה דאינה ראויה לשבעה רק בסכך הוא או אף בדפנות ואם אין חסרון זה נוהג בדופן אין ראיה מהלכה זו. אך לענ"ד מסתבר דפסול זה נוהג אף בדפנות דהלא אף הדפנות הם חלק מהסוכה מהלכתא ואף הן אסורות בהנאה כמו הסכך ופשוט לכאורה דגם בדפנות בעינן ראויות לשבעה, (וכבר ביארתי במק"א דרק לענין המין שממנו צריך לעשות הסוכה מחלקים בין הסכך לדפנות ולא לגבי שאר ההלכות ואכמ"ל). ולפי"ז מוכרח מהלכה זו דבכה"ג הוי סוכה ראויה לשבעה.

והנה בסימן תר"ל ס"א כתב הרמ"א "מ"מ לא יעשה הדפנות מדבר שריחו רע או דבר שמתייבש תוך ז' ולא יהא בו שיעור מחיצה" ובמשנה ברורה סק"ה "דיינינן ליה כאילו כבר נתייבש" ובסימן תרכ"ט סי"ב כתב הרמ"א "וכל מה שדרכו לייבש תוך שבעה מיד דיינינן ליה כאילו הוא יבש", והביא כן מהר"ן ובמשנ"ב ס"ק ל"ה ובשעה"צ ס"ק נ"ה כתב דנחלקו הפוסקים אם פסול מה"ת הוא ולרוב הפוסקים אין הפסול אלא מדרבנן. ועכ"פ מוכח שם דאין פסולו משום דאינו ראוי לשבעה, ומוכח מזה דכיון דהסוכה ראוי לעמוד אף שלא תעמוד בהכשרה, דתהיה חמתה מרובה או מחיצותיה פחותים משיעורה מ"מ הוי ראויה לשבעה וזה חידוש.

והנה תמהו האחרונים על מה שאמרו בסוכה דף ז' ע"א מיגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה דהלא אינו ראוי לשבעה כיון דלאחר השבת שוב לא שייך מיגו דשוב לא הוי דופן לשבת, ובשו"ת עמודי אור סי' הוכיח מכח קושיא זו דגם בחול המועד יש איסור הוצאה מרשות לרשות וגם מלאכה זו בכלל מלאכות האסורות בחוה"מ היא וא"כ כל ז' יש מגו זה. אך סתימת הפוסקים דאין איסור הוצאה בחוה"מ ולכאורה מוכח מזה דאם הסוכה ראויה להתקיים שבעה ימים ואין איסור הלכתי לעלות אליה הוי ראוי לשבעה אף אם לא תהיה כשרה כל שבעה).

ומ"מ מסתפק אני בכה"ג שיצטרכו לפרק את הסוכה תוך ז' אם הוי אינו ראוי לשבעה כנ"ל.

ב

ואף אם סוכה זו כשרה, יש לדון אם מותר או רצוי שיעשו סוכה כשידוע שיצטרכו לסותרה בשבת, ולכאורה זה תלוי במה שנחלקו הרמב"ן והמאור בתינוק שנשפכו מימיו, דלדעת הרמב"ן מלין אותו אף שידוע דלאחר המילה יצטרכו לחמם לו מים דהלא לאחר המילה הוי פקו"נ ודוחה שבת אבל לדעת המאור דוחין את המילה כדי שלא לגרום לחילול שבת משום פקו"נ, וני"ד תלוי לכאורה בשני דרכים אלה דהלא גם כאן הוא יוצר מצב שבו יצטרך לחלל שבת כדי לפקח נפשו, וגם כאן כונתו כדי לקיים מצות סוכה, והנה מבואר במשנה ברורה סי' של"א ס"ק כ"ד דרוב הפוסקים נקטו כשיטת בעה"מ ואסרו למול וא"כ הכ"נ בני"ד אין לעשות סוכה בערב יו"ט כאשר ידוע שיצטרך לסותרו ביו"ט.

ואף דבודאי אין איסור דאורייתא בסתירה זו דהלא הוי סתירה שלא ע"מ לבנות, ועוד דאין כאן אלא אהל ארעי, ועוד דיכול הוא לסתור כלאח"י וא"כ הוי כמה דרבנן מ"מ מבואר שם במשנ"ב דאף אם יצטרכו לעבור על שבות דוחין את המילה, ומסתבר דה"ה בני"ד תדחה מצות סוכה כדי שלא לגרום שבות דסותר, ובפרט דבלא"ה אין כאן מצוה ודאית אלא ספק מצוה כמבואר

אמנם כבר הקשו האחרונים דבעל המאור סתר דברי עצמו דבסוגיא דאין מפליגין בספינה נאמרו בראשונים כמה טעמים באיסור זה ודעת המאור בשבת בדף י"ט ע"א דההפלגה נאסרה משום דשכיח שצריך לחלל שבת על ספינה בלב ים משום פקו"נ, ואעפ"כ מותר להפליג ג' ימים לפני שבת, ועוד דלצורך מצוה מותר אפילו תוך ג' ימים סמוך לשבת, הרי דאין בזה איסור גמור ולצורך מצוה התירו, ולמה תדחה מצות מילה.

ושתי דרכים נאמרו ביישוב סתירה זו: א. אין איסור גמור אלא לעשות מעשה בעיצומו של יום השבת שעל ידה יצטרכו לחלל שבת אבל אין איסור גמור לעשות מעשה לפני השבת שעל ידה יצטרכו לחלל שבת, וכ"כ הגרש"ק בחכמת שלמה בשו"ע או"ח סי' רמ"ח. ב. רק כאשר ברור וודאי שיצטרכו לחלל שבת יש בזה איסור ולא כאשר אין זה אלא ספק בלבד ובהפלגה הספינה אין כאן אלא ספק ולכן התירו במקום מצוה משא"כ במילה. וגם סברא זו כתב הגרש"ק שם. ויש נפ"מ בני"ד בין שני הדרכים הנ"ל, דלדרך הראשונה יש להקל בני"ד דבשעה שמסכך את העמדה ערב שבת היא, אך לדרך השניה אסור כיון דבודאי יצטרכו לסתור את הסוכה.

ולענ"ד עיקר כדרך הב' הנ"ל, דבאמת לא מסתבר לחלק בזה בין הגיע זמן האיסור או לא דבמק"א ביארתי שורש איסור זה דבאמת פשוט דאין כאן חילול שבת כלל אלא דהנהגה זו נגד רצון התורה היא, דאל לו לאדם לגרום למצוות התורה שיעקרו אף משום פקו"נ, וכיון שכן מה לן אם ערב שבת הוא או עיצומו של שבת, ודו"ק כי קצרתי.

ועוד דבני"ד ודאי פטורים הם חיילים אלו ממצות סוכה דלהדיא שנינו בסוכה כ"ז ע"א ובסי' תר"מ סעיף ט' דשומרי העיר פטורין מן הסוכה ועוד דעוסק במצוה פטור מן המצוה ואין לך מצוה גדולה מהצלת נפשות ושמירת הרבים מן הסכנה. ולא נתברר אצלי בעיקר הפטור דשומרי העיר אם הוי משום עוסק במצוה, ומשמע יותר מן הסוגיא והפוסקים דהוי דין מסוים דתשבו כעין תדורו וכעין פטור הולכי דרכים, ועיין במשנ"ב שם ס"ק מ"ו דפטורין כיון שהם צריכים לילך ממקום למקום ותשבו כעין תדורו כתיב, ויש נפ"מ בטעם הפטור דאי משום עוסק במצוה פטור אף בלילה הראשון ואי משום כעין תדורו חייבין בלילה א' לשיטת הרמ"א בסי' תרל"ט סעיף ה' וסי' תר"מ ס"ד דבלילה ראשון חייב אף במצטער מחמת ירידת גשמים.

אך מ"מ נראה בני"ד דהוי עוסק במצוה ופטור מן המצוה אמנם נחלקו התוס' והר"ן (סוכה כ"ה ע"א) באפשר לקיים שניהם אם פטור מן המצוה ולדעת התוס' חייבין וא"כ לכאורה ה"ה בני"ד אם אפשר לקיים שניהם חייבין ואף הר"ן כתב דמהיות טוב ישתדל לקיים שניהם (ולא כשיטת הריטב"א שם דיש בזה איסור). אך מ"מ נראה עדיין דפטורין מטעם שומרי העיר דרק מצטער חייב בליל א' אבל בהולכי דרכים וכדו' הלא מבואר (סוכה מ"ו ע"ב) דאמוראי היו באפר ולא עשו סוכות כלל משום דפטורין היו ולכאורה ה"ה בני"ד פטורין מלעשות סוכה במצב הנ"ל. (אמנם צ"ע בסברא לחלק בין הולכי דרכים ומצטער לענין חיוב ליל א', ועדיין צ"ע).

אך לכאורה צ"ע דאם מטעם עוסק במצוה באנו לפוטרם הלא מבואר בברכות י"ח ע"א דשומרי המת אם שנים הם ואחד יכול לשמור חייבין הן במצוה וא' ישמור כשחבירו קורא קר"ש ושוב ישמור זה וחבירו יקרא וא"כ ה"ה בני"ד. אך באמת דבר זה אינו שייך במציאות, דבאמת יש להם סוכה כשרה במוצב אלא שחששו שמא יצטרכו להיות בעמדת הירי בשעות הלילה ומשום חשש זה רצו לעשות סכך גם על העמדה, ובאותו שעה שהם בעמדת הירי בודאי הוי עוסק במצוה שפטור ממצוה אחרת, וגם לא שייך אז שאחד ישמור ואחד יאכל דממ"נ מי שאינו בתפקיד הלא יאכל בסוכה שבמוצב, וא"כ פשוט דהיושב בעמדה הוי עוסק במצוה ממש ופטור מה"מ ולדעת המשנ"ב תע"ה שעה"צ ס"ק ל"ט ברכתו לבטלה (והארכתי במק"א דגרע מאשה המברכת במצ"ע שהזמ"ג ואכמ"ל).

משום כל זה נראה דאין להם לסכך את העמדה, דאין כאן אלא ספק אם יצטרכו לו, וספק אם סוכה זו כשרה, ופטורים הם מדינא משום דהוי עוסק במצוה, ויש איסור בסתירתו, וע"כ הוריתי שלא יסככו את עמדת הירי כמבואר.

הגב על הנושא

לתחילת הדף