انت هنا : الرئيسية » תשובות מורינו הרב אשר וייס » סוכות במקומות ציבוריים

סוכות במקומות ציבוריים

כבוד תלמידי אהובי

האברך היקר והמופלא

הרה”ג ר’ עקיבא דרשוביץ שליט”א

רב שלום עד בלי ירח

במה ששאל לדעתי במה שכתב ת”ח אחד להחמיר בסוכות שעושים במקומות ציבוריים כגון בתי מלון, בתי מדרשות וכדומה שאינם סגורים מכל צד אלא פתוחים לכל עובר ושב, שלפי שיטת הרמ”א (סימן תר”מ ס”ד) שהעושה סוכה במקומות שיש גנבים ולסטים סוכה זו פסולה אף לאכילה כיון שאינה ראויה לשינה, ה”ה בסוכות אלה כיון שרוב בנ”א לא יסכימו לישון בסוכה זו מפני הבושה פסולה הסוכה אף לאכילה. ורב זה פירסם שמרן הגרח”ק שליט”א הסכים עמו שיש לפקפק בכשרות סוכות אלה אף לאכילה.

ולענ”ד דברים אלה אין בהם לא טעם ולא ריח, ולא אאמין שהסכימה דעתו הגדולה של מרן הגרח”ק שליט”א לדברים שאין להם שחר. ואבאר דעתי הענייה בקיצור.

הנה מקור הלכה זו במרדכי (סוכה סימן תש”מ) וז”ל “ודוקא שעשה סוכתו מתחלה במקום הראוי לאכול ולשתות ולישן בה ונולד לו הצער אחר כך אבל עשאה מתחלה במקום הראוי להצטער באכילתו או בשתייתו או בשינה כגון שירא מגנבים ומלסטים לא מיבעיא דלא מיפטר בה אלא אפילו אין סכנה באכילה ושתיה אלא בשינה לא יצא י”ח כלל אפילו באכילה דהא כעין דירה בעינן כיון שאינו יכול לעשות בה כל צרכיו אכילה ושתיה ושינה בלא צער מתחלה לא הויא סוכה כיון דלצעוריה קיימא”.

אך באמת ברור ופשוט דאף סוכה שלא נוח ולא נעים לישון בה כשרה אף לאכילה דהלא כבר תמה החכם צבי (סימן צ”ד) על שיטת הרמ”א מכל עיקר שיעור סוכה שהוא זע”ז, וכי יכול אדם לישון בנוח בסוכה שאינה אלא זע”ז. וע”כ דכל שיכול  לישון בה אף בקושי ובדוחק ע”י כיפוף או כשחלק מגופו מחוץ לסוכה כשרה סוכה זו.

וכבר כתבו הפוסקים לגבי סוכות במדינות הקרות דכיון שיכול להתכסות בכרים וכסתות הסוכה כשרה לאכילה אף שבפועל הישנים בסוכות במדינות אלה הם מעט מזעיר אחד בעיר ושנים ממשפחה, ואף ע”י כרים וכסתות קשה לישון בסוכותיהם.

ובאמת הסוכות הציבוריות ראיויות לחלוטין לישון בהם, ומש”כ שמחמת הבושה אינן ראויות לשינה, הלא מעשים בכל יום שאנשים ישנים במשך הטיסות במטוסים בנוכחות מאות מחבריהם ללא בושה, אלא שמעדיפים אנו לישון בסוכות פרטיות, אך פשוט דאין כל חסרון בסוכות ציבוריות וראויות הן לכל עניני הדירה.

ופשוט הדבר דרק כשיש חשש סכנה או צערא דגופא עד שאי אפשר לישון בסוכה נפסקה הלכה שהסוכה פסולה.

וכבר כתב רבינו הרמ”א בעצמו בשו”ת הרמ”א סימן כ”ט דהעושה סוכתו במקום שיש גנבים וחושש הוא שיגנבו כל מה שיש לו בסוכה מ”מ הסוכה כשרה כל עוד אין חשש של פגיעה בגופו, דבידו להוציא כל דבר מן הסוכה ולישון שם, וכ”כ בדרכי משה סימן תר”מ והביאו המגן אברהם סק”ז, אף שפשוט שאין זה דרכו של עולם ולא ניח”ל לאדם שישן בערום ובחוסר כל.

וע”כ נראה פשוט דרק בסוכה שאינה ראויה כלל לשינה נקטו פוסקים אלה שאינה ראויה לדירה כלל ואין עליה שם סוכה, וכך היא לשון הרמ”א “ואם עשה מתחלה במקום שמצטער באכילה או בשתייה או בשינה או שאי אפשר לעשות לו אחד מהם בסוכה מחמת דמתיירא מלסטים או גנבים אינו יוצא באותה סוכה כלל”. הרי דרק המצטער מעצם ישיבתו בסוכה או כשא”א לישב בסוכה מחמת לסטים וגנבים אינו יוצא בסוכה זו, וכך משמע גם מלשון המרדכי.

אמנם ראיתי בשו”ע הגרש”ז בסימן תר”מ ס”ו שכתב “איזהו מצטער זה שאינו יכול לאכול או לישן בסוכה מפני הרוח שמצערו או מפני הזבובים והפרעושים וכיוצא בהן או מפני ריח רע שמריחין בתוך הסוכה וכשיצא ממנה ינצל מכל אלו. במה דברים אמורים שנולד לו הצער במקרה אחר שעשה שם הסוכה אבל אם עשה סוכה במקום שידוע לו שיצטער אח”כ בה כגון שעשה במקום שהרוח מצויה ושולטת שם ואפילו עשה במקום שלא יהיה לו צער באכילה אלא שיהיה לו צער בשינה כגון שעשה ברחוב שאי אפשר לו לישן שם בנחת מחמת מורא הגנבים והליסטים הרי סוכה זו פסולה ואינו יוצא בה אפילו באכילה אף על פי שאין לו צער כלל בה לפי שכל סוכה שאינו יכול לאכול ולשתות ולטייל ולישן בה בנחת בלא שום צער אינה נקראת דירה כלל לפי שאינו דומה לביתו שיכול לעשות שם כל צרכו בנחת”. הרי דאם אין הסוכה ראוי לישב בה שלא בצער ובנחת פסולה היא אף לאכילה. אך לכאורה דבריו חידוש עצום ומהי”ת לומר כן בשעה שאין לזה הכרח בראשונים.

אך באמת נראה דאף לדבריו כשרים סוכות אלה לכתחילה דבאמת ראוים הם לשינה בנחת ללא צער כלל אף שאין רגילים לישון בהם כמבואר.

ובאמת פשוט הדבר דסוכות אלה אף שגדולות ופתוחות לרווחה הן ראויות לשינה, אלא דכיון שמפונקים אנו, מעדיף אדם לישון בביתו ובסוכתו, אך אם לא היה לו כל מקום אחר לישון בו, היה ישן בבטחה בסוכה זו, ומה שמעדיף הוא לישון במקום צנוע ומכובד אין בו כל משמעות לגבי הלכה זו.

ומצטער אני מאוד על מה שהשתרש לאחרונה בעולם התורה שכל אחד מחפש חומרות חדשים לבקרים ומוציא לעז על רבבות אלפי ישראל מימות עולם כאילו טובים אנו מאבותינו וכל המחמיר מחבירו משובח הימנו אף בחומרות שאין בהם טעם.

והלא מימות עולם עשו סוכות ציבוריות, וכך נוהגים בכל העולם כולו וגאונים וצדיקים נהגו לאכול בסוכות אלה ואין פוצה פה ומצפצף, ישתקע הדבר ולא יאמר.

באהבה יתירה

אשר וייס

 

اكتب تعليق

الصعود لأعلى