אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » מחשבה יהודית » סיבת קביעת היהדות על פי האמא

סיבת קביעת היהדות על פי האמא

שאלה:

למה קביעת הלאום ביהדות נקבעת לפי האמא ולא לפי האבא?

תשובה:

מקור לאיסור נישואין עם נכרים: מובא בספר דברים פרק ז "(ג) וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ: (ד) כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף יְדֹוָד בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מהר". על פי הגמרא, במסכת יבמות דף כג, ובמסכת קידושין דף סג, ב, במקור זה מלמדת התורה על ההבדל שבין נישואין של יהודי עם נכריה, שאז הילד שיוולד יהיה נכרי, לבין נישואים של נכרי עם יהודייה, שאז הילד שיוולד יהיה יהודי.

וכך נאמר בתלמוד בבלי מסכת יבמות דף כג/א: "אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי אמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי – בנך מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה. אמר רבינא שמע מינה בן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך. לימא קסבר רבינא עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר נהי דממזר לא הוי כשר נמי לא הוי ישראל פסול מיקרי. האי בשבעה אומות כתיב? כי יסיר לרבות כל המסירים.

פסוק זה פותח באיסור על נישואי תערובת – לא תתחתן בם, בתך לא תתן לבנו, ובתו לא תקח לבנך. בהמשך, אומרת התורה לאב, "כי יסיר את בנך מאחרי" – היינו, בנך (כאן הכוונה לנכדך) שיוולד מנשואי בתך עם נכרי, יוסר על ידי אביו מאחרי ה'. כלומר, בן זה שנולד לביתך מהנכרי, נחשב לבנך, ועובדת הסרתו מאחרי ה', היא סיבה לאיסור זה. מתוך ההבדל הברור בין הפסוק הראשון בעניין, שאוסר בשווה בין נישואי יהודייה לגוי ובין נישואי יהודי לגוייה, לבין הפסוק השני בעניין שמדבר על מצב שבו האב הנכרי מסיר את בנך מאחרי ה', נלמד שדווקא כשהאם יהודייה הבן הוא "בנך". כאשר האם נכרית, הבן אינו יהודי, ואז הבעייה אינה הסרתו של בנך היהודי מאחרי ה', אלא עצם ההולדה של בן גוי. בן זה אינו  "בנך" היינו שהוא אינו מתייחס אחרי אביו היהודי.

בטעם החילוק בין בן שנולד לאב גוי ואם יהודייה שהוא יהודי, לבין בן שנולד לאב יהודי ואם גוייה שהוא גוי, כתב הפני יהושע (קידושין סח:) וז"ל: "…כיון שניתנה תורה נתחדשה הלכה[1] שלא יהא שום צד אישות בבן ישראל לעכו"ם והדרינן לעיקר מילתא דעובר ירך אמו הוא היכא דלא שייך תפיסת קידושין ואישות ומש"ה אין קרוי בנך אלא בנה א"כ ה"ה להיפך בבן בתך הבא מן העכו"ם קרוי בנך מהאי טעמא גופא דבתר דידה שדינן ליה דעובר ירך אמו הוא". כלומר, התורה מחדשת שבנישואי ישראל לנכרים, אין תפיסת קידושין ואישות ביניהם, ועל כן העובר שנוצר במעי האם אינו יכול להתייחס אחר אביו, ואינו נחשב לקשור לאביו. משום כך, יש להתייחס לעיקרון בסיסי יותר לפיו "עובר ירך אימו הוא" – כלומר העובר המתהווה בגופה של האם נחשב בתהליך יצירתו לחלק מן האם, עד אשר הוא הופך לאישיות עצמאית. ככזה, הוא הולך אחר האם. במקרה שהאם יהודייה העובר יהודי, וכשהאם אינה יהודייה העובר אינו יהודי.

בשולי הדברים, יש לציין שלפי דין התורה, באומות נקבעת הזהות הלאומית לפי הזכר. כך אומרת הגמרא במסכת יבמות דף עח, "באומות הלך אחר הזכר". גם בתוך עם ישראל הולכים בשיוך השבטי על פי הזכר (ראה במסכת בבא בתרא דף קט עמוד ב). כאמור, במקרה של נישואי תערובת אין משמעות הלכתית לקשר האישות שלהם, ועל כן השיוך של הבן מתייחס לאימו, ש"עובר, ירך אימו הוא".


[1] יש לעיין בדברי הפני יהושע ממה שכתב רמב"ן על החומש וז"ל: רמב"ן על ויקרא פרק כד פסוק י – "וטעם בן הישראלית ואיש הישראלי – להורות כי העו"ג הבא על בת ישראל הולד אינו ישראלי ואע"פ שפסקנו בגמרא (יבמות מה) דעו"ג הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש, הרי אמרו מזהמין את הולד שהוא פגום לכהונה, וכל שכן שאינו ישראלי בשמו לענין היחס בדגלים ובנחלת הארץ, כי "לשמות מטות אבותם" כתוב בהן (במדבר כו נה) ומה שאמר בת"כ (פרשה יד א) בתוך בני ישראל, מלמד שנתגייר, אינו שיצטרך בגירות, אלא ככל ישראל שנכנסו לברית במילה וטבילה והרצאת דמים בשעת מתן תורה (כריתות ט), אבל נתכוונו לומר שהלך אחרי אמו ונדבק בישראל וזה טעם "בתוך בני ישראל", שהיה עמהם ולא רצה ללכת אחרי אביו להיות מצרי וכן מה שאמרו בת"כ (שם) אע"פ שלא היו ממזרים באותה שעה הוא היה כממזר, כדברי יחיד היא שנויה, והלכה הולד כשר:  והצרפתים אומרים כי טעם הגרות מפני שהיה קודם מתן תורה, והיה משפטו לילך אחר הזכר ממה שאמרו (יבמות עח:) באומות הלך אחר הזכר, וכאשר נולד זה לא מלו אותו כי מצרי היה בדינו, אבל כשגדל נתגייר לדעתו ונמול ואין דעתי כך, כי מעת שבא אברהם בברית היו ישראל ובגוים לא יתחשבו, וכמו שאמר בעשו (קידושין יח) ודילמא ישראל מומר שאני וק"ו הדבר, אם לאחר מתן תורה שהכותי הבא על בת אברהם מחייבי לאוין ואין לו בה קידושין היא מקוה טהורה לאומות להכשיר את ולדה להיות כמוה, לא כל שכן קודם התורה שתהא מטהרת ולדה להיות כמוה לחייבו במילה כזרעו של אברהם ויהיה מכלל בני ישראל". נראה מדברי הרמב"ן שגם קודם מתן תורה היה בן ישראלית מן הנכרי הולך אחר האם, ואם כן אין זה רק משום שבאופן פסיבי העובר ירך אימו הוא, אלא שהאם הישראלית מקווה טהרה היא עבורו לטהרו, ונראה שלא כדברי הפנ"י, אך אין זה לגמרי ברור לי וצריך עוד לעיין בזה.

הגב על הנושא

לתחילת הדף