אתה נמצא כאן: דף הבית » שיעורי מורינו הרב אשר וייס » פרשת בהר – גבורי כח עושי דברו

פרשת בהר – גבורי כח עושי דברו

"ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו" (תהלים ק"ג כ').

הנה דרשו חז"ל פסוק זה על שומרי שביעית.

ועוד דרשו פסוק זה על בני ישראל כשהקדימו נעשה לנשמע כמבואר בשבת (פ"ח ע"א).

צא וראה מה שאמרו "ברכו ה' מלאכיו, א"ר ישמעאל בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצאה בת קול ואמרה להם בני מי גלה לכם רז זה שמלאכי השרת משתמשים בו דכתיב ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו וגו', ברישא עושי והדר לשמוע. ד"א מלאכיו אלו הנביאים שנקראו מלאכים שנאמר וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים וה"א ויהיו מלעיבים במלאכי אלקים. גבורי כח, רבי יצחק נפחא אמר אלו שומרי שביעית, בנוהג שבעולם אדם עושה מצוה ליום אחד לשבת אחד לחדש אחד שמא לכל ימות השנה ודין חמי חקליה ביירא כרמיה ביירא ושתיק ישלך גבור חיל גדול מזה. נאמר כאן עושי דברו ונאמר להלן וזה דבר השמטה מה להלן שביעית אף כאן שביעית, שנו רבותינו אי זהו גבור הכובש את יצרו" (ילקו"ש תהלים תת"ס)

וצריך ביאור מה ענין שמיטה אצל הר סיני, ולמה נקראו גבורי כח שומרי שביעית מחד ומקבלי התורה שהקדימו נעשה לנשמע מאידך.

ונראה דשתי דרשות אלה שני צדדים של מטבע אחת הם. דאין גבורה אלא בשבירת המדות, וכאשר אדם שובר את טבעו גבור הוא, וזה שאמרו חז"ל שם איזהו גיבור הכובש את יצרו.

וכאשר בן חורין מקדים נעשה לנשמע נוהג הוא נגד הטבע האנושי, הלא טבעו של אדם לשאוף לחופש כי לחופש נולד, ודרכו של בן חורין לשמוע את המתבקש ממנו ולשפוט בדעתו אם מוכן הוא להתחייב לו, וכאשר הוא מקדים נעשה לנשמע שובר הוא את טבעו היסודי.

וכך גם כאשר החקלאי עובד האדמה רואה את עמלו יוצא לריק וזרים אוכלים את פרי יגיעתו ושותק, אף הוא נוהג לפני ולפנים מדרך הטבע ואף הוא שובר את טבעו. הלא כתב הרמב"ן בב"ב דף מ"ב דחזקת ג' שנים מושתתת על הנחה דאין אדם רואה אחרים עושים בשלו ושותק, ובשנת השביעית רואה אדם את הולכי הנמושות ואף את חית השדה אוכלים את פרי עמלו ויגיעו ושותק, לא בכדי קראו עיו חז"ל גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו.

והנה דרשו חז"ל (שבת ל"א ע"א) "'והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמה ודעת' אמונת זה סדר זרעים שמאמין בהקב"ה וזורע" וההבנה הפשוטה היא שהזורע צריך להתחזק באמונה ולהאמין שהקב"ה יגזור שהארץ תתן יבולה ועץ השדה יתן פריו. אך לכאורה תמוה דבאמת אין לך תחום כלשהו מתחומי הפרנסה שבו האדם יכול להיות סמוך ובטוח שעמלו ישא פרי כמו בעבודת האדמה, הלא דרך השמים להוריד טל ומטר לברכה, ודרך האדמה להצמיח פרי, כך כל שנה ושנה קיץ וחורף זרע וקציר. משא"כ הסוחר והאומן, הן הם שצריכים להאמין בהקב"ה ולבטוח בו שיתן להם די פרנסתם.

אלא נראה כונת חז"ל דנסיונו של החקלאי הוא להאמין שהוא המוציא לחם מן הארץ, ולא כחו ועוצם ידו עשו לו את כל החיל הזה, "וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל", זה נסיונו של הזורע, לבטוח בה' שיתן לו פרי עמלו, ולא לסמוך על טבע הארץ.

ובהנהגה זו של שבירת הטבע וכבישת היצר הטבעי, היא שלימות האדם ותכלית בריאתו. כך כתבו שני עמודי עולם הקדושים והטהורים.

"עיקר חיותו של אדם בעולם הזה בשבירת המדות ואם לא יתקן מדותיו למה לו חיים" (הגר"א באבן שלמה).

"האדם לא נברא בעולם רק לשבר את הטבע" (הנועם אלימלך בצעטיל קטן אות ט"ז).

הגב על הנושא

לתחילת הדף