אתה נמצא כאן: דף הבית » שיעורי מורינו הרב אשר וייס » פרשת וירא – הכנסת אורחים

פרשת וירא – הכנסת אורחים

"ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך" (י"ח ג').

"אמר רבי יוחנן גדולה הכנסת אורחין כהשכמת בית המדרש, דקתני מפני האורחין ומפני בטול בית המדרש. ורב דימי מנהרדעא אמר יותר מהשכמת בית המדרש, דקתני מפני האורחין והדר ומפני בטול בית המדרש. אמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה, דכתיב ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר וגו'" (שבת קכ"ז ע"א).

א

הרי שלמדנו מאברהם אבינו כמה גדולה מצות הכנסת אורחים, וגדולה היא מקבלת פני השכינה, ולחד מ"ד מהשכמת ביהמ"ד.

ולא זו בלבד למדו מא"א כמה גדולה ונשגבה מצוה זו אלא אף הלכתא פסיקתא בהלכות הכנסת אורחים למדו מפרשה זו.

א. בספר היראה  לרבינו יונה כתב דיש להזדרז בקיום מצוה זו ולהשתדל בה בגופו "ואפילו אם יהיו לו אלף עבדים יטרח הוא בעצמו, ויעמוד עליהם, מי לנו גדול כאברהם ששמש למלאכים והיו לו כמה עבדים ושפחות שנאמר ואת כל ילידי ביתו וגו' (בראשית י"ז) אף על פי שנראו כערביים כדברי רבותינו ז"ל, ובכל מה שעשה על ידי עצמו שלם לו הקדוש ברוך הוא לישראל בכבודו ובעצמו".

ב. בכד הקמח לרבינו בחיי (ערך אורחים) כתב דאין אדם יוצא יד"ח במצוה זו בנכונותו לקבל אורחים אם יגיעו אליו, אלא צריך הוא לצאת מביתו ומגדרו כדי להכניס אורחים לביתו כמו שעשה אברהם אבינו וכמ"ש "וירץ לקראתם".

ג. החפץ חיים בספרו אהבת חסד (ח"ג פ"ב) האריך בפרטי הלכה שיש ללמוד מאברהם אבינו בהלכות הכנסת אורחים ובין השאר כתב דגם את הבנים מצוה לחנך במצוה זו כמ"ש (י"ח ז') "ויתן אל הנער" וברש"י דהיינו ישמעאל כדי לחנכו, הרי דא"א הקפיד לחנך גם לחנך גם את בניו למצוה גדולה זו.

ב

האם ראוי לשיר זמירות כשיש לו אורחים

הנה כתיב "וירץ לקראתם" הרי שיש להזדרז במצוה זו וכמ"ש בכד הקמח, וכבר כתב המשנ"ב בסימן רע"א סק"א דיש להזדרז לקדש ולסעוד בליל שבת קודש כשיש אורחים סביב לשולחנו ובפרט אם עניים המה, עי"ש.

ובשו"ת דבר אברהם (ח"ב סי' א' בהג"ה) כתב ששמע בשם הגה"צ ר' ישראל מאיר הכהן מראדין דמי שיש לו אורח עני ומשהא סעודתו ואינו מזדרז להאכילו מיד עובר בבל תאחר, ואכן כך כתב בשער הציון (סימן תרל"ט ס"ק ס"ז) דכיון דמבואר בר"ה (ו' ע"ב) דכשיש עני לפניו עובר מיד בבל תאחר, כך גם כשיש עני סמוך על שולחנו.

והנה  בסימן רע"א (סעיף א') כתב השלחן ערוך "כשיבא לביתו ימהר לאכול מיד" ובמשנ"ב (סק"א) כתב דמ"מ אין אינו רעב יכול הוא להמתין עד שיהא רעב כדי לאכול לתאבון, אבל אם יש לו אורח עני "לא יאחר בכל גווני דכיון שהם מוטלים עליו לא יוכל לעכבם בשביל שהוא רוצה לקיים מצוה מן המובחר", ומ"מ לא כתב שיש בזה חשש בל תאחר.

והדבר  אברהם כתב ליישב מה שלא הקפידו בכך, דכיון דכך דרכו של עולם הו"ל כאילו קבע זמן לצדקה דכאשר יאכל הוא יאכיל לעני וכל זמן שאינו אוכל בעצמו עדיין לא הגיע זמן חיובו וכה"ג אינו עובר לפני הגיע הזמן, עי"ש.

ובאמת  נראה בפשטות הענין דאף אין צריך לומר דהו"ל כאילו קבע זמן והתנה להדיא דאינו מתחייב ליתן אלא משיאכל, אלא כל שנוהג כדרכו של עולם אין כאן בל תאחר דאטו מי ששוהה רגע כמימרא ואינו נותן לעני מיד עובר בלאו. והלא במס' תענית (כ"א ע"א) אמרו בנחום איש גם זו שאמר לעני המתן עד שאפרוק את החמור ומת העני וצדיק זה קיבל עליו יסורים גדולים, וכי נאמר שעבר בלאו, ודאי אין זה מסתבר אלא שלגודל חסידותו וקדושתו קיבל עליו יסורים, אך כיון שנהג כדרכו של עולם אין כאן בל תאחר.

ושמעתי  מחתני אהובי הרה"ג ר' בנימין ביינוש שליט"א מעשה שהיה בזקינו הגאון אבד"ק פיטסבורג שהתארח לשב"ק בביתו של מרן החפץ חיים ובליל שבת בבואו לביתו קידש מיד ונטל ידים לסעודת שב"ק. כאשר שאל את הח"ח אם אינו נוהג לומר את הזמר שלום עליכם לפני שמקדש על היין, ענה הח"ח שזמר זה אומרים לכבוד המלאכים המבקרים בביתנו בליל שבת קודש, אך המלאכים אינם רעבים משא"כ האורחים היושבים רעבים מסביב לשולחן. ומשו"כ נוהג הוא לקדש מיד כדי שלא לעכב את האורחים מלאכול. ואכן לאחר בציעת הפת חזר הח"ח לומר את הזמירות כמקובל.

[זמירות לשבת מנחת אשר עמוד קכ"ה, ועיין עוד במנחת אשר דברים סימן מ"ה]

ג

אם הכנסת אורחים דוחה ת"ת

הנה יש לעיין בהכנסת אורחים אם דוחה ת"ת, והלא מבואר במו"ק (ט' ע"א) דכל מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים אין מבטלין תורה כדי לקיימה, אך אפשר דהכנסת אורחים שאני כיון שהיא שקולה כהשכמת בית המדרש לפי רבי יוחנן, וביותר נראה כן לשיטת רב דימי מנהרדעא שהכנסת אורחים גדולה יותר מהשכמת בית המדרש.

אך באמת נראה טפי דכלל גדול וגמור הוא דלעולם אין תלמוד תורה נדחית מפני כל מצוה שהיא שאפשר לעשותה ע"י אחרים וגם הכנסת אורחים בכלל, ומשו"כ אין האדם מבטל תורה אם יש אחרים שיכולים ומרוצים להתעסק בהכנסת אורחים.

ועוד, דהרי כיוצא בדבר אמרו עוד במגילה (ט"ו ע"ב) גדולה תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות, ולכאורה היה נראה לפי דבריהם דאין מבטלין ת"ת משום הצלת נפשות כיון שת"ת גדולה מהצלת נפשות. אך מסקנא זו תמוהה ביותר דאטו כך נפסוק, דהיושב ועוסק בתורה פטור מלהציל חבירו הטובע בנהר לידו.

אלא שכבר כתב הט"ז (יו"ד סי' רנ"א ס"ק ו') דאף שאמרו דגדול ת"ת יותר מהצלת נפשות אין זאת אומרת שת"ת דומה הצלת נפשות, דבאמת פקו"נ דוחה את כל המצוות ובכללן אף תלמוד תורה, וכל כונת חז"ל באומרם שת"ת גדול מהצלת נפשות אינו אלא לומר דזכות העוסק בתורה גדולה מזכות העוסק בהצלת נפשות, אך מ"מ ודאי שת"ת נדחית מפני הצלת נפשות.

וכמו"כ נראה דאף אם אמרו גדולה הכנסת אורחים יותר מהשכמת בית המדרש, אין זה אלא דזכותו גדולה מזכות המשכים לת"ת אך מ"מ כלל היא דכל מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים נדחית מפני ת"ת.

ואף שהבאתי לעיל (אות א') מרבינו יונה דאף מי שיש לו כמה שליחים מצוה שיתעסק בעצמו בהכנסת אורחים, מ"מ הוי מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים, כך נראה ברור.

ושמחתי בראותי שוב באהבת חסד (חלק ג' פ"א בהג"ה) שאכן כתב דאין הכנסת אורחים דוחה ת"ת, עי"ש.

והנה בספר עובר אורח לבעל האדר"ת (סי' ס"ט) מספר הגאון שפעם ישב בביתו בערב שבת בטלית ותפילין וקרא את הפרשה מתוך ס"ת כמנהגו כדי לודא שאין טעיות ופסולים בס"ת, ונכנס אליו אחד מגדולי הרבנים, וביקש ממנו להמתין עד שיגמור את הקריאה. וכשגמר לקרוא היצר לו מאוד והתנצל בפני אורחו דהלא אמרו גדול הכנסת אורחים יותר מהשכמת בית המדרש.

אך מ"מ ביאר מה היתה דעתו כאשר גמר את קריאה ולא התפנה לקבלת פני אורחו הגדול, דשמא לא אמרו גדולה הכנסת אורחים יותר מהשכמת בית המדרש אלא משום דמצוות ת"ת אין לה שיעור וגבול ולא שייך לומר דקודם יגמור אדם ללמוד ואח"כ יקיים מצוותיו דלעולם אין האדם גומר ללמוד, ומשו"כ יש לבטל לימודו ולהכניס אורחים, אך מכיון שהוא קרא מתוך הספר תורה לא לשם מצות ת"ת בכללית שאין לה לא תחילה ולא סוף, ולא שיעור ולא גבול, אלא כל קריאתו כדי להכין את הפרשה ולבדוק את הס"ת מכל פסול, הרי מצוה זו מוגדרת ומוגבלת, ומשו"כ אינה נדחית מפני הכנסת אורחים אלא אומרים העוסק במצוה פטור מן המצוה.

אף אף שעצם הסברא יש בה טעם רב, מלשון הגמ' ברור דלא משום אופיה של מצות ת"ת שהיא תמידית אמרו שהכנסת אורחים קודמת לה, אלא משום חשיבות המצוה דהכנסת אורחים שהרי אמרו גדולה הכנסת אורחים יותר מהשכמת בית המדרש, וא"כ ק"ו שתדחה קריאת ספר תורה להגה"ה שאין בה עיקר מצות ת"ת.

אך מ"מ למדנו מדבריו שהוציא ממה שארו גדולה הכנסת אורחים יותר מהשכמת בית המדרש דאכן הכנסת אורחים דוחה מצות ת"ת, אך אני את הנלענ"ד כתבתי.

הגב על הנושא

לתחילת הדף