אתה נמצא כאן: דף הבית » שיעורי מורינו הרב אשר וייס » פרשת וירא – כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם

פרשת וירא – כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם

"וזכרתי את בריתי יעקב, ואף את בריתי יצחק, ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור" ולמה לא נאמרה זכירה ביצחק אלא אפרו של יצחק נראה לפני צבור ומונח ע"ג המזבח" (רש"י ויקרא כ"ו מ"ב).

וזה מזמן נתקשיתי מברכת הזכרונות בר"ה, בה אנו אומרים "ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור, בא"י זוכר הברית", הרי דצריך זכירה מעלייתא.ועוד שנינו בראש השנה (ט"ז ע"ב),

"אמר הקב"ה לישראל תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור אילו של יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם".

הרי דצריך זכירה וכדי להעלות זכירה זו תוקעים אנו בשופר בראש השנה.

ונראה בזה, דהנה כבר נשברו קולמוסים רבים על השאלה, של מי היה הנסיון העיקרי בעקידה, של אברהם שעקד את בנו, או של יצחק שנעקד הוא עצמו על המזבח, וסברות רבות נאמרו לכאן ולכאן, אך באמת נחלקו בזה בגמ' (סנהדרין פ"ט ע"ב),

"ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם, א"ר יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא אחר דבריו של שטן דכתיב ויגדל הילד ויגמל וגו' אמר שטן לפני הקב"ה רבש"ע זקן זה חננתו למאה שנה פרי בטן מכל סעודה שעשה לא היה לו תור אחד או גוזל אחד להקריב לפניך, אמר לו כלום עשה אלא בשביל בנו אם אני אומר לו זבח את בנך לפני מיד זובחו מיד והאלהים נסה את אברהם ויאמר קח נא את בנך וכו' ר' לוי אמר אחר דבריו של ישמעאל ליצחק, אמר לו ישמעאל ליצחק אני גדול ממך במצות שאתה מלת בן שמנת ימים ואני בן שלוש עשרה שנה אמר לו ובאבר אחד אתה מגרה בי אם אומר לי הקב"ה זבח עצמך לפני אני זובח מיד והאלהים נסה את אברהם".

הרי לן שנחלקו ר' יוחנן ור' לוי אם עיקר הנסיון של אברהם היה או של יצחק. ובאמת נראה פשוט דאלו ואלו דברי אלקים חיים ולא נחלקו אלא של מי היה עיקר הנסיון.

ונראה לכאורה דרק לגבי הנסיון של יצחק וזכותו הגדולה אמרו דאין צריך זכירה משום שאפרו צבור ומונח ע"ג המזבח, אבל לגבי נסיונו של אברהם אבינו לא שייך לומר אפרו צבור ומונח ע"ג המזבח, שהרי אפרו של יצחק יש כאן ולא אפרו של אברהם אבינו, נסיונו של אברהם ומסירת נפשו אינם מונחים בעליל בתוך האפר שעל גבי המזבח ונסיונו של אברהם צריך זכירה.

ובראש השנה, ביום הדין והרחמים, חפצים אנו להזכיר דוקא את נסיונו של אברהם אבינו כדי לומר לפני אבינו שבשמים, "כשם שכבש אברהם אבינו את רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם כן יכבשו רחמיך את כעסך מעלינו" אברהם עמוד החסד והרחמים הוא שכבש את מדותיו לעשות רצון אביו שבשמים אבל פחד יצחק מיסוד הדין והגבורות הוא ולא נזקק לכבוש רחמיו, ולכן ענין מיוחד להזכיר את נסיונו של אברהם אבינו עמוד החסד, וזאת אנו מזכירים בראש השנה.

ב

וראה זה פלא מה שאמרו (יבמות קכ"א ע"ב)

"ת"ר מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור הגדול ובאו והודיעו לרבי חנינא בן דוסא שעה ראשונה אמר להם שלום שניה אמר להם שלום שלישית אמר להם עלתה אמר לה בתי מי העלך אמרה לו זכר של רחלים נזדמן לי וזקן מנהיגו" וברש"י שם זכר של רחלים זה אילו של יצחק וזקן אחד מנהיגו זה אברהם אבינו!

האיל נשחט ונשרף, עבר ובטל מן העולם, והוא מהלך לו ברחבי העולם להציל בני ובנות ישראל מצרה וצוקה, ויצחק שקם והלך לביתו, אפרו צבור ומונח ע"ג המזבח!

(אמנם בירושלמי שקלים כ"ג ע"א אמרו דמלאך בדמות רבי פנחס בן יאיר העלה אותה מן הבור עי"ש).

אלא שכך עלה במחשבה לפניו ית"ש "ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו" (כ"ב י"ג) זה תחת זה, ובמדרש אמרו דעל כל עבודה באיל אמר אברהם אבינו שיחשב כאילו יצחק בנו יחידו אהובו הוא הקרבן, והסכים הקב"ה על ידו.

וזכות העקידה עומדת לנו בכל דור ודור להפקד בדבר ישועה ורחמים.

"רחמנא אידכר לן זכותיה דיצחק עקידא".

הגב על הנושא

לתחילת הדף