אתה נמצא כאן: דף הבית » שיעורי מורינו הרב אשר וייס » פרשת חיי שרה – כולן שוין לטובה

פרשת חיי שרה – כולן שוין לטובה

"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה" (כ"ג א').

"כולן שוין לטובה" (רש"י).

"יודע ה' ימי תמימים כשם שהם תמימים כך ימיהם תמימים" (בר"ר).

"ר' עקיבא היה יושב ודורש, בקשו העם להתנמנם, אמר, מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינות, אמרה תבא בת בתה של שרה שחייתה קכ"ז שנים ותמלוך על קכ"ז מדינות" (בראשית רבה פרשה נ"ט).

ודאי יש מי שיאמר, שכאשר ראה ר' עקיבא שתלמידיו מנמנמים כשהוא יושב ודורש, ביקש לעוררם במילי דבדיחותא, בהיקש שאין בו טעם וממש, וכל ענינו רק בקשר המספרי – קכ"ז כנגד קכ"ז – אך אנו, לא כן עמנו, לא כך חינכנו וחונכנו, ר' עקיבא, התנא הגדול אינו עוסק במילי דבדיחותא, ותלמידיו הגדולים, דוגמת ר' שמעון בר יוחאי וחבריו, לא זה הדרך לעוררם.

אלא פשיטא, שדברי ר' עקיבא דברי מוסר הם, דברי תוכחה ואהבה המעוררים את הלב לחיזוק ולהתחזקות.

כך אמר להם ר' עקיבא לתלמידיו, מנמנמים אתם בשעה שאנו קושרים כתרים לאותיות התורה, הלא אין התורה נקנית אלא כשממית עצמו עליה ומתמסר לה בכל כוחו ואונו, צא ולמד מאבותנו הקדושים ואמהותינו הקדושות שהקדישו כל ימי חייהם ללא הפסק לעבודת הא-ל, שרה אמנו, בת ק' כבת כ', בת כ' כבת ז' בכל תקופה ובכל זמן הקדישה את כל כוחותיה לעבודת ה'.

ור' עקיבא בעצמו הרבי הגדול, מאז עמדו על דעתו לדבוק בתורה לא פסיק פומיה מגירסא. הלא ידועים דבריו של הגאון ר' חיים שמואלביץ זצ"ל ראש ישיבת מיר, על ר' עקיבא ששומע מאחורי דלת ביתו, את אשתו הצדקת אומרת לשכנתה "אי לדידי ציית יתיב תרי סרי שני אחרינא" (כתובות ס"ב), והוא בלי לעבור את מפתן ביתו בלי שיכנס מעבר לדלת, מסתובב וחוזר לבי רב, וכל כך למה, וכי למה לא נכנס לשעה קלה לביתו לבלות עם משפחתו? ואמר הגר"ח אילו היה ר' עקיבא נכנס לביתו ואח"כ חוזר לבי רב, היו בידו י"ב שנים של תורה ועוד י"ב שנים, אך בחשבונה של תורה שתים עשרה ועוד שתים עשרה אינם עשרים וארבע!

רבי עקיבא הגדול ואשתו הצדקת רחל בת כלבא שבוע חפצים בכ"ד שנים של מסירת נפש על תורה ואין הם חפיצים בפעמיים י"ב שנה.

זה המפתח של גדלות, וזה דרכן של אבות ואמהות, "כולן שוין לטובה".

אסתר המלכה מלכה על קכ"ז מדינות. וכי איך אפשר למלוך על קכ"ז מדינות, והלא בזמנינו אנו רואים כמה קשה למלוך על מדינה אחת! ברור שהרוצה למלוך על קכ"ז מדינות צריך לשים לב לכל כפר, לכל עיירה ולכל מושבה קטנה, שלא תפרוץ חלילה מרידה באחת מהן ותתפשט כאש בשדה קוצים, רק כך אפשר למלוך על קכ"ז מדינות, וזאת למדה אסתר משרה אמנו, כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא! שרה אמנו בקכ"ז שנותיה לא הזניחה אף יום, אף שעה, אף רגע, כולן שוין לטובה.

והנה דוד המלך ע"ה ביקש בקשה אחת שבו ראה את תמצית חייו "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו" (תהלים כ"ז ד') וכבר העירו שפתח בלשון עבר "אחת שאלתי" והמשיך בלשון עתיד "אותה אבקש" והכוונה בביאור שינוי זה, דהנה בנוהג שבעולם הרי חייו של אדם מחולקים לכמה תקופות ושלבים שונים, גם שאיפותיו חלומותיו ותקוותיו מתחלפים ומשתנים מתקופה לתקופה, הרי אין שאיפותיו של נער צעיר כשאיפותיו של בא בימים ואין תקוותיו של העני המרוד כחלומותיו של עתיר הנכסים, אך דוד המלך ע"ה אמר להקב"ה, רבונו של עולם נער הייתי, רועה צאן, מתחת מכלאות הצאן לוקחתי למלוך על יהודה וירושלים, מקימי מעפר דל ומאשפות ירים אביון, אך שאיפתי אחת היתה בעבר ויחידה תהיה בעתיד "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו".

ועוד רעיון בתפילתו זו של נעים זמירות ישראל, "שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו" הרי תושב ומבקר, שני דברים הם, מנוגדים בתכלית, ואם יזכה אדם לישב בבית ה' כל ימי חייו, איך יבקר בהיכלו, וי"ל דזה היתה תפלתו ובקשתו המיוחדת של דהמע"ה שעל אף שישב בבית ה' כל ימיו יזכה שבכל יום ויום יהיו דברי תורה בעיניו כחדשים, ובכל שעה יזכה למצוא שלל רב, בשמחה ובשעשוע, כאילו זה מקרוב בא לבקר בהיכל המלך ולחזות בנועם ה'.

"כשם שהם תמימים אף ימיהם תמימים, כולן שוין לטובה"

הגב על הנושא

לתחילת הדף