אתה נמצא כאן: דף הבית » שיעורי מורינו הרב אשר וייס » פרשת כי תצא – קידושי חרש שוטה וקטן

פרשת כי תצא – קידושי חרש שוטה וקטן

"כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו: ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר" (כ"ד א' – ב'). 

א

הן מילתא דפשיטא היא דקטן אין לו קידושין כיון שאין לו דעת וכל שאין בו דעת אין בידו לעשות כל חלות, וכמו שאין הקטן קונה ומקנה ומגרש ומפריש תרו"מ כיון שאין בו דעת, כך גם אין קידושיו קידושין.

אך רש"י בכתובות (ע"ג ע"ב) כתב דילפינן ממה דכתיב "כי יקח איש אשה" איש לאפוקי קטן. וכבר תמהו רבים על דברי רש"י דלמ"ל קרא והלא כיון שאין קטן בר דעת ולא גמיר ומקדש פשוט שאין קידושיו קידושין, דאטו מקרא למדנו דקטן אין לו קנין ואין תרומתו תרומה.

אך באמת מצינו בירושלמי תרומות (א' ע"א) דאכן מקרא למדו דחשו"ק אין תרומתן תרומה מדכתיב "מאת כל איש אשר ידבנו לבו" עי"ש.

וכן מצינו עוד בירושלמי (מעשר שני כ"ג ע"ב) שלמדו שאין הקטן נותן מתנה מדכתיב "כי יתן איש" (שמות כ"ב ו') מתנת איש מתנה ואין מתנת קטן מתנה.

הרי לן שדרשו מן המקראות מה שלכאורה פשוט בסברא. ובבבלי אכן לא מצינו דרשות אלה ולפי פשוטן של דברים מסברא ידענו דכל שאינו בר דעת אין בידו לעשות כל חלות.

והנודע ביהודה (תניינא אבהע"ז סימן נ"ד) כתב ליישב את דברי רש"י בכתובות, דהוי אמינא דכל קידושין הוי בעצם דעת אחרת מקנה וכל שיש בו דעת אחרת מקנה יש קנין לקטן כמ"ש הראשונים בכמ"ק, אך מ"מ נתקשה איך הו"א דקטן יכול לקדש בקידושי כסף דהלא צריך הוא קודם ליתן לה את הכסף ורק אח"כ היא מתקדשת לו, והרי קטן אינו יכול להקנות, ומתוך כך כתב דהוי אמינא שיכול לקדש בביאה, עי"ש.

ויש לפלפל טובא בדבריו המחודשים דקי' הוי כדעא"מ, וכד הוינא טליא פלפלתי בזה הרבה. אך יותר נראה דהוא דאיתקש קידושין לגירושין וכשם שאשה מתגרשת בע"כ ואין צריך דעתה והסכמתה, כך גם בקידושין, וקמ"ל דבאמת לא ילפינן קי' מגירושין.

והנה בירושלמי תרומות (א' ע"ב) איתא "דתניא חרש שוטה וקטן שקידשו אין קידושיהן קידושין רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר בינן לבין עצמן אין קידושיהן קידושין בינן לבין אחרים קידושיהן קידושין".

הרי שיטת ר"י ברב"ב שיש קידושין לקטן, ובתשובת הנודע ביהודה שבספר אור הישר בענין הגט מקליווא הבין שמדובר בקידושי אשה. וכ"כ בעקבות הנוב"י גם הבית מאיר והישועת יעקב. אך בצדק העיר הנתיבות בתורת גיטין שאין הכוונה כלל לקידושי אשה אלא לקידוש מי חטאת ומקור הברייתא בתוספתא פ"ה ממסכת פרה. ועיין בהגהות ציון ירושלים בירושלמי שם.

סוף דבר מילתא דפשיטא היא שאין לחרש שוטה וקטן קידושין כיון שאינם בני דעת.

הגב על הנושא

לתחילת הדף