אתה נמצא כאן: דף הבית » שיעורי מורינו הרב אשר וייס » פרשת שלח – חובת גברא וחובת טלית

פרשת שלח – חובת גברא וחובת טלית

"ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם" (במדבר ט"ו, ל"ח).

 

נחלקו אמוראי במנחות מ"א ע"א ושם מ"ב ע"ב אם ציצית חובת טלית היא או חובת גברא, למ"ד חובת גברא אין מצוה זו נוהגת אלא בלבישת הבגד ולמ"ד חובת טלית אין המצוה תלויה בלבישה כלל ואף כלים המונחים בקופסא חייבים בציצית, וקיי"ל דחובת גברא היא ואינו חייב אלא בשעת לבישת הבגד כמבואר בשלחן ערוך סי' י"ט סעיף א'.

אמנם עדיין יש לעיין ביסוד גדרה של מצוה זו האם המצוה היא על החפצא, דמצוה על האדם שיהיו ציצית בכנפי בגדו אלא שתנאי יש בדבר דאין הבגד מחוייב אלא בשעת לבישה, או שמא המצוה הוא על הגברא, דהאדם מצווה ללבוש ציצית אלא שתנאי יש בדבר שאינו מצווה אלא כשיש עליו בגד ד' כנפות. וכיוצא בדבר יש לעיין במצות מזוזה אף דחובת הדר היא, אם המצוה הוא בחפצא של הבית דהבית מחוייב במזוזה אלא דתנאי יש בדבר דרק בית דירה חייב דהיינו בית שדר בו או שמא המצוה על הגברא היא דהאדם חייב במזוזה ומניח אותה על מזוזת ביתו, ונראה דנחלקו בזה קמאי כמו שיבואר.

הנה כתב בשולחן ערוך סי' י"ט סעיף א' דציצית חובת גברא ומשום הכי אין מברכין על עשיית הציצית אלא על הלבישה ואין מצוה אלא בלבישה, ובמגן אברהם שם ס"ק א' תמה דהלא גם במזוזה אינו חייב אלא משום שדר בבית דחובת הדר הוא וא"כ למה מברכין לקבוע מזוזה ואין מברכין על עשיית הציצית, וכתב דכיון דדרך העולם לקבוע מזוזה כאשר הוא כבר דר בתוך הבית נמצא דבשעת קביעת המזוזה הוא מקיים מצוה ומברכין שפיר לקבוע מזוזה אבל בציצית דמטיל את הציצית בבגד לפני שלבשו אין מברך על עשיית הציצית דאינו מקיים מצוה בעשייה זו ולפיכך מברך על הלבישה, ולפי"ז חידש המג"א דאם קובע מזוזה לפני שנכנס לדור בביתו אפשר דאינו מברך לקבוע מזוזה אלא יברך כשיכנס לדירה "לדור בבית שיש בו מזוזה", וזה חידוש גדול שאינו מוסכם על דעת האחרונים.

ולכאורה נראה בזה, דהנה רעק"א בשו"ת סי' ט' כתב להעיר דהשוכר בית שיש בו מזוזה צריך לברך בהכנסו לדור בבית דהלא הוא מקיים בכך מצות מזוזה, וכמו"כ מי שיוצא מביתו לזמן מסויים יברך על מצות מזוזה בחזרתו לביתו דאז הוא שוב מתחייב במזוזה ומקיים מצותו, ובסוף התשובה כתב שמצא בברכי יוסף דאין מברכין ברכת המצוה אלא על מעשה מצוה ולא במצוה המתקיימת שלא ע"י מעשה ומשו"ה לא יברך באופנים הנ"ל עי"ש, ובאמת נראה ברור לענ"ד כיסוד זה דלעולם לא מצינו ברכה אלא על מעשה מצוה ולא ע"י קיום המצוה שאינו במעשה, וכך נראה מדברי השו"ע דלמ"ד ציצית חובת טלית היה מברך על עשיית הציצית שהיא מעשה ולא כמו שכתב המנחת חינוך במצוה שפ"ו דלמ"ד חובת טלית מברך בכל יום בבוקר כיון דלילה לאו זמן ציצית ובכל בוקר מקיים מצוה זו, דבאמת לא יברך בכל בוקר כיון שאין כאן מעשה מצוה אלא מברך על עשיית הציצית בלבד כנ"ל.

ולפי"ז נראה דאין לברך על המזוזה כשנכנס לדירה דאין זה מעשה מצוה אלא מעשה רשות אף שבאותה שעה מקיים מצות מזוזה מ"מ אין הכניסה לדור בדירה מתייחס ומתפרש כמעשה במצות מזוזה, משא"כ לבישת הטלית דהוי מעשה מצוה דציצית שפיר מברכינן עלה. (וכיוצא בזה ביארנו דברי רש"י בב"ק ט' ע"ב דטלית נאה הוי הידור מצוה במצות ציצית אף דפשוט דבית נאה אינו הידור במצות מזוזה דאין הבית טפל למזוזה בעיני בני אדם כדרך שהטלית טפלה לציצית, ואפשר עוד דרק בטלית שלובשין לשם מצות ציצית כטליתות שלנו חידש רש"י דטלית נאה הוי בכלל הידור מצוה ולא בבגד דעלמא שלובש להנאת לבושו, ואכמ"ל).

ב

ועוד נראה בזה, דהנה נתבאר לעיל מה שיש לחקור בגדר מצוות ציצית ומזוזה אם עיקרן על החפצא דבית חייב במזוזה ובגד חייב בציצית או עיקר המצוה הוא על הגברא דהיינו שהאדם חייב בציצית ובמזוזה אלא דמקום קביעותן ואופן קיומם ע"י הבית והבגד, ומכל דברי המגן אברהם נראה דלא חילק בין ציצית למזוזה ובשניהם ס"ל דיסוד המצוה בגברא היא ולפיכך השוה ציצית למזוזה ביסוד דינם. אך באמת נראה לחלק בזה בין ציצית למזוזה, ורק בציצית שהוא לובש על גופו הוי "חובת גברא" דהיינו מצוה על האדם שיהיה מלובש בציצית כדי שיראה אותם ויזכור את כל מצוות ה' דהלא טעם זה מבואר בקרא, וזה גדר חובת גברא, אבל מזוזה מצותה על הבית ולא אמרו בה דהוי חובת גברא אלא חובת הדר דאין המצוה על הבית אלא כשדרים בה והדר בה הוא שמחוייב שיהיה מזוזה בפתח הבית ולא בעל הבית, אך עצם המצוה על הבית היא (וכבר כתבו הפוסקים דאף דמזוזה הוי שמירה לבית אין זה עיקר טעמה עיין יו"ד סי' רפ"ט ובגליון המהרש"א ש"כ סק"ב ודנתי בזה בגליון השו"ע שם ואכמ"ל).

ויסוד זה נראה כונת הגר"ח בסטנסיל אות ג' שביאר למה הקובע מזוזה בבית חבירו מברך אף דאין המצוה שלו ואין הוא מחוייב בה אלא חבירו הדר בבית והמטיל ציצית בבגד שחבירו לבוש בו אינו מברך, וכתב דעצם קביעת המזוזה בפתח הבית מעשה מצוה היא דזה מצות הבית שיהיה בו מזוזה ואף שאין הקובעו מחוייב במצוה מ"מ הוא העושה את מעשה המצוה ועליו לברך, משא"כ בציצית דאין היא מצוה על הבגד אלא על הלובש ואין התולה את הציצית בבגד חבירו עושה מצוה כלל עי"ש.

ולפי"ז מובן למה במזוזה מברך על קביעת המזוזה ובשעת קביעתה, ובציצית אינו מברך אלא על הלבישה ובשעתה.

ונראה דהמגן אברהם הולך בזה לשיטתו בסי' כ"א ס"ק ב' דהביא בשם האריה"ק דאף דלילה לאו זמן ציצית מ"מ ראוי לישון בלילה עם טלית קטן והביא ראיה מדוד המלך שנכנס למרחץ ואמר אוי לי שאני ערום מן המצוות (מנחות מג ע"ב). ולכאורה תמוה דגם בלילה היה ערום מן המצוות דלילה לאו זמן ציצית ואין מניחין בתפילין, וע"כ דבלילה לבש ציצית ולא היה ערום מן המצוות.

ודחה המג"א ראיה זו דאף אם לא לבש ציצית בלילה מ"מ קיים מצות מזוזה משא"כ במרחץ דאין קובעין בו מזוזה עי"ש. ונראה בדעת האר"י כהבנת הגר"ח דשאני מזוזה מציצית, דמצות ציצית על הגברא היא וכשהוא לבוש בציצית אינו ערום מן המצוות אבל מצוות מזוזה על הבית היא דאף שיש מזוזה בפתחו מ"מ גופו של אדם ערום מן המצוות, והרי זה דומה למעקה שבראש גגו דאף כשהוא במרחץ יש מעקה בראש גגו ומ"מ ערום הוא מן המצוות כך גם במזוזה, משא"כ בציצית שעל כנפי כסותו דמצותן בלבישת האדם ומצות גברא הן, אבל המגן אברהם לשיטתו דמזוזה וציצית גדר אחד להם ושניהם מצוות גברא הן דהאדם מטיל את ציציותיו בכנפי כסותו וקובע מזוזה על מזוזת ביתו, ולכן נקט דגם ע"י מצות מזוזה לאו ערום מן המצות הוא. (אך במנחות שם ובירושלמי סוף ברכות משמע דגם מזוזה בכלל דהרי אמרו שם "חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצוות מזוזה בפתח בתיהן תפילין בראשן ציצית בבגדיהן וכו' ובשעה שנכנס דוד למרחץ" וכו').

ולכאורה מבואר מדברי המג"א בשני מקומות אלה דכאשר אין האדם בביתו אין מקיים מצות מזוזה אף שבית זה מקום דירתו הוא ואינו מקיים מצות מזוזה אלא כשהוא יושב בביתו בפועל ולפיכך הוא ערום מן המצוות בהיותו במרחץ ואינו מקיים מצות מזוזה עד שידור ממש בביתו, וגם בכך דומה מזוזה לציצית דגם בציצית אינו מקיים מצוה אלא כשהוא לובש את הציצית בפועל, אך לדרכנו הנ"ל נראה דשאני מזוזה דכל עוד בית זה מקום דירתו הוא מקיים מצות מזוזה אף כשהוא יוצא מביתו דכך הוא גדר המצוה דבית דירתו יהיה מזוזה בפתחו, ועל הבית חלה המצוה ולא על הגברא ודו"ק בזה.

ג

לבישה או עשיה

הנה יש לחקור במצות ציצית מה גדרה האם המצוה היא עשיית הציצית על כנפי בגדו שהוא לבוש בו וכלישנא דקרא "ועשו להם ציצית" "גדילים תעשה לך" או שמא המצוה אינה עשיית הציצית אלא שיהיו ציצית בבגדו וככתוב "והיה לכם לציצית".

ויש לדייק מלשון הרמב"ם בסהמ"צ מ"ע י"ד "שצוונו לעשות ציצית" וכ"כ במנין המצוות שם וגם בפרטי המצוה בריש הלכות ציצית כתב "לעשות ציצית על כנפי הכסות" ומשמע מלשונו דעשיית הציצית היא המצוה וכך יש לדייק עוד ממש"כ בפ"ג הי"א "אעפ"י שאין אדם מחוייב לקנות לו טלית ולהתעטף בה כדי שיעשה בה ציצית אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצוה זו וכו'", ומשמע דזה גדר המצוה עשיית הציצית וכך משמע מהחינוך במצוה שפ"ו דהמצוה היא הטלת הציצית בכנפי כסותו, וביותר יש לדייק כן מהשיטה מקובצת במנחות ל"ז ע"ב בהביאו את שיטת הר"י דמותר ללבוש בשבת ד' כנפות ללא ציצית וז"ל "דבחול דוקא אמר רחמנא גדילים תעשה לך, בזמן שהוא בר עשייה אבל בשבת שאינו בר עשייה אינו מוזהר" ומשמע מלשונו דאין זה משום דאונס רחמנא פטריה אלא משום דכל עיקר המצוה היא לעשות ציצית ובשבת אינו מצווה על כך כיון שאינו בר עשייה, וכך משמע גם בלשון המרדכי אות תתקמ"ד "לכן נראה לר"י דמ"ע דציצית אינו אלא להטיל בו ציצית כשילבשנו ולא אמר הכתוב בלשון לא תלבש בגד שיש לו ד' כנפות בלא ציצית וכו' אלא מצות עשה גרידא להטיל בו ציצית" וכו' ומשמע כנ"ל דכל עיקר המצוה הוא להטיל ציצית בבגד ובשבת אינו מצווה על כך (ולפי"ז מיושב בפשטות קושית הגר"ש איגר ביו"ד סי' כ"ח ממה דאסור לשחוט ביו"ט כשאין לו עפר לכסות ומאי שנא מציצית דמותר ללבוש ד' כנפות ולבטל מצות ציצית באונס דמלאכת קושר בשבת ואסור לשחוט ולבטל מ"ע דכיסוי באונס דאיסור חופר גומא בשבת, ולהנ"ל אין זה דומה דמצות כיסוי נוהגת אף בשבת כשיש לו עפר ואינו צריך לחפור משא"כ בציצית דהקשירה היא עצם המצוה וע"כ דאין מצוה זו נוהגת בשבת, ולעיל בסימן כ"ז הארכתי ליישב קושיא זו בדרך אחר ואכמ"ל).

וכל זה לכאורה ראיה למש"כ הפמ"ג בראש יוסף (ביצה י"ד ע"ב) דהלובש כלאים בציצית בשבת לוקה משום כלאים דלא אמרינן עשה דוחה ל"ת כיון דבשבת אין מצות עשה דציצית כמ"ש הר"י הנ"ל דבשבת מותר ללבוש ד' כנפות בלי ציצית וכתב הפמ"ג דמן השמים האירו עיניו לחדש דבר זה עי"ש.

אך באמת אי אפשר כלל לומר דבשבת אין מצות ציצית, דהלא מעשים בכל יום דמברכין על לבישת הטלית בשבת ואם אין מצוה בשבת הו"ל כמברך על הנחת תפילין בשבת ועל אכילת מצה בסוכות, וע"כ דאף בשבת מקיים מצות ציצית, וכך מבואר אף בדברי הרמב"ם בפי"ט מהל' שבת ה"כ ובשו"ת פאר הדור סי' ס"ב שם דחה את שיטת תלמידי הרי"ף שחידשו דהיוצא בציצית בליל שבת חייב חטאת כיון דלילה לאו זמן ציצית הו"ל ציציותיו כמשא וכדין היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה דהוי כמוציא משא בשבת, וכתב הרמב"ם דאף בלילה דלא הוי זמן ציצית מ"מ כיון דציצית כשרים הם הו"ל מנוי הבגד ותכסיסיו ולא משא וכ"כ הרדב"ז ח"ד סי' רמ"ד עי"ש, ולמדנו מדברי כולם דפשיטא להו דבשבת יש מצות ציצית ולא נחלקו אלא בדין הציצית בלילה שאין בו מצוה וז"פ. ועיין עוד בתנא דבי אליהו רבא פרק כ"ו דהקב"ה אמר למשה לאחר חטא דמקושש עצים שנכשל בשבת כיון שלא היו תפילין בראשו וזרועו ולפיכך הקב"ה נתן לישראל מצות ציצית כדי שיהיו להם ציצית בבגדם בשבת כשאינם לבושים תפילין, הרי דכל עיקר מצות ציצית בשביל שבת היא, ואף דאין למדין הלכה מן האגדה מ"מ אף בהלכה פשיטא דיש מצות ציצית בשבת כמבואר.

ובאמת גמ' ערוכה היא דיש מצות ציצית בשבת כמבואר בשבת קל"א ע"ב, שם אמרו דאך לר"א דמכשירי מילה דוחין שבת אין מכשירי ציצית דוחין שבת הואיל ובידו להפקירן, הרי דמ"מ פשוט דמצות ציצית נוהגת בשבת, אך י"ל דאילו מכשירי ציצית היו דוחין שבת אכן היתה מצות ציצית נוהגת בשבת כיון שיכול לקשור, אך מאחר ואין מכשירי ציצית דוחין שבת שוב אין המצוה נוהגת בשבת, וזה דוחק.

ואפשר בזה, דאף דמעשה המצוה היא עשיית הציצית וכלישנא דקרא מ"מ ענין המצוה ומהותה הוא שיהיה לו ציצית וכמ"ש "והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם", ולדעת הסמ"ק במצוה כ"ח והתשב"ץ בזוהר הרקיע מצוה כ' הוי "וראיתם אותו" מצות עשה בפני עצמה והריב"ש בסימן תפ"ו ביאר דבאמת אין זה מצוה בפנ"ע אלא טעם המצוה וענינה עי"ש, אך מ"מ פשוט דמהות המצוה ועיקר גדרה שיהיו לו ציצית על כנפי כסותו ולא מעשה עשיית הציצית בלבד, וכעי"ז מצינו בתפילין דבסהמ"צ מ"ע י"א – י"ב כתב הרמב"ם דהמצוה היא להניח תפילין וכעי"ז כתב במנין המצוות שם דמצוה לקשור תפילין, ובפרטי המצוות בריש הל' תפילין כתב "להיות תפילין על ראשו" הרי דיש שני ענינים במצות תפילין מעשה ההנחה ושיהיו תפילין על ראשו (ולכאורה יש סתירות בדברי הרמב"ם הנ"ל לגבי הגדרת המצוה בשל יד ושל ראש והארכתי בזה במק"א לגבי מצות תפילין), ועוד מצינו כעי"ז לגבי מצות אש המזבח דבסהמ"צ מצוה כ"ט כתב הרמב"ם להדליק אש ע"ג המזבח ובפ"ב מתמידין ומוספין כתב "מצות עשה להיות אש יקודה ע"ג המזבח", דאף דהמצוה היא להדליק, וכל ענינה ומהותה שיהיה אש יקודה על גבי המזבח, וכעי"ז נראה במצות ציצית דאף אם יש מצוה בעשיית הציצית בכנפי כסותו מ"מ פשוט דיש מצוה אף במה שיש ציצית בבגדו (ואין אלו שתי מצוות אלא שני עניני וחלקי המצוה).

ונראה לפי"ז דאפשר דבשבת אין חיוב ציצית דכיון דגדר המצוה והחיוב הוא לעשות ציצית אינו מוזהר על כך בשבת כמבואר בדברי המרדכי והשיט"מ בשם הר"י, אך מ"מ יש מצוה בשבת אם יש ציצית בבגדו ושפיר מברך על מצוה זו, וצריך לומר לפי"ז בדעת הראש יוסף דאין עשה דוחה ל"ת אלא כשיש בו חיוב דחיוב העשה דוחה ל"ת ולא קיום העשה וכך כתב הקובץ הערות בשם רבו הגר"ח באות תרכ"א – תרכ"ב עי"ש, ומשום כך אין עשה דציצית דוחה ל"ת דכלאים בשבת, כיון דאין בה חיוב אלא מצוה בלבד ודו"ק בכל זה.

אך באמת דברי הראש יוסף מחודשים עד למאוד ונראה עיקר דגם בשבת עשה דציצית דוחה ל"ת דכלאים.

 

הגב על הנושא

לתחילת הדף