אתה נמצא כאן: דף הבית » מנהגים » צדקה בחנוכה

צדקה בחנוכה

לעניים ולתלמידי חכמים

ענין נתינת צדקה בחנוכה הוזכר ברבים מספרי גדולי האחרונים.  בראשם, המגן אברהם (סי' תרע) שכתב בשם ספר חנוכת הבית 'נוהגים הנערים העניים לסבב בחנוכה על הפתחים'. ספר 'חנוכת הבית' נכתב ע"י אחד מגדולי קדמוני האחרונים רבי שאול בן דוד  שחיבר גם את ספר טל אורות על מלאכות שבת, המחבר חי בשנים ש"ל – ת"ב לערך, בזמן המהרש"א והעוללות אפרים, והיה תלמידו של הגאון נפתלי הירש שור זצ"ל תלמיד הרמ"א, ואביהם של בעל התורת חיים והתבואות שור הראשון, וכ"כ היה תלמידו של המהר"ש בר"י [המהרש"ל השני] שהיה גם רבו של הב"ח השל"ה והמשאת בנימין. הספר נדפס בפראג בשנת שע"ו, וזכה להסכמות נלהבות של המהרש"א והשל"ה והעוללות אפרים, שכינו את המחבר בשם 'אחד השרפים', 'איש קדוש', ו'החכם האלוף' . ספר זה הוזכר ע"י המג"א (בהקדמת סי' תרע) כמקור למנהג איסוף הצדקה ע"י הנערים בחנוכה, ספר נוסף של המחבר הוא הספר הידוע טל אורות הקדמון על ל"ט מלאכות שבת.

מדברי שו"ת הרשב"א (ח"ג סי' רצ"ז) משמע שמנהג נתינת הצדקה בחנוכה, היה נהוג כבר בזמן הראשונים, (ראה בזה גם צפנת פענח מתנות עניים פ"ט ה"ב).

בטעם המנהג לתת צדקה בחנוכה מצינו דרכים שונות. בספר חנוכת הבית לרבי שאול בן דוד מחבר הספר 'טל אורות', שהוא כאמור מקור מנהג זה, כתב שהמילה חנוכה באתב"ש [סטפלצ –269] עולה בגימטריא 'סוד צדקה' [-269]. והוסיף שם שהצדקה צריכה להנתן בסוד כמו השמן שמצאו המכבים שהיה סמוי מן העין. צדקה זו צריכה להנתן בעיקר לנערים לומדי תורה שסוד שמן הטוב משפיע עליהם, ולכן טי"ב נערים מחזרים על הפתחים בחנוכה בזמרים, שהתיבות 'טיב נערים' עולה בגימטריא 'שמן'. הפכים הקטנים שהנערים מחזרים עמם על הפתחים, מרמזים על הנס שנעשה בפך קטן. והאריך שם עוד בקשר שבין צדקה לחנוכה.

הפרי מגדים (אשל אברהם בתחילת סימן תרע) כתב שבני ישראל התרשלו באותו דור בתורה ובעבודה שהיא גמילות חסדים בממון, ונענשו בכך שגזרו עליהם היוונים גזירות וביטלו אותם מתורה ומעבודה בבית המקדש (כמו שכתב הב"ח בסי' תרע), ומשום כך מחויבים אנו בימי החנוכה להתחזק בלימוד תורה, ובעבודה שבלב זו תפילה, ובגמילות חסדים בממון ובגוף. (כעין זה כתב הבני יששכר (כסליו מאמר ב' [לז], ועי"ש עוד במאמר ד' [לה]). בדרשות החתם סופר (ח"א עמ' ס"ח) כתב שתיקנו לתת צדקה כדי שיכנס העני ויצא מביתו בין הנר למזוזה, וכך הוא יקיים את מצות אהבת ה' בכל לבבך –יחוד ה' במזוזה, בכל נפשך –בנר החנוכה, שנר ה' נשמת אדם, ובכל מאודך בצדקה לעני, ועי"ז יתברך, ויתקיים בו "ויהי נעם ה' אלוקינו עלינו", נעם ר"ת נ'ר ע'ני מ'זוזה.

ביאור מענין נוסף מצינו בשו"ת רבבות אפרים (ח"א סי' ת"מ [ג]) בשם הר"י פורת שפירש על פי מה שכתב הרמב"ם בהלכות חנוכה (פ"ג ה"ג) שהתקינו חכמים שבאותו הדור שימי החנוכה יהיו ימי שמחה והלל, ובהלכות מגילה (פ"ב הי"ז) כתב הרמב"ם שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה שנאמר ישעיהו (נז טו) 'להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים', ולכן יש לתת צדקה בחנוכה מפני שהם ימי שמחה. כעין טעם זה מצינו גם  בספר נוהג כצאן יוסף על חנוכה (אות י"א), שכתב שחנוכה דומה לפורים שנעשה בו נס, ומשום כך גם בו נאמר בו דין מתנות לאביונים.

סכום המעות אותו יש לתת לצדקה בחנוכה

בספר מעשה הצדקה לרבי יוסף דוד שהתפרסם בכך שהנהיג לתת ק"ב פרוטות לצדקה בערב חג השבועות, כסגולה לחשוכי בנים [המנהג הובא בשמו בספר 'מועד לכל חי', לרבי חיים פלאג'י] יש התיייחסות מיוחדת לנתינת צדקה בחנוכה לתלמידי חכמים, וכהרגלו הוא מפרט את סכום המעות שיש לתת בחנוכה ומה סגולת נתינה זו, וז"ל (אות מ"ו) 'והנה זה הדרך ישכון אור באופן סדר התיקון הנזכר של נר מצות חנוכה, כי יפריש תחילה מאה פרוטות של כסף בסוד מה שאמר הכתוב (במדבר ז יד) 'כף' אחת עשרה זהב וכו', ויחלקם לתלמידי חכמים ירכי קשוט, וכן מילת כ"ף עולה מאה כחושבן פ"ך, בסוד פ"ך אחד של שמן המנורה הטהורה שהיא התורה והם מלאים התורה וענוה שהם העולים במקום קרבן וקטורת  סמים' וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מנחות קי ע"א) ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי (מלאכי א יא) אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום לשמה.

ואחר כך יפריש עוד מ"ד פרוטות כנגד ריבוע שם אהי"ה ורמוז באות א'. והנה מאה ומ"ד פרוטות עולה קדוש המורה על הבינה, כי מצידה הם הניסים והגאולות, ובכן בכח תיקון הקדוש הזה יעלו כל ניצוצות הקודש שלו שיצאו לבטלה שהם הם הדמים היקרים של האדם, וכמו שאמרו רז"ל (נדה יג ע"א) כל המוציא שז"ל כאילו שפך דמים, הנה עתה ימלא ידו וכפו ממתן דמים על גבי המזבח שהם התלמידי חכמים כנזכר לעיל. וגם אלו הפרוטות יתחלקו לקצת תלמידי חכמים שהם ירכי רבנן, ויכול לחלקם באיזה יום שירצה כולם בבת אחת, אבל המ"ד פרוטות הנשארות יחלקם אחד לאחד יום על פי מידותיו בסדר המדרגות, כי ביום הראשון יתן פרוטה לכבוד שבט יהודה ויזכרה לכל אחיו עמו כי זכין לאדם שלא בפניו, וביום השני יתן שתי פרוטות לכבוד השבט והנשיא של יומו השולט בו, וכן על זה הדרך עד שביום השמיני ישלים אותם, ובכך יזכה לעלות כל ניצוצות הקודש בכח קדושת הימים והדלקת הנרות. ומכאן תראה למה שנהגו לחלק המעות לתינוקות ולקטנים בימי חנוכה ופורים שהם בסוד נצח והוד.  עד כאן לשון ספר מעשה הצדקה. גם מנהג זה הובא בספר  מועד לכל חי לרבי חיים פלאג'י (סי כ"ז אות עז) בשם ספר מעשה הצדקה. והוסיף (שם אות עג) שכבר נתפשט המנהג בכמה מקומות שהתנוקות מוליכים מעות לרבם בחנוכה.

הגב על הנושא

לתחילת הדף