אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » עסקים וממונות » צוואה על דבר שלא בא לעולם

צוואה על דבר שלא בא לעולם

שאלה:

ערכו עבורי צוואה, נאמר לי שעיקר הדבר בצוואה ע"פ ההלכה, שהקנאת הנכסים נעשית מהיום, אך אינני מבין כיצד ניתן להקנות במתנה את הנכסים שאינם בידי כעת, ואולי ארכוש בעתיד.

תשובה.

ראשית חשוב לדעת שיש לערוך צוואה רק אצל תלמיד חכם המבין בענינים אלו.

לשאלתך, בצוואות המצויות כיום, מובא נוסח שנוסח ע"י גדולי הפוסקים, בו יש תשובה לשאלתך, כדלהלן:

א.      מאחר ועל פי הדין אין אפשרות להקנות דבר שלא בא לעולם ולדבר שלא בא לעולם, ולכן אין באפשרותי להקנות רכוש או ירושה שיגיע לידי בעתיד, או לצאצאי שיוולדו, לכן הריני מודה שאני חייב לכל אחד מן המוטבים המוזכרים בסעיף … סך ____ [יכתוב סכום הגבוה יותר ממה שחושב שיהיה לו ביום מותו], וכל נכסיי משועבדים לתשלום חוב זה, אלא שאם יקיימו יורשיי את רצוני בצוואה זו לחלק את נכסי באופן הנ"ל סעיף …., פטורים הם מלשלם חוב זה, שעל מנת כן התחייבתי.

ב.       תנאי התניתי עם הזוכים, כי לא יוכלו לגבות התחייבות זו שהתחייבתי מהיום אלא ביום מותי. ולצורך כך אני משעבד את כל נכסי הן בקרקעות והן במטלטלים והן מה שאקנה מכאן ולהבא.

מקורות.

הנה ההתחייבות שנהוג לכתוב בצוואה עבור דבר שלא בא לעולם, מקורה בדברי הרמ"א (חו"מ סי' רנז סעי' ז) וז"ל: ולכן בריא שרוצה לחלוק נכסיו אחרי מותו שלא יריבו יורשיו אחריו, ורוצה לעשות סדר צוואה בעודו בריא, צריך להקנות בקנין, ואפילו קנין אינו מהני אם רוצה ליתן להן דבר שאינו בידו אז, דאין אדם מקנה דבר שלא ברשותו, ואין מהני אלא דרך הודאה שמודה שחייב לכל אחד מהן כפי מה שירצה. ע"כ. ומקורו מתשובת הרשב"א (ח"ג סימן קיח) שכתב כן בזה"ל: ומכל מקום אם יש לו עסק או סחורה או מטלטלין שאינן מסויימין, ורוצה לחלקן ביניהם, ולרבות לאחר, ולמעט לאחד, איני יודע לו דרך שיוכל לזכותם להם במתנת בריא, מעכשיו ולאחר מיתה, כי שמא מה שיש לו היום, לא יהיה לו בשעת פטירה; ולפיכך, אין לו תקנה בזה, אלא בחיובין, רצוני לומר: שיחייב עצמו ונכסיו, מעכשיו ולאחר פטירה, לכל אחד ואחד כפי מה שירצה, למעט או לרבות. עכ"ל. והביאה מרן בב"י (סי' רנ מחו' טו).

אולם, בדבריהם מדובר שאכן דרך התחייבות זו מקנה את גוף הנכסים שמבקש להקנות, ולא רק כעין שוט העומד על היורשים שיקיימו את רצונו וצוואתו של הנותן. אכן, בשנים האחרונות נהגו להשתמש בעצה זו כשוט בלבד, וזאת ע"פ מ"ש הרמב"ם (פ"א ממכירה הי"ח) וז"ל: כשהיו חכמי ספרד רוצים להקנות באסמכתא כך היו עושין, קונין מזה שהוא חייב לחבירו מאה דינרין, ואחר שחייב עצמו קונין מבעל חובו שכל זמן שיהיה כך או שיעשה כך הרי החוב זה מחול לו מעכשיו, ואם לא יהיה או לא יעשה הריני תובעו בממון שחייב עצמו בו, ועל דרך זו היינו עושין בכל התנאין שבין אדם לאשתו בשדוכין ובכל הדברים הדומין להם. עכ"ל. בדבריו אלו כתב הרמב"ם עצה כיצד לגרום חיוב למוטב לקיים תנאיו אף אם יש בזה אסמכתא וכיו"ב, וה"ה נמי בדבר שלא בא לעולם.

והוא שטר חצי זכר שכתב הרמ"א (סי' רפא ס"ז) וז"ל: מיהו נ"ל דמה שנוהגין עכשיו לכתוב שטר חוב לבתו ולהתנות שאם יתן לבתו חלק חצי זכר יפטור מן החוב, צריך ליתן לה בכל אשר לו, דעיקר הוא החוב. ולכן צריך לקיים תנאו או ישלמו החוב, וכן המנהג. עכ"ל.

מעתה, כאשר המצוה הודה על חוב זה [וכתוב בו סכום גדול הגבוה יותר ממה שחושב שיהיה לו ביום מותו], הרי אם היורשים רוצים להפטר מחובו, שהוא גדול יותר מאילו יקיימו את הצוואה, עליהם לקיים את צוואתו.

ב. התחייבות הנז' כותבים אותה בלשון אודיתא, דהיינו שהמצווה מודה שכבר חייב, כפי שכתב בשו"ע (סי' מ), ולכן אין כותבים שמתחייב היום, כי לדעת חלק מהפוסקים אי"ז מועיל כאודיתא, וכמ"ש בקצה"ח (סי' מ ס"ק א) ועוד, כמ"ש במשפט הקנין ח"ג (שער טז פ"א ס"א). ועוד, דאם כותב שמתחייב עתה בכדי שיקיימו היורשים את הצוואה, אפשר שיש בזה אסמכתא, שכן כל הקנאה בדאם, הרי זה אסמכתא, ולכן צ"ל שמודה שכבר חייב.

הגב על הנושא

לתחילת הדף