אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » שבת » צילום במעגל סגור בשבת – במחלקות בתי חולים

צילום במעגל סגור בשבת – במחלקות בתי חולים

שאלה:

בדבר הפעלת מצלמות במעגל סגור במחלקת בתי חולים מערב שבת, כאשר הם מצלמות גם בשבת, ויש בזה תועלת לאחיות, אחר שהמחלקה רחבה וגדולה, ויש לאחיות ואנשי המחלקה צורך לדעת שלא ייכנסו אינשי דלא מעלי, או אנשים זרים חולים וכיו"ב, אשר עלולים להעביר מחלות שיש בהם סכנה גדולה לחולים. וכן, לפקח ולראות שבחדר המיועד למשפחות לא ישכונו כי אם הורי הפגים המאושפזים במחלקה.

תשובה.

הנה באופן שצילום הוידיאו במעגל סגור נועד לצרכי פיקוח נפש ושמירה על החולים, פשיטא ופשיטא שאין בכך כל איסור, ואדרבה מצוה איכא. אולם, לפי המבואר בשאלה, בנדון דידן אין הצורך בצילום משום פיקוח נפש ישיר, אלא לשמירה יתירה ופיקוח על הקורה במחלקה. ושמא לדברי המחמירים, גם בזה י"ל דניחא להורים והבאים בשערי המחלקה בשמירה זו.

מאידך יש לומר שגם לדעה זו, הרי מלבד מה שכתבנו להוכיח דגם זה בכלל לא ניחא ליה מקרי, כיון שלא ניחא ליה בעצם הפעולה. ועוד, שגם לדעת המחמירים באופן שהפעולה אינה אלא גרמא, הרי במקום הפסד קי"ל דמותר, ונ"ד עדיף טפי ממקום פסידא שכתבו הפוסקים שבגרמא מותר, שהרי אף הצלה יש כאן, שלולא שמירה זו, אינשי דלא מעלי, או אפילו אנשים שאינם זהירים, נכנסים למחלקה ללא שמירה על היגיינה הנצרכת, ויכולים לגרום ח"ו להעביר מחלות לפגים, שהדבקותם במחלות ובחיידקים מסוכנת הרבה יותר.

ובפרט שדעת מו"ז מרן זצוק"ל, הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל ולהבה"ח הגר"ש ואזנר שליט"א ורבים מהפוסקים האחרונים להקל בזה, הן משום שאין בכך כתיבה, והן משום שזה נחשב פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן, וההולך מצידו לא עושה שום פעולה ממשית, לפיכך בכה"ג שיש צורך בדבר, יש להקל בזה אף לכתחילה, ולהשאיר את הצילום על מכונו גם ביום השבת.

וכן הורה מורנו הגאב"ד שליט"א, שדבר פשוט הוא שמותר לעשות כן לכתחילה.

מקורות.

הנה בדבר זה כבר האריכו גדולי הפוסקים, וכמו שיתבאר להלן. חששות האיסור בכה"ג הינם: א. האדם שעובר במקום שהמצלמה מצלמת, שמא גורם לחרוט עצמו בסליל ההקלטה, ויש בזה משום כותב. ב. האדם שעובר באותו מקום, גורם לשינויים בזרם החשמל שבמכשיר, ושמא הרי זה בכלל מבעיר וכיו"ב.

לענין החשש הראשון, אם יש בזה משום כותב, יש להביא קודם לכל את צורת פעולת ההסרטה וההקלטה, ואצטט בזה מה שראיתי בקובץ פעמי יעקב (קובץ מט עמ' קיט): בעבר, דרך ההקלטה היתה על גבי סליל צילום, בסלילים אלה התמונות עצמן היו נרשמות על גבי סליל הקלטת, והיתה קיימת אפשרות לראות את התמונות אף בלא להיעזר במכשיר נוסף, אלא שבאופן כזה התמונות היו נראות בצורה מוקטנת ביותר, ועם המכשיר ניתן לראות את התמונות בגודל טבעי ובצורה של הסרטה [להבדיל מראיה בלא המכשיר שהיא באופן של תמונות רודפות]. כיום, עם התקדמות הטכנולוגיה, דרך זו כמעט ונשכחה מכיון שקיימות אופציות הקלטה משוכללות יותר, והם הקלטה על גבי קלטות וידיאו ודיסקים, בהם התמונות נרשמות בסמני מחשב על גבי הקלטת/ דיסק ובעין בלתי מזוינת לא ניתן להבחין במאומה, וכשמכניסים את הקלטת למכשיר, המכשיר מזהה את הסימנים ומתרגם אותם לתמונות על גבי המסך. אמנם, קיים הבדל מסוים בין הקלטה על גבי דיסק להקלטה על גבי קלטות וידיאו, והיא שבקלטת וידיאו התמונות נרשמות באמצעי מגנטי באופן שאינו משאיר שום רושם הנראה לעין על גבי הקלטת, משא"כ בדיסק שבעין האדם [או לפחות ע"י מיקרוסקופ] ניתן להבחין בחריצים מסוימים שנעשו ע"י ההקלטה, אלא שבשום אופן לא יוכל האדם לזהותם כתמונה כלשהי. כמו כן קיימת אפשרות לשמור את התמונות בזכרון המחשב, שבו למעשה לא משתנה באופן מעשי דבר בעת ההקלטה, ואין זה אלא 'פקודת מחשב' לשמור את התמונות הנראות על המסך בזכרון המחשב [להבדיל מאפשרות השמירה על גבי אמצעי אחר שנעשית פעולה ממשית על גבי הקלטת, אלא שאין היא נראית לעין האדם כתמונה]. ככל הידוע לנו, כיום זרועות הבטחון משתמשים בעיקר באפשרות השלישית, נוסף על כך, התמונה נמחקת לאחר זמן מסוים [כשבועיים] גם מזכרון המחשב. כמו כן ראוי לציין שבהרבה מקומות קיימת מצלמה שאינה שומרת את התמונות כלל, אלא נמחקת מיד כשעובר האדם מטווח המכשיר. ע"כ. והנה מאמר זה נכתב בשנת תשס"ב, ומאז ועד עתה, כפי הידוע לנו, לא רק זרועות הביטחון, אלא כולם משתמשים באפשרות השלישית, דהיינו ששמירת התמונות נעשית בזכרון המחשב.

לאור נתונים אלו, יש לברר האם יש איזה חשש של כותב בשמירת ההסרטות באמצעים הנ"ל. והנה מו"ז מרן זצוק"ל בספרו שו"ת יביע אומר (ח"ד או"ח סי' מו אות ד) הביא תשו' בית יצחק (ח"ב מיו"ד במפתחות לסי' לא) שכתב לדון אם מותר לדבר בשבת נגד מכונה הנקראת פונוגראף (גרמופון), והוא כלי המחזיק הדיבור ימים רבים. וכתב, שזה ודאי אסור, מפני שמתהווה רושם בהשעוה הנמצאת במכונה הזאת, והוי ככותב. וכמבואר באו"ח סי' שמ דמוחק שעוה שע"ג פנקס חייב, וה"ה בכותב על שעוה. ע"כ. וכתב מו"ז שם, דאם כי יש לאסור במכונה דאיירי בה, משום שבלוח הגרמופון – הנגינה והדיבור הנקלטים עליו מהוים בו חריץ, ויש שם רושם הניכר לעין. אך במכונת טייפ רקורדר, כיון שהדיבור או הנגינה הנקלטים על הסרט של המכונה הנ"ל אינם ניכרים לעין לא ע"י אותיות ולא ע"י שום רושם כלל, לפיכך אין איסור בזה. והביא דברי הירושלמי (פי"ב דשבת ה"ד), א"ר חייא בר אבא אילין בני מדינחא ערומין סגין, כד חד מינהון בעי משלחה מילה מסטריקין לחבריה, הוא כתב במי מילין, וההן דמקבל כתבייא שופך דיו שאין בה עפץ והוא קולט מקום הכתב. עשה כן בשבת מהו. ולא איפשיטא. ע"ש בקרבן העדה. וכתב בפרי מגדים (סי' שמ מש"ז סק"ג), אותן שכותבים דבר סתר בנייר עם חלב שלא נתבשל ונבלע בנייר ואין רישומו ניכר, וכשבא לחבירו נותן אותו אצל שלהבת והוא מתחמם ועי"ז ניכר הכתב ההוא, אם עשה כן בשבת י"ל דחיוב חטאת ליכא, ומ"מ אסור מדרבנן דדומה לכותב. וכ"ש במקום שהיד סולדת בו. ע"ש. ונתכוון להירושלמי הנ"ל. וכתב מו"ז שם, דנראה דהיינו לגבי המוציא לאור תעלומה, דהיינו המקבל הכתב שגמר מלאכת הכתיבה, משא"כ הראשון אין כל ספק שהוא פטור. אלא דמ"מ לכתחילה אין לעשות כן, וכמבואר (בסי' שמ ס"ד) שיש ליזהר מלכתוב במשקין באצבעו על השלחן, כיון שרישומן ניכר לפי שעה. כמ"ש בא"ר (שם ס"ק יא). אלא שבנ"ד שאין היכר כלל, י"ל שאף בשבת אין איסור להמנגן או להמדבר ליד המכונה הנ"ל [אם היתה ערוכה מערב שבת]. אך מ"מ יש לחוש להבערה, שע"י הבל פיו מוסיף ומגביר זרם האור החשמלי שבמכונה. והביא עוד מ"ש רבינו יוסף חיים בספרו בן איש חיל (ח"ב ד"מ ע"ב) שהמדבר אל מכונת הפונוגראף בשבת, חייב משום משרטט, ונראה דס"ל דליכא בהכי משום כותב, אף על פי שמשמיע קול לאחר מכן. שאין דרך כתיבה בכך, וגם לא מצינו מלאכת כותב כיוצא בזה במשכן. ע"כ. אלא שבמכונת טייפ הנ"ל גם משרטט לא יהיה בזה, שהרי בדיבור או בנגינה ליד מכונת הטייפ רקורדר אין אפילו חריץ ובר חריץ. עכת"ד. ועיין בספר זכרון בספר (גולדשמידט, סי' יט) שלמד מדבריו דה"ה שיש להקל בצילום והסרטת וידיאו [אלא שמצד אחר כתב לאסור, משום שבצילום וידיאו יש נורות שונות הנדלקות ונכבות ע"י ההסרטה, ולא ימלט מאיסור הבערה. וע"ע בזה להלן]. ואם במכונות הללו שהיו נהוגים בזמנם, נקטו שאין בזה כתיבה כלל, כ"ש וכ"ש במכונות המצויות בזמנינו, שכפי המבואר אין כאן סרט הקלטה כלל, אלא שמירה בדיסק מחשב בלבד, שאין בזה כתיבה כלל וכלל.

ועיין גם להגרש"ז אויערבאך בספר מאורי אש השלם (ח"ג פ"י ענף ב אות ד) שכתב דכיון שהעצמים החולפים מול עדשת המצלמה אינם נקבעים כלל במסך, לא חשיב כתיבה כלל. ואף כתיבה שאינה מתקיימת לא חשיב, ודוקא כתיבה ע"י משקין אסור מדרבנן משום כתיבה שאינה מתקיימת, מאחר וסו"ס הוא מתקיים זמן מה, עד שמתייבש המשקה או עד שמתפשט לצדדים ומטשטש עי"כ, משא"כ תמונה המוצגת בצג אלקטרוני, שאינו בעל משך קיום כלל. ואף מה שנשמר בזכרון ע"י קודים, אינו נחשב ככתיבה, כיון שהקודים אינם נראים לעין. ע"ע במ"ש הגרש"ז אויערבאך שם (ח"ב שער תשיעי סי' ב). ויתירה מזאת כתב הגרש"ז אויערבאך (שלחן שלמה סי' שמ אות יב) שאף בנין מגורים משותף שבכניסתו הותקן וידיאו לבטחון, בכדי שתמונת הנכנסים תוצג על גבי מסך, והשומר המזהה אותם יפתח עבורם את הדלת, אין בזה משום כתיבה, ומותר לעבור לפני המצלמה. ע"ש.  וכן העיד מו"ז זצוק"ל (ח"ט או"ח סי' לה) משמו של הגרש"ז אויערבאך, כפי שיתבאר להלן. וכן הובא בספר נשמת אברהם (מהדו"ב ח"א עמ' ת בהקדמה לסי' שכח) בתשובת הגר"י נויבירט וז"ל: בענין טלויזיה במעגל סגור, מכוון מלפני שבת קודש וכו', ודאי אין לו קיום. ועוד, מי אומר בכלל שזה כתב. זה אלקטרודות בצורת אדם, והראיה ממחשב שכותבים עליו שם ד'. ודברתי עם מו"ר הגרשז"א זצ"ל והוא אמר לי שאין מקום לחשוש כי אין זה כתב. עכ"ל [אלא שהעיר שם מכיוון אחר, כמו שיתבאר להלן]. ועי' גם בספר סובו ציון להגר"א נבנצל (אות קכה) שכתב דאין בזה "כותב", כי אין זה ליופי, וכן התמונה לא נחשבת בונה, ע"ש.

גם הגרז"נ גולדברג בקובץ פעמי יעקב (מט, שם) כתב וז"ל: מה שכתבתם שאין הצילום מראה תמונות, רק שעושה רושם בקלטת הוידיאו, ואח"כ שמכניסים אותו למחשב, המחשב עושה מזה תמונה, מסתבר מאד שאין זה כותב ולא רושם. ועיין פרי מגדים שדן בכותב בחלב שנראה נגד האור, ששם לכל הפחות עצם הכתב נראה נגד האור, משא"כ כאן שאינו נראה כלל, ואף אין בזה משום רושם, שמסתבר שכל שאין העין רואה את הרושם, אינו בגדר כותב. ע"כ. וכן נטה בספר מנחת דוד (רוזנברג, סי' יג) דלא חשיב כתיבה כלל. ובתשובת הרה"ג ל"י הלפרין שליט"א (שם) כתב על פעולת ההסרטה הנ"ל: ומסברא נראה שאין דינן ככתב כלל, ואין זה אלא כאדם המתייצב בשבת כנגד המראה ודמותו משתקפת שם, דפשיטא שאין דינו ככותב בשבת והרי זה כמו שכתב הרמ"א שם שמותר לרשום באויר כמין אותיות, ועיי"ש בט"ז (ס"ק ג) דהוא הדין אם רושם על דף נגוב צורת אותיות, שרי. דגם בזה אין רישומו ניכר כלל. שהגדר בזה הוא, שכל פעולת כתיבה או רישום שממשיכה לעמוד ולהתקיים מחמת עצמה גם לאחר סיום המעשה, דינה ככתב. ואם היא מתקיימת לזמן ממושך, אסורה מן התורה. ואס היא עומדת להמחק ולהתבטל לאחר זמן, הרי זה ככתב שאינו מתקיים שאסור מדרבנן. אבל כל פעולה שאין רישומה ניכר כלל לאחר סיום המעשה, כגון רישום אותיות באויר או ע"ג דף נגוב, אינה בכלל כתיבה כלל. וממילא הוא הדין נמי שהתייצבות כנגד המראה או מעבר דרך המצלמות המקרינות תמונות ע"ג מסך טלויזיה במעגל סגור, אין דינן ככתיבה, שהרי אין רישום הכתיבה ניכר אלא אך ורק בעת המצאותו של האדם שם, ולא מעבר לכך. ע"כ. [ומ"ש דחשיב כאדם המתייצב כנגד המראה, כ"כ גם בשו"ת בצל החכמה (ח"ו סי' סה אות ב). ודבריהם צ"ע. וע"ע בזה בתשובות והנהגות (ח"ב סי' קפט).]

שו"ר בקובץ בית הלל (כרך כד, כסלו תשמ"ו) תשובת הגרי"ש אלישיב, וגם הוא הורה שם להיתר, אלא שלדעתו פעולה זו כן חשיבא כתיבה, אלא שזו ככתיבה שאינה כדרכה, וז"ל: לאחרונה התעוררה בעיה עולמית עם מצלמות המוצבים במקומות רבים לצרכי ביטחון ושמירה, והרי כשאדם נכנס בשבת לשטח המצולם נחשב ככותב בכך שהכניס את עצמו להצטלם. אולם נראה פשוט שודאי אין בזה מלאכה דאורייתא שאין דרך מלאכה בכך, ואם הכותב בשמאל אין כאן מלאכה, ק"ו שהולך כדרכו, גם אם נכנס לשטח מצולם אין כאן מעשה מלאכה. והנה, אין הכותב חייב רק כשהיא כתיבה המתקיימת, אולם כשהכתיבה מצד עצמה מתקיימת אף שדעתו למחקו חייב, כיון שמצד עצמה הכתיבה מתקיימת. ולכן כתב הרמב"ם (פי"א משבת הט"ז) שהכותב על בשרו חייב אע"פ שחמימות בשרו מעברת הכתב לאחר זמן, הרי זה דומה לכתב שנמחק ע"כ. ומבואר שמה שמתחדש מחיקה אח"כ אינו מפקיע ממנו שם כתיבה. ולכן סידרו לאחרונה שבמצלמות בעיר העתיקה שבעיה"ק ירושלים, לא תתקיים הכתיבה מצד עצמו, ולא רק ע"י מחיקה מחודשת שהיא כאמור אינה מפקיעה את שם המלאכה. בנוסף לכך, לא ניחא ליה כלל במלאכה שהרי אין לו צורך ורצון שיצלמו אותו, בצירוף כל הני דרבנן יש להתיר את ההליכה במקומות אלו בשבתות וימים טובים. ע"כ. וכן הובא בספר ארחות שבת (פרק טו הע' נה), דע"ש שכתב לדון לענין אדם הנכנס למקום שבו נקלטת תמונתו ע"י מצלמה ומוקרנת ע"ג מסך, וכתב בזה"ל: ולענין שאלה זו שמענו מהגרי"ש אלישיב שליט"א ומהגר"נ קרליץ שליט"א שדעתם דהוי כתב.  [אמנם דעתם דהוי רק דרבנן, הגרי"ש אלישיב נוקט דהוי דרבנן משום דלא הוי כתיבה כאורחיה, דאין דרכו של אדם לכתוב ע"י עמידה מול מצלמה הקולטת את תמונתו, והגר"נ קרליץ שליט"א נוקט דחשיב כתב שאינו מתקיים כיון שאין רגילות לקיים את התמונה הזאת לזמן ממושך]. עכ"ל. ונפ"מ איכא, דלשיטת הגריש"א, בנדון הגרש"ז בבנין מגורים משותף שבכניסתו הותקן וידיאו לבטחון, בכדי שתמונת הנכנסים תוצג על גבי מסך, והשומר המזהה אותם יפתח עבורם את הדלת, לכאורה יהיה אסור, וכמשי"ת להלן. וע"ע בזה להגר"נ קרליץ בספר חוט שני (שבת ח"ד עמ' קסד).

ב. אלא שעדיין יש לדון דאף אי נימא דלא חשיב כתב, מ"מ יש לחוש להבערה, וכעין מ"ש מו"ז זצוק"ל לגבי הקלטה בטייפ, שע"י הבל פיו מוסיף ומגביר זרם האור החשמלי שבמכונה. וה"נ גם בנדון דידן יש איזה הגברת זרם חשמלי. וכן ראיתי שהעיר הגר"י נויבירט משמו של הגרשז"א, הובא בספר נשמת אברהם (מהדו"ב ח"א בהקדמה לסי' שכח, עמ' ת) וז"ל: ודברתי עם מו"ר הגרשז"א זצ"ל והוא אמר לי שאין מקום לחשוש כי אין זה כתב, אלא עדיין יש לעיין ואנא תשובה, כי חוששני שמא בזמן שאין עוברים אין בכלל זרם, ורק ע"י שאדם עובר הוא גורם לזרם ומופיעה התמונה, ודבר זה מצוי היום ברמקול. עכ"ל. וכן כתב הגר"מ גרוס בספר מנוחת אמת (פרק יב הע' לח) מטעם זה לחוש לאסור בכה"ג, "דאמנם אין העובר גורם ליצירת מעגל חשמלי חדש, אבל גורם לשינויים בזרם החשמל שבמכשיר, וי"א שהוא בכלל מבעיר, בונה, מכה בפטיש".

וראיתי בזה בקובץ פעמי יעקב (שם, ונד' גם בישורון כרך יא עמ' תשכא) את דברי הרה"ג לוי יצחק הלפרין, שהסביר את פעולת ההסרטה, ואם אכן יש הגברת זרם, וזת"ד: מצד ההפעלה החשמלית אין כאן סגירת מעגל חשמלי ויצירת זרם חדש, אלא רק עשיית שינויים בזרם קיים. וכבר כתבנו בכמה מקומות לדון שאפשר דבכה"ג אין בזה לא משום איסור בונה וסותר ולא משום איסור מוליד מדרבנן. ועיין בזה בספר מעליות בשבת (פרק יג) לגבי הגברת צריכת הזרם בעליית המעלית, ובשו"ת מעשה חושב (ח"א סי' א אות יז) לגבי שימוש במגבירי קול בשבת, ובסימן ג (אות ו) לגבי שיחה בטלפון בשבת. ובחלק ב (סימן ה) לגבי מכשירי שמיעה בשבת. עכ"ל.

אולם, כבר השיב בזה מו"ז מרן זצוק"ל בתשובה אחרת (יביע אומר ח"ט או"ח סי' לה, ובחזו"ע שבת ח"ו עמ' קנא) לענין מה שהציבו אנשי הביטחון מצלמות בעיר העתיקה בירושלים, ברחובות המובילים אל הכותל המערבי, שמצויים שם גוים רבים, בכדי שיוכלו לזהות את העוברים ושבים, על מנת לאבטח את הבאים להתפלל בכותל המערבי, והמצלמה פועלת באופן אוטומטי במשך כל שעות היום, לצלם את מה שנראה ברחוב, האם מותר ללכת בשבת ברחובות אלה, שאע"פ שההולך לתומו אינו מתכוין להצטלם כלל, מכל מקום הוא בגדר פסיק רישיה, וא"כ אולי ההולך בשבת אל הכותל המערבי דרך רחובות אלה, יצא שכרו בהפסדו. וכתב מו"ז שם (אות ב) להתיר, משום דהוי פסיק רישיה דלא ניחא ליה [שכל שאינו נהנה כלל בפעולה הנעשית על ידו, הוי בכלל פסיק רישיה דלא ניחא ליה, וכמ"ש התוס' (שבת קג.) בההיא דסוכה (לג:) דאית ליה הושענא אחריתי. וכ"כ המשנ"ב בביאור הלכה (ס"ס שכ) בד"ה דלא ניחא ליה. וכ"כ בחידושי הרש"ש (כתובות ו.)], ואע"ג דאנן לא קי"ל כהערוך דס"ל פסיק רישיה דלא ניח"ל מותר לגמרי, אלא קי"ל כהתוס' והרא"ש (שבת קג.) דס"ל דאיסורא דרבנן מיהא איכא, וכן דעת הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והר"ן. וכן מוכח להדיא מדברי מרן בש"ע (ס"ס שכ), וכמ"ש הרב מטה יהודה והרב משנה ברורה שם, מ"מ זהו רק כשעיקר האיסור הוא מן התורה, אבל באיסור דרבנן פסיק רישיה דלא ניחא ליה מותר לגמרי, וכדמוכח מדברי התוס' (שבת קג.). וכן פסק בפשיטות הגאון מהר"י הכהן בשו"ת בתי כהונה (חלק בית דין, ס"ס יח, דפ"ג סע"ג), שאפילו לדעת החולקים על הערוך, וס"ל דפ"ר דלא ניח"ל אסור לכתחלה, היינו דוקא במלאכה האסורה מן התורה, ולכך החמירו לאסור מדבריהם פ"ר דלא ניח"ל, אבל באיסורא דרבנן נראה דכ"ע מודו דמותר לכתחלה וכו'. ע"ש. וכ"כ גם הגאון מהר"י טייב בעל ערך השלחן בספרו ווי העמודים (דף ע ע"א). וכן הוכיח בשו"ת צור יעקב (ס"ס קעב). וכ"כ בשו"ת אגורה באהלך (דף כט רע"א) והגאון מהר"י אלגאזי בספר ארעא דרבנן מהדורא ב (סי' קעח), וכ"פ השואל ומשיב (קמא ח"א סי' רי, תליתאה ח"ג סי' ג, ד"ב סע"ב). ע"ש. וכ"כ בשו"ת דברי מלכיאל ח"ב (חיו"ד סי' מב אות לא). ומהרש"ם בתשובה חלק ה' (ס"ס מח). והגאון ר' יצחק אלחנן בשו"ת באר יצחק (חאו"ח סי' טו ענף ה ובמילואים שבסוף הספר). ע"ש. ועוד.

ועוד כתב בזה להוסיף היתר, ע"פ מ"ש הרשב"א בחידושיו לשבת (קז.), ללמוד מהירושלמי, שמותר לנעול לכתחלה את ביתו לשומרו, ולשמור גם הצבי אשר בתוכו, שכיון שהוא עושה לצורך ביתו לשומרו, אף על פי שעל ידי כך ניצוד הצבי ממילא, מותר. ובלבד שלא יתכוין לשמור את הצבי בלבד. והר"ן (סוף פרק האורג) תמה מאד ע"ז, דאטו מפני שהוא צריך לשמור את ביתו, נתיר לו לעשות מלאכה בשבת, ולא עוד אלא שאפילו אם אינו מתכוין לנעול בעד הצבי, כל שיודע שהצבי בתוכו, ושאי אפשר שלא יהיה ניצוד בתוכו, אסור, דהיינו דאמרינן (שבת קג א) מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות. ע"ש. גם הרב המגיד (פ"י מהל' שבת הכ"ג) הביא דברי הרשב"א, וכתב ע"ז, ואין להקל כל כך. ע"כ. ובישועות יעקב (סי' שטז סק"ה) כתב ליישב דעת הרשב"א הנ"ל, דעד כאן לא אמרינן מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות שאסור, אלא בדבר שאין בו אלא ענין אחד, כמו החותך ראש העוף ודעתו שלא ימות, והרי הדבר בלתי אפשרי, ואותו ענין עצמו דהיינו חיתוך הראש הוא עצמו מיתת העוף, ולכן נאסר, אף על פי שאינו מכוין להמית את העוף, שכיון שמתכוין לחתוך ראש העוף, הרי הוא כמכוין להורגו, אבל הנועל ביתו לשמירת הבית שגוף העשיה תמיד היא פעולת היתר, אלא שנזדמן שצבי היה בתוך הבית והוא ניצוד ממילא ע"י נעילת הבית, ואין האיסור בגוף העשייה, זה לא מקרי פסיק רישיה, כיון שיש כאן שני ענינים נפרדים. ע"כ. וכעין זה מתבאר בשו"ת שואל ומשיב (קמא, ח"ב סי' סא, דכ"ו ע"ב, ותליתאה, ח"ב סי' קסט, דף נז ע"ב).

ולפ"ז, כתב מו"ז שם, דבנדונו הוא שההולך ברחוב ההוא על מנת להתפלל, וכיו"ב, אין בהליכה עצמה שום איסור, והיא בודאי פעולת היתר, אלא שנזדמן שיש שם מצלמה המצלמת כל עובר ושב, ואלו הם שני ענינים נפרדים, ולא שייך כאן דין פסיק רישיה, אליבא דהרשב"א, וכיון דלא ניחא ליה, לכ"ע יש להתיר. ולחיזוק הדברים כתב להביא גם מ"ש הגרי"ח בשו"ת רב פעלים ח"א (חאו"ח סי' כג), דה"ט דהרשב"א, משום דמיירי בנועל ביתו לשומרו והצבי בתוכו, דלא מינכרא מילתא כלל שהוא נועל בשביל הצבי, ואדרבה נראה יותר שנועל לשמור הבית, וכדרכו תמיד, שהרואהו נועל, אינו רואה כלל את הצבי שבבית, ומש"ה ס"ל שאע"פ שמתכוין גם לצידת הצבי, כיון שעיקר הפתח נעשה לשמירת הבית, ואין צידת הצבי ניכרת מגוף המעשה של נעילת הדלת, מותר. ולא שייך דין פסיק רישיה אלא כשהאיסור ניכר להדיא במעשיו. ע"ש. וגם לפ"ז כיון שההליכה עצמה אין ניכר בה שום מעשה איסור, אלא שנזדמן שיש שם מצלמה, אין לאסור בזה משום פסיק רישיה, לדעת הרשב"א, ובנ"ד דהוי פ"ר דלא ניחא ליה ובדרבנן יש לסמוך בודאי על הרשב"א להתיר. וכיו"ב כתב בשו"ת חשב האפוד (ח"ג סי' פג) לצרף דעת הרשב"א הנ"ל להקל בכיו"ב. וכ"כ בשו"ת שרגא המאיר (ח"ח סי' קלז) ובשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' סט). עכת"ד.

וא"כ, מ"ש לאסור להקליט בשבת משום הגברת זרם החשמל, היינו דוקא בנדונו הוא שיש כוונה בהקלטה, אך כאשר אין כוונה מצד המקליט או המצולם, לכאו' אין בזה שום איסור.

וכן ראיתי בתחומין (כרך י"ד תשנ"ד עמ' 432) תשובת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל באמצעות נכדו הרה"ג מרדכי טנדלר, לשאלת הרב ישראל רוזן ששאל: אם מזדמן אדם למקום בו קיימת מצלמה כזו [אפילו ברחובות וברמזורים], כלום יש איסור שבת לעבור תחת "שבט" המצלמה? וזה אשר השיבו: בקשר להשאלה לעבור לפני מצלמה שעומד בפתח איזה בנין, השיב מורי סבי שליט"א שמאחר שזה כתב שאינו מתקיים ואפילו עדיף, הוא לכל היותר רק איסור דרבנן, ומאחר שמצד העובר רק הוי לכל היותר פסיק רישא דלא איכפת ליה, אז מותר. וגם מצד המסדר את המצלמה אין איסור, מאחר שמסודר מקודם שבת. עכ"ל. וחתום ע"ז גם הגר"מ פיינשטיין "לתופסת ראיה שכך פסקתי". וכ"כ בשו"ת באר משה (ח"ו סי' פב) שאין בזה איסור לא משום אש ולא משום ניצוצי אש, וחשיב פסיק רישא דלא ניחא ליה. [אלא שנטה לאסור משום זילותא דשבת.]

גם הגר"ש הלוי ואזנר שליט"א במכתב שנד' בסוף ארחות שבת ח"א (עמ' תקיג, ושוב נד' גם בשבט הלוי ח"י סי' קס) כתב בזה"ל: אשר שאל, דישנם בתי חולים בירושלים שבתוך חדר מותקנת מצלמה המקרינה את כל מה שבחדר ע"ג מסך הנמצא בחדר האחיות, וכאשר נכנס אדם מוקרנת תמונתו ע"ג מסך, ושאל אם יש איסור לחולה או למבקריו להכנס לחדר בשבת, שהרי בזמן שנכנסים נקלטה תמונתו ונהפכת לזרם אלקטרי וחוזרת נהפכת מיד לתמונה ע"ג מסך, וכב' נו"נ קצת בזה, הנה למ"ש בעניי בכמה מקומות דאם אין אדם עושה שום פעולה של מלאכה דרך מעשה, רק עומד והולך כדרכו, ועי"ז גם בלי דעתו וכוונתו נעשית יצירת מעשה מאליה כהדלקת נר או פתיחת דלת או כעין שהציע כ"ת, אין בזה עכ"פ מלאכה דאורייתא, כי התורה אסרה מלאכת מחשבת, דהיינו פעולת מעשה ומחשבת, ולא מצינו כזה בל"ט מלאכות ותולדותיהם דמשכן, ואינו דומה כמובן למלאכה גרועה, ע"ד שכתבו התוס' (ריש שבת) אע"פ שבודאי אסור מדרבנן, א"כ יש לצדד להשיטות דפסיק רישיה בדרבנן מותר כשאינו מתכוין סתם, עיין או"ח סי' שיד במג"א ובפוס'. וגם כ"ז אם הכניסה וכיו"ב רק לצורך חולה או ביקור חולים כהלכה. עכ"ל. והוסיף עוד, וז"ל: ואם מי שמבקר את החולה ואינו מתכוין כלל להפעיל עי"ז איזה הקרנה, והוי גם פסיק רישא דלא ניחא ליה עכ"פ לא איכפת ליה בדרבנן, אבל שיעשה תנועה במתכוין יראה לאיסור בפשיטות, דגם אם נימא דאינו בגדר כתיבה, הוא בגר תיקון גמור, כעין יצירת שלהבת לדעת הט"ז (סי' תקב ס"ק א). עכ"ל. הרי שגם הוא נקט כדברי מו"ז זצוק"ל דחשיב פס"ק דלא ניח"ל בדרבנן, ומש"ה התיר. וכ"כ בשו"ת משנת יוסף (ח"ז סי' סז אות ג) בענין המצלמה המצלמת את כל העוברים ושבים, שהוצבה סמוך לרחבת הכותל המערבי, כבר הורו גדולי ההוראה להתיר לעבור שם בשבת לכותל המערבי, כי אין לו שום ענין או הנאה מזה, והולך לפי תומו אל הכותל וכו'. ע"כ. וע"ע בקובץ פעמי יעקב שם (עמ' קכד) בתשו' הגר"א נבנצל, וז"ל: נראה לדון בזה להיתר מחמת דבר שאינו מתכוין, ואף שדבר שאינו מתכוין אסור בפס"ר, אולי הוא דוקא במקום שבסופו של דבר האדם נהנה מזה, אבל כאן אינו נהנה ממה שצילמו אותו, שאין תועלת בצילום אדם כשר במכשיר זה, ואינו נעשה אלא כדי ללכוד בו מחבלים וגנבים, ובכה"ג שאין לו תועלת בזה, יש מקום לומר שאינו נחשב למכה בפטיש, ואינו נקרא מתקן מנא. ע"כ. וכן ראיתי עוד בתשובות והנהגות (ח"ג סו"ס קט) וז"ל: אבל נראה שהליכה אינה מעשה המלאכה, ומלאכת מחשבת אסרה תורה ונאסר כשמתכוין דוקא, והיום בלאו הכי לווינים מסובבים ומצלמים כל אדם או חפץ, ואולי חסר מלאכת מחשבת ופשיטא דשרי כשאינו יודע, או אין בו ממש כשנראה רק למומחין וצ"ע בזה. ע"כ. וע"ע בשו"ת נשמת השבת (ח"ז סי' קסא, וע"ש עוד סי' קסב-קסו) שדן בזה, ונטה לאסור, אך לבסוף כתב שאם אין לו ברירה אחרת, יסמוך ע"ד הסוברים המקילין בפס"ר דלא ניחא ליה בדרבנן. ע"ש.

ומורנו הגאב"ד בספרו שו"ת מנחת אשר (ח"א סי' לב, וע"ע בח"ב סי' לג) האריך הרחיב לדון בסגירת מעגלים אלקטרוניים בשבת, שאין בזה לא איסור מוליד, לא בונה ולא מכה בפטיש, ע"ש. ומשום כך גם בספרו שו"ת מנחת אשר ח"ב (סי' מו) באשר לצילום תפילה בימים נוראים בבית הכנסת, לא ראה מקום איסור מצד כתיבה או הגברת זרם חשמלי, ודן מפנים אחרות בלבד.

ג. אמנם, עיין בספר ברכת ראובן שלמה (שלזינגר, ח"ג סי' כח עמ' צו) שכתב לתמוה, דהא אדרבה חפץ יש להולכים במצלמות אלו, בכדי שיוכלו לילך שם בבטחה, ולא יפגעו בהם פגע רע, ואיכא בזה מלאכת מחשבת, ונתקיימה מחשבתו. ואף שעיקר רצונו שתצוייר תמונת מחבל הרוצה לפגוע בו, ואין רצונו שתצוייר תמונתו, מ"מ איכא בהילוכו בשטח המצלמה פסיק רישא דניחא ליה, כיון שרצונו שהמצלמה תצלם כדי שרשויות הבטחון יעקבו ויראו אם מחבל מבקש לפגוע בו.

ואכן ראיתי להגרמ"מ קארפ בספר הלכות שבת בשבת (ח"ג עמ' רא) שכתב שלא התיר הגריש"א אלא כשאין לו ענין בזה כלל, כגון מצלמות העשויות לשמירה מגנבים והנכנס שם אין לו תועלת מזה כלל. אך אם יש לו ענין במצלמות אלו שעשויות לשמירה על הנכנס עצמו, אין להכנס ולילך שם. ובהע' שם (53) כתב שכן שמע מהגריש"א, כיון דמדינא אין בזה חשש דאורייתא, שהרי נעשה כלאחר יד שלא כדרכו, וגם הוי פסיק רישא דלא ניחא ליה ואינו מתעסק בכתיבה כלל, אלא עושה בדרך הילוכו כשגופו אינו נוגע ומתעסק עם זה כלל. וכגון כשהולך ברחוב, אף שיודע שמופעלת שם מצלמה, מדינא אין איסור לילך שם, אך במקומות שניחא ליה מפני צרכו, כגון במקומות שעשויה המצלמה לשמור על הנכנס, והוא מעונין בזה בחול [אף שמצד שבת אין רצונו בזה], אין להכנס למקומות כאלו. [אלא שגם בזה כתב, שאם אין מסך מופעל, אלא שהכל נקלט במחשב, כדי שאם יארע גניבה יוכלו לפתוח לאחר השבת לראות את מה שנקלט במחשב, הורה הגרי"ש אלישיב, דאין בזה חשש כלל, דאין כאן כתיבה במסך, ומשום הרשימה במחשב אין לחוש כיון שאינה ניכרת כלל ונעשית מאליה ללא כונה וחשיבות, וממילא לא שייך לדון ע"ז משום כותב אף מדרבנן]. עכת"ד. ועי' בזה עוד בספר מנחת איש (שפירא, ח"א עמ' תרכה) ובשו"ת נשמת השבת (ח"ז סי' קסה).

אולם אף אי נימא כדבריהם, ראיתי להגרז"נ גולדברג (בקובץ פעמי יעקב מט) שהוסיף סברא נוספת להיתר, וז"ל: יש להגדירו לזה שנכנס למקום שמצלמים אותו כגרמא, והרי זה דומה למה שנפסק ביורה רעה (סימן ז) שהקובע סכין בגלגל שהמים מסבבים אותו, ומשים צוואר הבהמה כנגדו ושחט בסביבתו, שחיטתו פסולה, שלא נשחט מכח האדם, ומעתה, בעניננו שהמכונה מצלמת מכח החשמל, והאדם מביא את הדבר שאותו מצלמים, הרי זה נחשב לגרמא. ואף שהמכניס דבר לתוך האש ונשרף, נחשב ככוחו של האדם, יש לחלק בין אש ששורף בטבעו ולכן כל המכניס בתוכו נחשב שהמבנים שרף הדבר, לבין גלגל שאינו שוחט בטבעו אלא כח אחר של המים דוחפו לגלגל ונחשב גרמא. והנה המג"א (סימן רנב ס"ק כ) פסק, שהטוחן חיטים בריחים של מים אינו חייב בשבת, שזה גרמא. ואף שהרבה אחרונים חולקין עליו, אין הם חולקין על זה שריחים של מים הוא גרמא, אלא מטעם אחר מחייבים, והוא משום שאמרו בגמ' (ב"ק דף ס) שהזורה ורוח מסייעתו אף שנעשה המלאכה בגרמא מ"מ חייבין עליה בשבת, שמלאכת מחשבת אסרה תורה, ומכאן למדו שגם ברחים של מים נחשב מלאכת מחשבת. והנה החת"ס שם מתרץ להמג"א, שרק אם בדרך הזו בלבד הוא דרך המלאכה כמו זורה שלא יתכן בדרך אחרת, נחשב מלאכת מחשבת, אבל טוחן שניתן לטחון ברחים של יד אין רחים של מים נחשבים למלאכת מחשבת. והארכתי בזה הרבה שיש בשאלה זו מחלוקת הראשונים, רש"י והרמב"ם במחבץ, שהרמב"ם (פ"ז משבת ה"ו) מחייב מכנים קיבה לחלב בשבת ונעשה גבינה, ורש"י חולק על זה, ועוד מקורות, ואין כאן מקום להאריך, עכ"פ נראה שגם לדעת החולקין וסוברים שגם רחיים של מים נחשב מלאכת מחשבת, מ"מ כל זה כשזה הדרך הנכונה לעשות המלאכה כמו לטחון ברחיים של מים, אבל לצלם כך אין זה הדרך הנכונה, ואין ספק שההולך להצטלם – המצלם לוחץ על המצלמה ואינו מכניס את האדם לתוך מכונה שעובדת כבר, ומה שעשו כן ברחובות המדוברים הוא מפני שאין שם דרך אחרת לצלם כל מי שנכנס לשם, אבל בודאי לא מסתבר לקרוא לצילום כזה מלאכת מחשבת. ואם כנים אנו בזה, נמצא שאין כאן אלא גרמא, וגרמא מותר במקום דליקה, והוא הדין בכל הפסד, וא"כ גם הצורך לצלם מחמת חשש סכנה לא גרע מהפסד. ועוד, גם אם אין כאן היתר לכתחילה, מ"מ באיסור דרבנן יש מתירין פסיק רישא, עיין מג"א (סימן שיד ס"ק ה). ועיין בשו"ת באר יצחק (או"ח סי טו) שהאריך בזה, עכ"פ פסיק רישא דלא ניחא ליה יש להתיר לכתחילה באיסור דרבנן. עכת"ד.

ואם נכונים דבריו, הרי גם באופן שיש למצולם תועלת בכך, כל שיש הפסד וכיו"ב, אין לאסור זאת, אחר שאין כאן אלא גרמא. וכן ראיתי שכתב בספר ברכת ראובן שלמה (שם), שאחר שהאריך לדון לאסור מה"ט כנ"ל, כתב להקל מטעם זה, וז"ל: ולכן נראה לומר, דכיון דפסק הרמ"א (סי' שלד סכ"ב) והביה"ל (שם) דבמקום פסידא מותר ע"י גרמא כל מלאכות שבת. וא"כ אדם שגר בעיר העתיקה וצריך לילך לביתו לאכול ולישון, הרי זה נקרא מקום פסידא, דלא שייך שילך לבקש מקום לאכול ולישון. אבל מי שרוצה ללכת לכותל המערבי להתפלל, אין זה נקרא פסידא. וממילא צריך ירא שמים להזהר שלא ללכת בשבת ויו"ט בעיר העתיקה וכו'. אלא דבנ"ד נחשב הילוך האדם בעיר העתיקה רק גרמא, כיון שעצם מעשה הציור נעשית גם בלי האדם, אבל גרמא שלא במקום פסידא, אסור. ע"כ. ואם כי ניתן להתווכח מה נחשב בכלל פסידא, אך מ"מ גם הוא הסכים להתיר במקום פסידא, מחמת שאין זה אלא גרמא.

אולם גם לגופו של דבר שהחליטו דבאופן שיש לו תועלת בצילום, והוא בכדי להגביר את הבטחון באותם המקומות, לפיכך חשיב ניחא ליה, הנה מו"ז זצוק"ל בדבריו, הקדים תרופה וכתב לדחות זאת ע"פ דברי הרשב"א בשבת (קז.) וע"פ מה שביאר הישועות יעקב (סי' שטז סק"ה), שבאופן שהמעשה אינו רק בשביל הפסיק רישיה, אלא שמתחילה מעשיו נעשים בהיתר לצורך דבר מותר, ובדרך אגב נעשית גם מלאכה בפסיק רישיה שיש בה איסור, אין בכך איסור. ומש"ה כתב שכיון שההולך ברחוב העיר העתיקה על מנת להתפלל, אין בהליכה עצמה שום איסור, והיא בודאי פעולת היתר, אלא שנזדמן שיש שם מצלמה המצלמת כל עובר ושב, ואלו הם שני ענינים נפרדים, לא שייך כאן דין פסיק רישיה, אליבא דהרשב"א, וכיון דלא ניחא ליה, לכו"ע יש להתיר.

זאת ועוד, מ"ש בספר ברכת ראובן שלמה שההולך בדרך בעיר העתיקה, מאחר ומעונין הוא בשמירה בדרכו, לפיכך חשיב ניחא ליה בצילום, קשה להסכים לזאת, שכן הוא מצידו מבקש את שמירת הקב"ה ושלוחיו, ולא אכפ"ל אם באמצעי זה או אחר, ולכן קשה לומר שיש לו ענין וניחא ליה דוקא בשמירה זו. וחילי ממ"ש בביאור הלכה (סי' שכ סעי' יח ד"ה דלא ניחא ליה) וז"ל: אבל באמת אפילו רק היכא שאין נהנה כלל בהפעולה שנעשה על ידו ואין לו שום נ"מ בזה, נקרא ג"כ פסיק רישיה דלא ניחא ליה, כיון דהוא אין מכוין להפעולה, כן הוכיחו התוספות בשבת (דף עה. ד"ה טפי) מהא דשבת (דף קג.) בגמרא דקעביד בארעא דחבריה. עכ"ל. הרי שבכדי שיהיה בהגדרת "לא ניחא ליה" אין צריך שיתכוין בדוקא שאינו רוצה בכך, אלא די שלא איכפת ליה בכך, והיינו דאין לו נפ"מ בזה. ודברי הביאור הלכה הזה הביאוהו כל הפוסקים האחרונים לדינא. ועי' גם בשו"ת שואל ומשיב (תליתאה ח"ג סימן ג). וא"כ, מאחר ואין לו ענין בעצם הצילום, די בכך כדי להחשיב זאת כ"לא ניחא ליה". ודוקא בבנין מגורים משותף שבכניסתו הותקן וידיאו לבטחון, בכדי שתמונת הנכנסים תוצג על גבי מסך, והשומר המזהה אותם יפתח עבורם את הדלת, י"ל שלדעת הגריש"א יש איסור בדבר, שכן יש לכל דיירי הבית ענין בצילום זה דוקא. ודו"ק היטב.

ובחוט שני (שבת ח"ד עמ' קסה) ביאר עוד מדוע חשיב "לא ניחא ליה", וזאת ע"פ מ"ש החזו"א (או"ח סי' נא ס"ק יד ד"ה ואמנם) וז"ל: ומדברי הגר"א (סי' שיד ס"א) למדנו דתיקון מנא דבני אדם מזלזלין בו ואין דעתם על תיקון זה, ליכא עליה שם מלאכה כלל בלא ניחא ליה וכמש"כ המג"א (סי' שיח ס"ק לו) בשם המגיד משנה במצרף, דאי לא מכוין לצרף, ליכא עליה שם מלאכה כלל, ומדמה ליה לקוטם להריח דאע"ג דראוי לחצוץ בו, מ"מ לא חשיב תיקון כלל, כיון דאינו מכוין לתקנו לחצוץ, ולא מהני כאן פסיק רישא למיסר, וכו' עכ"ל. וכתב בחוט שני ללמוד מדבריו, דישנן מלאכות שמהותם הוא התוצאה מפעולתו, וכשעושה את פעולת המלאכה ואין לו כלפיו חשיבות והתייחסות כלל למה שנעשה, אמרינן דאין על פעולה זו שם מלאכה כלל, דבהני מלאכות, יסודם ושורשם ליצור איזה דבר ע"י המלאכה, וכשאין הוא צריך ליצירת הדבר, הרי שכלפיו חסר בעצם המלאכה, וכגון הסוחט פרי ואינו צריך למשקה, שכתבו התוס' דאין על זה שם מלאכה. לפיכך, כשאדם הולך לדרכו בשבת ובדרך הילוכו נמצא שדורך על רגבי אדמה וע"י כך הם נטחנים ולא נתכוין לזה, אין על זה שם של מלאכת טוחן כלל, אף דהוי פסיק רישא מכח וכתוצאה של מעשיו, דמלאכת טוחן אינו אלא כשיש איזה תועלת בטחינה וכו'. ע"כ. וה"נ י"ל בדידן, דמאחר ובעצם המלאכה וההסרטה אין להולך בדרכו שום ענין בזה, חשיב פסיק רישיה דלא ניחא ליה.

ד. אלא שלגופו של ענין, אי נימא שטעם המחמירים – כאשר יש למצולם תועלת בזה, משום שמ"מ יש כאן איזה הגברת זרם חשמלי, ורק כאשר לא ניחא ליה בכך, יש להתיר משום פסיק רישא דלא ניחא ליה. הנה ראיתי בנשמת אברהם (שם) שהביא מ"ש הרב ישראל רוזן בזה"ל: כפי שהתברר, מצלמות טלויזיה במעגל סגור המקובלות בשוק פועלות ברציפות, והן בהן "סף" הגורם להפעלתן רק כאשר מתרחשת תנועת אדם וכיו"ב. ע"כ. אם אכן מבחינה מציאותית הטכנולוגיה כדבריו, הרי שגם אין כאן הגברת זרם, ואין כאן כל מעשה מצד ההולך בדרך.

אמנם מתשובתו של הגריש"א משמע שלאו משום הגברת זרם החשמלי נחית, אלא משום דהוי כתיבה שלא כדרכו, שאינו אסור אלא מדרבנן, ובזה כתב להתיר כשלא ניחא ליה בכך. אך אם ניח"ל, שמא הדרינן לאיסור כותב.

תשובת הגאב"ד שליט"א

ראיתי את כל דברי תלמידי היקר המחכים את רבו, ודבריו ברורים ונכונים. ולהוסיף באתי, שלענ"ד אין כאן שמץ מלאכה, והמצלמה בלא"ה מצלמת באופן רציף, ובשינויי זרם אין סרך איסור, כמו שכתבתי בשו"ת מנחת אשר ח"א סימן לב, עי"ש.

ע"כ מסכים אני לדברי הגרע"י טולדנו שליט"א.

 

הגב על הנושא

לתחילת הדף