אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » חגים וזמנים » קטיפת ד' מינים מרשות הרבים של גויים

קטיפת ד' מינים מרשות הרבים של גויים

שאלה:

האם מותר לצורך מצות ד' מינים לקטוף ערבות מגנים ציבוריים במקום מושבינו – רוסיה?

תשובה:

עיקר הדבר תלוי אם יש קפידא על לקיחה זו, שכן אם נוטל לעצמו ולבניו מספר ערבות בודדות, ודאי שאין קפידא מצד המלכות, ולכן שפיר רשאי לעשות כן. אך אם רוצה ליטול את כל העץ לעצמו, וכדי לעשות מזה מסחר או לחלק לבני הקהילה, י"ל דבמקום שהמלכות מקפדת, אף אם אין כאן "גזל", מ"מ "לכם" ליכא. אך אם נוטל מעצים הנמצאים ביער או במקום שאין קפידא כלל, אז רשאי ליטול אף עץ שלם. 

מקורות:

בגמרא (סוכה לא.) נחלקו ר"א וחכמים במי שעשה סוכה ברשות הרבים, אם נחשב כסוכה גזולה. ובירושלמי (סוכה פ"ג ה"א) אמרו, דאף לדעת חכמים שהכשירו, היינו רק בדיעבד אך לא לכתחילה (עי' קרבן העדה שם, ואו"ז הל' סוכה סו"ס שב).

וכן כתב הרמ"א בד"מ (סי' תרלז ס"א), דאחר שהביא דברי האו"ז (שם) שאסור לעשות סוכה ברה"ר. כתב וז"ל: ונראה מזה דיש ליזהר לכתחלה מלעשות הסוכה בחצר או במבוי של רבים אמנם לא ראיתי נזהרים בזה. ע"כ. אלא דבהג"ה (סי' תרלז ס"ג) כתב וז"ל: וכן לא יעשה סוכה לכתחלה בקרקע של חבירו שלא מדעתו, וכן בקרקע שהיא של רבים (הגהות אשירי וא"ז); מיהו בדיעבד יצא. עכ"ל. הרי דאף שפסק לאסור לכתחילה, מ"מ כתב דבדיעבד יצא. וכ"פ גם בשו"ע הרב (סי' סב ס"ב) וז"ל: וכן אין לעשות סוכה לכתחלה בקרקע של רבים כגון ברחוב העיר וכיוצא בו במקום שהרבים עוברים שם, ואפילו אם כל העיר היא של ישראל והישראל הוא בודאי מוחל לו על כך, מכל מקום אין לעשות סוכה ברשות הרבים, שהרי יש לכל העולם הילוך בו כמ"ש בח"מ (סי' סב) והגוים אינן מוחלין על כך והרי היא סוכה גזולה. ואף על פי שבדיעבד יוצא בסוכה גזולה העומדת בקרקע [הנגזל] כמו שנתבאר, מכל מקום לכתחלה אין לישב בסוכה העומדת בקרקע של חבירו מפני שאינה נקראת שלו ממש והתורה אמרה תעשה לך משלך ואינה דומה לשאלה ממש שהשאילה לו מדעתו והרי היא כשלו ממש ולכך יש למחות בהעושים סוכה ברשות הרבים. עכ"ל. ועי' בזה גם בספר האשכול (הל' ביהכנ"ס סי' כד, הו"ד בדעת תורה סי' תרלז ס"ג).

וכבר הקשה המג"א (שם ס"ק ג) על מה שנהגו לעשות סוכה ברה"ר, וכתב דאין לומר דבני העיר מוחלין להם, דהא ברה"ר יש לכל העולם חלק בהם. ואת"ל דכל ישראל מוחלין, מ"מ הרי יש לעכו"ם חלק בהם.[1] ואמנם מדברי רש"י (סוכה ל:) משמע דדוקא מישראל אסור, אבל מעכו"ם שרי, ואף דגזל עכו"ם אסור, מ"מ לא מקרי מצוה הבאה בעבירה. אולם היראים כתב דאפי' למ"ד גזל עכו"ם שרי, מ"מ לא מקרי "לכם". ולכן סיים המג"א דאסור לעשות סוכה ברה"ר שהעכו"ם לא מחלי על כך, ואף דבדיעבד כשרה, מ"מ אין לברך עליה, דאע"ג דלית בה משום מצוה הבאה בעבירה, כיון דלא קניא כלל, מ"מ אין לברך עליה. ע"ש.

ובשו"ת ערוגת הבושם (חאו"ח סי' קצ סוף ס"ק ה) כתב ליישב מה שנהגו לעשות סוכה ברחובות, וז"ל: ולענ"ד נראה בס"ד ללמד זכות על מה שנהגו בכמה עיירות לעשות סוכה ברחוב רה"ר ולברך, דלא מבעיא לשיטת רש"י דגזל הגוי אינו אסור אלא משום חילול ה', א"כ כל כה"ג כיון שנעשה ברשות פקודי העיר פשיטא דליכא משום חילול ה'. ומה"ט נראה דהוצרך רש"י לפרש בהאי דאוונכרי דגזלני ארעא מישראל נינהו ולאו מעכו"ם משום דגזל עכו"ם אינו אלא מדרבנן ועבירה דרבנן לא מעכב מצוה דאורייתא. ע"כ.

ולפי"ז דוקא כשיש אישור והיתר ממושלי העיר, אז י"ל דשרי. אך ללא זה, אסור לכתחילה לבנות סוכה ברה"ר. ובאמת שכבר קדם לו כן בפמ"ג (שם א"א ס"ק ג), וז"ל: אפשר כאן נמי אם שכר המקום מהשר העיר שפיר דמי. וכמו לענין שיתופי מבואות לעיל בהלכות עירובין (סימן שצא סעיף א בהגה), אף על גב דכאן הוה דין תורה, נמי מהני שכירות, דינא דמלכותא כהאי גוונא דינא. עכ"ל. וכיו"ב הביא במשנ"ב (סי' תרלז ס"ק י) משם השו"מ (מהדו"ק סי' קכז ד"ה והנה) וז"ל: ובתשובת שואל ומשיב סימן קכח דרחוב שלפני הבית הם שלו ולא מקרי ר"ה ובפרט היכי שיש להם דעקאמענט משר העיר שיש להם רשות לעשות עירובין וסוכות אין לפקפק בזה. ע"כ. ובבאור הלכה שם הביא דהבכורי יעקב היקל בזה עוד, עפמ"ש הרמ"א (חו"מ סי' קסב ס"א) דאם נתן המלך רשות להעמיד דלתות במבוי שלהן, דינא דמלכותא דינא כי השוקים והרחובות שלהן ויכולים לעשות בהן מה שירצו, ומעתה כיון שהכל תחת רשות המלך בין הרחובות שבתוך העיר בין אותן שחוץ לעיר וכיון שהמלכות יש לה רשות למחות ואינה מוחה, מסתמא מוחלת ע"ז לעשות סוכה בר"ה ואין כאן איסור גזילה כלל, וע"ש שדעתו דא"צ ליטול רשות בפירוש ע"ז משר העיר דמסתמא נתון לו מדלא מוחין בידו ולכן שפיר יכול לברך ע"ש. וסיים: סוף דבר הנוהגים להקל בזה אין למחות בידן כי רבו המתירין.

אולם, עי' להיעב"ץ בספר מור וקציעה (סי' תרלז ס"ג) שהביא דברי הגמ' בסוכה כפשוטה, ותמה על המג"א דהלא חכמים מכשירין, דהא קרקע אינה נגזלת. ודוקא במטלטלין יש לחוש לזה, כיון דשייך בזה גזילה. וכיו"ב תמה בשו"ת אחיעזר (ח"ב סי' מז ס"ק ח) במ"ש המג"א ללמוד מדברי היראים, דהלא היראים לא כתב דינו אלא בד' מינים שהם מטלטלין, משא"כ בסוכה דלא גרע מסוכה שאולה דיוצא בה י"ח. וע"ע במאמ"ר (סי' תרלז ס"ק ד) שהשיג על המג"א בזה.

והגאון מבוטשאטש באשל אברהם (סי' תרלז על המג"א ס"ק ג) כתב עוד, דבאופן שאין עיכוב לרבים מחמת הסוכה, פשיטא דאין בזה קפידא, וגם אם ימצא מי שמקפיד, בטלה דעתו אצל כל אדם. וגם במקום שווקים שיש עי"ז עכוב דרך הרבים מה ששייך בו קפידא, מ"מ אמרי' דכיון שלא תבעוהו למשפט, ודאי מחלו ונותנים רשות שיעמוד שם ימים המועטים. ע"ש. וכיו"ב כתב במקו"ח (סי' תרלז ס"ג). [וע"ע בזה בדברי מלכיאל (ח"ג סי' ל-לא), ובקובץ מוריה (תשרי תשע"א, שנה ל' שנח-שס, עמ' קיב-קכב) ובתשובת הגאב"ד שליט"א שם].

ובשו"ת תועפת ראם (או"ח סי' ל) כתב לחלק בין א"י לחו"ל, דהמג"א קאי על קרקע חו"ל, אולם בא"י אין לגויים קנין הגוף, ובפרט בירושלים. ע"ש.

מעתה נראה דלכאו' הנפקא מינה בכל הני תירוצים הוא לנדון דידן, שכן בד' מינים שהם מטלטלין יש מקום גדול יותר לחוש לזה, שכן בזה איירי היראים, ולא הוי כקרקע שאינה נגזלת, וכמ"ש היעב"ץ. אלא עיקר הדבר תלוי אם יש קפידא על לקיחה זו, שכן אם נוטל לעצמו ולבניו מספר ערבות בודדות, ודאי שאין קפידא מצד המלכות, ולכן שפיר רשאי לעשות כן. אך אם רוצה ליטול את כל העץ לעצמו, וכדי לעשות מזה מסחר או לחלק לבני הקהילה, י"ל דבמקום שהמלכות מקפדת, אף אם אין כאן "גזל", מ"מ "לכם" ליכא, וכמ"ש היראים. אך אם נוטל מעצים הנמצאים ביער או במקום שאין קפידא כלל, אז רשאי ליטול אף עץ שלם. וכדמצינו לגבי עשיית הסוכה בקרקע רה"ר, שלדעת רבים מהאחרונים הנ"ל, הדבר תליא בקפידת בני רה"ר.

וכבר כתבנו במקו"א דודאי גם הלוקח ממון ציבור עובר על גזל. וכן העלה מורנו הגאב"ד שליט"א בספרו שו"ת מנחת אשר (ח"א סי' קו עמ' שסה). וכ"ש דאין בזה משום "לכם". וגם בגוזל מגוי, אף שיש הסוברים שגזל הגוי מותר, מ"מ כתבו הפוסקים ד"לא מקרי לכם", וכמשנ"ת מדברי היראים (סי' קכד) שהביא המג"א (סי' תרלז ס"ק ב). וביותר פסק מרן בשו"ע (או"ח סי' תרסד) שיש להזהר שלא לקוץ ערבה למצוה משדה עכו"ם, אפי' ברשות העכו"ם. וביאר המשנ"ב (שם ס"ק לב) משום דסתם עכו"ם הקרקעות שלהם גזולים מאחרים ואינו מועיל רשותם לזה ונמצא כשקוצץ הישראל הוא הגוזל. וע"ע למורנו הגאב"ד במנחת אשר (מועדים ח"א עמ' רסד) שהאריך לדון בדין גזל עכו"ם בד' מינים.

אמנם במקום שהעץ מפריע לעוברים ושבים, עי' חשוקי חמד (סוכה לג:) במ"ש לחדש דשרי ליטול ממנו ולצאת י"ח, ע"פ מה דאמרי' בגמ' (ב"ב כז:) דאילן הנוטה לרה"ר, קוצץ כדי שיהא גמל עובר ורוכבו. ע"ש.


[1] ובאמת עי' בספר עץ חיים (אלפנדרי, פר' אמור) שתמה על האוסרים לעשות סוכה ברה"ר, מהא דנחמיה (ח, טז) שעשו סוכות ברה"ר "ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סכות איש על גגו ובחצרתיהם ובחצרות בית האלהים וברחוב שער המים וברחוב שער אפרים". ע"כ. וכן הק' השו"מ (מהדו"ק ח"א סי' קכד). וכתב השו"מ ליישב, וז"ל: אמנם באמת המעיין במקרא ימצא כי קדשו את החומה ולא היה דר שם שום עכו"ם בירושלים ואם כן היו שלהם והיו יכולים לעשות להם סוכות והרי סגרו דלתי ירושלים כל יום השבת כמבואר בנחמי' סי' י"ג הרי שהיה כלו שלהם ברשיון המלך כורש ואם כן לא היו חלק להנכרי רק להישראל וישראל מחלו. ע"כ. וכיו"ב כתב ליישב החת"ס (חי' סוכה לא. ד"ה והנה) והביאו המהרש"ם בדעת תורה (סי' תרלז ס"ג). וע"ע בהג' ציון וירושלים על הירושלמי שם. ובמ"ש ליישב בהאלף לך שלמה (ח"א סי' שסט) והובא כ"ז בספר סוכה וד' מינים (עמ' 264).

הגב על הנושא

לתחילת הדף