אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » דיני יום יום » קריאת טעות בשני וחמישי

קריאת טעות בשני וחמישי

שאלה:
נפשי בשאלתי, במה שארע בבית הכנסת שלנו, שאף שאנו פרוזים וחגגנו את הפורים ביום ראשון, מ"מ בקריאת התורה של יום שני (ט"ו אדר ב'), קרא הבעל קורא קריאת 'ויבוא עמלק' ולא קריאת פרשת שבוע, האם צריך לחזור ולקרוא שוב פרשת שבוע או לא.

תשובה.

בדיעבד שכבר ברכו וקראו קריאה אחרת, כיון שהקפידא לקרוא פרשת שבוע – תקנת חכמים היא, אין בזה כדי לחייב לחזור ולקרות, ויצאו ידי חובתם במה שקראו. אולם לכתחילה ודאי היה צריך למנוע מהבעל קורא לקרוא דבר אחר שאינו פרשת השבוע.

מקורות.

כבר הארכתי בנדון דומה בספרי משיב משפט (ח"א סי' י), ואחזור על הראשונות בקצרה. ראשית יש לעיין במקורה של התקנה לקרות בתורה בשני וחמישי. בגמרא (ב"ק פב.) איתא בכלל העשרה תקנות שתיקן עזרא, שיהיו קורין בשני וחמישי, ואמרי' התם דבאמת מעיקרא כבר נתקנה תקנה זו, דכתיב (שמות טו) וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים, אין מים אלא תורה, כיון שהלכו שלשה ימים בלא תורה, נלאו, עמדו נביאים שביניהם ותקנו להם שיהיו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת, וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי, וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת, כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה. אלא דמעיקרא תקנו חד גברא תלתא פסוקי, אי נמי תלתא גברי תלתא פסוקי, כנגד כהנים לוים וישראלים, וכשבא עזרא תיקן שיקראו תלתא גברי ועשרה פסוקי, כנגד עשרה בטלנין. ע"כ. אך לא היה בכלל התקנה מה יקראו, ואפשר שזה אינו מעכב, אלא העיקר שלא יעברו ג' ימים בלא תורה. דהא מקור הדין מה לקרוא מבואר במגילה (דף לא:) דהלכה כרבי יהודה שמקום שמפסיקין בשבת בשחרית שם קוראין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה. ומרן בשו"ע (סי' רצב ס"א). אך משמע שזה לא היה בכלל תקנת עזרא, וא"כ שמא בזה אין קפידא.

אלא דהנה מרן בשו"ע (סי' קמ סעי' ג) כתב דהעולה לתורה והראו לו מקום שצריך לקרות וברך על התורה והתחיל לקרות, או לא התחיל, והזכירוהו שפרשה אחרת צריך לקרות, וגלל הס"ת למקום שצריך לקרות בו, י"א שא"צ לחזור ולברך, וי"א שצריך לחזור ולברך. ע"כ. וידוע דהלכה כיש בתרא. הרי שיש קפידא לקרות דוקא במה שאמרו חז"ל, ואם לא קרא במקום הנכון, צריך לחזור ולברך. אך ז"א, דהתם אין הדין משום טעות בעצם הקריאה, אלא מדין טעות בברכה, וכמי שבירך בורא פרי העץ וחשב שבידו תפוח, אך היה בידו אגס, דאף ששניהם ברכה אחת להם, מ"מ כיון שנתכוין לברך על דבר אחד ונמצא דבר אחר, אין ברכתו תופסת, וה"נ בכה"ג.

ואדרבה, יש להוכיח מהל' תענית שאין קפידא בקריאה, דהנה בשו"ע (סי' תקסו סעי' ו) כתב דיש מי שאומר שאין עומד לקרות בתורה בתענית ציבור מי שלא התענה. וכתב המג"א (סי' תקסו ס"ו) ע"ד, דנראה דהיינו דוקא במנחה, אך בשחרית בימי שני וחמישי, כיון שממילא מוציאין לקרות ס"ת, אף שעתה דוחין פרשת שבוע וקורין ויחל, רשאי לעלות לתורה אף מי שאינו מתענה. והביאו במ"ב (שם ס"ק יט) ובכה"ח (שם ס"ק מג).

אלא דמלבד מה שרבים מהפוס' שם פליגי עליה, וכמ"ש במשנ"ב שם ובכה"ח שם, והם: האליה רבא (סי' קלה אות ו), זר"א (סי' פו), והמאמ"ר (סי' תקסו אות ה). ואף בדיעבד אם כבר קראוהו לעלות, כתב הזר"א שם דלא יעלה [אלא דבזה כתב המשנה ברורה שם דיעלה]. הנה יש חילוק רב בין דין זה לנדוננו, דהתם הרי מ"מ יש חובת ציבור לקרא פר' ויחל, אלא שהוא לבדו אינו יכול לעלות בו כיון שאינו מתענה, משא"כ בנ"ד שאדרבה חובת הציבור היא בקריאת פר"ש, שהרי באותו מקום פורים היה אתמול ביום י"ד, ואין לנו לדחות פר"ש ולקרא פרשת ויחל.

קרא פ"ש אחרת, אי צריך לחזור ולברך

שבתי וראיתי שבדבר זה גופא נחלקו גדולי עולם, דהנה בשו"ת עולת שמואל (פלורנטין, או"ח סי' ח, הובא גם בספר אשדת הפסגה סי' ג דף ד ע"ב) נשאל במעשה שקרא החזן פרשת השבוע הבאה, ואחר שבירך העולה ראשון תחילה וסוף וחזר למקומו, קרא השני ב' פסוקים, ונתברר שטעה, ונפל מחלוקת בין ב' ת"ח, חד אמר שיגלול הס"ת ויקרא הב' עולים בפר"ש כ"א פסוקים, והב' גער והורה שיחזרו ג' עולים אחרים ויקראו בפר"ש. וכתב הרב עולת שמואל דמנהגם של ישראל תורה הוא, וכיון שנהגו כל ישראל לקרות פרשה א' בשבוע, נעשה אותה פרשה חובת היום, וכל שלא קרא אותה פרשה, הו"ל כאילו לא קרא חובת היום. וכתב לסייע לדבריו ממ"ש בספר תקון יששכר (דף נז) שכתב בזה"ל: וכך אירע מעשה בשבועה סדר נשא את ראש בני גרשון גם הם שביום ב' לא בא חזן הקהל ועמד יחיד מהקהל והתפלל בציבור, ובעת שהעלה בס"ת פתח נשוא את ראש בני קהת בפרשה שלמעלה ממנו של השבוע שעבר וכו', וכשבירך והתחיל לקרות בני קהת צעקו עליו הקהל שאינה פרשת השבוע וכו', ואמרתי אני ממקומי כלשון הזה: תחזור ותברך, הואיל וצריך לבטל לגמרי מאותה קריאה, דלאו ענינא דיומא היא וכו', והיה שם גדול דורינו הר"י קארו ושתק ולא דיבר כלום, וגם לא ראיתיו שגמגם בזה, וכן הודה לו המבי"ט (בח"א סי' רכב). הרי מבואר בדברי התקון יששכר דפרשת השבוע היא חובת היום, עד שצריך לחזור ולברך, וזה אף בחול, שכן בחול היה המעשה. ועפי"ז כתב דה"ה בנדונו, אותה הקריאה שקראו הוי כמאן דליתא, שהרי לא הוי חובת היום, וודאי שצריך לחזור ולברך.

ועוד כתב להוכיח כדבריו ממ"ש בשו"ת בית דוד (סי' קז) במקום שלא קראו "והקרבתם אשה" בר"ח, ושאלו אם לחזור ולהוציא ס"ת כדי לקרות פרשה זו, והשיב דלכאו' נראה שצריך, אלא דשוב כתב דכיון שכבר קרא בספר האחד חובת היום, וגם השלים מנין הקרואים, אע"פ שהוא קרבן היום, א"צ לחזור, שהרי לא הוזכר בתלמוד שמוציאין ב' ס"ת, אלא שרב עמרם כתב כן. ולפי"ז כתב דבקריאת פר"ש שהוא נז' בתלמוד (מגילה לא:), אף בדיעבד היכא שלא קראו כסדר, צריך לחזור ולקרות כסדר. ע"כ. והביא דברי מהר"ש פלורנטין גם בשו"ת מחזה אברהם (סי' ט אות כה דף לב ע"א) ובספר פתחי תשובה (סי' קלה), ובשו"ת עיקרי הד"ט (או"ח סי' ו אות מב).

וכסברא זו כ"כ גם בשו"ת בנין ציון (סי' ח), דעי"ש שנשאל בחזן שטעה וקרא במנחה בשבת פ' רביעי תחת שהיה לו לקרות פ' ראשונה מסדר היום של שבוע הבאה, וכבר עלו הקרואים קודם שנודע הטעות, אם שוב חייב לקרות הפ' ראשונה בברכת הקרואים. ועי"ש שכתב דכיון שקרא שלא כדינא, צריך לחזור ולקרות. וסיים שכן הורה פע"א שטעה הקורא וקרא ביום ב' פר' ראשונה של סדר השבוע שעברה, וכבר סיים הקריאה, שצריך לחזור ולקרות פרשת השבוע לשלשה קרואים, והם יברכו כסדר, כיון שהקריאה הראשונה היתה שלא כדין. ע"כ. והביא דבריו גם בפתחי תשובה (סי' קלה), וכן פסק למעשה גם נכדו מהר"ר זעקל במברגר בקובץ תל תלפיות (תרנ"ט סי' נו עמ' 64).

מאידך, בשו"ת אשדת הפסגה (סי' ג) כתב דאין נראה כן, אלא בקריאה ב' וה' לא מחמרינן כולי האי, משום שהיא תקנת חכמים ואינה חובה, וכיון שכן, כל שקרא בתורה באיזה מקום שיהיה, יצאו ידי חובתם. דזיל בתר טעמא, דכל התקנה היתה כדי שלא ילכו ג' ימים בלא תורה, והא כבר קראו בתורה. וע"כ כתב בזה"ל: לכן, כל שקרא עשרה פסוקים, אפילו יהו שלא על הסדר, יצא, משום דמה הפסד יש בדילוג, הרי למאי דאתיא הקריאה, שהיא משום לתאי דג' ימים בלא תורה, הרי נתקיימה, שהרי קראו ולא עברו ג' ימים בלא קריאה, אבל משום דלא הוו על הסדר אין שום הפסד מזה שיחסר ההשלמה וכו'. ע"כ. וכיו"ב כתב גם חמיו בשו"ת בארות המים (או"ח סי' ה דף פח ע"ג), והאריך להוכיח כדבריו. וכ"ה גם בספר עקרי הד"ט (חאו"ח סי' ו אות מב) בשם סמא דחיי. וע"ע בשו"ת פרי הארץ (סי' ו), ובשו"ת אמת ליעקב (סי' ט) שג"כ נראה שפסקו דא"צ לחזור ולברך.

ועי' עוד למו"ז מרן זצוק"ל בספרו הבהיר שו"ת יביע אומר (ח"ח סי' כג אות לא) בהג' לספר שמח נפש גאגין, שהביא דהרב שמח נפש העלה (בערך ס"ת) כדעת הרב בנין ציון. אך מו"ז מרן זצ"ל שם כתב דאין דבריו מוכרחים, והעיקר כמ"ש מהר"י אלגאזי בספר אמת ליעקב (בדין נפל טעות בסדר קריאת התורה אות ד, דף לא ע"ב) שאין צריך לחזור, דבמילתא דתקנתא, לא מהדרינן עובדא. וכ"פ מרן החיד"א בספר לדוד אמת (סי' ט אות ד). וכ"כ בספר יפה ללב בהשמטות (יושר לבב סי' קלה) בשם הרב בית עובד. ע"כ.

איברא, דגם לדעת הרב אשדת הפסגה ודעימיה, היינו דוקא בדיעבד, אך לכתחילה גם הם מודו שיש צורך לקרא דוקא פרשת השבוע, וכ"כ הרב אשדת הפסגה שם להדיא (דף ד ע"ג) ליישב המעשה דתיקון יששכר הנ"ל, וז"ל: דשאני התם דלא התחיל עדיין לקרות אפי' פסוק אחד ולכך אם יקרא שם הוי לכתחילה וכו', וכיון שעדיין לא התחיל לקרות א"כ אתאן לדר"י דקי"ל כוותיה דצריך לקרות בסדר השבוע, משא"כ אם כבר קראו הב' עולים דאין לך דיעבד גדול מזה, ואז אף דקי"ל כר"י, מ"מ היכא דכבר אירע דטעו וקראו הב', אז אמרי' דשפיר עלתה להם הקריאה שקראו, דזיל בתר טעמא דכל עיקר הקריאה היא משום לתאי ג' ימים בלא תורה, והא כבר קראו בתורה וכו'. ע"כ. הרי להדיא כתב שכל היתרו אינו אלא בדיעבד, אך באמת לכתחילה, יש לעשות כמ"ש הרב תיקון יששכר, ולקרא דוקא פר"ש, משום שהוא חובת היום. וכיו"ב כתב גם בשו"ת בארות המים שם (דף פט ע"ג).

וכן ראיתי בשו"ת בצל החכמה (סי' ה אות ז) שכתב לדון לענין הקריאה בשני וחמישי לבני א"י הנוסעים לחו"ל בספינה בשבועות בהם יש שינוי בקריאת הפרשה בין בני א"י לבני חו"ל, אם יקראו פר' שמיני כבחו"ל או תזריע כבא"י, והאף שלדינא כתב שם דרבים מהפוס' נקטו דלא כהבנין ציון, וכמ"ש בהל' קטנות (ח"א סי' ד סוד"ה ומענין לענין), ובעיקרי הד"ט (שם), ובבאר יעקב (סי' קלה אות ג), ובערוה"ש (שם סעי' ה), ובכף החיים (סי' קלה אות ה ואות ז), מ"מ כיון דאיירינן בשאלה לכתחילה מה יקראו ולא בדיעבד אחר שכבר קראו, לפיכך כתב דיקראו פרשת תזריע, דהלא אם יקראו פר' שמיני לדעת הרב בנין ציון ודעימיה לא יצאו בני א"י בקריאה זו אפי' דיעבד, שהרי פרשת שבוע שעבר היא, ואע"פ שעדיין לא שמעו קריאתה, מ"מ בשבת שעברה, אף ששמעו קריאה בענינא דיו"ט, ע"כ שאין זה קריאת פרשה דידהו, דלדידהו אותו יום חול גמור הוא. משא"כ אם יקראו פרשת תזריע כבני א"י, נראה שגם בני חו"ל יוצאים בזה ידי חובה, אפי' לדעת הבנין ציון ודעימיה.

קריאת התורה בפר' שאין בה אלא ט' פסוקים

עוד יש לצרף בזה מה שראיתי שכתב בספר שערי זבולון (פורים שער א' פ"י) להגר"ז שוב, דהנה מרן בשו"ע (סי' קלז סעי' א) פסק דביום שקורין בו ג', אין קורין פחות מי' פסוקים, ואי סליק ענינא בבציר מי' פסוקים, כגון פר' ויבא עמלק שאין בה אלא ט' פסוקים, שפיר דמי. ע"כ. והנה מקור דבריו הוא בתוס' במגילה (כא: ד"ה אין), וזל"ש: אין פוחתין מעשרה פסוקים בבהכ"נ – וא"ת והרי פרשת עמלק דליכא אלא תשעה פסוקים, י"ל דשאני פרשת עמלק דסידרא דיומא הוא ומפסיק ענינא ביה, ומש"ה אין לחוש דהכי נמי אמרינן לקמן (דף כג.) דאין מפטירין פחות מכ"א פסוקים והיכא דסליק עניינא קורין שפיר בפחות. ע"כ. וכ"כ הרא"ש (פ"ג סי' ב). ומבואר מדבריהם הטעם דשרי לקרא פר' ויבא עמלק אף דאינה אלא ט' פסוקים, משום דסידרא דיומא הוא, ומפסיק ענינא ביה [עי' קרבן נתנאל שם (אות ז), ומאירי (מגילה כב:)], וא"כ דוקא כאשר קוראים בסדרו של יום, שיש ענין בקריאת פרשה זו, אזי נאמרה ההלכה שגם אם אין בפרשה אלא ט' פסוקים, כיון דסליק ענינא, מהני. אך אם אין הקריאה מסדרו של יום, ואין ענין בקריאת פרשה זו דוקא, לא מהני מה שסליק ענינא, אלא חייב לקרא י' פסוקים, אף אם הם מב' ענינים.

ולפי"ז כתב, דלדעת הפוס' דכל שלא קראו י' פסו', אף בדיעבד לא יצא ידי חובתו, א"כ אף הברכות שברכו היו לבטלה. מאחר ופרשת ויבא עמלק אין בה אלא ט' פסוקים, ואם ט"ו אינו פורים, הרי ליכא היתר בקריאת ט' פסוקים, דאינו סדרו של יום. ע"כ.

וכיו"ב מצאתי בשו"ת דברי מלכיאל (ח"א סי' א אות ו), דעי"ש שכתב לתמוה, דמאחר ותקנת עזרא לקרא בב' וה' י' פסוקים, א"כ בכל עת שקוראים בתורה צ"ל כן, ומדוע בפורים די בט' פסו', וכתב ליישב, דנראה פשוט דדוקא בב' וה' שהטעם היה שלא ילכו בלא תורה, שפיר תקן כנגד י' וכו' לקרא י' פס', אך בפורים תקנו להזכיר מעשה עמלק ולקרות זה בציבור, א"כ כמה שיש פסוקים יקראו וא"צ יותר, ולא שייך שם כלל תקנה די' פסוקים. עכ"ד. וא"כ דוקא בפורים יש ליישב כן, ואילו במקום שנוהגים פורים ביום י"ד, שוב אין היתר לקרא ט' פס' ביום שיש בו חיוב של קריאת י' פס'.

ומה שאנו נוהגים לכפול פסוק אחרון, כמ"ש מרן בשו"ע (סי' תרצג ס"ד), הנה יעוי' לו בבית יוסף (שם) שמבו' בדבריו דאין צורך בכפילות זו בכדי להשלים לי' פס', אלא שנהגו לכפול. וכ"כ בשו"ת מים חיים משאש (חאו"ח סי' שד בסופו) דמ"ש מרן לכפול פסוק אחרון, לא מדינא קאמר אלא מנהגא בעלמא. וכן מוכח ממ"ש איהו גופיה בסי' קלז (סעי' א) אי סליק עניינא בבציר מי' פסוקים, כגון פרשת עמלק (שמות יז, ח – טז) שאין בה אלא ט' פסוקים, שפיר דמי. ע"כ. ולא הצריך לכפול פסוק אחרון. וכן מבואר עוד שם (סעי' ד) וז"ל: ואם לא קראו בין שלשתן אלא ט' פסוקים, ג' לכל אחד, אינם צריכים לחזור ולקרות; וראייה לדבר: פ' עמלק. ע"כ. ואי בעי' לכפול פסוק אחרון כדי להשלים לי' פסוקים, מדוע כתב דבדיעבד שקראו ט' פסוקים, א"צ לחזור ולקרות. וכ"כ בפרי חדש (שם ס"ד) דמדברי מרן השו"ע (סי' קלז) מוכח דמ"ש בסי' תרצג הוא רק ממנהג ולא מן הדין. ומש"ה כתבו הפוס' שאם לא כפל, אין בכך כלום, (עי' למו"ז מרן זצוק"ל בחזו"ע פורים עמ' קז ובנתיבי עם סו"ס תרצג). וגם הרמ"א העלה לדינא דאין נוהגים לכפול, והיינו מה"ט דא"צ לכך מעיקר הדין. וא"כ מה שכן כתב מרן בשו"ע דהמנהג לכפול, אפשר שהוא בכדי שלא יטעו השומעים שא"צ י' פס' בקריאת התורה. וכן מצאתי בכתבי רבינו נתנאל טרבוט [מרבני מודונה, תלמידו של מהר"י קולון] בהערותיו לטור (סי' קלה) שנדפסו בקובץ בית אהרן וישראל (קיז, שנה כ ג), שכתב וז"ל: אף בפר' עמלק נהוג עלמא לכפול פסוק אחרון ב' פעמים, ואיפשר שטעמייהו כי היכי דלא ליתו לחלופי בעלמא. ע"כ. אך ביום אחר שאין ענינו בקריאת ויבא עמלק, ודאי שלכתחילה יש צורך בקריאת י' פס', ובכה"ג לא יועיל כפילות פסוק אחרון. ועי' גם במשנה ברורה (שם ס"ק טו) דמבו' בדבריו דהכפילות אינו משלים את הפסוקים.

ואמנם רבים הקשו על דברי אלה ממה שמצינו בר"ח שכופלים ללוי העולה את הפסוק "ואמרת להם", בכדי שיהיו ג' פסוקים. אלא דהנה מקור דין זה הוא בגמ' במגילה (כא:), דבעא מיניה עולא בר רב מרבא: פרשת ראש חודש כיצד קורין אותה, דהא בפרשה ראשונה ישנם רק ח' פסוקים, והרי אם יקרא לראשון ג' פס' ולשני ג' פס', יישארו רק ב' פס', והא קי"ל (עי' סי' קלח ס"א) דהקורא בתורה לא ישייר בפרשה פחות מג' פסו', מפני היוצאים אז מביהכנ"ס שיאמרו: העולה אחריו לא יקרא אלא ב' פס' הנותרים. וע"כ הסיקה הגמ', הלכתא, דולג, ואמצעי דולגן. ופרש"י, דהשני חוזר ומתחיל פסוק שגמר בו שלפניו. ע"כ. וכ"פ מרן בשו"ע (סי' תכג ס"ב).

וכבר הקשה הר"ן בשם הרמב"ן, דהלא גם כשהאמצעי חוזר וקורא פסוק א' מן הראשון, יש לחוש לנכנסין שיסברו שהראשון לא קרא אלא ב' פס', ומה מהני תקנה שהאמצעי חוזר. ותירץ הר"ן, שלא לנכנסין ויוצאין לבד חוששין, אלא לעומדים שם בביהכנ"ס, שיראו שזה הג' קורא פסוק א' מן ראשי חדשיכם ויסברו שבכל פעם מותר לעושת כן ולא ידעו שדוקא כאן עושה כן משום דלא אפשר, אבל במה שהאמצעי חוזר, לא יטעו העומדים שם בזה, שאדרבה כשיראו שינוי ישאלו אח"ז למה עושין כן, ויגידו להם כיון דלא אפשר. ע"כ. והביאו הט"ז (סי' תכג ס"ב), וכתב ליישב עוד, ולעד"נ כיון דחכמים תקנו כך לחזור בכל ר"ח קלא אית ליה למלתא ויודעים הכל שהפס' השלישי נקרא כפל ולא אתי למטעי. ע"כ. אלא דתמה הט"ז, מדוע לא נעשה כן בעולה האחרון, שכולם יקראו כדרכם, והאחרון שאין מספיקין לו הפסוקים, יחזור לפסוק הא' שלפניו. ויישב הט"ז, דעכשיו שהשני חוזר והוא אפשר לו לקרות ג"פ, הכל יכירו שיש כאן תקנ"ח שחשו לאין משיירין בפחות מג"פ, משא"כ באחרון לא ירגישו שתקנ"ח יש כאן, אלא יסברו שכיון שא"א לו לקרות ג"פ, הוא חוזר לאחוריו פסוק א, ומזה ימשך טעות שבכ"מ ישיירו בפחות מג"פ ויסמכו ע"ז שאותו שאחריו יחזור לאחוריו פסוק א' מפני הנכנסים, ונמצא מיעקרא תקנת חכמים. עכ"ד. הרי מבואר מדברי הט"ז שבאמת בעלמא אין מועיל לחזור על הפסוק שיהיה זה כפסוק נוסף, דאי חשיב פסוק נוסף, א"כ היה די גם שיחזור האחרון על הפסוק שלפניו, אלא אדרבה אין מועיל חזרה על הפסוק, ורק בראש חודש דלא אפשר, תקנת חכמים מיוחדת היא, ולכן לא תקנו כן בעלית רביעי אלא בעלית לוי, להודיע שרק שם דלא אפשר תקנו כן.

וכן יש להוכיח גם ממ"ש הפוס' באם קראו ח' פסו' וחזרו על הפסוק האחרון, דלא יצאו ידי חובתם, וכמ"ש הלבוש (סי' קלז סעי' ג), והעולת תמיד (שם ס"ק י) ומור וקציעה (שם), והאליה רבה (שם ס"ק ח) ומאמר מרדכי (שם ס"ק ד) ויפה ללב (שם ס"ק ג), וכ"נ דעת הפמ"ג (אשל אברהם ס"ק ט) ועוד. וכן הכריע המשנה ברורה (שם שעה"צ ס"ק כד). ואי כפילות הפס' חשיב כפסוק נוסף, א"כ י"ל שקראו כאן ט' פס', וקי"ל דבדיעבד מהני. וע"כ כנ"ל.

הגב על הנושא

לתחילת הדף