אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » עסקים וממונות » קריאת ספרים בחנות

קריאת ספרים בחנות

שאלה:

שלום לכבוד הרב, רציתי לשאול האם מותר לי להכנס לחנות ספרים מסויימת מדי פעם ולקרוא כל פעם עוד חלק מספר מסויים שכרגע אין לי כסף לקנות. ובמידה וכן, האם זה ראוי. [מצד אחד אולי יש בלאי קטן מסויים בקריאה ומצד שני אולי יש בזה זיכוי לבעל החנות בלימוד התורה שבאמצעות הספר שבבעלותו]. תודה מראש.

תשובה..

אם מלכתחילה כשאתה נכנס לחנות, אתה יודע שאין בידך מעות לרכוש את הספר, וכל מטרתך רק לקרוא או לעיין בו, מאחר והספר עומד למכירה יש לזה דין של שואל שלא מדעת, שלהלכה גזלן הוא.

מקורות.

בשו"ע (או"ח סימן יד ס"ד) כתב: מותר ליטול טלית חבירו ולברך עליה, ובלבד שיקפל אותה אם מצאה מקופלת. ובט"ז (שם ס"ק ה) ציין לדברי הרמ"א (סימן תרמט) דה"ה שבלולב, יכול ליטול בלא דעת חבירו. והיינו משום דלא שייך שם קלקול, וניחא לאינש למיעבד מצוה בממונו.

אלא שכתב הרמ"א (סי' יד שם) ע"ד השו"ע: וה"ה בתפילין (נ"י פרק הספינה), אבל אסור ללמוד מספרים של חבירו בלא דעתו, דחיישינן שמא יקרע אותם בלמודו (נ"י הלכות קטנות). ע"כ.

ועיין במג"א (שם ס"ק י) שהביא לשון הנמו"י, דחיישינן שמא יקרא בהן הרבה עד שיקרען מרוב תשמישו עכ"ל. וכתב ע"ד: ומשמע מזה דאפי' באקראי אסור ללמוד מהם (ועיין במחצית השקל שם), ואף על גב דבסי' תל"ז ס"ד אמרינן דניחא ליה למיעבד מצוה בממוני' אפי' בחסרון כיס, שאני התם דדבר מועט הוא. וציין עוד לדברי הרמ"א בחו"מ (סי' רצ"ב ס"כ) ובסמ"ע שם דאפי' הפקיד ספרים אצל ת"ח, אסור ללמוד הימנו אי ידעי' דהמפקיד מקפיד ע"ז, והש"ך שם חולק עליו וכתב דשרי, ודבריו נראים בפי' דברי המרדכי, אבל ממ"ש הב"י כאן בשם הפוסקים משמע דהוי שואל שלא מדעת. עכ"ד.

ובפמ"ג (ס"ק ז) כתב עוד, והעולם נוהגין בבית הכנסת כשמוצאין סידור תפלה וכדומה של חבירו שלוקחין בלא דעת בעליו, ואיני יודע היתר לזה ומאי שנא סידור מספרים דא ודא אחת היא, וטלית בבית "הכנסת" הוא דשרי, הא ספרים אף בבית הכנסת אסור [וכן] סידור ומחזורים. עכ"ד. והביא דבריהם במשנה ברורה (ס"ק טז) כדבר פשוט. וע"ע בשו"ע חו"מ (סי' עב ס"א), ובקצה"ח (סי' רסב ס"ק א, וסי' רט ס"ק ה).

איברא דהאחרונים כתבו שכל זה דוקא בימיהם שהיו מקפידים על שימוש בספרים ללא רשות, ומשום שהיו הספרים יקרים מאד ויש לחוש לחסרון והפסד, אך בימינו שהספרים מצויים בינותינו, ואין אדם מקפיד על שימוש בספרו, שוב ליכא להאי דינא, והוא ע"פ מ"ש בשו"ע (סימן שנט ס"א) לחלק בין דבר שאין דרך העולם להקפיד עליו, לבין דבר שהדרך להקפיד עליו.

וכן פסק בערוך השלחן (סימן עב ס"א) וז"ל: ואסור ליקח ספר מחבירו שלא מדעתו, דהוה כגזלן. לבד בטלית ותפילין באקראי, מותר ליטול שלא מדעת הבעלים, דודאי ניחא ליה לאינש לעשות מצוה קלה כזו בממוניה כמ"ש בא"ח סי' י"ד. וכן עתה שהספרים נדפסים ומצויים נ"ל שיכול ליטול ללמוד בו שעה קלה שלא מדעתו, ולא גרע מטלית ותפילין, אם לא שיודע שהבעלים מקפידים בזה. עכ"ל. וציין לזה גם בספרו על או"ח (סעיף יג). וכ"כ בליקוטי מהרי"ח (סדר ברכות השחר, סוד"ה הנה קודם שמתחיל). ועיין בזה עוד בשו"ת אז נדברו (חי"א סימן מא אות ב).

אלא שבנדון דידן גם אם הדברים שכתב השואל נכונים, והספר כבר בבעלות וברשות בעל החנות, הרי מאחר ואינו עומד אלא למכירה ולא לשימוש, גם לא לשימוש הבעלים, ודאי שיש בזה דין שואל שלא מדעת שלהלכה (סימן שנט ס"ה) גזלן הוא, מאחר ויש קפידא בזה.

זאת ועוד, הרי גם מה שהעמיד השואל כאילו הספרים בבעלות המוכר, אין זה מדויק, שכן כיום רוב הספרים ניתנים לחנויות ב"קומסיון", דהיינו שאם ימכר, יקבל המחבר תמורתו. ואף שיש לבעל החנות את הסמכות מצד הבעלים לתת רשות לעיין בספר וכיו"ב, מ"מ ודאי שהמשתמש שלא מדעת הבעלים, כאשר מלכתחילה אין מטרתו לרכוש את הספר, גזלן הוי.

ויותר מכך ראיתי בספר שים שלום (פסקי הגריש"א, על חו"מ סי' רכח), שהגרי"ש אלישיב הורה שלכתחילה אין להכנס לחנות ספרים כדי לראות בספר את מספר הטלפון של המחבר במטרה לקנות אצלו את ספרו במחיר זול יותר. ואם עשה כן, בדיעבד א"צ לקנות את הספר בחנות, ומ"מ ישלם למוכר דמי שימוש. ע"כ. ובהע' שם כתב המחבר לבאר דברי הגרי"ש, שכן מלבד החסרון של שואל שלא מדעת, יש כאן איסור נוסף של אונאת דברים, שהרי כאשר נכנס לחנות ומעיין בספר ואין לו כוונה לקנותו, הרי הוא כמי ששואל את המוכר בכמה אתה רוצה ליתן חפץ זה ואינו רוצה לקנותו, שאסור משום אונאת דברים. אלא דעמ"ש הגרי"ש שישלם למוכר דמי שימוש, תמה המחבר דהא בסי' שסג (ס"ה) מבואר שמאחר והשואל שלא מדעת, דינו כגזלן, הרי המשתמש ירד בגזילה, ואינו משלם אלא הפחת, אך לא על עצם השימוש, לפי שדינו כגזלן שאינו משלם אלא כשעת הגזילה. וכתב דצ"ל דמ"מ יש מקום לגבות דמי שימוש על עצם השימוש בחנות. ע"ש. אך מ"מ לענין דידן ודאי שאין מקום להתיר לעשות כן.

שבתי וראיתי בספר חקת משפט (פרץ, פ"א סעיף מז עמ' יב) שכתב בזה"ל: ספרים המונחים למכירה, מותר לעיין בהם קצת ואפילו ללמוד בהם איזה ענין, כאשר יש להניח כי המוכר נח לו בזה. ע"כ. ומקורו: הגריש"א בקובץ עב"ר, ואם הזיקו צריך לקנותן. ע"כ. ולא ידעתי כוונת ופירוש המקצר, ומ"מ נראה נכון כי אם מעיין בהם לראות אם חפצו בזה, ודאי דשרי, כי זה מטרתו, ואכן יש להניח כי המוכר נח לו בזה. אך אם מעיין בזה כדי ללמוד בו, ואינו מעוניין לרוכשו, נראה לי פשוט שאין שום היתר בזה.

הגב על הנושא

לתחילת הדף