אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » שבת » רכיבה על אופניים בשבת

רכיבה על אופניים בשבת

שאלה:

האם מותר לילד בגיל 10 לרכב על אופניים בשבת?

תשובה.

אין לרכב על אופניים רגילים, גם אם גלגליהם עשויים מגומי מוצק, ואפילו על אופניים המיועדים לקטנים.

מקורות.

בשו"ת רב פעלים (ח"א סימן כה) נשאל "בעיר במביי, נמצא קרון שקורין גאר"י שקבוע בו שני גלגלים, ואינם מושכין אותו בהמות ולא בני אדם, אלא הוא מהלך מאליו על ידי אדם היושב בו, שדוחה את הגלגלים ברגליו, ורצינו לדעת אם מותר לרכוב בזה הגאר"י [אופניים] בשבת ויו"ט או לאו", והשיב "דיש להתיר לרכוב בגאר"י זה הנזכר בשאלה, שהולך על ידי האדם עצמו היושב בו, בין בשבת בין ביום טוב בתוך העיר שיש בה עירוב, דליכא בזה זלזול משום עובדין דחול, כיון שהוא בתוך העיר שיש בה עירוב, דכל העיר נחשבת כרשות היחיד וכו', כיון דהיושב הוא רק דוחה ברגליו, והוא מהלך מאיליו, שאני טובא מדין הכסא דנושאין אותו בני אדם להדיה, וכן נמי שאני טובא מדין המקל שתופסו בידו ומעלה ומוריד בו, משא"כ זה שהוא הולך מאיליו על ידי דחייתו ברגליו כלאחר יד, ולכן נ"ל דיש להתיר בשופי בנ"ד בין בשבת בין ביום טוב, בעיר שיש בה עירוב אפילו הולך לטייל, וכ"ש שהולך לדבר מצוה. ועוד איכא סניף טעמא בנ"ד, דלא מחזי כעובדין דחול משום שבזה הגאר"י הנזכר בשאלה על הרוב אינו עשוי לרכוב בו אלא רק אדם אחד לבדו, ולכן אינו נראה כהולך למקום רחוק, דאין דרך לילך למקום רחוק אדם יחידי.

ברם, בעיר שאין בה עירוב ורחובותיה הם כרמלית, דההוצאה שם איסור, אין להתיר אלא רק למי שרבים צריכין לו, ולאו דוקא רבים צריכין לו לשמוע חכמתו, או שהוא הולך לפקח על עסקי רבים, וכמ"ש בש"ע להגאון ר"ז ז"ל, אלא ה"ה אם הוא שליח צבור, ואין מי שיכול לקרות הפרשה זולתו, גם זה חשיב רבים צריכין לו, ולא עוד אלא דיש להתיר נמי בהולך לדבר מצוה, כגון לבה"כ לשמוע קדיש וקדושה, שהיא מצות עשה לדעת זוהר הק', והדרך רחוק, והוא חלוש מאד מחמת חולי או זקנה, שאינו יכול לילך ברגליו, גם בזה יש להתיר כדין מי שרבים צריכין לו".

בדבריו שם כתב לבאר עוד סברת ההיתר, משום שנחשב הדבר ככח כוחו, וזה מותר לכתחילה אפילו ברשות הרבים, כמו שכתב הרמב"ם (שבת פרק טו הי"ח), "יען דהיושב בזה הגאר"י אינו דוחה הגלגלים עצמן ברגליו, אלא הוא דורס בשתי חתיכות המחוברים בזה הגאר"י, שנקראים בשם יאי"י וזה היאי"י דוחה את הגלגלים, והגלגלים מושכין ומהלכין לזה הגאר"י שהאדם יושב בו. ומה שתופס זה היושב בידו את העמודים של ברזל, שהם מגופו של זה הגאר"י אין תפיסתו בהם עושה פעולה בעיקר ההילוך והעברה של זה הגאר"י, כי אם רק כדי להטותו אל המסלה שרוצה לדרוך בה, אבל פועל ההילוך כולו נעשה ע"י הגלגלים, והרי זה נעשה בכח כוחו, דקי"ל בדיני הוצאה וטלטול מרשות לרשות בשבת, דמותר לכתחילה בכח כוחו גם ברשות הרבים. ואם תאמר נהי דהגאר"י עצמו הוא הולך בכח כוחו, עכ"ז מהלך הגלגלים הוא בכוחו, וקי"ל כוחו ברה"ר אסור מד"ס, זה אינו, דעל מהלך הגלגלים אין לנו לחוש, דהם בטלי לגבי הגאר"י, שהם עשויים למהלך של הגאר"י ובטלי לגביה".

ובכף החיים (סימן תג ס"ק ח) הביא דבריו וכתב: "אמנם יש קצת מהאחרונים שדעתם להחמיר בזה, משום דרוב ההולכים באופניים הנז' אינם בני תורה, ואם תתיר להם בעיר, ילכו גם מחוץ לעיר, ובנקל יצאו חוץ לתחום, דהא ברגע א' ילך כמה אמות, וגם שיש לחוש שמא ינקב העור בדרך ויבא לתקנו בעור ובדבק כמו שרגיל לעשות בחול, והו"ל מתקן מנא ועובר על איסור דאורייתא, וגם לפעמים ימצא מקום גבוה שאינו יכול להתגלגל עליו, ויצטרך לנושאו בידיו, והו"ל מטלטל ד' אמות ברשות הרבים או בכרמלית, וכן הוא המנהג בארץ הצבי שאין הולכין באופניים הנז' לא בשבת ולא ביו"ט אפילו בתוך העיר שיש בה עירוב".

גם בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז סימן ל) כתב "וזאת הלכה העליתי (בח"א סימן כא אות כז) דנראה פשוט שאסור לנסוע בשבת או יום טוב על אופנים אפילו בתוך התחום מג' טעמים: (א) גזירה שמא יצא חוץ לתחום. (ב) משום עובדין דחול ושבות דאורייתא בזה דאינו שובת וגופו נע ונד, והבאתי סמוכין לזה מדברי הרמב"ן עה"ת ושו"ת חתם סופר ח"ו סי' צ"ז. (ג) יש בזה גם הגזירה של שמא יתקן מנא, שבהרבה פעמים מתפוצץ הגומי מסביב לגלגל או מתרוקן האויר ויבוא לתקן אותו או למלאות אויר בגומי וכדומה". והביא עוד שכן כתב גם בשו"ת שאילת יעקב (סימן מה) וסיים שם: "הנה מעולם לא נשמע שירכוב עליו א' בש"ק כ"א המוחזק לקל ואיך יבא רב אחד להתיר כזה דמילתא דתמיהא אין להורות כגמ' פסחים ד' נ"א, וח"ס אמר חדש אסור מה"ת, ע"כ א"א להאמין שרב מורה הוראה שיש בו יראת ה' ית"ש יהין להתיר כזה. ומי שהתירו השי"ת יחזירהו בתשובה שיתקן את זה. עכ"ל. והדברים מדברים בעדם".

ובשו"ת משנה הלכות (ח"ז סימן עא) הוסיף עוד: "דאין להתיר דבר התמיה לרבים וכו' אפילו הוא היתר גמור, מ"מ אסור להתירו, והוא כעין איסור מראית העין". וגם על מה שכתב הרב פעלים שנחשב הדבר ככח כחו, כתב המשנה הלכות (חי"א סימן תז) לדחות דבריו: "דודאי כיון דאורחיה בהכי לרכוב אופניים אלו, אין זה כלאחר יד וכמ"ש בעצמו, א"כ הרי זה כחו ממש שמוציא, ובר מן דין ובר מן דין כי הוא הוא המיישר הגלגלים שלא יפלו בידים ויוכלו להלך, דבלעדו אם ידחוף הגלגלים ולא יעמוד ויישר האופניים בידיו ובגופו יפול לארץ ולא יתגלגלו האופניים, וכחו הוא דמעמידין את האופניים מנפילה, א"כ פשוט דכה"ג הוה כחו ממש ובמקום שאין עירוב הו"ל הוצאה ממש וזה פשוט מאד".

אמנם, מ"ש הציץ אליעזר לאסור משום "עובדין דחול", כתב בשו"ת מהרש"ג (ח"ב סימן יג) "אין האיסור ברור, כי ע"פ הסברא לא ידעתי מאי עובדא דחול שייך בזה, וגם אין לנו לחדש גזירות ואיסורים מדעתינו". אך גם הוא אסר משום הוצאה.

אך בשו"ת חיים ברצונו (סימן יב) תמה על דבריו: "וכי יגרע מהילוך פסיעה גסה דאסרו בשבת (קיג, ב) משום עובדין דחול שלא יהא הילוכו בשבת כדבחול – משום דפסיעה גסה מורה שהוא ממהר בהילוכו עבור איזה עסק, או משום שהוא מתיגע ומתעמל, וע"כ אסרו אפילו למרהט בהילוכו בשבת, והרי ידוע דבנסיעה על הביציקל האדם מתעמל ומתיגע, דהרי צריך לדחוץ את הביציקל ברגליו בכח גדול, ונסיעתו הוא בריצה גדולה, וא"כ כל הני טעמים אית ביה, ואין לך עובדין דחול גדול מזה שרץ ע"י כלי מרכבת המיוחד לכך במקום פרסום דרך רשות הרבים, כדרך שרגיל לרוץ בחול בצרכי עסקיו, ואם אסרו ריצה פשוטה ברגליו שאינו אוושא מילתא כל כך, כ"ש שיש לאסור ריצה כזו".

אכן למעשה, בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק טז סעיף יח[D1] ) כתב: "אין לרכב על אופניים רגילים, גם אם גלגליהם עשויים מגומי מוצק, ואפילו על אופניים המיועדים לקטנים".

וכדבריו פסק גם מו"ז מרן הגר"ע יוסף בספרו חזון עובדיה (שבת ח"ד עמ' מ): "פשט המנהג לאסור רכיבה על אופניים בשבת או ביום טוב, ודומה למה שאמרו חז"ל (שבת קיג, א) אם תשיב משבת רגלך, שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך בחול, ואפילו לדבר מצוה יש להמנע מרכיבה על אופניים". והביא שם משו"ת ישכיל עבדי (ח"ה סימן מ) שכתב "בתשובה אל הגאון רבי רחמים חויתה ראש הרבנים בעיר ג'ירבא, בדבר השמועה שהגאון רב פעלים חזר בו מהיתר האופניים, אחרי שנודע לו שהם עלולים להתקלקל, ויש לגזור שמא יבא לתקנו. והגאון רבי רחמים חויתה כתב לדחות שמועה זו, שהרי הכף החיים סופר (סי' תג אות ח) הביא דברי הרב פעלים, וכתב להשיב עליהם מכמה טעמים, והרי הכף החיים הוה מאתריה דמר, הרב פעלים, ולא הזכיר כלל משמועה זו, ואם איתא לשמועה זו, לא היה נעלם ממנו דבר זה. ואם כן שפיר יש לנו לסמוך על דברי הרב פעלים המפורשים להיתר. והשיב לו הישכיל עבדי, שאין ראיה מהכף החיים, כי בזמן שעלה הכף החיים לארץ, אז עוד לא יצא ספר רב פעלים אפילו חלק א' לאור עולם, ולכן אין פלא שהכף החיים לא ידע משמועה זו כלל, שהוא היה אז בירושלים ולא שמע ממה שמתרחש בבבל. עכת"ד". וכתב הגר"ע יוסף על דבריו: "ולא דק, כי הכף החיים עלה מבבל בשנת תרס"ד [כמו שכתב בהקדמת כף החיים יו"ד ח"ב], ואילו רב פעלים נדפס בשנת תרס"א, ועכ"פ בספר ידי חיים, שנראה שכתבו בסוף ימיו, חזר להיתרו, וממילא אין לסמוך על שמועתו של הישכיל עבדי, וכנ"ל". אלא דאף על פי כן כתב שם להחמיר מכח האיסור לפסוע פסיעה גסה, ע"ש. וע"ע בשו"ת אור לציון שג"כ כתב לאסור לרכב על אופניים בשבת.

הגב על הנושא

לתחילת הדף