אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » אישות ומעמד אישי » יחוס של הנולד מגוי

יחוס של הנולד מגוי

שאלה:
לכבוד הרב שליט"א,
נשאלתי שאלה מבעל תשובה (הנקרא ראובן) שאביו עכו"ם ואמו יהודית, וגם אביו של אמו הוא עכו"ם, אך אביו של אם אמו היה יהודי גמור. סבא זו של ראובן היה לוי (כפי עדות של אמו). מה דין של ראובן: לוי או ישראל?
האם זה כמו עכו"ם הבא על בת לוי או כיון שהיא אינה בת לוי, רק אמה היתה בת לוי, הדין שונה. ועוד, האם יש נאמנות לאנשים שאינם שומרי תו"מ על יחוס כזה?

תשובה:

דינו של האיש הזה ישראל גמור.

הרחבת הדברים:

כפי שכתבת מבואר בבכורות מז,א גוי הבא על בת לוי בנה לוי ופטור מפדיון הבן. והסיבה היא למרות שיש פסוק למשפחותם לבית אבותם, כיון שגוי אין לו יחס והוא מיוחס אחר אימו, ממילא הוא לוי. ולפי"ז היה צריך להיות כי בתה היא לויה, ובת בתה ג"כ שהרי לגויים שהתערבו באמצע אין כל יחס, ותמיד מי שנולד מיוחס אחר האם.

אבל למעשה זה תלוי במחלוקת הפוסקים בסוגיא שם בבכורות האם כוונת הגמ' שבנה הוא לוי לכל דבר, אז יש מקום למה שכתבנו, או שמא בנה אינו לוי לכל דבר, אלא רק פטור מפדיון הבן עקב היותו פטר רחם של לויה. בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' רכד) הביא מחלוקת זו דעת החזו"א (אבה"ע סי' טוו ס"ק יז) כי הוא פטור מפדיון הבן רק משום שכשאין משפחותם לבית אבותם הולכים אחר רחם אמו אם היא לויה או לא, אבל ודאי שאינו לוי לכל דבר, ולפי"ז בן בנו ודאי שאינו לוי וכש"כ בנד"ד, וכן דעת מהרי"ט אלגאזי בבכורות שם. אולם דעת השפת אמת שהוא בן לוי לכל דבר, ולפי"ז יש מקום לומר גם בנד"ד.

ולמעשה הוסיף שם בשבט הלוי, עפ"י דברי הפוסקים שדנים על יחוסם של הכהנים בזמנינו: "וכתבתי בעניי במקום אחר, דנהי דגאוני ישראל עשו מעשה להחזיק בחזקת כהונה ולוי', ולא חשו למעשה למש"כ רבינו המהרש"ל ומג"א דכמעט רובם נתבלבלו, אבל הלב יודע דבזמנינו אלו ממש, הבאים מגולת רוסיא ושאר מקומות נדחים שחיו דורות שלמים בלי תורה ובלי יחוס, וכן הבאים משאר חלקי עמנו שחיו בהפקרות גמורה, מי שבא מהם כמו בעל תשובה כנ"ד שאמו אפשר לוי ואביו גוי, פשיטא ופשיטא דבהם הגדרת רבינו המהרש"ל אמיתה של תורה דרובם נתבלבלו ואבדו גם חזקת כהונה ולויה". לכן הסיק שם כי אין בשאלה שנשאל עליה יותר מספק ספיקא אם הוא לוי או לא, וממילא הכריע שדינו כישראל.

אולם בשאלה הנידונת כאן, ברור שאינו אלא ישראל, כי מלבד האמור, אין ספק שאמו אינה נאמנת כלל, שהרי היא מחללת שבת ודינה כגוי שאינו נאמן בכלום. ואפילו אם דבריה נאמרו במסל"ת לכאורה נראה שלא תהיה נאמנת לומר כן.

עי' בש"ך יו"ד סי' צח סק"ב שהאריך בענין נאמנות גוי במסל"ת לענין טעימה, ומסקנתו שודאי אינו נאמן בדאורייתא, וכל מה שהוא נאמן או משום שמדובר בקפילא ויש לו חזקה לא מרעי אומנותיה. או בגלל שדין מין בשאינו מינו אינו מה"ת. ועיי"ש שנתקשה גם בזה. ואמנם הט"ז שם רצה לומר כי אפשר שהסוגיא בב"ק (קיד,א) שם מבואר כי בדאורייתא אין להם נאמנות, מדובר בדברים שצריכים לב' עדים, אבל בדבר שאין צריך ב' עדים נאמן גם מדאורייתא. אבל דבר זה קשה ביותר, שהרי בגמ' שם מביאה גם דין  כהן ושבויה, ועי' פרמ"ג שתמה עליו. ובחו"ד האריך ליישב דבריו, ומ"מ גם הט"ז עצמו לא החליט בבירור כן.

וממילא גם נאמנות מסל"ת שהובא בשו"ע (אבה"ע סי' ג' סעי' א') שנאמן לומר על עצמו שהוא כהן למרות שאינו נאמן לומר כן מדיני עדות, זה רק בישראל עצמו שמעיקר הדין ודאי הוא נאמן אלא שחז"ל חששו שמא יש לו ענין לשקר בגלל שהוא מעוניין בכהונה, ולא תיקנו שלא יהיה נאמן, ממילא במסל"ת שלא נראה שוהא משקר הרי הוא נאמן. אבל אדם שבבסיס אין לו כל נאמנות, א"כ מעיקר הדין הרי הוא לא נאמן ופשוט.

הגב על הנושא

לתחילת הדף