אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » עסקים וממונות » מחיר על מוצר שנכתב בטעות

מחיר על מוצר שנכתב בטעות

שאלה:
יש לי חנות מכשירי כתיבה וילקוטים אתמול משפחה דתיה קנתה אצלי דברים, הם קנו תיק שבעיקרון עולה 79 ש"ח וכשעשיתי את החשבון הם הראו לי שיש מדבקה על התיק של 39. אמרתי להם שזה טעות ולא יכול להיות, הם התחילו לצעוק עלי שזה החוק ואסור לי לקחת יותר ואני גנב והם ילשינו עלי ועוד ועוד צעקות אמרתי להם לי זה עולה יותר מ60 שקל אז איך אני אמכור ב40, הם אמרו לא מענין וממש נוצרה קטטה. בסופו של דבר בגלל שנוצר בלאגן ויתרתי להם. יש לי הרגשה מאוד לא טובה ואני ממש מרגיש שגנבו אותי.
תשובה:

אף שמעיקר דין התורה נראה שיש מקום לומר שאין חיוב למכור במחיר הנקוב, ואף מדת חסידות אין כאן. מכל מקום אחר שהמנהג נפוץ ע"פ החוק, יש לזה תוקף הלכתי, לחייב את המוכר למכור את המוצר כמחיר הנקוב, וכהוראות החוק.

אולם, בטעות גלויה הנראית לעין, הן משום שבשאר המוצרים הדומים הנמצאים על המדף נקוב מחיר גבוה מהמחיר הנקוב במוצר זה לבדו. והן משום שידוע לכל בר נש שתיק אינו נמכר במחיר זול כל כך. נראה שאין מקום לחייב את המוכר למכור להם במחיר הנקוב.

מקורות:

הנה בטור (סי' ר סעי' טו) כתב וז"ל: הנוטל כלי מבית האומן לבקרו ואם ייטב בעיניו יקחנווכו', הלוקח יכול לחזור ולהחזירו לו כל זמן שהוא בעין, אלא שמדת חסידות הוא שלא לחזור בו כיון שגמר בלבו ליקחנו. עכ"ל. וכתב בב"י שלמד כן מהא דאמרו חז"ל בב"ב (פח.) בלוקח ירק מן השוק ובירר והניח, לא קנה ולא נתחייב במעשר. אולם אם גמר בליבו לקנותו, קנה. ומקשי' אטו משום דגמר בלבו לקנותו, קנה. אמר רב הושעיא, ביר"ש עסקינן, כגון רב ספרא דקייםבנפשיה "ודובר אמת בלבבו". ועי' ברש"י (מכות כד. ד"ה כגון רב ספרא) וברשב"ם (ב"ב שם) שהביא את המעשה ברב ספרא המובא בשאלתות (שאילתא לו), דאי' התם דרב ספרא ביקש למכור חפץ, ובא אדם אחד לפניו בשעה שהיה קורא ק"ש ואמר לו תן לי את החפץ בכו"כ דמים, ולא ענהו. סבר הלה דלא ענהו משום דלא הציע הצעת מחיר מספקת, והציע שוב לקנותו בדמים גבוהים יותר, לאחר שסיים רב ספרא את הק"ש אמר לו: טול את החפץ בדמים שאמרת בראשונה, שבאותן דמים היה בדעתי ליתנם לך. ע"ז אמרו חז"ל דרב ספרא קיים בעצמו "דובר אמת בלבבו". והבין מרן הבית יוסף שממעשה זה למד הטור דכל שלקח הלוקח את המקח ע"ד לקנותו, אף שלא סיכם ע"כ בדברים עם המוכר, מדת חסידות שלא יחזור בו.

והנה הרשב"ם (ב"ב שם) כתב לבאר הטעם שאם גמר לקנות את הירק, קנהו מדין דובר אמת בלבבו, וז"ל: וה"נ גבי מעשר כיון דירא שמים הוא כיון שגמר בלבו זכה במקח ונתחייב במכר וכי מחזירו כחוזר ומוכר לו דמי. ע"כ. הרי מבואר דכיון שיר"ש הוא המקיים בעצמו "ודובר אמת בלבבו", הרי הגמירות דעת בליבו מזכה לו את המקח, שהרי לא יחזור בו מן המקח. וכעין זה כתב גם במאירי (שם) וז"ל: ואם הוא יר"ש ורוצה לצרף מחשבתו למעשה, ר"ל לקיים דברים שבלב עד שיהא נכלל במדת דובר אמת בלבבו, קנה מדין זה אע"פ שלא קנה בדיני אדם. עכ"ל. אולם מדברי היד רמה (שם) משמע דחיוב גמור הוא, עי"ש. וע"ע ברש"י (עירובין סח. ד"ה אקני להו) ודו"ק.

מוכר שנשאל למחיר החפץ ואח"כ חזר בו

מעתה יש לדון בראובן שנכנס לחנותו של לוי וביקש לדעת את מחיר המקח והלך לו, ולאחר זמן מה חזר וביקש לקיים את המקח, והמוכר לעומתו העלה את מחיר החפץ, אם יש כאן מדת חסידות מצד המוכר שימכרנו לו כמחיר הראשון, מדין "דובר אמת בלבבו", או שמא אף מדת חסידות אין כאן. [וברור שאין הדברים אמורים ברשתות השיווק שהמחיר מוטבע על המקח, ופעמים יש שם מבצע לזמן קצר, והכל יודעים שיתכן ולאחר יום או יומיים יעלו המחירים, דודאי אין בזה אפי' מידת חסידות למכור במחיר המבצע. אלא בסוחרים קמעונאיים, שאין המחיר קבוע בהם, ומשתנה מיום ליום ומרגע לרגע, ויש ביד המוכר להשאירו על המחיר הראשון.]

והנה לענין מחוסרי אמנה נראה ברור דאין בזה חסרון אמנה כשחוזר בו, דדוקא כאשר כבר סיכמו ביניהם המוכר והלוקח את ענין המכירה, בזה אף שלא נעשה קנין, מ"מ אם חוזרים בהם הרי אלו ממחוסרי אמנה, אך אם לא סיכמו ביניהם את ענין המכירה, אין בזה דין מחוסר אמנה, מאחר ולא היה כאן דברים לסיכום ענין המקח. ואין בשאלה על המחיר בכדי לחייב את המוכר לקיים דבריו. וז"ש הרמב"ם והשו"ע (שם) "הנושא ונותן בדברים", והיינו שיש כאן מו"מ, ולא דיבור בעלמא.

והנה בב"ח (סי' ר סעי' טו) כתב ע"ד הטור הנ"ל, דנראהדאע"פ שהתנה שלוקחו לבקרו ואם לא ייטב בעיניו יחזירנו, מ"מ ודאי אפי' אם ייטב בעיניו וגמר בליבו לקנותו אלא שחוזר בו מטעם אחר, כגון שאין צריך לו או דחוק למעות וכיו"ב, נמי אינו יכול לחזור בו, וע"ז קאמרדמדת חסידות הוא שלא לחזור בו. ע"כ. ולכאו' מבואר דאף שהלוקח לא לקחו מתחילה ע"ד לקנותו, אלא שבהמשך גמר כן בליבו, מ"מ אי' בזה דין דובר אמת בלבבו. וה"ה י"ללענין המוכר הנ"ל.

אלא דנראה פשוט דיש לחלק בין כאשר נאמר ע"י המוכר להדיא את מחירהמוצר, ויש גמירות דעת גם מצד הלוקח וגם מצד המוכר, וכדין שהביא הטור שהמוכר מתחילה נתנו לו ע"ד מכירה, אלא שהלוקח לא נטלו ע"ד מקח מיד, ורק לאחר שבקרו אצל האומן גמר בליבו לקנותו, דאז, מאחר ויש כאן גמירו"ד בין מצד הלוקח ובין מצד המוכר, לפיכך יש כאן מידת חסידות למכרו לו. אך במקום שלא נאמר המחיר, אף אם יש רצון מצד הלוקח לרכוש את המוצר, הרי אין כאן גמירות דעת משני הצדדים לרכישת המוצר, שכן המוכר חושב שימכרנו במחיר רב, והלוקח חושב שמחירו זול, ואף אם יש גמירות דעת של מקח מצד אחד, לא די בכך כדי לחייבו אף מצד דובר אמת בלבבו. ועי' בכעין זה בשו"ת שבט הלוי (ח"ז סי' רלו ס"ט).

כל זה אמור בדין התורה, אולם בזמנינו שישנו חוק מפורש בנדון זה, וזה לשון החוק:

"המחיר המחייב של טובין יהיה המחיר שהוצג עליהם בהתאם להוראות סעיף זה, אף אם מחירם בקופה גבוה מהמחיר האמור."

א"כ, ודאי שיש תוקף הלכתי לחוק זה, שכן בדיני המסחר, כתב מרן בשו"עבכ"מ שיש ללכת אחר מנהג המדינה. ולא זו בלבד, אלא אף צורת הקנין נערכת ע"פ מנהג המדינה, כמבואר בשו"עחו"מ סי' רא.

אולם, בטעות גלויה הנראית לעין, הן משום שבשאר המוצרים הדומים הנמצאים על המדף נקוב מחיר גבוה מהמחיר הנקוב במוצר זה לבדו. והן משום שידוע לכל בר נש שתיק אינו נמכר במחיר זול כל כך. נראה שאין מקום לחייב את המוכר למכור להם במחיר הנקוב.

הגב על הנושא

לתחילת הדף