אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » עסקים וממונות » שמירה בטעות

שמירה בטעות

שאלה:

היינו אחרי טיול וקבלתי מהקבוצה לשמור על הסיר כשהגעתי הביתה חשתי בריח נוראי מהסיר פתחתי את הסיר ונגלה לעיני סיר מלכולך ברמה גבוהה שאילו הייתי מודע לך לא הייתי מקבל על זה שמירה לא יכלתי להכניס את הסיר הביתה אלא הנחתי בחצר ובלילה הסיר נגנב (מדובר בסיר ענק שמחירו החל מ600 ש"ח) השאלה האם אני חייב מדין פשיעה או שאינני כלל שומר

תשובה:

קבלת שמירה בטעות אינה מחייבת  בתנאי  שהטעות נובעת ממצב שבו לא היה יכול השומר לברר בקלות בשעת קבלת השמירה  את מצב החפץ . כמדומני שמצב ניקיונו של הסיר יכול היה להתברר בקלות ולכך אי אפשר לטעון לטעות בשמירה. מאידך גם אם אכן מדובר בטעות מכל מקום אין השומר יכול להפקיר את החפץ ולשים אותו במקום פרוץ לכל עובר ושב. ולכן צריך לבדוק האם החצר סיפקה לכל הפחות שמירה מינימלית שאז אתה פטור לבין אם החצר לא סיפקה אפי' שמירה מינימלית שאז אתה חייב  .

מקורות

א.      כתב הרמ"א סי' רצא ומקור דבריו מהמהרי"ק  שמי שמסר ספרים להוליכם למדינה אחרת ואמר לו שאין צריך לשלם מכס על ספרים ונתברר שמשלמים מכס שיכול השליח לומר שאילו ידע לא היה מקבל עליו שמירה שאין רצונו להתעסק עם המכס .

מדבריו למדו הפוסקים שהמקבל שמירה על חפץ ולא ידע שידרשו ממנו מעבר לשמירה פעולות נוספות, כמו במעשה של המוהרי"ק שלא ידע מהצורך בהתעסקות עם רשויות המכס או כל דבר שנוכל להצביע עליו בבירור שלא היה מקבל שמירה על דעת זה, אינו חייב בשמירה.

אך ישנן דעות שונות באחרונים בשאלה האם יש לחלק בין מקום שבו פשע המפקיד קרי הבעלים שלא הודיע לשומר על פרטי החפץ וזו גם הדוגמא שמוזכרת בגמ' שמי שמסר שור בחזקת תם לשומר והתברר שהינו שור נגחן והלך השור והזיק  שפטור השומר אפי' מתשלומי חצי נזק שתם משלם, לבין מקום שלא פשעו הבעלים משום שגם הם לא ידעו בעצמם. ושמא כל פטור השומר הוא רק אם פשעו הבעלים ולא יידעו אותו . דעת השעה"מ  סי' קפה וכן כתב בשו"ת מכתם לדוד חו"מ סי' א' שכל הפטור של השומר הוא רק במקום שהבעלים פשעו בכך שלא הודיעו לשומר , ובכך בעצם הם הטעו אותו.  אך אם הבעלים לא ידעו בעצמם ולא הטעו את השומר, חייב השומר וזאת משום שהיה לו לברר ולעיין במצב החפץ .

אך מדברי מהרי"ק עצמו משמע,  וכך דייק שעה"מ, שאין לחלק אם הבעלים פשעו או לא ובכל מקרה השומר פטור, והפתחי חושן בפרק ב' הלכ' ב הערה ג כתב שאולי יש לחלק בין מקום שהטעות היתה ברמת השמירה הנצרכת כמו אבן שהיתה משובצת בטבעת ומכיון שלא היתה מחוברת טוב נדרש לה שמירה יתירה והשומר לא היה מודע לכך שאז השומר פטור רק משום שהבעלים פשעו, לבין מקום שלא קיבל כלל שמירה על דעת זה ואפי' לא במקצת החפץ כמו במקום שיש חשש מכס ועלילות שבו דיבר המהרי"ק והרמ"א בעקבותיו, דבזה אין לחלק ופטור גם אם הבעלים לא פשעו.

ב.      אך מכל מקום מבואר בסמ"ע חו"מ סי' רלב ס"ק י' שדבר שיכול הלוקח להבחין בו בקלות אין הוא יכול לטעון טענת מקח טעות, וביאר הנתיבות שהטעם הוא משום שיכול היה לבדוק ולא בדק ועל כורחך שמחל על טענת מום . ולכן גם במקרה הנ"ל השומר פטור רק בתנאי שאכן הטעות לא היתה יכולה להתברר בקלות. כמדומני שבמקרה של השאלה הנ"ל מצבו של הסיר יכול היה להתגלות בבדיקה פשוטה, ולכן איני חושב שמדובר כאן בטעות.

ג.        אך גם אם אין השומר חייב מצד חיובי השמירה שקיבל על עצמו, כיון שהיתה זו קבלה בטעות, אין הוא רשאי לשים את החפץ במקום פרוץ או ברשות הרבים ואם עשה כן הוא חייב מדין מזיק, וכמו שכתב הנתיבות בסי' רצא ס"ק ו' וז"ל  דוקא במקום שאינו עושה מעשה בגוף החפץ רק שפשע בשמירתו וכו' אבל אם עשה מעשה בגוף החפץ כגון ראובן שנטל כלי מבית שמעון והניח באם הדרך במקום שאינו משתמר לגמרי עד שנקרא עליו שם אבידה ודאי חייב אפי' לא עשה קנין וכו' דהוי כמזיק בידיים וחייב, ולכן גם אם קבלת השמירה היתה בטעות אין הוא רשאי לשים את החפץ במקום פרוץ [ההגדרה של מקום פרוץ הוא כל מקום שאילו בעלי החפץ היו שמים שם היה נחשב הדבר כאבידה מדעת] ואם שם ונגנב, הרי הוא חייב

הגב על הנושא

לתחילת הדף