אתה נמצא כאן: דף הבית » שאלות אחרונות » עסקים וממונות » שומר שמסר לשומר

שומר שמסר לשומר

שאלה:

ראובן רגיל לשלוח לשמעון בדים עם ציציות כדי שיכין אותם ללבישה, לאחר שמכין כמות מסוימת, שולח אותם ראובן בחזרה לשמעון ע"י אחד מתוך קבוצה מסיימת שנוסעים כל יום וגרים בשכנות לראובן, בכל פעם הוא מוסר אותם לראשון מתוך הקצובה שהוא פוגש. באחת מהפעמים ראובן טוען כי לא קיבל את הסחורה, ואילו שמעון טוען שהוא שלח אותם ביד אחד מהם כרגיל אלא שאינו זוכר למי מסר אותם. כל אנשי הקבוצה נשאלו ואינם זוכרים כי קיבלו מידי שמעון. הדין עם מי?

תשובה:

לא ניתן לחייב את שמעון על הסחורה, אולם אינו יכול לתבוע את ראובן תשלום על עבודתו.

נימוקים:

לפי המבואר בשו"ע (רצ"א סעי' כו) כי שומר שמסר לשומר במקום שרגיל אצלו אינו פושע ומותר לו למסור לו, א"כ מאחר שהרגילות של שמעון למסור את הסחורה לידי אחד מחברי הקבוצה בהסכמת ראובן הרי שכולם נחשבים לרגיל שמותר לו למסור להם. אלא שכאן אינו זוכר למי מסר את הסחורה, וא"כ לכאורה פושע הוא עפ"י הגמ' בב"מ לה,א "כל לא ידענא פשיעותא הוא" ולחייב את השומר ששכח מיהו השליח.

אמנם בשו"ת אור שמח (ח"ב סימן טו) נשאל בכעין זה, והשיב, כי הדבר תלוי במחלוקת ראשונים, שהרי "כל לא ידענא פשיעותא היא" נחשב פשיעה רק לגבי שומר שעליו לשמור על הפקדון וכיון ששכח הרי זה נחשב לפשיעה. אבל ודאי שאין זו פשיעה לגבי מי שאינו שומר כלל, ושעת הפשיעה אינה בשעה שהניח את הפקדון שמסתמא הניחה במקום המשתמר, אלא הפשיעה היא אח"כ בזה ששכח.

ומאחר שביקש ממנו בעה"ב כי ישלח ע"י שליח המקובל עליו מפעמים קודמות, א"כ הרי הסכים כי השליח שיבחר הוא ישמור על הפקדון משעה שיתן לו השומר עד שיגיע ליעדו, וידוע מה שנחלקו הראשונים בשומר שמסר לשומר ואין לשני לשלם אם אפשר לגבות מהשומר הראשון הובא בסי' רצא סכ"ד, ושורש המחלוקת היא במקום שיכול למסור לשומר אחר דהיינו במקום שרגיל אצלו אם הראשון יצא לגמרי מכלל שומר ולכן פטור אפילו אם אין לשני לשלם, או שאינו יוצא מכלל שומר ולכן במקום שאין לשני כסף חייב הראשון לשלם.

א"כ לפי"ז לדעת הראשונים שהראשון חייב במקום שאין לשני לשלם, הרי הוא עדיין נחשב לשומר ולכן בזה שהוא שכח למי מסר נחשב לו לפשיעה וחייב על הסחורה. אך לדעת הראשונים שאי אפשר לחייב את הראשון גם במקרה שאין לשני לשלם הרי שמרגע שמסר לשליח יצא מתורת שמירה, ובשעה שמר בודאי ידע היטב למי מסר, ורק אח"כ הוא שכח, נמצא שהשכחה באה לו לאחר שכבר אינו שמור ולכן הוא פטור.

יוצא איפא, כי לא ניתן לחייב את שמעון על הסחורה שהרי הוא יכול לטעון קי"ל כדעת הראשונים הנ"ל שפוטרים אותו. אולם אינו יכול לתבוע את ראובן תשלום על עבודתו שהרי ראובן המוחזק בכספו יכול לטעון קי"ל כדעת הראשונים המחייבת את שמעון, ומאחר שהוא חייב לי יכול אני להמשיך להחזיק בכסף המגיע לשמעון.

תגובות (1)

  • שלמה קושלבסקי

    ישר כוח לרב זאב ליטקה על השו"ת. דבר דבור על אופניו – לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה.
    בהערכה רבה,
    שלמה

    הגב

הגב על הנושא

לתחילת הדף